מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
ריפּוּי
---------------------
טוב לו לאדם לחוות את כל חלקיו (גם זו דרך לחוש 'שלם') כן את החלק הבריא החיוני את החלק החולה הדכאוני את יכולת הריפוי שבו את הצד ההרסני ------------------- החכמה היא לעצור לעיתים בתוך חוויה שנדמה כי מציפה מציקה לעצור להאט את הזרימה אז יבואו תובנות כך נוצרת תנועה בתוך האין (מאין - יבוא עזרי!) ------------------- תנועה של הניצוץ שבתוך הקליפה תנועה שמאפשרת לחוש נוכח בעולם הזה ------------------ כי לא די להיות אני יחידי אלא גם חלק כזה ש-שייך ----------------- במאבק ההירואי בין הניצוץ לקליפה כשאידאל אחד תופס את כל המקום לא לצמצם אותו את האידאל כן לצמצם את המקום שתופס ----------------- אז אפשר יהיה לשאת להכיל להחזיק לשוחח עם הסתירה ש-בתוך ש-בחוץ ------------------ גם ו גם |
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן
באמונה
גם וגם
העונג ש ב קבלה. שלם בהחלט.
תודה לך.
שרב סגלגלית.
((:
לא אחוּיה
זה ככה
פיפטי פיפטי
עצמית ו-חוּצית
כי הקבלה העצמית
תלויה באינטראקציה עם החוץ
ככה זה
<כאח תאום אתה חייב לדעת את זה - אפילו שנולדת ראשון, אתה לא לבד כאן>
עונג צרוף כמו גם קבלה שלמה
נהניתי לקרוא, תודה, צבע השרב
מבורכת את ג'י
את יודעת
קדושה
עושה סוג של 'היי'
נעימי מאד
((:
לחיים יקרה
ביניהם
וגם בקצוות
((:
בשבילי את מוזגת קדושה ברווחים..
יותר מזה אני לא יודעת
לחיים
:)
זה להגדיר את השאיפה לאיזון
בין ניצוץ וקליפה
בין האני לאנחנו
בין אמיתי להצגה
בין קצה אחד לקצה שני
כי אנחנו באמת נמצאים שם, ביניהם.
כך אני מבינה
כשחסר חלק בפאזל
העדרותו נוכחת
כמו - כשנוכח
שייך
תמיד שייך
(?)
מיתי אהובה
הביטי
הטי עין ב רוב קשב
פעם בזמן
נדרשת הייתי
(בוחן פתע באנטומיה)
לצייר בצבעים
את מחזור הדם
אדום
כחול
כך ציירתי
בעיפרון
מתוככי הזיכרון
מתוככי הגוף
ש אני
אבוי
בקלמר
מרקרים עליזים
תכלת וירוק דשא
צהוב זוהר
ורוד
איןאדום
איןכחול
שום אבוי
יש קרוב קרוב
ורוד ותכול
הנחתי
בעורקי עורקים
ב לב
לאורך לרוחב
מעגלים
מעלה מטה
והייתי שמחה
ציון מצוין
כתבה מורתי חמדתי
כ שמה חן היא
ובאוזן לחשה לי כך -
אותך ציירת אותך
הכל הפוכ לך
כמו הצבת מראה
וציירת
את שראית
אין חיים כך הפוכ
אין
אבל
הצבעים שבחרת
רואי טוב וחיוך ועתיד
שאין אלא יש
ולכן
מצוין
ולקחתי דבריה
שומרת
כמו
את אש התמיד
כך
בתוכי
והנה את
מיתי לי
עושה בי את אותו קסם
שעשתה בי מורתי
היא לי חן
את לי חסד
איך זכיתי
תודה
השייכות , כאשר אינך , אז זה קורה.
הערה
החיים - דרך יחידה
לעטות עלים,
לחטוף נשימה על חול,
לנסוק על כנפים.
להיות כלב
או ללטף את פרותו החמה;
להכלל בארועים,
ללכת לאיבוד בנופים,
לחפש את הקטנה בטעויות.
הזדמנות יוצאת דפן
לזכור לרגע
מה דֻבַּר
כשכֹֻּבתה המנורה;
ולו רק פעם
להתקל באבן
להרטב בגשם,
לאבד מפתחות בדשא;
לתור באויר אחר גֵץ;
ויסלבה שימברוסקה
....
והיא כתבה, הערה, כי הייתה צנועה.
כמוך צנועה.
ואני כותבת אליה, הארה.
ואני כותבת אלייך, אור אל עור,
את.
....
גם מאַיִּן נוכח.
את כותבת.
את חוטפת נשימה על חול,
רק כדי להפכה, נשימה של חג.
את עוטה עלים
רק כדי לפשוט מילים, ומפשט את דורשת -
אֶלֶם, ורק קול נסיקה על כנפיים.
....
וכשיודעים להרפות, רפֹא.
תבונה שאת.
....
וללא פחד, במעלוֹת את נכונה גם ללכת לאיבוד בנופים
לתעות. לתהות.
ולצאת מהדופן, מהגבול, מהגידור -
גם מ-אַיִּן נוכח.
ושוב לזכור, קול רגע.
כל רגע, נצחי ופלאי.
ולומר ללא פחד, במעלוֹת -
הניגודיות היקומית המרהיבה הזו, נוכחת באינותה.
יש אַיּן, את הוֹוָה.
'אל יתן למוט רגלייך...'
....
דרך היחיד שאת מכירה, נוכחת,
'אל ינום שומרך'
ועדיין, הארה שאת כותבת -
להתקל באבן, להירטב בגשם,
ולתור באוויר אחר הרוח
ולדעת אותה, נשימה על חול, נשימה של חג.
גם מאַיּן נוכח -
בתוככי הצללים, את נכוחה
גם לו תכבה המנורה,
מתהלכת במה שדֻבָּר, דִבֵּרים ודברים.
העֵרוּת שאת, שומרת אור.
....
טוּב.
וטווה אַתְּ
שלמוּת.
ושומרת צאת ובוא
מעתה ועד.
ועולם.
הארה בך.
...
תודה...
כמה אני אוהבת
כשאת ממלמלת לי
בירושלמית
זה עושה לי
חם בלב
}{
ככה זה בביולוגיה יקר שלי
גם הרוח עושה ריאקציה
"טוב לו לאדם
לחוות את כל חלקיו"
גם תעסל וגם תבסל
גם אותו וגם אותה
תאהוב ותשנוא
את הדבש ואת העוקץ
תמבוט ותלטיפה
כמשאני אוהבתותך
כפרה
העדינות האפלטונית מקבלת גוף משלה,
מעכשיו המגע הפנימי כה זמין.
רוח ביולוגית שלי, את.
תפריע תפריע..
זה מאד מעניין
...כי אתה רואה את הפער המרווח ה"כמעט"
שהם בדיוק
החיכוך הליטוף ה-לעיתים התנגשות התנפצות
שאני רואה
וייתכן ש
גם וגם
נוגע לא נוגע
ו
אכן
קסום
... ואני טוען, שהם לעולם לא נפגשים. הקירבה של "כמעט" שביניהם, המתח האלמותי הזה, הפער, יוצר את מי שאנו, או מה שהננו. או את שאיננו. מאתנו והלאה.
... ואני טוען, שאילו נפגשו, היינו מתים מהלכים. או גרוע מזאת, מחייכים בלתי נסבלים של אור ואהבה (סליחה מיא, אור ואאבה). שהבלתי פתור הזה, המרווח, יוצר את הביקוע שבתוכו אנו חיים ומחפשים. מתפתחים ומשתברים. זהו הפער הקסום ביותר שבתוכו נקווים חיים עצומים שקרוים "אנחנו".
לא כן?
(כוכב כבר ניתן למפרע, כעת אני מרגיש חופשי להפריע)
..אבל גגו מתוק
זרימה
של
טוב
אין צורך לעצור
טוב הוא
תבונה בפני עצמו
ככה
וואלה, גם אצלי זה היה ככה, בלידה... :)
עכשיו זה עושה קאם בק...
אניתמר
מלידה ((:
אהה..
אותך
רק
את
((:
תודה סמדרי
חיבוק לך חזרה
עצרתי הזרימה
מחכה לתבונה
נוווו היא עדיין לא הגיע
נוו
לשאת להכיל להחזיק
לשוחח
עם הסתירה
ש-בתוך
ש-בחוץ
בינגו.
את תמר, לגמרי.
מי ילמדני לעצור את הזרימה?
כתבת יפה, תמר, תובנות כדורבנות.
תמר
חשוב הפוסט הזה.
מסר חשוב ורציני,
מסכימה עם הגישה שלך.
גם וגם.
תבורכי.
חיבוק גדול.
וגם שהנפש לא נקיה אז היא נסתמת והנשמה שהיא מסביב לא יכולה לחדור בין לבין הנשמה והנפש נוצרת הבינה, היחכוך של החמלה יוצר ניצוץ, הדרך הכי טובה ובדוקה לזכך נפש כך שהיא תזכור שהיא חלק ממכלול ולא לבד היא אהבה, כל האנשים שנפשם פגועה ו'משתגעים' - דיכאון, אנורקסיה, עצבים ועוד...יש להם משהו משותף אחד - אצלהם בראש הם 'בדד'.
נכון, יש אנשים שמחפשים לפגוע בנפשו של האחר, נפש זה דבר מאוד פגיע, ולו בשל זה שכל גילגול נוצרת נפש חדשה והיא צעירה.וואלה!
לא רק אני עצמי
אחות חכמה
גם אני אתה
ושמרתם לנפשותכם עד מאד
אחד של השני
ככה
תודה מאיה
החיבוק שלך ככה
יש מאין
זה יפה
"החכמה היא
לעצור לעיתים
בתוך חוויה
שנדמה כי מציפה מציקה
לעצור
להאט את הזרימה
אז
יבואו תובנות "
חכם!
בדיוק אחותי, ושמרתם לנפשתוכם עד מאוד והיא תשמור עליכם עד מאוד, עם כל הכבוד לנשמה גם הנפש היא חלק מהשלם והיא בניגוד לנשמה לא עוזבת אותך גם שאתה ישן, חשוב מאוד שהאני ישלים עם העצמי :)
מקסים.
את הכוכב שלי נתתי היום ליצירה מקסימה לא פחות, אבל מאוד אהבתי את מה שקראתי.
חיבוק,
מאיה.