עולה שוב הבוקר...

TheMarker Cafeyael rozenvaldיעל רוזנולד. סטייליסטיתעולה שוב הבוקר...

יעל רוזנולד. סטייליסטית

פוסטים פופולאריים

עדכון: T-SHIRTS by Gil & Yael
4/8/08 | 1105 צפיות
ללא.
26/11/07 | 909 צפיות
הפקה שלי במגזין AZIZA
13/5/09 | 137 צפיות
הטור השביעי שלי (המכונה להלן גם: חוויות מיום סטיילינג 3, הפרק האחרון בנושא)
2/10/08 | 1079 צפיות
חנויות בגדי יד-שניה בתל אביב
1/12/07 | 47956 צפיות
בהמשך הדרך
10/10/07 | 733 צפיות

פוסטים אחרונים

עולה שוב הבוקר...

לצפייה במסך מלא

עולה שוב הבוקר...

‎11

יחסים

41 תגובות יום רביעי, 29/10/08, 11:00

אני טיפוס של בוקר.

מאלו שנמצאים במיטבם בשעות-העירות הראשונות, וחווים ירידה אקספוננציאלית בתפקוד ככל שנוקף-חולף לו היום.

עם הישמע צלילי השעון המעורר של הנייד, אני מכבה אותו במהירות ("התחשבות-בבנזוגי" הוא שמי השני), קופצת מהמיטה, וכולי חדוות-יצירה של יום חדש.

מעדנות אני מטופפת לי לשירוקלחת (הלחמה של שירותים ומקלחת; חדר אמבטיה מצויד קומפלט. במקרים מסוימים יש כאן פוטנציאל חסכון זמן והתייעלות מדהימים. אתן לכם לדמיין כיצד...).

מתחילה את שגרת הבוקר שלי.

תוך כדי פיפי-בוקר כבר מתחילה להירשם ירידה קלה בפעילות המוחית.

הגוף מפסיק לתפקד לכמה דקות טובות, כנזכר שעדיין לא ממש בדק את הצד הימני של המיטה במלוא היסודיות, אבל בראש – דברים ממשיכים, כאילו אין להם בכלל הצורך בקיום מוחשי של המחשבות המתרוצצות שם למעלה: אני ממשיכה להתארגן באותו המרץ בדיוק. סוקרת את המלתחה שלי. מחליפה בגדים. מחליפה שוב. נזכרת שהיום יש לי כך וכך לעשות בטרם היציאה מהבית. אה כן, גם לענות למייל ההוא מאתמול בלילה, כי אז לא היה לי כוח. ירידה אקספוננציאלית, כאמור?

ואז הגוף מואיל להצטרף לחגיגה.

צחצוח השיניים סותם את הגולל על הכיסופים לצד הימני דנן, ואני ממשיכה בריחוף הפסטורלי המסמל את חיוניותי הרעננה.

אולי אתעמל קצת היום בבוקר (כפי שהבטחתי לעצמי כבר כמה חודשים שאכניס לשגרת היום)? אני מעקמת את פרצופי אל עבר המראה בחוסר-חשק בולט. הפרצוף הניבט במראה לא מתרשם, ואף מוסיף נזיפה קלה ("הבטחת, לא???").

אני הולכת לסלון, תוך מעבר קצר במטבח (המטבח תמיד בדרך). לוקחת מן הארון שתי קופסאות שימורים, שישמשו כמשקולות. הגעתי לסלון. 20 דקות של התעמלות בוקר חרישית (התחשבות וכו') נראות לי די והותר, ולבטח כבר ברגעים אלו ממש נושרים ממני הקילוגרמים העודפים כנשור עלי-שלכת עם בוא הסתיו.

אחרי המאמץ המרשים הזה, אני גוררת את גופי הלאה אל המקלחת להתרעננות נוספת. במקלחת מתעוררת הדילמה המוסרית הבאה: מה עושה יותר רעש – זרם מים חזק או זרזיף מים חלש? החזק נבחר ברוב קולות (שלי, אל מול שתיקה רועמת מצד הישנים).

עכשיו מגיע החלק הקשה. המוזיקה אצלי בראש מתחלפת למוזיקת הנושא מתוך "משימה בלתי אפשרית", ואני ניצבת אל מול החלק הקשה ביותר בהתארגנות הבוקר שלי – להתלבש בשקט. על פניו, נשמע כי המשימה היא טריוויאלית, אך לא כך הוא הדבר במחוזותינו. כבחורה מאורגנת, מצויים רבים מחפציי בכל פתרונות האחסון האפשריים הנמכרים ברשת הבינלאומית ההיא. בעת ביצוע התלבשות פשוטה לכאורה, יהיה עליי להתמודד מול הקקפוניה הבאה: פתיחת מגירות וסגירתן, שליפת קופסאות, פתיחתן, סגירתן והחזרתן למקום בסדר מופתי, פתיחת שקיות וסקירת תכולתן, שפיכת תוכנן על הרצפה (שכן אי אפשר לראות את תוכן השקית, כך מסתבר, בעודו בשקית), איסוף התכולה, החזרתה לשקיות והשבת השקיות למקומן, הכנסת גפיים למקום המתאים להן בתוך כל פריט לבוש, הבנה כי לעתים בגד שהתקמט, לא יתיישר בעת לבישתו, ולכן- פתיחה של קרש הגיהוץ האימתני, גרירת המגהץ, חיפוש שקע פנוי, מציאתו והכאת התקע לתוכו עד שיישב שם היטב.

אופס.

"מאמי, כבר קמת? אתה יכול הרי לישון היום עד מתי שבא לך, לא?"

(וככה זה נראה מהצד שלו...)

דרג את התוכן: