שוקולד, מנטה, מסטיק
פוסטים אחרונים
- חשיפת מעבדות הניסויים בבע"ח 22/10/09
- יום הולדת 33 5/9/09
- "ההיא מ'הישרדות' נפרדה מהילד שלה ל-3 חודשים" 5/8/09
- לתפארת מדינת ישראל 27/7/09
- מכתב לאסתר 12/7/09
- דרוש גבר (לא פוסט הכרויות) 10/7/09
ארכיון
זה שנשאר מאחור...
שלושה חודשים מאז שנישקתי אותו וליטפתי את פרוותו הלבנה ולחשתי לו שאני מצטערת.
הם היו חמישה. כל אחד מהם- עולם ומלואו. בעקבות התפרקות התא המשפחתי נאלצנו לקבל החלטות ומהחמישה נותרו אצלי ארבעה. הם עדיין עולם ומלואו, אבל מישהו חסר... ולא, אי אפשר להתנחם בכך שבכל זאת ארבעה נשארו, כי תמיד תמיד אבכה ואכאב על זה שנשאר מאחור.
אני יודעת שיש לו את הבית הכי טוב שאפשר ו"אבא" דואג ואוהב, ובכל זאת תחושת הריקנות מכבידה.
תוהה אם הוא, בראשו הקטן, עדיין זוכר אותי ואת שאר החבורה? האם הוא זוכר כיצד באנו לראות אותו ביחד אצל הווטרינר שם ננטש? כיצד ידענו כבר במבט ראשון שהוא חוזר איתנו הביתה? כיצד למרות הקשיים, הבעיות, והצלקות הנפשיות שלו החלטנו לא לוותר ולהעניק לו בית יציב ואוהב עד סוף ימיו?
מודעת לקשר המיוחד שנרקם בינו לבין "אביו", קשר שתמיד קינאתי בו וכמהתי אליו. עוצמת עיניים ונזכרת בתקופה שנראית כמו נצח שעבר בה היינו בית "נורמאלי" עם "אבא", "אמא" וחמישה "ילדים", באותה שיגרה שבחרנו ליצור בה לכל אחד הפינה שלו ולכולנו פינה חמימה משותפת.
לעיתים חולמת בהקיץ שיום אחד אכנס בדלת והוא יבוא לקראתי ויחכה לליטוף, ידווש על הכרית הסמוכה ואם אקשיב ממש טוב אחזור ואשמע את גרגוריו השקטים.
הלוואי שהוא יודע ומבין שזה לא מבחירה... |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם וגם.
את הגעגועים האחרים יהיה לי קשה יותר לתאר במילים.
ובקשר החתול- לפעמים צריך לגדל אחד בשביל להבין את סוד הקסם.
תודה על הכוכב!
תודה מותק!
היטבת לתאר את מה שאני מרגישה....
את בטוחה שלחתול את מתגעגעת ולא למישהו אחר?
(זה רק אני וחוסר ההבנה שלי איך אוהבים כל כך את החיה הזאת.)
בגלל השיער הוא מזכיר לי את בובוני ז''ל - עשית לי בלכות.
אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי תמיד זה העובדה שאני לא יכולה להסביר להם
ולדעת שהם הבינו ויודעים. לכן,תמיד,אבל תמיד כשאני נוסעת אני בוכה .
אני יודעת שבעלי חיים ,מהרגע שאנחנו יוצאים ועד הרגע שחוזרים הביתה,חיים בציפייה
שנחזור. וחוסר האפשרות לתקשר מילולית מתסכל אותי.
אני מבינה אותך אבל מזכירה לי ולך שאת התפיסה שלהם,שהיא ללא מילים ,הייתי מאחלת
ללא מעט אנשים. הם מרגישים אנרגטית ויודעים,רק ללא מילים.
איילה,אהבה הוא רגש שלא צריך שפה,והוא יודע....
חיבוק חיזוק
תמי
גם לי...
הסתכלתי פעם אחת וזהו
את יודעת שהכי אהבתי אותו
קשה לי עם הפוסט הזה :( *
וזה לא מעט...
תודה!
אין מה לומר, רק לחבק.....
אוף.
הפוסט שלך עשה לי צביטה בלב...
מבינה אותך מאוד, גם אני מאוד קשורה לכל אחד מהשלישיה שלנו והיה לי עצוב אם אחד היה נשאר מאחור, לא אצלי.
מצד שני, כמו שאמרת, הוא חתול שאוהב את הלבד וחתולים אחרים הלחיצו אותו וזה היה לטובתו.
והעיקר שיש לך רביעיה מאושרת בבית , עם האמא הכי טובה בעולם :-)
זוכר? אולי...
מתגעגע אליהם? כנראה שלא.
תודה מותק.
איילה יקרה,
כך כף קשה להפריד בין הילדים ולהמשיך את החיים עם חלק מהשלם.
בטוחה שהוא זוכר ומתגעגע אליך ואל אחיו.
עדי
תודה!
תודה יקרה!
אני יכולה ומקבלת דיווחים ותמונות.
הוא בסדר גמור, אפילו יותר טוב מאשר שהיינו כולנו כי הוא חתול שמאוד אוהב להיות לבד וחברת חתולים אחרים מלחיצה אותו.
אני אעלה קישור לפוסט בקהילה.
אז זהו, שאני לא בטוחה או יודעת אם הוא מרגיש משהו או שחסר לו.
אני יודעת שאני מרגישה ושלי הוא חסר.
תודה מותק.
אוי כמה שאת רגישה
מחבק
אילה יקרה,
קראתי ובכיתי בכיתי וקראתי,
אני יודעת שלו היית יכולה היית לוקחת אותו איתך,
אני לאחר שנפרדתי מבנזוגי נשארתי עם ארבעת חתולי משום שבמובנים מסוימים כולם היו שלי, למרות שאימצנו יחד.
בכל מקרה, הוא לא רצה אף חתול ואני שמחתי על כך,
בהסכם הגירושין הוא ביקש להוסיף סעיף שבו כתוב שהחתולים ישארו תמיד אצלי.
ליבי ליבי איתך על הפרידה מהחתול הלבן!
האם אין אפשרות לקבל עידכונים על שלום החתול או אולי תמונות?
בקשה קטנה- תוכלי להעלות אותו לקהילת בע"ח?
יום נעים של הרבה גיריגורים,
יקירתי,
לעתים יש לי הנטיה לשים אצל בוציבוץ (AKA "במבה") את הרגשות שלי-
"בוצי עצובה", "בוצי צריכה צומי" (כמה קיטש-מטומטם המשפט הזה נשמע, לא?)
יבוא יום ו"החתול שנשאר מאחור" ימשיך הלאה בחייו... יתאושש מהפרידה ומפירוק התא המשפחתי, יתמסר להווה נעים יותר ובריא יותר...
הלוואי ויבוא היום הזה במהרה.
(*)
התכוונת לחברות חדשות. הא?
בקרוב הוא יעבור לעיר הגדולה הוא יפגוש חברים חדשים נראה לי שיהיה בסדר!