אני טיפוס של בוקר.
מאלו שנמצאים במיטבם בשעות-העירות הראשונות, וחווים ירידה אקספוננציאלית בתפקוד ככל שנוקף-חולף לו היום. עם הישמע צלילי השעון המעורר של הנייד, אני מכבה אותו במהירות ("התחשבות-בבנזוגי" הוא שמי השני), קופצת מהמיטה, וכולי חדוות-יצירה של יום חדש. מעדנות אני מטופפת לי לשירוקלחת (הלחמה של שירותים ומקלחת; חדר אמבטיה מצויד קומפלט. במקרים מסוימים יש כאן פוטנציאל חסכון זמן והתייעלות מדהימים. אתן לכם לדמיין כיצד...).
מתחילה את שגרת הבוקר שלי.
תוך כדי פיפי-בוקר כבר מתחילה להירשם ירידה קלה בפעילות המוחית. הגוף מפסיק לתפקד לכמה דקות טובות, כנזכר שעדיין לא ממש בדק את הצד הימני של המיטה במלוא היסודיות, אבל בראש – דברים ממשיכים, כאילו אין להם בכלל הצורך בקיום מוחשי של המחשבות המתרוצצות שם למעלה: אני ממשיכה להתארגן באותו המרץ בדיוק. סוקרת את המלתחה שלי. מחליפה בגדים. מחליפה שוב. נזכרת שהיום יש לי כך וכך לעשות בטרם היציאה מהבית. אה כן, גם לענות למייל ההוא מאתמול בלילה, כי אז לא היה לי כוח. ירידה אקספוננציאלית, כאמור?
ואז הגוף מואיל להצטרף לחגיגה.
צחצוח השיניים סותם את הגולל על הכיסופים לצד הימני דנן, ואני ממשיכה בריחוף הפסטורלי המסמל את חיוניותי הרעננה. אולי אתעמל קצת היום בבוקר (כפי שהבטחתי לעצמי כבר כמה חודשים שאכניס לשגרת היום)? אני מעקמת את פרצופי אל עבר המראה בחוסר-חשק בולט. הפרצוף הניבט במראה לא מתרשם, ואף מוסיף נזיפה קלה ("הבטחת, לא???"). אני הולכת לסלון, תוך מעבר קצר במטבח (המטבח תמיד בדרך). לוקחת מן הארון שתי קופסאות שימורים, שישמשו כמשקולות. הגעתי לסלון. 20 דקות של התעמלות בוקר חרישית (התחשבות וכו') נראות לי די והותר, ולבטח כבר ברגעים אלו ממש נושרים ממני הקילוגרמים העודפים כנשור עלי-שלכת עם בוא הסתיו.
אחרי המאמץ המרשים הזה, אני גוררת את גופי הלאה אל המקלחת להתרעננות נוספת. במקלחת מתעוררת הדילמה המוסרית הבאה: מה עושה יותר רעש – זרם מים חזק או זרזיף מים חלש? החזק נבחר ברוב קולות (שלי, אל מול שתיקה רועמת מצד הישנים).
עכשיו מגיע החלק הקשה. המוזיקה אצלי בראש מתחלפת למוזיקת הנושא מתוך "משימה בלתי אפשרית", ואני ניצבת אל מול החלק הקשה ביותר בהתארגנות הבוקר שלי – להתלבש בשקט. על פניו, נשמע כי המשימה היא טריוויאלית, אך לא כך הוא הדבר במחוזותינו. כבחורה מאורגנת, מצויים רבים מחפציי בכל פתרונות האחסון האפשריים הנמכרים ברשת הבינלאומית ההיא. בעת ביצוע התלבשות פשוטה לכאורה, יהיה עליי להתמודד מול הקקפוניה הבאה: פתיחת מגירות וסגירתן, שליפת קופסאות, פתיחתן, סגירתן והחזרתן למקום בסדר מופתי, פתיחת שקיות וסקירת תכולתן, שפיכת תוכנן על הרצפה (שכן אי אפשר לראות את תוכן השקית, כך מסתבר, בעודו בשקית), איסוף התכולה, החזרתה לשקיות והשבת השקיות למקומן, הכנסת גפיים למקום המתאים להן בתוך כל פריט לבוש, הבנה כי לעתים בגד שהתקמט, לא יתיישר בעת לבישתו, ולכן- פתיחה של קרש הגיהוץ האימתני, גרירת המגהץ, חיפוש שקע פנוי, מציאתו והכאת התקע לתוכו עד שיישב שם היטב.
אופס.
"מאמי, כבר קמת? אתה יכול הרי לישון היום עד מתי שבא לך, לא?"
|
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המון תודה על הכוכב ה-11
תודה.
תמיד שמחה לשובב...
נכון. גם הגוף אחלה.
תודה, יקירתי.
תבואי שוב.
חוץ מביום א'.
אני גם אוהבת חיבורי-מילים.
גם משפטים...
בנוגע להתחשבות, יש כאלו יחלקו עליך...(-:
המשך יום משובח.
יפה.
ריתקת ושובבת
סופ"ש נפלא
מותק, את הרבה יותר מפרצוף יפה...
יופי של כתיבה. עוד.
אני טיפוס של לילה.
מעריצה אותך על תיאור הבוקר שלך. כמה אנרגיות!
קטע חמוד.. כמה התחשבות.. :)
אהבתי את חיבורי המילים.
כל טוב
תודה על הכוכבים האנונימיים...(אתם יודעים היטב מי אתם!!!)
אני גם גיליתי לאחרונה את נפלאותיו של הלילה- כרית נוחה צמודה לפי, מול עיניי החלום הראשון, וקדימה - לחלום השני!!!
יום מ-שובח.
צחקתי!
מחכה לפוסט בנושא...(שלך או שלי, מה שיבוא קודם
)
תודה על הביקור ועל התגובה.
הוא יישן עם אור דלוק, או ברעש, רק אם אכין לו משקה לילה מחוזק בארסניק....
ואכן, אם לצטט אותו: "אני שומע את האוויר זז" - באמת בעיה.
ואצלנו בפולניה אומרים "נו, שאלו יהיו הצרות שלך"...
גמני טיפוס של יקיצה טבעית,
אבל בימינו אנו, כשהפרילאנסיות נאלצת לשבת בצד ולחכות בשקט לתורה, השעון ואני - באדי-באדי...
(רוב תודות על הכוכב)
לראות את השמש העולה?
אלא אם כן היא מוכנה לעלות ב-10, ולא דקה לפני, אז לא...
עם ציפורים מצייצות אין לי בעיה. הכלבה המייללת מאפילה עליהם.
בטוח יינסו להחליף ביננו בחזרה כשיגיע סוף השבוע הראשון,
בו ייצטרכו להתמודד יחד איתי בסוגיה: מה עדיף - דיסק של שירי שנות ה-80 הקיטשיים, או דיסק של קטעי המקהלות הטובים ביותר של כל הזמנים?
תודה על הביקור והתגובה...
גם אני טיפוס של בוקר, מלאת אנרגיות וחריצות...
למרות ש.... לאחרונה גיליתי את נפלאותיו של הלילה. כוס קפה צמודה לפי, מול עיני מסך המחשב, וקדימה לעבודה!!!!
יום נעים,חן
05:00- א- מ א!!! קומי..
שאגה אחת שפותרת לך את כל בעיות הלקום ולהתלבש בשקט.
בעיה בעיה..
אני ממליצה ללכת שלב שלב, כמו עם תינוקות,
קודם שילמד לישון עם אור דלוק
ואח"כ שילמד לישון ברעש
. . . . .
אני טיפוס של יקיצה טבעית.
אבל בבוקר
וכוכב לפוסט משובח*
לראות את השמש
העולה
ציוצי הציפורים
באהבה
שהשכנים שלי לא יראו את זה!!!
הם ינסו להחליף ביננו, אחרי שאני מתאמנת להם פה שעות כל יום....
תודה על כוכב VI, (*)
5:10???
לא חושבת שיש שעה כזו...
זה בטח ביקום מקביל...
(ותודה על הכוכב)
רוב תודות,
סליחה....
התכוונתי לזוג נעליים המורכב משתי נעליים שונות..
התעייפתי.
(טוב אני קם ב - 5:10 בבוקר.....)
חחח מקסים! אהבתי
תודה על העצה ועל האיחולים,
הכוכב באמת עשה לי בוקר טוב...
קום בחור עצל וצא לעבודה,
ישן אל תרדם קום קרא אל אלוקיך
עם זה תתחילי ותראי אם לא יקום.
יום טוב ובשורות טובות וכוכב לבוקר טוב.
שני זוגות נעליים?
איפה הוא שם את הזוג השני? על הידיים? בתיק? ריחו של טרנד חדש מורגש באוויר...
תודה על הכוכב ועל הביקור
צריך להציב מראה מתחת לאף של האובייקט (ראיתי אתמול ב"ג'ורדן"), ולבדוק אם יש שם אד.
אצלי המשפט האחרון שלך עשוי היה ליצור קונפליקט: כשאני מלאת מרץ, ה"חד" היה עשוי להיות מסוכן באזור שלי...
רוב תודות על התגובה והביקור
המון עבודה על הבוקר..
והמון התחשבות.
פעם היכרתי מישהו שהגיע לעבודה עם שני זוגות נעליים שונים,
כי קם מוקדם בבוקר ונמנע מלהדליק אור שלא יעיר את אשתו, ו... :)
גם אני טיפוס של בוקר,
רק שלי אין את מי להעיר... (וגם כשהיה, הוא לא היה מתעורר)
חחח חמוד הקטע
גם אני טיפוסבוקר
הכל חד מלא מרץ.