אחרי אינספור שיחות עם חברים וחברות, ואחרי אינסוף דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, אני יכולה לומר שהגעתי לכמה מסקנות שקשורות למה שקורה בעיר המוזרה אך הממכרת הזאת- תל אביב.

אז אתחיל במי אני- בחורה תל אביבית ממוצעת. גרה פה כבר כמה שנים אחרי שהגעתי מהפרוורים הלא מאוד רחוקים. עובדת בעבודה מסודרת, סטודנטית. ממוצעת לא?

וכמו הרוב הגדול של החברים שלי, גם אני רווקה.לא רווקה מתוסכלת (לפחות כך אני רוצה להאמין), אבל רווקה. וכן, אני מחפשת. לא בנרות, אבל בודקת את השטח מידי פעם כדי לראות מה יש ברחובות הסואנים.

ואני לא כזאת משהו משהו... לא יפה מידי, לא רזה במיוחד (אבל גם לא הר אדם), לא חכמה מידי. בחורה ממוצעת כבר אמרתי?

והנה, אני רווקה. יש מקומות, כמו המשפחה שלי, שזו ממש מילת גנאי. אצלי זו לא. כרגע לא.

למה התחלתי בתיאור? כדי להגיע לנקודה- זוגיות קשה לבנות פה. הכל נגיש, הכל זורם, זיונים יש בלי סוף... אז למה לחפש מישהו/י קבוע/ה שימלא את הצד הריק במיטה?

אולי זה האינסטינקט הראשוני שלנו, הצורך שנובע מעניין ההמשכיות.

ואולי אלה פשוט תכתיבים חברתיים שמכניסים לנו לראש מגיל אפס.התכתיבים שקובעים שהגבר הוא החזק והיוזם, והאישה היא ה"חלשה" יותר, זאת שצריכה את הגבר שלה. ואם זה כך, איך באמת נסתדר לבד???? אני חושבת על כל סיפורי הילדים והסרטים (המדהימים... כן, אני מכורה) של דיסני, שם יש את הנסיכה המושלמת, יש את המכשפה הרעה, והנסיך שמציל את היום וכולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. כן... אז פלא שאנחנו מחפשות את ה"זוגיות" המושלמת הזאת?

ואולי באמת לא טוב היות האדם לבדו.

אולי.

אבל אני יודעת מבחינתי, שתל אביב היא לא עיירה ציורית וקסומה. כן, יש בה את הקסם שלה, אבל אין פה ארמון גדול עם דרקון ששומר על הסף, אין פיות או גמדים, אין סוסים לבנים (אלא אם כן מחשיבים את האלטזכן- אם ככה כותבים את זה) ואין אבירים. יש אנשים. אנשים ממוצעים שרוצים למלא חלק שמתמלא ומתרוקן לסירוגין.

ואם משהו פה נראה למישהו כאילו אני כן ממורמרת- אני ממש לא! אני פשוט ריאלית. בחורה שאוהבת את העיר ואוהבת אנשים שרוצה למלא את צד ימין במיטה ולהתחמם עם מישהו, ולא רק עם הכלב. :)