חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
מהי אריית האופרה המרגשת אתכם ביותר ?
הרי שכאן(למרות שכמובן קיים מבחר עצום של אלו ש"עושים לי את זה", וחזק) אני יכול להצביע על אריה אחת אשר בכל פעם שאני שומע אותה , תגובתי הרגשית חזקה יותר מאשר באחרות. מדובר באריה E lucevan le stelle , מהאופרה טוסקה של פוצ'יני. ( באנגלית And the stars were shining, ) שר אותה ,במערכה ה- 3 לאופרה ,מריו קברדוסי הצייר , אהובה של טוסקה , בעודו ממתין להוצאתו להורג. פעמוני הכנסייה מבשרים על תחילתו של יום חדש ומריו מתחיל בכתיבתו של מכתב פרידה המיועד לטוסקה (זאת בעצם הארייה )לאחר ששיחד את השומר על מנת שיעבירו אליה. המכתב מתחיל במילים And the stars were shining,ושורת הסיום היא- And never have I loved life so much, שמייד אחריה , בסיום האריה , הוא פורץ בבכי. הפתיחה המרגשת של הקלרינט שנגינתו מלווה גם את ההמשך, במשולב עם התפתחות המלודיה שבשירה , ההקשר וכל השאר,עשו אותה בעיני למרגשת ביותר. אשמח לשמוע דוגמאות של אחרים בנושא. מצורפים כאן קישורים לשני ביצועים לאריה, פאברוטי ודומינגו, לא אכנס כאן להערכת ביצועים, אם כי אני שומע צדדים חזקים אחרים אצל כל אחד מהם (ובעצם אלו הצדדים שמיחסים להבדלים העקרוניים בין שני ענקים אלו , יש עוד ענק שאני מאד אוהב, בניימינו ג'ילי , אך הביצוע שיש ממנו ביו טיוב לא מספיק טוב, אולי גם בגלל הסאונד) http://www.youtube.com/watch?v=4mX7ugJ5NM8&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=hxdiJ74AL5Y&feature=related
למי שמעוניין בתרגום כל האריה:
And the stars were shining, |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
היום בדיעבד ספק אם הייתי כותב את הפוסט הזה.
במובן מסוים 'היפה ביותר' המרגשת ביותר', הם קצת קשקוש.
כל יצירה טובה מרגשת בדרכה ובקונטקסט המתאים.
ויחד עם זאת, פתיחת הקלרינט בקטע הזה תמיד מצמררת אותי מחדש...
תודה (-: .
כן, שמח על כך,
וגם היצירות שהבאת בפוסט אחר, ממלחינים בני זמננו, כמו "לאחר הרקוויאם" ונוספים, גילו דברים נהדרים שעושים היום בתחום.
היי - יש לנו עוד משהו משותף. אני שרוף על מינימליזם - זה הזרם המוזיקלי ששולט אצלי בהאזנה ב 25 השנים האחרונות.
גלאס כותב המון מוזיקה לתיאטרון, סרטים ואופרות ולכן יש אצלו מוטיבים דרמטיים שלקוחים מעולמות אלה גם ביצירות "נייטרליות" כמו בקונצ'רט לכינור שהזכרת (שהוא יצירה שאני יותר ויותר אוהב עם השנים).
במקרה שמעתי עכשיו קטע מהקונצ'רטי לכינור של גלאס,
מעניין, אני שומע בו דווקא מוטיבים מוסיקליים אופראיים מסוימים.http://www.youtube.com/watch?v=Tmgy5XrtlJQ&feature=relatedאני מודה שאני לא מבין לפחות חצי מהתכנים של שירי הרוק / פופ שאני אוהב. לכן גם באופרה לא מפריעה לי ההבנה / חוסר ההבנה (ציטטתי למעלה את סטיב רייך בנושא זה).
אבל כנראה שיש משהו בצורך להחשף למוזיקה כזו בילדות.אני חושב שזה כי יש בחברה שלנו יחס מאוד "אנטי" דווקא לצורת השירה האופראית. יצאתי פעם עם מישהי שקראה לאופרות "קטעי חזנות", כי זו המוזיקה שהיא הכירה מילדות ושהייתה מאוד דומה באוזנייה לרעשים ששמעתי (טוב - הייתי חייב לגמור איתה).
הילדות שלי מקבלות את וגנר ואת פיליפ גלאס במינונים קטנים (ב- DVD כמובן). נראה מא יצא מזה בעתיד. כרגע התועלת היחידה היא שהגדולה יודעת מי שיחרר את הודו מהאנגלים.
תוך כדי כתיבה אני חושב על הנושא. הרי גם ברוק יש לא מעט אובר-אקטינג/סינגינג וכו', ושם "אנחנו" מתחברים לזה הרבה יותר טוב. יכול להיות שמדובר במלאכותיות של השירה ושל הדרמה האופראיות, שהן שונה\ות לחלוטין מדגמי הדיבור היומי-יומי שלנו - בניגוד למשל ליללות של מוריסי.
אני אצטרף לרוב :-) אני לא מת על אופרות ועל יצירות קוליות קלאסיות בכלל. הויברטו המהדהד הזה לא עושה לי את זה.
אני די מצטרף לדעה שהביע סטיב רייך: אופרה צריכה לדבר אליך גם בתור יצירה מוזיקלית נייטרלית - ללא ההקשר של הדרמה וכו'.
חריגים שאני כן אוהב:
האופרות של וגנר - ששם יש משקל גדול לתזמורת (אם כי פה ושם יש אריות משעממות. רציתי לכתוב שהן באורך הגלות, אבל משום מה הדימוי הזה לא הולך טוב עם וגנר, אז אני אכתוב אותו בכל זאת).
אופרות מודרניות, שמככבות ביניהן: ארבע האופרות הראשונות של פיליפ גלאס (איינשטיין על החוף, סטיאגראה, אחנטון, מלחמות האזרחים)
"ניקסון בסין" ו"מותו של קלינגהופר" של ג'ון אדמס (האופרה האחרונה שלו - דוקטור אטומיק - מפליגה ברגעים אלה ממש לכיוון שלי)
"רוזה" של המלחין ההולנדי לואי אנדריסן
"חפצים אבודים" - אופרה שהוחלנה על ידי קבוצת bang on can ומבוססת על יחס התורה לדיני אבדות ומציאות. נו שוין. jackie o של מייקל דורטי
אטלס של מרדית' מונק
facing goya של מייקל נימן
אני חושב שכל האופרות האלה (למעט האופרות של ג'ון אדמס ואנדריסן) מתאפיינות בחוסר דרמטיות. והקשר שלהן לעולם ה"אופרה" הקלאסי הוא דרך הגדרת המדיום ולא בתכנים המוזיקליים והדרמטיים.
אני מעדיף קטעים בהם יש אינטרקציה בין מספר זמרים / זמרים ומקהלה מאשר אריות. אבל אם אני צריך לבחור, אני אלך על האריה של גנדי מסוף המערכה השלישית של satyagraha. מוזיקלית היא פשוטה מאוד (חזרה על סולמות), אבל זה הקסם שלה. הנה קטע http://www.youtube.com/watch?v=i6QKfjngPWQ
" כי למרות שאני עצמי השתתפתי באופרה הזו פעמים רבות , עד היום איני מבין מה מתרחש בה..."
יפה, את המשפט הזה אפשר להרחיב על החיים בכללותם. וכך אני מאמץ אותו.
בנוגע לאופרה, כפי שכבר כתבתי, כנראה שזרעי האהבה כלפיה צריכים להינטע איפהשהו בילדות.
ה-להבין מה הולך שם הוא בעיני לא הדבר החשוב, אלא בעיקר המוסיקה, המשולבת כמובן בעלילה.
זהו ז'אנר שאם אינך מתאים אליו את מבנה החשיבה בראש , או שנטוע שם כבר מבעוד מועד סוויץ' תואם לכך,
היא עלולה להיראות בעיניך כמשהו פאטתי , אובר אקטינג, אובר סינגינג ו- יו ניים איט.
אגב, גם הארייה שהבאת מדולי הפנינים שמימית.
כנראה שאופרה זה משהו שזרעיו צריכים להנטע בילדות.
בטח מכיר, אבל יותר מהתקופה של הגלאם אוואנגרד נסיוני שהזכרת, בין היתר בהקשר עם בואי .
פוסט יפה שלך שם.
איזה כיף, יצא לי לקרוא משפט וחצי מספר (זה לא קורה לעיתים קרובות כיום) אז יש לי מה לצטט ולהיות אינטלקטואלית לרגע.
אסביר למה איני מתחברת לאופרות ע"י ציטוט מ"קריאת רשות" של שימוברסקה :
"הו טרובדור צעיר, לצערי איני יכול לומר משהו מדוייק יותר , כי למרות שאני עצמי השתתפתי באופרה הזו פעמים רבות , עד היום איני מבין מה מתרחש בה..." וממשיכה שימבורסקה ומסבירה איך הגילוי הזה של טנור וינאי נודע שמופיע בספר "המדריך לאופרה" נסך בה שלווה ורוגע- שהיא לא היחידה שלא מבינה מה הולך שם
אחרי שכתבתי בפורום שהאריה מדולי הפנינים של ביזה הכי מרגשת אותי נזכרתי באריה הזו מטוסקה.
מבין שני הביצועים אני בעד פאברוטי.
אני זוכרת עוד מהילדות את הצמרמורת שהיתה אוחזת בי כל פעם שהייתי מאזינה ללה ויטה הנחרץ והדרמטי ואפילו אצל איזה חברה שמעתי את זה.
אהה.. פעם כשהיינו הולכים לבקר חברים ההורים היו משמיעים אופרות ואנחנו היינו בעננים.
אגב, את קלאוס נומי אתה מכיר?
מי יודע, אולי ייום אחד תעשה הסבה להיות נגן הקונטרה בס של הפילהרמונית...
אלי מגן שילב את שני הדברים.
יצא לו עכשיו דיסק חדש ששמעתי ברדיו, בו הוא גם שר, לא רע.
כזכור היה בין היתר באחרית הימים.
אני חייב להיות כנה, שאני לא בעניין של אופרה. קטונתי, ייתכן שמתישהו אגיע גם לזה. מי יודע? בכל מקרה, אני מאוד מעריך את היכולת המופלאה של זמרי האופרה. המחמאה הכי גדולה מבחינה ווקאלית שזמרי פופ, רוק וכ"ו יכולים לקבל זה שהם יכולים לשיר גם אופרה.
תודה לך, ולו.כן, הבאת קטע מרשים, אנדראס שול קונטרה טנור נהדר .
ולא מוכרחים לעצור רק באחת, המטרה , בין היתר, היא להעשיר את כולנו.
אוהבת מאוד.
מושלם בעיני.
ותודה ל..חציל שהוסיף עוד ארייה.
לא יודע, לא נפלתי מהכוכבצ'יק נולד הבריטי. ז"א, בשביל חובבן ברור שזה מרשים, אבל הדילוג הישיר מהמשפט הפותח אל שורות הסיום די מקומם, שלא לדבר על בעיות הדיקציה והוויברטו. מילא. כל אחד זכאי ל-15 דקות התהילה שלו, נכון?
ולגבי נושא הפוסט, וואוו. מותר רק ארייה אחת? איזו התקלה.
aure מתוך יוליוס קיסר. כשאנדראס שול שר את זה, השמיים נפתחים (כן, וזה גם גורם לי לבכות(. כשהיה כאן לפני כשנתיים, כלל את הארייה ברסיטל. חוויה בלתי נשכחת.
חשתי שאני הולך ליפול כאן לאיזה סוג של "פח" , אבל לא משנה.
ידוע לי שאצל הרבה זהו ז'אנר לא חביב במיוחד .
הדברים שהזכרת אגב, כמו משחק ועלילה , הם רק לבוש המותאם לדבר המרכזי שם, המוסיקה.
הדוגמאות שהבאת נהדרות ,הן הזמרת עם הקול הנפלא מדיווה והן הקטע מכוכב נולד אנגליה,
הבחור פשוט פוטנציאל לזמר אופרה מעולה.
הקטע שהוא שר אגב הוא הארייה המפורסמת מאופרה נפלאה אחרת של פוצ'יני, טורנדוט.
תודה שביקרת ותודה על התגובה.
יש לי אוסף של אריות נבחרות מתוך אופרות ידועות,כשהבת שלי היתה הרבה יותר קטנה,
היא אהבה מאוד לשמוע,אולי כי חשפתי אותה לקלטות וידאו שקרבו אותה לענין (דו רה ומי עוד?:-)),
אופרות לכשעצמן לא אהבתי,לא מתחברת לאובר אקטינג שם,לסיפור הידוע מראש וטוב נו לא משנה.
אבל משהו שתמיד ריגש אותי היה אריה מלה ואלי בסרט "דיוה " בביצוע וילהלמינה וויגינס פרננדס ,
ובחורצ'יק לא ידוע בכוכב נולד האנגלישעליו כתב חבר פה באתר ד"ר נדב דפני פוסט מבריק לטעמי.
תודה על ההזמנה.
הביצוע של פאוורוטי היה המרגש מכולם
צמרמורת בכל הגוף.
תודה לך
גם אני אוהב פחות תיאטרון ודומיו , אך אופרה, מאד.
הנרי פרסל הוא כמובן "אופרה" אחרת,
דידו ואניאס למשל ,ללא ספק יצירת מופת.
אני לא בעניין, ואני יודע שאני כנראה מפסיד אבל לא אוהב, כנראה
לא אוהב גם תיאטרון בכלל ומחזות זמר וכל מה שקשור בזה
אבל אם תכריח אותי אז האופרות המוקדמות מאוד של פרסל, זה כן