כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    היד הנעלמה היד הכבולה והיד המפטרת

    57 תגובות   יום רביעי, 29/10/08, 09:45

    לא, זה לא אישי. אנחנו נתגעגע אליך... לא, זה לא אשמתך, אנחנו אוהבים אותך... לא, זה באמת לא אתה, תבין, המצב קשה, המצב לא ברור, אין לנו ברירה אלא לשחרר אנשים. אתה מבין, ידנו כבולות. בסערת השווקים של היום שאיש אינו יודע כיצד היא תגמר אנחנו פשוט חייבים לפטר, להציל את החברה, להציל את המשקיעים, להראות התייעלות וצמצום עלויות.

     

    כל הטיעונים האלו נשמעים הרי כל כך הגיוניים, וברור שאיש לא באמת רוצה או נהנה לפטר עובדים. זהו תמיד רגע מביך שאף פעם איננו תורם לאווירה השוררת בחברה. אבל כמה חברות באמת מוכנות להילחם על עובדים? כמה חברות מוכנות לומר, אלו ימים קשים, אבל יחדיו כצוות נעבור אותם. כמה חברות מוכנות להעביר לעובדים שלהם מסר, אתם חלק ממשפחה.

     

    בימי החגיגות העליזים, מלטפים את האגו של השכירים, שיחושו שהם חלק מן המשפחה, שתהיה להם תחושת שייכות. כי הרי השייכות מגדילה את המוטיבציה ותחושת השייכות מגדילה את התפוקה ובעיקר השייכות היא כמו התחושה הנעימה הזו שעולה במעלה הגב ומערפלת את החושים. נותנת לעובד את התחושה שבאמת החברה הזו שונה, היא באמת רואה בו את האדם שבקצה תלוש השכר.

     

    אבל האמת מתגלה כאשר השוק נקלע למשבר, המהירות בה חותכים אנשים, המהירות בא מושלכים אנשים לרחובות, מעלה סימני שאלה לגבי הכנות של החברות, שחלקן לפחות, מנצלות הזדמנויות לצמצם הוצאות. חברות שחותכות אנשים בתקופה שבה האפשרות שלהם למצוא עבודה מחדש היא קלושה, מעלה סימני שאלה על מידת האנושיות המאפיינת את הארגונים הללו.

     

    אבל זה כל כך קל היום, כחלק מהחינוך שספגנו בשאלת השוק החופשי, זה נתפס בעינינו כמובן מעליו. החברה צריכה להמשיך ולהתקיים ולכן היא חייבת להתייעל, כי אחרת בסופו של דבר כולם יפוטרו, או שהחברה תחדל מלהיות תחרותית. אין ספק שישנם גם מצבים כאלה, אך כאשר האצבע קלה על ההדק וכאשר רק מתגלים סימני האזהרה הראשונים ואותות למשבר ומיד מתחילים לפטר, עולות גם שאלות אחרות. שאלות הקשורות להון חברתי, מוסר, צדק, אחריות חברתית ואחווה.

     

    כן כול המילים המיושנות הללו, הלקוחות כמו מלקסיקון של מקום אחר וזמן אחר, מקבלות משמעות חדשה בעיתות משבר, מקבלות חיים משלהן ופתאום אנשים אולי יזכרו, שזה לא חייב להיות כך, שיש דרכים אחרות.

     

    אבל אנו כה מורגלים לחשיבה שאומרת שהטובים והמוכשרים תמיד ימצאו עבודה, תמיד יוכלו להמשיך הלאה וכי פיטורים הם רק הזדמנות להיפטר מהשרכים העודפים, לנקות את האורוות, לטאטא את השאריות, להשיל שומן מיותר. שאנו שוכחים שזה לא תמיד האמת. גם אנשים איכותיים ומוכשרים נזרקים לרחובות ובמיתון קשה וחריף כמו זה שעוד צפוי לנו, מספרם יגיע לממדים משמעותיים.

     

    המשבר הכלכלי נתפס כמעט כגזרה משמיים, כאשמתם של אנשי הון תאבי בצע והממשלות בעולם כולו נתפסות אתה כמושיעות הגדולות, כגוף שנרתם להצלת המשק. בלהט ההתערבות הממשלתית המתעצמת, שוכחים רבים שמקור המשבר איננו רק בברוקרים תאבי בצע ובבנקים חמדנים אלא בראש ובראשונה במדיניות ממשלתית שאפשרה לסוסים לדהור ללא כל רסן.

     

    בעוד שנתיים שלוש תחזורנה, יש להניח ולקוות, החגיגות. החברות שוב תרדופנה אחר העובדים, בהבטחות מרופדות במכוניות ותלושי אוכל, תנסנה, בכל כוחן, למחות את זכר הימים הרעים ולספר לכול עובדיה, שאנו כולנו משפחה אחת גדולה.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/09 20:13:


      עד שהאזרח הקטן מבין ששיכות לא ניתן למצוא במדינה שלנו

      ושהמרכז הוא הכסף..

      ואז הוא פותח עסק פרטי משלו כדי לא להיות תלוי באף אחד

      ואז העולם נעשה בודד יותר

      ואז גם הוא יפטר כי יש משבר כלכלי...

       

      והגלגל מתגלגל והשמש לא שוכחת להופיע כל יום מחדש..

        23/4/09 20:55:


      בדיוק ככה.  אם לאדם פרטי היה את הרצון הזה שהיה לעסקים לגדול וגדול ללא הרף על חשבון משלם המסיים אולי זה לא היה קורה.

       

      מציאות בילתי ניסבלת .

        14/11/08 07:55:


      התאגידים שולטים בעולם של דיויד קורטן נותן תמונת מצב מקיפה על השיטה הכלכלית בה אנו חיים

      הספר מצליח לגעת באמת הנסתרת על השיטה הקפיטליסטית בה בית המקדש של ימינו הוא הבורסה

      הספר ארוך ומפורט אך יש בו כדי להמחיש לנו מה מתרחש באמת ולא מה רואים בטלוויזיה בתוכניות הטוק שואו

        8/11/08 01:59:

       ישר כוח

      המילה מעניקה למחשבה את קיומה העילאי והאציל ביותר

      ברוך שפינוזה

        7/11/08 18:38:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-07 15:56:24

      צטט: רועי מן 2008-11-05 23:01:13

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 00:15:35

      צטט: אלון מרחב 2008-11-04 21:47:23

      חשוב לזכור שחברות אינן גופים ערטילאיים, אלא מורכבות מאנשים.


       

      לאחר שנים שהחלשנו את המדינה ודללנו את משאביה ומכרנו את החברות שהיו ברשותה. כוחה אל מול כוחות השוק הוא מוגבל. לעיתים בעלות של המדינה מוצדקת גם אם המחיר הוא יעילות יותר נמוכה (למרות שגם זה איננו מחויב המציאות)

       

      אם מדינה מגנה על אנשים מתוקפנות צבאית, מדוע לא מתוקפנות כלכלית?

       

       

      כי המדינה היא שקידמה בעשורים האחרונים את המתקפה הזו

       

       באיזו שעה המהפכה? :)

        7/11/08 15:57:

      צטט: אריק1976 2008-11-07 02:31:17


      הבט על קבוצה של אנשים

      תמיד יהיו יותר איכותים ופחות איכותים

      כיצד נתגמל את האיכותים בלי לפגוע קשה מדי באחרים

      האם השיטה של המנצח לוקח את הכל היא טובה?

      עד כמה תקצין החברה  את אי השוויון בהכנסות

      האם חברה מוסרית יותר היא בעלת סיכוי שרידות גבוהה יותר?

      הרי חברה קפיטליסטית מעודדת מצוינות כדי לקדם את הכלל

      וכל אדם מתוגמל על פי יכולותיו

      אל לאיזו חברה סיכוי להצליח ?

      לקפיטליסטית המונעת משיקולים של מצוינות והצלחה

      או המוסרית המונעת משיקולים של הומניות

      דומה הדבר לליברליות מינית

      קח חברה שמרנית בה יש מעט ליברלים

      הקבוצה הליברלית תכפה על השאר ליברליות

      זה למה?

      כי הליברלים מעוררים את קנאתם של השמרנים

      עד שאלה הופכים עם הזמן לליברלים בעצמם

      כי כולם צריכים ליישר קו בעולם של תחרות

      אל לעולם אינך בטוח שאתה נמצא במקום בטוח

      הספינה לעולם שטה במים סוערים

       

      אכן הכל שאלה של איזונים עדינים

      חברה לא מאוזנת לכל אחד מן הצדדים תגלה פגמים מהותיים בהרכבה ובתכליתה

       

        7/11/08 15:56:

      צטט: רועי מן 2008-11-05 23:01:13

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 00:15:35

      צטט: אלון מרחב 2008-11-04 21:47:23

      חשוב לזכור שחברות אינן גופים ערטילאיים, אלא מורכבות מאנשים.


       

      לאחר שנים שהחלשנו את המדינה ודללנו את משאביה ומכרנו את החברות שהיו ברשותה. כוחה אל מול כוחות השוק הוא מוגבל. לעיתים בעלות של המדינה מוצדקת גם אם המחיר הוא יעילות יותר נמוכה (למרות שגם זה איננו מחויב המציאות)

       

      אם מדינה מגנה על אנשים מתוקפנות צבאית, מדוע לא מתוקפנות כלכלית?

       

       

      כי המדינה היא שקידמה בעשורים האחרונים את המתקפה הזו

        7/11/08 02:31:


      הבט על קבוצה של אנשים

      תמיד יהיו יותר איכותים ופחות איכותים

      כיצד נתגמל את האיכותים בלי לפגוע קשה מדי באחרים

      האם השיטה של המנצח לוקח את הכל היא טובה?

      עד כמה תקצין החברה  את אי השוויון בהכנסות

      האם חברה מוסרית יותר היא בעלת סיכוי שרידות גבוהה יותר?

      הרי חברה קפיטליסטית מעודדת מצוינות כדי לקדם את הכלל

      וכל אדם מתוגמל על פי יכולותיו

      אל לאיזו חברה סיכוי להצליח ?

      לקפיטליסטית המונעת משיקולים של מצוינות והצלחה

      או המוסרית המונעת משיקולים של הומניות

      דומה הדבר לליברליות מינית

      קח חברה שמרנית בה יש מעט ליברלים

      הקבוצה הליברלית תכפה על השאר ליברליות

      זה למה?

      כי הליברלים מעוררים את קנאתם של השמרנים

      עד שאלה הופכים עם הזמן לליברלים בעצמם

      כי כולם צריכים ליישר קו בעולם של תחרות

      אל לעולם אינך בטוח שאתה נמצא במקום בטוח

      הספינה לעולם שטה במים סוערים

        6/11/08 22:07:

      רשימה מצוינת.

      דן

        5/11/08 23:01:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 00:15:35

      צטט: אלון מרחב 2008-11-04 21:47:23

      חשוב לזכור שחברות אינן גופים ערטילאיים, אלא מורכבות מאנשים.


       

      לאחר שנים שהחלשנו את המדינה ודללנו את משאביה ומכרנו את החברות שהיו ברשותה. כוחה אל מול כוחות השוק הוא מוגבל. לעיתים בעלות של המדינה מוצדקת גם אם המחיר הוא יעילות יותר נמוכה (למרות שגם זה איננו מחויב המציאות)

       

      אם מדינה מגנה על אנשים מתוקפנות צבאית, מדוע לא מתוקפנות כלכלית?

       

        5/11/08 00:15:

      צטט: אלון מרחב 2008-11-04 21:47:23

      חשוב לזכור שחברות אינן גופים ערטילאיים, אלא מורכבות מאנשים.

      כל אותן החלטות פיננסיות שגויות שהביאו למשבר נלקחו ע"י אנשים שרצו להרוויח יותר כסף.

      אותם אנשים אף רצו להימדד על פי הישגיהם, ולא חשבו על אחריות כלפי החברה, ערבות הדדית כלפי יתר העובדים, ומתברר שגם לא על טובת לקוחותיהם.

      לצערי, כל חברה, גם אם באמת תרצה לערוב לעובדים ולתמוך בהם בזמנים קשים, לא תוכל לעשות זאת לאורך זמן, כאשר היא נקלעת למציאות עסקית ופיננסית קשה.

      אחריות וערבות ניתן וצריך לדרוש מהמדינה. מדינה אחראית חייבת להשקיע בשנות שפע בשדרוג תשתיות, לעודד השקעות יצרניות, לסייע לחברות מקומיות להצליח בחו"ל, ועוד הוצאות אשר מניבות רווחים ומקומות עבודה למשק.

      בעת שפל חייבת הממשלה לוודא שיהיו בידה המשאבים להכשרות מקצועיות ותמיכה כלכלית במפעלים ואזרחים שזקוקים לכך. ודבר חשוב נוסף, אולי החשוב ביותר, הוא השקפת העולם :

      הממשלה צריכה לראות בסיוע למפעלים ( ולעובדים בהם ) שנקלעו למצוקה יעד, לא נטל.

       

      לאחר שנים שהחלשנו את המדינה ודללנו את משאביה ומכרנו את החברות שהיו ברשותה. כוחה אל מול כוחות השוק הוא מוגבל. לעיתים בעלות של המדינה מוצדקת גם אם המחיר הוא יעילות יותר נמוכה (למרות שגם זה איננו מחויב המציאות)

        5/11/08 00:13:

      צטט: moshe sidon 2008-11-04 13:39:11

      כתבת נכון. המצב בימים האחרונים מאז שכתבת כאן את הפוסט, לא נעשה טוב יותר.

      משה

       

      אני לא מבין גדול בכלכלה אבל עושה רושם שעוד יקח זמן עד שהמצב ישנה כיוון

       

        5/11/08 00:12:

      צטט: אורי כרמל 2008-11-02 14:37:23

      מולי,

      כרגיל מסכים כמעט עם כל דבריך. ועדיין, איפשהו עמוק בפנים אני כן מאמין שאפשר לשלב בין הנטיות ה"אדם סמית'יות" של האדם, דהיינו כלכלה דארוויניסטית, ורווחת הכלל המבוססת על אחריות גופים רגולטוריים לביסוס קווים מינימליים של אתיקה, קיום, אנושיות שבכל זאת תביא לרווחה והישג כולל רב יותר לרוב, אם לא כל הנוגעים בדבר

      אולי זה המניפסט דסטיני הפרטי שלי...

      *

      אורי

       

      כמו בכל תחום הכל שאלה של קנה מידה ואיזונים. בני אדם שירצו להרוויח יותר יהיו תמיד, בני אדם שיהיו מוכנים בדרך לרמוס את האחר יהיו תמיד, האחריות שלנו היא כמובן כחברה ולכן חלק ניכר מהעבודה מתחיל בחינוך שאנו מנחילים לדור הבא

       

       

        5/11/08 00:11:

      צטט: תו רון 2008-10-31 00:29:10


      אכן כך בדיוק כמו שכתבת כל כך יפה ובהרבה כישרון.

       

      נקודת האור מנסיוני האישי שגם העובד המפוטר זוכה להתיעלות. למרות הכאב הקושי וההרעה בתנאים בסופו של דבר כאשר אני מסתכל לאחור לא הייתי רוצה לחזור לאף אחת מהחברות שפיטרה אותי בעד כל הון שבעולם, אז סבלנות והכל או לפחות הרוב מסתדר לטובה בסופו של דבר.

       

       

      במבט לאחור הדברים תמיד מקבלים פרופורציות בייחוד אם הכל הסתדר בסופו של דבר
        4/11/08 21:47:

      חשוב לזכור שחברות אינן גופים ערטילאיים, אלא מורכבות מאנשים.

      כל אותן החלטות פיננסיות שגויות שהביאו למשבר נלקחו ע"י אנשים שרצו להרוויח יותר כסף.

      אותם אנשים אף רצו להימדד על פי הישגיהם, ולא חשבו על אחריות כלפי החברה, ערבות הדדית כלפי יתר העובדים, ומתברר שגם לא על טובת לקוחותיהם.

      לצערי, כל חברה, גם אם באמת תרצה לערוב לעובדים ולתמוך בהם בזמנים קשים, לא תוכל לעשות זאת לאורך זמן, כאשר היא נקלעת למציאות עסקית ופיננסית קשה.

       

      אחריות וערבות ניתן וצריך לדרוש מהמדינה. מדינה אחראית חייבת להשקיע בשנות שפע בשדרוג תשתיות, לעודד השקעות יצרניות, לסייע לחברות מקומיות להצליח בחו"ל, ועוד הוצאות אשר מניבות רווחים ומקומות עבודה למשק.

      בעת שפל חייבת הממשלה לוודא שיהיו בידה המשאבים להכשרות מקצועיות ותמיכה כלכלית במפעלים ואזרחים שזקוקים לכך. ודבר חשוב נוסף, אולי החשוב ביותר, הוא השקפת העולם :

      הממשלה צריכה לראות בסיוע למפעלים ( ולעובדים בהם ) שנקלעו למצוקה יעד, לא נטל.

        4/11/08 14:35:


      זה עצוב.

      הכל שיקולים כלכליים קרים. זורקים אנשים רק בגלל שיקולים כלכליים וכמובן שלא חושבים על אותו מפוטר/ת.

       

        4/11/08 13:39:

      כתבת נכון. המצב בימים האחרונים מאז שכתבת כאן את הפוסט, לא נעשה טוב יותר.

      משה

        2/11/08 14:37:

      מולי,

      כרגיל מסכים כמעט עם כל דבריך. ועדיין, איפשהו עמוק בפנים אני כן מאמין שאפשר לשלב בין הנטיות ה"אדם סמית'יות" של האדם, דהיינו כלכלה דארוויניסטית, ורווחת הכלל המבוססת על אחריות גופים רגולטוריים לביסוס קווים מינימליים של אתיקה, קיום, אנושיות שבכל זאת תביא לרווחה והישג כולל רב יותר לרוב, אם לא כל הנוגעים בדבר

      אולי זה המניפסט דסטיני הפרטי שלי...

      *

      אורי

        2/11/08 14:19:

      צטט: janedo 2008-11-02 12:08:27

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 11:47:34

      צטט: janedo 2008-10-30 20:48:33


       

       

      כשאתה חיי בליברליות פוסט-מודרניסטית בה הכל יחסי ואין טוב ורע, אלא הכל לגיטימי, אז לא תהיה לך גם ביקורת

       

       

       


       

       

       

       

      מילים כדורבנות :)

       

      ניראה לי שהמודעות לבעיה מסמנת את תחילת השינוי...

       

      אתה באמת רואה שינוי בתקינות הפוליטית באופק? וואללההה.... i believe it when i see it

       

       

       

       

      לא סתם המשפט המפורסם ביותר של הרצל עסק באמונה.

       

      כל קבוצה שעולה על המגרש תוך הרגשה שאין לה סיכוי עתידה להפסיד...

       

      :)

       

      אני מאמין

        2/11/08 14:18:

      צטט: janedo 2008-11-02 12:06:21

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 11:51:11


       

       ניראה לי שגם המעמד הבנוני סובל מהעדר חרויות.

       

       למשל, מה הערך של הזכות למגורים, כאשר אתה משלם משכנתא של 25 שנה? זו אריסות מודרנית.

      פה אני חולקת עליך: ב-25 שנה אתה משלם את הסכום הקטן ביותר, וכך בעצם יש הקלה בנטל. אף אחד גם לא מכריח אותך לבחור במסלול זה - אתה יכול לרכז את זה בפחות שנים, אך אז התשלום החודשי יהיה גבוה יותר. דווקא הבחירה פה מאפשרת גמישות וחוסר שיעבוד. או שאתה מצפה שמישהוא ילווה לך כסף בלי ריבית (ורווח) בכלל? ואפרופו, זה הכסף שלי ושלך שנמצא בחסכונות....

       

       

       

       אכן ניראה שיש איזה חופש בחירה. בפועל דרוש סכום התחלתי למשכנתא וגם עלויות החיים גבוהות, במידה ובחרת לפרוש תשלומים.

       

      עיני נשואות לצפון, הסקנדינביות- שם פתרו את הזכות לדיור בדמות בעלות של הציבור על מרבית הדירות.

        2/11/08 12:08:

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 11:47:34

      צטט: janedo 2008-10-30 20:48:33


       

       

      כשאתה חיי בליברליות פוסט-מודרניסטית בה הכל יחסי ואין טוב ורע, אלא הכל לגיטימי, אז לא תהיה לך גם ביקורת

       

       

       


       

       

       

       

      מילים כדורבנות :)

       

      ניראה לי שהמודעות לבעיה מסמנת את תחילת השינוי...

       

      אתה באמת רואה שינוי בתקינות הפוליטית באופק? וואללההה.... i believe it when i see it

       

       

        2/11/08 12:06:

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 11:51:11


       

       ניראה לי שגם המעמד הבנוני סובל מהעדר חרויות.

       

       למשל, מה הערך של הזכות למגורים, כאשר אתה משלם משכנתא של 25 שנה? זו אריסות מודרנית.

      פה אני חולקת עליך: ב-25 שנה אתה משלם את הסכום הקטן ביותר, וכך בעצם יש הקלה בנטל. אף אחד גם לא מכריח אותך לבחור במסלול זה - אתה יכול לרכז את זה בפחות שנים, אך אז התשלום החודשי יהיה גבוה יותר. דווקא הבחירה פה מאפשרת גמישות וחוסר שיעבוד. או שאתה מצפה שמישהוא ילווה לך כסף בלי ריבית (ורווח) בכלל? ואפרופו, זה הכסף שלי ושלך שנמצא בחסכונות....

       

       

        2/11/08 11:51:

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 23:38:21

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 19:46:42

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 13:14:10

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

       

      מדויק ועצוב

       

       

       מרקוזה (האדם החד מימדי), אמר שאיבדנו את חוש הביקורת ולכן לא תהיה מהפכה. מרקוזה טען שאימצנו את תפיסת העולם של המדכאים (האליטות השולטות), לכן ניראה לנו שהמצב הנוכחי הוא הנכון.

       

      העובדה שיש לנו לכאורה רמת חיים גבוהה, מנטרלת את המתנגדות למצב. כאילו שקניית ג'ינס יקר, נסיעה לחו"ל, כמו בעלי ההון למינהם, הופכת אותנו לחברים באותה חברה.  

       

      זה בסך הכל נכון, כאשר עושים סקרים ושואלים אנשים כיצד הם מגדירים את עצמם, אף אחד כמעט לא רואה את עצמו כשייך למעמד הפועלים או כעני, כולם מתבקשים להשתייך למעמד הביניים ומזדהים עמו, גם כאשר אין לכך כל הצדקה.

       

       ניראה לי שגם המעמד הבנוני סובל מהעדר חרויות.

       

       למשל, מה הערך של הזכות למגורים, כאשר אתה משלם משכנתא של 25 שנה? זו אריסות מודרנית.

        2/11/08 11:47:

      צטט: janedo 2008-10-30 20:48:33


       

       

      כשאתה חיי בליברליות פוסט-מודרניסטית בה הכל יחסי ואין טוב ורע, אלא הכל לגיטימי, אז לא תהיה לך גם ביקורת

       

       

       


       

       

       

       

      מילים כדורבנות :)

       

      ניראה לי שהמודעות לבעיה מסמנת את תחילת השינוי...

        31/10/08 00:29:


      אכן כך בדיוק כמו שכתבת כל כך יפה ובהרבה כישרון.

       

      נקודת האור מנסיוני האישי שגם העובד המפוטר זוכה להתיעלות. למרות הכאב הקושי וההרעה בתנאים בסופו של דבר כאשר אני מסתכל לאחור לא הייתי רוצה לחזור לאף אחת מהחברות שפיטרה אותי בעד כל הון שבעולם, אז סבלנות והכל או לפחות הרוב מסתדר לטובה בסופו של דבר.

        30/10/08 23:58:

      מולי

      הפעם עלי להסתייג ממקצת מדבריך.

      מנכלים הם בני אדם, הם פוחדים.

      במהלך הקריירה שלי אני משותף בצורה האינטימית ביותר בשיקולי בעלי חברות ומנכלים רבים

      לגבי פיטורין.

       

      גם המנכל פוחד, בפרט אם הוא גם בעל החברה.

      הוא נמצא בסיכון אישי גבוה.

      אם הוא בעל החברה, התזרים שלו  נפגע, והוא רואה שהוא מתחיל להפסיד, רובם לא רוצים להיות במצב שבו יש לו התחייבויות של מליוני שקלים בבנק עם קושי להפחית אותן.

       

      ( "תזרים" נשמע מילה קרה ומנוכרת עד הרגע שבו מנהל הבנק מתקשר ושואל מה קורה עם השיקים שחורגים מהמסגרת)

       

      איני יודע אם אתה יודע אבל מעטים המנכלים שאינם חתומים אישית על ערבות בבנק.

      מי שלא היה שם לא יודע מה זה. 

       

       

      ברוב המקרים מרכיב השכר בחברה הוא מרכיב גבוה.

       

      מפטרים בדרך כלל את בעלי השכר הגבוה אבל את אלו שאינם מצדיקים אותו.

      מי שמקבל שכר גבוה והתפוקה שלו מצדיקה זאת אינו מפוטר בדרך כלל.

       

      נושא החברה כמשפחה הוא באמת מניפולציה שנואה. המניפולציה הזו מיוצרת הרבה פעמים על ידי מנהלי כח אדם שאינם מבינים טוב את תפקידם.

       

      בהרבה חברות יש אווירה נהדרת.

      היכן שהאווירה היא נהדרת ואמיתית בדרך כלל החברה היא טובה ומוצלחת.

      האווירה טובה והחברה מוצלחת כי המנכל יודע את המלאכתו , בין השאר , ליצור אווירת עבודה יחד עם אווירה של עבודת צוות.

       

      נוכחתי לא מעט פעמים בקושי העצום האמיתי של מנהלים לפטר עובדים וותיקים, כמה הם דוחים את האקט הזה וכמה הם לא מסוגלים לבצע אותו.

      הם עושים אותו לעיתים קרובות מתוך תחושת חוסר ברירה.

       

      לא שמישהו מאמין להם, אולי כמוך במקרה הזה.

       

      איש לא שש לפטר. לא פגשתי אחד ששמח לפטר.

       

      ביצוע האקט הזה הוא תמיד קשה. בוודאי כאשר הוא נעשה עקב צמצומים ולא עקב תפקוד לקוי.

      אני יכול להגיד לך שיש  לי כרגע שתי דוגמאות לחברות שמחזיקות לפחות עובד אחד על תקן של מחלקת רווחה ולא כי באמת זקוקים להם.

      אלו עובדים וותיקים שאינם יעילים כלל, אך מחזיקים בהם כי לא רוצים לפטרם.

      ברגע שהמצב יורע באמת , הם ייאלצו ללכת.

      אתה מציג זאת ככקלישאה אבל לעיתים שני אנשים מיותרים שגורמים שניהם להוצאה צנועה יחסית של 200000 ש"ח בשנה, ובשנתים שלוש לחצי מליון ש"ח, יכולים לחרוץ דינה של חברה. 

       

        30/10/08 23:38:

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 19:46:42

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 13:14:10

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

       

      מדויק ועצוב

       

       

       מרקוזה (האדם החד מימדי), אמר שאיבדנו את חוש הביקורת ולכן לא תהיה מהפכה. מרקוזה טען שאימצנו את תפיסת העולם של המדכאים (האליטות השולטות), לכן ניראה לנו שהמצב הנוכחי הוא הנכון.

       

      העובדה שיש לנו לכאורה רמת חיים גבוהה, מנטרלת את המתנגדות למצב. כאילו שקניית ג'ינס יקר, נסיעה לחו"ל, כמו בעלי ההון למינהם, הופכת אותנו לחברים באותה חברה.  

       

      זה בסך הכל נכון, כאשר עושים סקרים ושואלים אנשים כיצד הם מגדירים את עצמם, אף אחד כמעט לא רואה את עצמו כשייך למעמד הפועלים או כעני, כולם מתבקשים להשתייך למעמד הביניים ומזדהים עמו, גם כאשר אין לכך כל הצדקה.

        30/10/08 23:36:

      צטט: ליאור* 2008-10-30 18:27:32

      מה שמעניין הוא ש"קנית" את ההגדרה הצינית של הארגון כמשפחה ועכשיו אתה נשמע מאוכזב. מקום עבודה, לא משנה עד כמה מפנק ומאתגר, הוא לעולם לא משפחה ומי שלא הבין את זה יחטוף בשלב כזה או אחר זעזוע רציני.

       

      פעם הארגון רצה את זמנך וכישוריך, עכשיו תחת ההגדרה כ"משפחה" הם רוצים את נשמתך, לא פחות וטמבל מי שקונה את זה.

       

       

      כל מי שמציא משפחה חלופית הוא בעיני חשוד מידי, הרי בקושי עם המשפחה הביולגית אנו מסתדרים אז מי זקוק למשפחה נוספת?

       

        30/10/08 20:48:

       

       

       מרקוזה (האדם החד מימדי), אמר שאיבדנו את חוש הביקורת ולכן לא תהיה מהפכה.

       

      כשאתה חיי בליברליות פוסט-מודרניסטית בה הכל יחסי ואין טוב ורע, אלא הכל לגיטימי, אז לא תהיה לך גם ביקורת (אין מה לבקר - הכל הולך). אנו מרצוננו ויתרנו על הרבה ערכים ומידות וחוש השיפוט. וזו אחת התוצאות. האחרת היא האשלייה של שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית . פשוט התוצאות במציאות מתפוצצות לנו בפרצוף וזה מה זה לא נעים.....כולנו הרי יכולים להפוך לביל גייטס: כל יום יש לנו הזדמנות לעתיד מזהיר (כרוח הקלישאות הניו-אייג'יות החבוטות) והכל בידינו....

       

       

      מרקוזה טען שאימצנו את תפיסת העולם של המדכאים (האליטות השולטות), לכן ניראה לנו שהמצב הנוכחי הוא הנכון.

       

      העובדה שיש לנו לכאורה רמת חיים גבוהה, מנטרלת את המתנגדות למצב. כאילו שקניית ג'ינס יקר, נסיעה לחו"ל, כמו בעלי ההון למינהם, הופכת אותנו לחברים באותה חברה.  

       

       

        30/10/08 19:46:

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 13:14:10

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

       

      מדויק ועצוב

       

       

       מרקוזה (האדם החד מימדי), אמר שאיבדנו את חוש הביקורת ולכן לא תהיה מהפכה. מרקוזה טען שאימצנו את תפיסת העולם של המדכאים (האליטות השולטות), לכן ניראה לנו שהמצב הנוכחי הוא הנכון.

       

      העובדה שיש לנו לכאורה רמת חיים גבוהה, מנטרלת את המתנגדות למצב. כאילו שקניית ג'ינס יקר, נסיעה לחו"ל, כמו בעלי ההון למינהם, הופכת אותנו לחברים באותה חברה.  

        30/10/08 19:39:

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 13:09:04

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 11:10:46

      אלוהי היעילות,

       

      בואו ונתפלל, הרי אנחנו כבר על הבירכיים...

       

      אלוהי היעילות דורש קורבנות ודם ולא רק ירידה על הברכיים

      (:

       

      במהפכה נטפל בכולם :)

       

        30/10/08 18:30:


      חייבים להמשיך  smile ו  walk הלאה

        30/10/08 18:27:

      מה שמעניין הוא ש"קנית" את ההגדרה הצינית של הארגון כמשפחה ועכשיו אתה נשמע מאוכזב. מקום עבודה, לא משנה עד כמה מפנק ומאתגר, הוא לעולם לא משפחה ומי שלא הבין את זה יחטוף בשלב כזה או אחר זעזוע רציני.

       

      פעם הארגון רצה את זמנך וכישוריך, עכשיו תחת ההגדרה כ"משפחה" הם רוצים את נשמתך, לא פחות וטמבל מי שקונה את זה.

        30/10/08 14:03:

      צטט: יובז 2008-10-30 13:47:13

      צטט: janedo 2008-10-30 13:40:44

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

      הוא יוצא ועוד איך בשביל יוזמות פוליטיות מסוג מסוים - ואז גם הגשם והחום סבילים. הוא לא יוצא להגן על עצמו, כי כנראה איבדנו את חוש ההשרדות. הוא יוצא להגן על הצדק הגלובלי האזוטרי (בדרך כלל בעל גוון שמאלני חזק), אך בשביל לתת לעצמו וילדיו אפשרות של חיים טובים - כן גם בהבט הכלכלי (יסלחו לי על איזכור הנושא הארצי וה"בזוי" הזה) - הוא לא מזיז את התחת. זה רק אומר שמשהו בפרדיגמות שלנו דפוק.

       

       

      כנראה שלא הייתי כאן לאחרונה, אז בבקשה ממך, ספרי לי

      איפה הוא יוצא ? מתי זה קרה ? לשם מה ?

       

      יוזמת ג'נבה - זוכר? את ההמונים הבורגנים שנהרו אחרי ביילין, המפקד הלאומי של עמי איילון ופטרושקה? או פטרושקה היה עם ג'נבה....הם כל כך דומים שמתבלבלת. מה עם שלום עכשיו אפילו בשנים אחרונות, אחרי שהתרגלנו לחיות עם אינטיפאדה....

       

       

        30/10/08 13:47:

      צטט: janedo 2008-10-30 13:40:44

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

      הוא יוצא ועוד איך בשביל יוזמות פוליטיות מסוג מסוים - ואז גם הגשם והחום סבילים. הוא לא יוצא להגן על עצמו, כי כנראה איבדנו את חוש ההשרדות. הוא יוצא להגן על הצדק הגלובלי האזוטרי (בדרך כלל בעל גוון שמאלני חזק), אך בשביל לתת לעצמו וילדיו אפשרות של חיים טובים - כן גם בהבט הכלכלי (יסלחו לי על איזכור הנושא הארצי וה"בזוי" הזה) - הוא לא מזיז את התחת. זה רק אומר שמשהו בפרדיגמות שלנו דפוק.

       

       

      כנראה שלא הייתי כאן לאחרונה, אז בבקשה ממך, ספרי לי

      איפה הוא יוצא ? מתי זה קרה ? לשם מה ?

       

        30/10/08 13:40:

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

      הוא יוצא ועוד איך בשביל יוזמות פוליטיות מסוג מסוים - ואז גם הגשם והחום סבילים. הוא לא יוצא להגן על עצמו, כי כנראה איבדנו את חוש ההשרדות. הוא יוצא להגן על הצדק הגלובלי האזוטרי (בדרך כלל בעל גוון שמאלני חזק), אך בשביל לתת לעצמו וילדיו אפשרות של חיים טובים - כן גם בהבט הכלכלי (יסלחו לי על איזכור הנושא הארצי וה"בזוי" הזה) - הוא לא מזיז את התחת. זה רק אומר שמשהו בפרדיגמות שלנו דפוק.

       

       

       

        30/10/08 13:34:

      צטט: מולי בנטמן 2008-10-30 13:13:20


      כמו תמיד בשביל לצאת לרחובות , צריך להאמין בעצמך, בכוחו של הקהל. כמו תמיד בשביל לצאת לרחובות צריך להפנות למישהו אצבע מאשימה, אבל המשבר הזה נתפס כמשוה שאיננו אשמת ממשלה זו או אחרת ואיננו אשמת איש אלא כמעט אשמתה של היד הנעלמה עתמה ולכן גם אין נגד מי להפנות את הטענות.

       

      חולקת עליך במשהו: כפי שחלק מהחברות מפטרות עכשיו לא בגלל מצב אמיתי, אלא כטרמפ על הפאניקה ותזמון נוח לצמצם הוצאות כדי להרוויח יותר, כך בהחלט ניתן להפנות אשמה לגורמים ספציפיים ולא משהו אמורפי כ"יד נעלמה". תראה "חשיפות" בתקשורת על חברות כמו אמדוקס....חוץ מזה, מה עם כל האנשים שציינתי שיושבים בבית שנים? הם פוטרו ב"זמנים הטובים", לא עכשיו.

       

      כולם יודעים את האמת: ה"מצב" זה רק תירוץ וכן ניתן להצביע על המלך ולהגיד שהוא עירום.

       

       

        30/10/08 13:29:

      אמת.זהו המשחק.לא נוח למישהו? שנו את השיטה.אל תסכימו לה.

      בהתאם לגישת מלטון פרידמן הרווחת בעולם,החברה מחוייבת אך ורק לרווחים שלה,ולבעלי המניות.החברה אינה מחוייבת לעובדים.העובדים הם פחם מתכלה שתפקידו להניע את הקטר.


      http://www.colorado.edu/studentgroups/libertarians/issues/friedman-soc-resp-business.html

      The Social Responsibility of Business is to Increase its Profits

      by Milton Friedman

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=663440

       

      "ההשקפה שלפיה מנהלי חברות ומנהיגי עובדים יש להם "אחריות כלפי החברה", מעבר לדאגה לאינטרסים של בעלי המניות שלהם או חברי איגוד העובדים שלהם, זוכה לאחרונה להסכמה נרחבת. השקפה זו מבטאת תפישה מוטעית מיסודה לגבי אופייה וטבעה של כלכלה חופשית. בכלכלה כזאת יש לאנשי עסקים אחריות חברתית אחת ויחידה, והיא לנצל את המשאבים ולהשתתף בפעילויות שמטרתן להגדיל את הרווחים, כל זמן שהדבר נעשה במסגרת כללי המשק, כלומר במסגרת תחרות חופשית וגלויה בלא רמאות או הונאה. מעטות הן הנטיות המסוגלות לערער בכוח רב כל כך את עצם יסודותיה של החברה החופשית שלנו כמו נטייתם של מנהלי חברות לקבל על עצמם אחריות חברתית במקום להרוויח כסף רב ככל האפשר למען בעלי המניות שלהם."

       

      מתוך ספרו של מילטון פרידמן, קפיטליזם וחירות (תורגם לעברית בהוצאת שלם).
        30/10/08 13:14:

      צטט: יובז 2008-10-30 12:50:22

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

       

      מדויק ועצוב

       

        30/10/08 13:13:

      צטט: janedo 2008-10-30 12:38:35

      בפרספקטיבה היסטורית, יש לי תחושת דז'ה-וו גדולה: אני למדתי בדיוק על מצב דומה לפני כ-150 שנה. אז זה נקרא המהפכה התעשייתית. במיוחד אנגליה. מצד אחד - קידמה מבורכת וקפיצת התפתחות טכנולוגית מרשימה; מצד שני - צבאות עובדים חסרי זהות וזכויות שהיו מאוד נחוצים, אך קלים להשלכה תוך שנייה. אני מקווה שאנו נלמד מההיסטוריה.

      התיקון למצבם העגום של העובדים הגיע כ-60 שנה אחרי - בעקבות הקריסה ב-1929 ועצירת פריון העבודה. ירידה ברווחים, זה הדבר היחיד שהזיז ל"משקיעים ואנשי עסקים" דאז. פשוט הראו להם שהסוס עומד לקרוס ולא מסוגל לייצר יותר. ולכל אבירי הניאו-סוציאליזם: התורות האלה עשו הרבה רוח בחוגים האינטלקטואליים, אך לא היה בהם משקל סגולי מספיק כדי להביא לשינוי - חוץ מרוסיה (אך זה מקרה מיוחד ובלתי צפוי. מרקס רצה את גרמניה ואנגליה).

      אז או שנלמד ונשנה משהו בטוב, או שלא...אני לא ממש מחבבת את אבירי נבואות הזעם החברתיות - בנתיים הם כל הזמן מתבדים. במיוחד בארץ. אנשי ההיי-טק המפוטרים ב-2001 להם חיכו האמבלונסים למטה, לא יצאו לרחובות אז. האם הם ייצאו היום? האם תהיה הפגנה המונית של שדרה ניהולית מובטלת על כל גווניה בגילאי 45+? כל הסמנכ"לים והמנכ"לים ה"חטייארים" שיושבים בבית שנים ומטפחים אדניות עם פרצוף של "הכל בסדר ואני נח מבחירה עד שמשהו מתאים יבוא....."? את זה הייתי מתה לראות.....לא עוד ויקי קנפו ונכים, אלא מעמד הביניים החזק שמנסרים לו את עמוד השדרה כבר שנים. ופתאום צורח בגלוי ללא מסכות פוזה שמשהו פה נורא רקוב.

      חלומות, חלומות - למה נראה לי שגם הפעם  אהמר על שורט..בלתי החלטי

       

      כמו תמיד בשביל לצאת לרחובות , צריך להאמין בעצמך, בכוחו של הקהל. כמו תמיד בשביל לצאת לרחובות צריך להפנות למישהו אצבע מאשימה, אבל המשבר הזה נתפס כמשוה שאיננו אשמת ממשלה זו או אחרת ואיננו אשמת איש אלא כמעט אשמתה של היד הנעלמה עתמה ולכן גם אין נגד מי להפנות את הטענות.

        30/10/08 13:10:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-10-30 12:21:03

       

      זה החומר הכי חם היום,

       

      אז עלה בדעתי שאפשר יהיה לשיר אותו בכיכרות

       

      באהבה

      ממני

       

      השוק נקלע למשבר,

      חותכים אנשים, 

      האצבע קלה על ההדק

      כל כך קל היום.

      סימנים למשבר ומיד לפטר,

      חותכים אנשים.

      עולות גם שאלות.

      הון חברתי, מוסר, צדק, (חרוז משובח ל- הדק)

      אחריות חברתית

      אחווה.

       

      מילים מיושנות מקבלות חיים.

      פתאום אנשים

      אולי יזכרו (זוכרים),

      שיש דרכים אחרות.

      גם איכותיים ומוכשרים

      גם הם נזרקים לרחובות

      והממדים משמעותיים.

       

      מולי, זה יכול להיות הפזמון, מה דעתך?

       

      לי זה כן נוגע

      כי אני יודע , שאתם אומרים

      הטובים והמוכשרים תמיד ימצאו עבודה

      תמיד יוכלו להמשיך הלאה

      לי זה כן נוגע

      כי אני יודע שאלה סיפורים.

       

       

       

      הנה את רואה המצוקה מולידה את המיטב מכול אחד מאתנו

      שירי המהפכה שעוד לא נכתבה.

       

       

        30/10/08 13:09:

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 11:10:46

      אלוהי היעילות,

       

      בואו ונתפלל, הרי אנחנו כבר על הבירכיים...

       

      אלוהי היעילות דורש קורבנות ודם ולא רק ירידה על הברכיים

      (:

       

        30/10/08 12:50:

      צטט: janedo 2008-10-30 12:38:35

      בפרספקטיבה היסטורית, יש לי תחושת דז'ה-וו גדולה: אני למדתי בדיוק על מצב דומה לפני כ-150 שנה. אז זה נקרא המהפכה התעשייתית. במיוחד אנגליה. מצד אחד - קידמה מבורכת וקפיצת התפתחות טכנולוגית מרשימה; מצד שני - צבאות עובדים חסרי זהות וזכויות שהיו מאוד נחוצים, אך קלים להשלכה תוך שנייה. אני מקווה שאנו נלמד מההיסטוריה.

      התיקון למצבם העגום של העובדים הגיע כ-60 שנה אחרי - בעקבות הקריסה ב-1929 ועצירת פריון העבודה. ירידה ברווחים, זה הדבר היחיד שהזיז ל"משקיעים ואנשי עסקים" דאז. פשוט הראו להם שהסוס עומד לקרוס ולא מסוגל לייצר יותר. ולכל אבירי הניאו-סוציאליזם: התורות האלה עשו הרבה רוח בחוגים האינטלקטואליים, אך לא היה בהם משקל סגולי מספיק כדי להביא לשינוי - חוץ מרוסיה (אך זה מקרה מיוחד ובלתי צפוי. מרקס רצה את גרמניה ואנגליה).

      אז או שנלמד ונשנה משהו בטוב, או שלא...אני לא ממש מחבבת את אבירי נבואות הזעם החברתיות - בנתיים הם כל הזמן מתבדים. במיוחד בארץ. אנשי ההיי-טק המפוטרים ב-2001 להם חיכו האמבלונסים למטה, לא יצאו לרחובות אז. האם הם ייצאו היום? האם תהיה הפגנה המונית של שדרה ניהולית מובטלת על כל גווניה בגילאי 45+? כל הסמנכ"לים והמנכ"לים ה"חטייארים" שיושבים בבית שנים ומטפחים אדניות עם פרצוף של "הכל בסדר ואני נח מבחירה עד שמשהו מתאים יבוא....."? את זה הייתי מתה לראות.....לא עוד ויקי קנפו ונכים, אלא מעמד הביניים החזק שמנסרים לו את עמוד השדרה כבר שנים. ופתאום צורח בגלוי ללא מסכות פוזה שמשהו פה נורא רקוב.

      חלומות, חלומות - למה נראה לי שגם הפעם  אהמר על שורט..בלתי החלטי

       

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות. זה לא נח שם. חם בקייץ, קר בחורף. לפעמים באה משטרה. לפעמים מתחיל להחשיך בחוץ.

      מעמד הביניים לא יוצא לרחובות, וחבל.

       

        30/10/08 12:38:

      בפרספקטיבה היסטורית, יש לי תחושת דז'ה-וו גדולה: אני למדתי בדיוק על מצב דומה לפני כ-150 שנה. אז זה נקרא המהפכה התעשייתית. במיוחד אנגליה. מצד אחד - קידמה מבורכת וקפיצת התפתחות טכנולוגית מרשימה; מצד שני - צבאות עובדים חסרי זהות וזכויות שהיו מאוד נחוצים, אך קלים להשלכה תוך שנייה. אני מקווה שאנו נלמד מההיסטוריה.

       

      התיקון למצבם העגום של העובדים הגיע כ-60 שנה אחרי - בעקבות הקריסה ב-1929 ועצירת פריון העבודה. ירידה ברווחים, זה הדבר היחיד שהזיז ל"משקיעים ואנשי עסקים" דאז. פשוט הראו להם שהסוס עומד לקרוס ולא מסוגל לייצר יותר. ולכל אבירי הניאו-סוציאליזם: התורות האלה עשו הרבה רוח בחוגים האינטלקטואליים, אך לא היה בהם משקל סגולי מספיק כדי להביא לשינוי - חוץ מרוסיה (אך זה מקרה מיוחד ובלתי צפוי. מרקס רצה את גרמניה ואנגליה).

       

      אז או שנלמד ונשנה משהו בטוב, או שלא...אני לא ממש מחבבת את אבירי נבואות הזעם החברתיות - בנתיים הם כל הזמן מתבדים. במיוחד בארץ. אנשי ההיי-טק המפוטרים ב-2001 להם חיכו האמבלונסים למטה, לא יצאו לרחובות אז. האם הם ייצאו היום? האם תהיה הפגנה המונית של שדרה ניהולית מובטלת על כל גווניה בגילאי 45+? כל הסמנכ"לים והמנכ"לים ה"חטייארים" שיושבים בבית שנים ומטפחים אדניות עם פרצוף של "הכל בסדר ואני נח מבחירה עד שמשהו מתאים יבוא....."? את זה הייתי מתה לראות.....לא עוד ויקי קנפו ונכים, אלא מעמד הביניים החזק שמנסרים לו את עמוד השדרה כבר שנים. ופתאום צורח בגלוי ללא מסכות פוזה שמשהו פה נורא רקוב.

       

      חלומות, חלומות - למה נראה לי שגם הפעם  אהמר על שורט..בלתי החלטי

       

      זה החומר הכי חם היום,

       

      אז עלה בדעתי שאפשר יהיה לשיר אותו בכיכרות

       

      באהבה

      ממני

       

      השוק נקלע למשבר,

      חותכים אנשים, 

      האצבע קלה על ההדק

      כל כך קל היום.

      סימנים למשבר ומיד לפטר,

      חותכים אנשים.

      עולות גם שאלות.

      הון חברתי, מוסר, צדק, (חרוז משובח ל- הדק)

      אחריות חברתית

      אחווה.

       

      מילים מיושנות מקבלות חיים.

      פתאום אנשים

      אולי יזכרו (זוכרים),

      שיש דרכים אחרות.

      גם איכותיים ומוכשרים

      גם הם נזרקים לרחובות

      והממדים משמעותיים.

       

      מולי, זה יכול להיות הפזמון, מה דעתך?

       

      לי זה כן נוגע

      כי אני יודע , שאתם אומרים

      הטובים והמוכשרים תמיד ימצאו עבודה

      תמיד יוכלו להמשיך הלאה

      לי זה כן נוגע

      כי אני יודע שאלה סיפורים.

       

       

        30/10/08 11:10:

      אלוהי היעילות,

       

      בואו ונתפלל, הרי אנחנו כבר על הבירכיים...

        30/10/08 08:26:

      צטט: shai.h 2008-10-29 23:42:10

      הפאניקה שאוחזת במקבלי ההחלטות ובפקידי ממשל, בפיננסיירים ובמשקיעים אוחזת לצערנו גם במנכ"לים ומביאה אותם לידי פעולה מיידית והיסטרית. כל כלכלן שמתראיין ומדבר על השילוש הקדוש של משבר אשרא-האטה-מיתון מעלה את רף הפאניקה הפופולרית כל כך, בעוד כמה מונים. כלל אצבע ידוע בסוציולוגיה ארגונית הוא, שבמצב של אנומיה כאשר יש אי בהירות, אך אין שינוי ברור ומובחן, עדיף לא לעשות שום מהלך אקוטי ובלתי-הפיך. המנכ"לים הישראלים (מלבד מנכ"ל צ'קפוינט שהוריד שכרו לשקל בחודש לפני שזה נהיה "מיוחד" ומנכ"ל לאומי-) מיישרים קו עם הפאניקה.

      וכך יש חגיגות כמו שציינת רק בימי השובע (והן כמובן רברבניות יתר על המידה ועולות הון) ובימים של אי בהירות מעדיף המנכ"ל הישראלי (בדומה לאמריקאי) להראות לעובדיו את מיקומו של קרטון האריזה. הוא מבצע לעובדו שימוע תוך כדי סגירה סו- זמנית של מחשבו, כאילו מדובר. בעבריין וגזר הדין מבוצע בחוסר נאותות מוסרית ואנושית כבר למחרת. מנהלים ישראלים אוהבים להתפאר בהצלחותיהם אך ברגע משבר הם נתקפים בהלה, רפיון וחוסר מנהיגות.

      המאמר שלך הינו פובליצסטיקה מנומקת דעתנית מאופקת ובנויה ולתלפיות.  (ובאשר לתגובת ריקי אין ספק שגיא רולניק וחבריו לא ייקחוהו עימם)

       

      בכל התחומים של חיינו אלו פניה של המציאות. מנהיגות איננה מופיעה יש מאין, היא צריכה להיבנות לאורך שנים, בשנים של הצלחה קל להלל את המרוויחים הגדולים, את המתעשרים החדשים. חבל שבימים של משבר, במקום לגלגל את כדור השלג ובמקום לנצל את המצב להקטין הוצאות ולפטר, לא מדגישים א החברות שפועלות אחרת.  

        29/10/08 23:42:
      הפאניקה שאוחזת במקבלי ההחלטות ובפקידי ממשל, בפיננסיירים ובמשקיעים אוחזת לצערנו גם במנכ"לים ומביאה אותם לידי פעולה מיידית והיסטרית. כל כלכלן שמתראיין ומדבר על השילוש הקדוש של משבר אשרא-האטה-מיתון מעלה את רף הפאניקה הפופולרית כל כך, בעוד כמה מונים. כלל אצבע ידוע בסוציולוגיה ארגונית הוא, שבמצב של אנומיה כאשר יש אי בהירות, אך אין שינוי ברור ומובחן, עדיף לא לעשות שום מהלך אקוטי ובלתי-הפיך. המנכ"לים הישראלים (מלבד מנכ"ל צ'קפוינט שהוריד שכרו לשקל בחודש לפני שזה נהיה "מיוחד" ומנכ"ל לאומי-) מיישרים קו עם הפאניקה.

      וכך יש חגיגות כמו שציינת רק בימי השובע (והן כמובן רברבניות יתר על המידה ועולות הון) ובימים של אי בהירות מעדיף המנכ"ל הישראלי (בדומה לאמריקאי) להראות לעובדיו את מיקומו של קרטון האריזה. הוא מבצע לעובדו שימוע תוך כדי סגירה סו- זמנית של מחשבו, כאילו מדובר. בעבריין וגזר הדין מבוצע בחוסר נאותות מוסרית ואנושית כבר למחרת. מנהלים ישראלים אוהבים להתפאר בהצלחותיהם אך ברגע משבר הם נתקפים בהלה, רפיון וחוסר מנהיגות.

      המאמר שלך הינו פובליצסטיקה מנומקת דעתנית מאופקת ובנויה ולתלפיות.  (ובאשר לתגובת ריקי אין ספק שגיא רולניק וחבריו לא ייקחוהו עימם)

        29/10/08 23:11:

      צטט: א י ל ה 2008-10-29 19:22:58


      תמיד המרחב הזה על הציר שבין המיקרו למקרו, האינדווידואל והחברה.

      לא יודעת אם יש אמת אחת גורפת. האמת הזאת תמיד איכשהו נראית שונה בעיני מתבוננים אחרים ובזוויות התבוננות מגוונות.

      אנושיות, כמו תמיד, נראית לי מילת מפתח.

      תצרף אותה לרשימה ההיא שהכנת של מילים שכן נס ליחן.

       

      מעוררת אצלי את החרדות, הרשימה הזאת שלך.

       

       

       

      אין אמת אחת גורפת זה בטוח, אבל אנוש ונואש אולי לא במקרה הן מילים כה קרובות

        29/10/08 23:09:

      צטט: rikyc 2008-10-29 18:51:07


      זה טור כל כך מנומק וחכם, שהייתי רוצה לראות אותו מופיע בדה מרקר, אולי בתשובה למאמר המרגיז של מירב ארלוזורוב היום, משהו בסגנון , אני קפיטליסטית חזירה וגאה בזה.

       

      האמת שקראתי הבוקר את המאמר של מירב ארלוזרוב והתביישתי עבורה. הרעיון היה מתוחכם לכאורה, אך מכתבת אידאולוגית חריפה ושנונה הייתי מצפה ליותר מהתגובה הזו.

        29/10/08 23:07:

      צטט: יובז 2008-10-29 14:19:42

      מולי, כרגיל מסכים עם רוב דברייך.

      שילוב של פיקוח מועט מדי על ידי ממשלות וחמדנות חוצת גבולות ללא התייחסות לסיכון הביאו אותנו לכאן ועוד מעבר לזה.

      לצערי, זה לא נכון ש"הטובים תמיד ימצאו עבודה" ואני מכיר מקרים רבים שזה לא כלכך פשוט. וגם אם בסוף ימצאו עבודה, מה יקרה עד אז עד ה"בסוף".

      אני חושב שדברייך מדגישים עוד נקודה בה הרצון לחקות את השיטה האמריקאית הוא בעייתי. אצל האמריקאים הכל מהיר ובגדול:  צומחים מהר-מרוויחים מהר-חוסכים מהר-מפטרים מהר

      המודל הזה לא מתאים אצלנו.

       

      שלא תחשוב שאני שולח אותנו בחזרה לחלוקה סוציאליסטית זהה, אבל הפערים החברתיים והמדינה שהיא קטנה צריכים להוביל אותנו למודלים אחרים.

      אני מאמין בהשתתפות בהצלחה ובחיזור אחרי עובדים אבל הדרך צריכה להיות מודלים של WIN WIN בשכר.

      כלומר, שכר בסיס שאינו גבוה ומרכיב בונוסים בתקופות טובות (מייד הערה). מודלים אלו מביאים לפריחה אישית של העובדים ביחד עם ההצלחה ולהתכווצות טבעית בתקופות של שפל.

      אין ספק, כי כאשר קשה (התכווצות בשפל) קשה לכולם, אבל הדרך לפיטורים ארוכה הרבה יותר ומעמדו של העובד נשמר בצורה טובה בהרבה.

       

      * הערה בנושא הבונוס. לאור מענקי העתק של מנהלים בארה"ב בחברות שלאחר מכן הגיעו לפשיטת רגל, רצוי לבחון שיטות שלא יעודדו לקחת סיכונים מיותרים.

       

      המיתוס הגדול של השוק היה תמיד שבשביל להחזיק את המנהלים הטובים ביותר צריך לשלם להם בהתאם. האימרה הזו נכונה עד גבול מסוים. יש משכורות שכל קשר בינן לבין מציאות כלכלית מופרך לחלוטין. היום גם גילתי שיש לא מעט מעסיקים שרשומים כמפטרים אך למעשה הם מפטרים ומיד שוכרים כח אדם זול יותר. הפיטורים הם האמצעי להתייעל לשלוח הביתה אנשים עם שכר גבוה יחסית ולעסיק אנשים עם שכר פחות.

       

        29/10/08 19:22:


      תמיד המרחב הזה על הציר שבין המיקרו למקרו, האינדווידואל והחברה.

      לא יודעת אם יש אמת אחת גורפת. האמת הזאת תמיד איכשהו נראית שונה בעיני מתבוננים אחרים ובזוויות התבוננות מגוונות.

      אנושיות, כמו תמיד, נראית לי מילת מפתח.

      תצרף אותה לרשימה ההיא שהכנת של מילים שכן נס ליחן.

       

      מעוררת אצלי את החרדות, הרשימה הזאת שלך.

       

       

        29/10/08 18:51:

      זה טור כל כך מנומק וחכם, שהייתי רוצה לראות אותו מופיע בדה מרקר, אולי בתשובה למאמר המרגיז של מירב ארלוזורוב היום, משהו בסגנון , אני קפיטליסטית חזירה וגאה בזה.
        29/10/08 18:19:

      "היד הנעלמה" המיסטית הזו של כוחות השוק

      הומצאה בכוונה תחילה כדי שתהיה

      היד המפטרת.

        29/10/08 14:19:

      מולי, כרגיל מסכים עם רוב דברייך.

      שילוב של פיקוח מועט מדי על ידי ממשלות וחמדנות חוצת גבולות ללא התייחסות לסיכון הביאו אותנו לכאן ועוד מעבר לזה.

      לצערי, זה לא נכון ש"הטובים תמיד ימצאו עבודה" ואני מכיר מקרים רבים שזה לא כלכך פשוט. וגם אם בסוף ימצאו עבודה, מה יקרה עד אז עד ה"בסוף".

      אני חושב שדברייך מדגישים עוד נקודה בה הרצון לחקות את השיטה האמריקאית הוא בעייתי. אצל האמריקאים הכל מהיר ובגדול:  צומחים מהר-מרוויחים מהר-חוסכים מהר-מפטרים מהר

      המודל הזה לא מתאים אצלנו.

       

      שלא תחשוב שאני שולח אותנו בחזרה לחלוקה סוציאליסטית זהה, אבל הפערים החברתיים והמדינה שהיא קטנה צריכים להוביל אותנו למודלים אחרים.

      אני מאמין בהשתתפות בהצלחה ובחיזור אחרי עובדים אבל הדרך צריכה להיות מודלים של WIN WIN בשכר.

      כלומר, שכר בסיס שאינו גבוה ומרכיב בונוסים בתקופות טובות (מייד הערה). מודלים אלו מביאים לפריחה אישית של העובדים ביחד עם ההצלחה ולהתכווצות טבעית בתקופות של שפל.

      אין ספק, כי כאשר קשה (התכווצות בשפל) קשה לכולם, אבל הדרך לפיטורים ארוכה הרבה יותר ומעמדו של העובד נשמר בצורה טובה בהרבה.

       

      * הערה בנושא הבונוס. לאור מענקי העתק של מנהלים בארה"ב בחברות שלאחר מכן הגיעו לפשיטת רגל, רצוי לבחון שיטות שלא יעודדו לקחת סיכונים מיותרים.

        29/10/08 10:16:

      ביאוס
        29/10/08 10:00:

       

      מרגישים את הסטירות הקטנות האלה ... אפילו אנחנו, עובדי מדינה, מרגישים את החבל סביב הצוואר ...

       

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין