ירדתי היום לאכול צהריים במקום לא סטנדרטי. ראיתי שם שכנה שלי עם מישהוא בצורה שלא משאירה מקום לספק. היא ממש חמודה ובאה אלינו לפעמים  עם שני ילדים הבאמת מקסימים שלה, את בעלה אני פוגש פחות.

השתדלתי להתנהג כאילו לא הבחנתי בה ולצאת משם אבל בזווית העין קלטתי אותה מתבוננת בי בתערובת של אלם ומבוכה ונרתעת לאחור.

היא הספיקה להתקשר אלי מאז. המציאה איזה שאלה הזויה והוסיפה ש"היא חושבת שהיא ראתה אותי היום".

"איפה?" שאלתי, ואחר כך הוספתי ש "כן,עברתי שם לרגע. ולמה לא אמרת לי שלום?"

אמרה ש "לא היתה בטוחה שזה אני". 

אז זהו שזה הייתי אני.

אין סיכוי שאני אגלה למישהוא. זה לא מענייני להיות שוטר מחשבות ומעשים ושנואה עלי רכילות מהסוג האישי הזה. קצת כואב לי עליה, שהיא תסבול נדודי שינה בגללי ואני מקווה בשבילה שהיא מאמינה שלא הבחנתי בהם.

 ובכלל, נדמה לי שכמעט כולנו מנהלים חיים כפולים. כלפי חוץ הכל תמיד כל כך בסדר ואנחנו מחזיקים מעמד. אלא שלכל כך הרבה אנשים יש סוד "אפל". הם מקיימים שני עולמות שונים ונעים בינהם קדימה ואחורה כל הזמן.