בס"ד

"פדיון שבוים"

מעשה בזמנו של הגאון רבנו יוסף שאול אב בית דין בלבוב וגיסו רבי מרדכי זאב שפעם הלכו לאסוף כסף בשביל פדיון שבוים. והנה באמצע הדרך פגשו באדם אחד שאמר להם שסמוך לעיר לבוב יש כפר פלוני ושם נמצא צדיק גדול ששמו כך וכך והוא נדיב גדול, ויעץ לחכמים ללכת אליו תחילה. ויעשו כדבריו וילכו למקום שהורה להם, והאדם הזה קיבל אותם בסבר פנים יפות, ואחר שישבו אמר להם: דעו לכם שאם באתם בשביל נדבה דעו שאני לא אתן לכם אלא עד שתוכלו עמי יחד בצהורים, וכך היה, וכאשר גמרו לאכול קודם ברכת המזון דיברו יחד בדברי תורה מענינא דפדיון שבוים, ובתוך דיבורם אמרו לו גם כן שהעיקר בפדיון שבוים הוא להציל את ילדי ישראל משמד, כגון מבתי ספר של החפשים או מהנוצרים, דוגמת ערב רב בזמננו, שאלה כולם עושים טובות לישראל לילדים בני עניים, ועל ידי זה עוקרים אותם משני עולמות רחמנא לצילן, אמר להם בעל הבית, מאחר שאתם כל כך מעריכים את מצוות פדיון שבוים ומצוות הצדקה הרשו לי לספר לכם עובדה בדידי.

אמרו לו בכבוד רב ספר. ויאמר: אני בימי צעירותי היתי בן ישיבה והיתי עני גדול וכאשר בא חמי ובחר בי להיות חתנו אמר לי: תדע שאני לא עשיר גדול ובכל זאת אני נותן  לך להיות סמוך על שולחני במשך חמש שנים, בתנאי שתמשיך לעסוק בתורה, לזכות לשלמות בעבודת השם יתברך. וכך היתי יושב בבית חמי על התורה ועל העבודה, וכאשר נפטרו חמי וחמותי והלכו לבית עולמם והיינו מטפלים בילדים, אמרתי לאישתי שאני מוכרח לחפש לי פרנסה, והיה לי בסך הכל שלש מאות שקלי כסף. לקחתי את הסכום הזה ונסעתי ליריד, וביריד היו הרבה אנשים זה קונה וזה מוכר. ופתאום ראיתי והנה אשה אחת צועקת ובוכה במר נפשה, ושאלתי ממנה מדוע היא בוכה וצועקת? ותספר לי שהיא אלמנה ויש לה בת ארוסה והחתן לא מסכים עוד להמתין לה, באומרו שכבר שלוש שנים שהוא ממתין, והוא תובע או כניסה לחופה, או ביטול הארוסין, והיא דרוש לה שלוש מאות שקל כסף למלאות התנאים, ואין מי שירחם עליהם. תכף אני הוצאתי את כספי ונתתי לה ולא נשאר לי אפילו פרוטה אחת בשביל אוכל ולא בשביל שאר צרכים, אבל אני לא דאגתי לזה, והנה פתאום בא איש אחד ממולי והיה מסתכל בי ושאלני האם אתה פלוני בם פלוני מעיר פלונית? אמרתי לו כן. אמר לי האם אינך מכיר אותי? אמרתי לו לא. אמר לי אביך עליו השלום היה ידיד שלי והוא היה צדיק גדול, ואם אתה מסכים בוא אלי לחנות, ואני אתן לך מרגליות שתמכור ותרויח. הלכתי עמו לחנות והוא נתן לי מרגלית אחת ומכרתי אותה וחזרתי אליו ולקחתי ממנו עוד ומכרתי, באותו יום הרוחתי שלוש מאות שקל כסף, והלכתי למלון שמח. וביום השני המשכתי בעבודתי זו, והצלחתי, וכן ביום השלישי, וביום הרביעי להיותי ביריד היה יום שישי לשבת קדש, אמר לי בעל החנות שיום זה הוא יום היריד הגדול, ולכן יעץ לי לקחת מאצלו מזודה מלאה במרגליות ושאני אמכור אותם וביום ראשון אביא לו את הכסף, מפני שביום שישי הוא סוגר את החנות בצוהרים לכבוד שבת. לקחתי את המזודה המלאה ומכרתי באתו יום שישי את כל מה שהיה בתוכה והרוחתי הרבה ובאתי למלון שש ושמח, וביום ראשון לקחתי את הכסף להוליך לבעל החנות, והנה כמה שחיפשתי את החנות לא מצאתיה ושאלתי הרבה אנשים עליו ועל חנותו וכולם ענו שמעולם לא היה שם חנות מרגליות ואינם מכירים אדם בשם זה שאמרתי להם כלל, ואז לקחתי את כל הכסף, ומאותו יום ואילך אני עשיר גדול ואז ידעתי שזה היה מעשה נס על ידי אליהו הנביא זכרונו לברכה. ועתה אומר לכם רבותי שאינכם צריכים ללכת לשום מקום, כי כמה שנחוץ לכם עבור פדיון שבוים אני נותן לכם, וכן היה. ובצאתם אמר לו רבי יוסף שאול שלא זכה לכל האושר הזה אלא בשביל שיש לו אמונה וצדקה. 

גם בדור המבול היו ניצולים ממות, וראיה מנח, וגם נח בא בגלגול יוסף הצדיק ועשה צדקה עם כל העולם כדי לתקן מה שלא תקן מקודם.

ואנו חבריי היקרים מתי נזכה לעשות פדיון שבוים, אנו רואים את מה עשו אבותינו כדי להציל שבוים שלא הלכו בדרך הישר.

שואל אתכם חבריי האם אנו לא מסוגלים להציל שבוי שנתון בסכנת חיים?

היום ראש חודש "חשון" נתפלל כולנו שנזכה במצוות פדיון שבוים ונפדה את גלעד בן אביב למשפחת שליט מידי אויבנו במהרה!!!