הראש  שעון על יד שמאל, השורות זורמות מאליהן והמחשבה מרחפת לה במודעות אחרת לגמרה. אולי כמו ילד עם האגודל בפה, או עם הדובי המונח על הכרית ליד.

המחשבה לוקחת למחוזות רחוקים, פשוטים, קטנים, ולא מציאותיים לנקודת זמן זו.
גבך החשוף נשקף מעל השורות, שיערך מונח לו ברכות בינינו. אינני יכול לעצור עצמי מלהסניף את ריחו, את ניחוח הפרחים והחופש עם כול שאיפת חיים.

שקוע כמהופנט בהתבוננות על עורפך, צווארך, על קימורי גבך, תנוכך הרך והעדן. אצבעותיי פולשות ומרפרפות בעדינות על עורך, נמנעות מלהעיר אותך, נהנות מטיול לאורך גבך החטוב. עיניי מוקסמות ואושר חמים ממלא את ליבי.

ידי השמאלית מתעייפת, כמעת נרדמת, בתנועה חדה, מעיף את הספר מהמיטה ומכבה את האור.
נשכב ומשתרע על המיטה הריקה, מנסה להירדם.