כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חן הקוקייה

    \"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
    ז'אן ז'אק רוסו

    ארכיון

    חינוך רע

    337 תגובות   יום חמישי, 30/10/08, 15:25

     

    "יכולת להיות אשה מושלמת, הבעיה היחידה שלך זה החינוך שקיבלת", כך זרק לי חברי (לשעבר, איך לא?) שבגילו הצעיר, 22, כבר מגלגל מיליונים בעסקים. הוא התייחס כמובן להשקפת העולם הסוציאליסטית-הומניסטית שלי, שמאוד לא הלמה את הבון–טון הישראלי הקבלני (גם במובן של בנייה וגם במובן של מגיע לי) הנוכחי שבו השתלב בהצלחה מרובה, ואגב כך זרק אותי שנים רבות אחורה, אל הילדוּת, וגרם לי באמת להיזכר בחינוך שקיבלתי. וכיוון שעל אמא שלי סיפרתי כאן כבר די הרבה, הכנתי רשימה מצומצמת של הדברים שלמדתי מאבי:

     

    לרכוב על אופניים

    לרכוב על סוס

    לשחק מטקות

    לשחק פינג פונג

    לשחק טניס

    לחתור בסירה

    לחתור בקיאק

    לחתור בקאנו

    להשיט מפרשית

    להחזיק הגה של יאכטה

    לקשור קשרים ימיים

    לצבוע קיר

    לטייח קיר

    לבנות מנוף

    לפסל בחימר

    לעשות יציקת גבס

    לבנות קובייה (ותיבה ופירמידה וחרוט וגליל וצורות הנדסיות מורכבות)

    לזהות את כל גזעי הכלבים 

    לעשות אמבטיה לכלב

    לצייר חתול (וסוס ופיל ומכונית ומטוס ואונייה)

    לצייר אדם ביחסי מידות נכונים, ופנים 

    לצייר סוגי פונטים לכותרת

    לכוון ולירות חצים למטרה

    לבנות קשת וחצים

    לשחק ביליארד

    לשחק סנוקר

    לשחק באולינג

    לשחק פֶּטאנק

    לשחק כדורעף

    לזרוק פריזבי

    לתפוס פוטבול

    לבנות חכה ולדוג בחכה

    לבנות עפיפון (תלת מימדי!) ולהעיף אותו

    לקשט עוגה

    להכין זר לראש ליומולדת 

    להכין תחפושת

    לאפר ליצן

    לצלם תמונות בעלות ערך

    להסתכל ביצירת אמנות

    לתלות תמונה על קיר

    את כל תולדות האמנות

    את חוקי הפרספקטיבה

    להבין קצת איטלקית

    לבשל פסטה

    לבשל רוטב לפסטה

    לשתות יין

    לעשות גבינה

    לבחור ירקות ופירות

    לשתול

    לבחור שטיח

    לקנות עתיקות

    את כל ההיסטוריה של העולם

    המון בדיחות גסות

    לערבב פיגמנטים

    להעריך עבודה טובה

    להעריך זיוף טוב

    לא לפחד מצבעוניות

    לא לפחד מטעמים

    לא לפחד מדברים חדשים

    להתיידד עם אנשים מתרבויות אחרות

    אף פעם לא להתבייש בגוף

    לראות את עצמי קודם-כל כאדם ורק אחר-כך כאשה

    למרוד בממסד

    להזדהות עם פועלים

    לאהוב יופי

    לשנוא חושך  

     

    אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך

     

    בתמונה: בורג, בד קנווס מתוח על שלד עץ, פנחס עשת, 1974. אבא שלי, הפסל והמורה לאמנות, הלך לעולמו לפני שנתיים. אין סיכוי שזכרתי למנות כאן כל מה שלימד אותי. ההורים שלי, אגב, התגרשו כשהייתי בת שלוש. השבוע התחלתי ללמוד איטלקית במכון האיטלקי בתל אביב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (336)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/09 12:09:
      עכשיו באמת התרגזתי על הינוקא הזה. הרי הוא לא עוד לא למד חלקיק ממה שאת לא הספקת לשכוח.  ילדים כאלה מנהלים את המדינה, מדברים אלינו בפטרונות מהרדיו, לא יודעים להגות שמות, משרישים (או "מכניסים למחזור") שגיאות בעברית. ילדים כאלה מעבירים לענקי-רוח בני 55 ומעלה (אתם לא חושבים שאני מתכוון לדוד טופז!) שהם כבר מזמן פאסה. (גם המילה פאסה היא כבר פאסה).
        7/6/09 12:03:

      עשרים ושתים! ידעתי שאני מבוגר מדי בשבילך. :)
        6/6/09 16:27:
      מצוין. נתת לה שיעור חשוב. המחמאה הכי יפה שקיבלתי בחיים שלי היה שמישהו פעם אמר לי שאני בנאדם כמעט בלי פחד. ובין היתר אבא שלי לא היה פחדן. וזו גם אסטרטגיה נורא טובה לחיים. למה? כי בדרך כלל אנחנו רואים צל הרים כהרים. כי בדרך כלל הדברים שאנחנו מפחדים מהם מתגלים כעלובים ולא מסוכנים באמת. אפשר רק לנסות ללמד את ילדינו לחיות בלי פחד. זה לא תמיד מצליח. כמובן שטיפטיפה פחד נחוץ לנו להישרדות - הפחד הוא חוש טבעי וחיוני, אבל לא תלי תלים של פחדים על כלום.
        6/6/09 15:24:


      לפני כשבוע הייתי עם הילדה שלי במפלצת. למי שלא יודע, זה פסל גדול על ראש גבעה בקריית יובל בירושלים. המפלצת היא בצבע שחור לבן ויש לה שלוש לשונות. כל לשון היא מגלשה מאוד תלולה. הילדים החרדים הגדולים בקריית יובל המתחרדת משתוללים שם, אבל הבת שלי עלתה ואז ירדה חזרה במדרגות. אמרתי לה: תתגברי על הפחד, לשנייה אחת מפחדים ואז זה כיף ומרגישים כאילו נופלים. היא עלתה שוב וגלשה בכל הלשונות של המפלצת, כולל האמצעית שהיא הכי מפחידה. אחרי הפעם השנייה היא אמרה שזה "קלי קלולה". הייתי גאה בה ובי.

      הילדה יחד עם אימה המציאו עוד טכניקות להתגבר על פחדים. למשל בציור: למלא דף בלבבות צבעוניים ולתלות את הדף הזה ליד הדלת, כמו מזוזה או קמע ילדותי. (ואיזה קמע אינו ילדותי?).

        6/6/09 14:56:


      יכול להיות שהשם שלך הוא בילבי?

       

      גם ההורים של הילדים שלי מתגרשים כשהקטן בן שלוש. אני בטוח שלא אספיק ללמד את בני כל כך הרבה דברים, למרות שאני סה"כ אבא טוב. מאידך אני לא פנחס עשת.

        6/12/08 22:34:
      כתבתי כבר קודם שרוב הזמן היינו רבים, אבל היום אני כבר יודעת להעריך כל מה שקיבלתי ממנו. וגם בעצם אז רציתי כל הזמן ללמוד וביקשתי שילמד אותי - אבל כל זה תוך ריבים איומים.
        6/12/08 19:20:

      יאאללה, איזה כיף לך, כמה דברים נהדרים את יודעת לעשות!

      גבינה! נשמע שהיה לך אבא תענוג.נשיקה

        6/11/08 07:21:

      (חשבתי לי לרגע להגיב הכיצד)

       

      אז באמת שמגיע לך *כוכב

       

      בשם הכתוב .. הרשימה והאב.

       

      (ואם צריך שיאיר את החושך..)

       

        5/11/08 20:40:

       

      מיא יקרה,

       

      מרשים מאוד: הרשימה, האב, העובדה שאת זוכרת את כל זה וראית לנכון לכתוב אותו.

      את תראי שהחושך יתגרש לו לבדו... הרי להתגרש אביך כן ידע :)

       

      מאחל לך ימים שקטים ושמחים מאוד עם הרבה הרבה הרבה אור.

        5/11/08 17:45:
      לא, הם נאלצו להקשיב
        5/11/08 17:16:

      צטט: מיא 2008-11-05 16:15:52

      הרגע גמרתי שיעור בצרפתית (יחיד ורבים) בגיאומטריה (צורות חסומות במעגל) ובהיסטוריה (המהפכה הצרפתית) ולמען האמת אני קצת תשושה....

       

      ובזמן הזה הילדים גמרו כביסה, כלים ופאנלים?

        5/11/08 16:15:
      הרגע גמרתי שיעור בצרפתית (יחיד ורבים) בגיאומטריה (צורות חסומות במעגל) ובהיסטוריה (המהפכה הצרפתית) ולמען האמת אני קצת תשושה....
        5/11/08 11:03:

      צטט: מיא 2008-11-01 13:26:12

      צטט: הלנה מטרויה 2008-11-01 08:49:42

      כל הכבוד לאבא שלך -

      אני למדתי מאבא שלי רק איך להעליב אנשים...

      הייתי שמחה ללמוד ממך כמה דברים,

      גם את מזל טלה? לא ידעתי - טוב לדעת.

       ולמדת מצוין, מותק!

       

      אני יודעת -

      אבל רציתי גם ללמוד דברים מועילים, מהנים ופרודוקטיביים -

      מתי אפשר לקחת ממך שעורים?

       

        5/11/08 01:02:

      היי
        3/11/08 21:57:

      צטט: מיא 2008-11-03 17:40:51

      צטט: ransom stark 2008-11-02 22:13:47

      " גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו."

       

      שירה בהתגלמותה. כנראה זה עדיף מגבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת. את יכולה לעשות מזה הייקו.

       

       גבר יושב בבית

      תחת עץ זית

       

      מרגיש לחץ בביציו,

       

      פתע

       

      זועקים אליו מכנסיו

      מן האדמה

       

      ואין נחמה 

       

      הלחץ בבית המפשעה

      במקור חיים חפר ומל קלר עיבוד חופשי בהשראת הגברת מיא אפשר לשיר יחד עם אורי זוהר  ואילנה רובינא...

       

      אשתי נשארה בעפולה
      הכלב שלי במלונה
      שמי הסלאבי האביבי
      שמי שולה
      נו, את פנויה למשגל? 

      הלחץ הלחץ הלחץ
      הלחץ בבית המפשעה.

      חלבון לאכול זה בסדר
      פרחים להביא זה לא רע!
      ניגש קצת אליך? בסדר?
      אוי אבל שם ישנה הילדה!  ..

      הלחץ הלחץ הלחץ
      הלחץ בבית המפשעה.


       

      כואב לי, אך לא מעגבת! 
      אין לי עניין על הגב!   
      אז אולי תמצצי לי בקלאב? 
      ההורדת כבר תשיער מהגב? 

      הלחץ הלחץ הלחץ
      הלחץ בבית המפשעה.

      אולי נשחק קצת בבלווג'וב? 
      עזוב, עוד מעט הפגנה!
      אז בואי תיגעי לי, זה גם טובו
      תנוח, זה בית הבראה.

      הלחץ הלחץ הלחץ
      הלחץ בבית המפשעה.

       

      אני מכחיש כל קשר לעיבוד הזה זה לא אני זה הוא....

       

      אני לא יודע מי השתמש בשם המשתמש שלי לכתוב את הגגי הזה אבל אולי יסגרו כבר את הפוסט הזה בבקשה!

        3/11/08 20:14:

      צטט: adikahan 2008-11-03 11:14:44


      אחלה אב.

      משקיען להפליא.

      בורכת.

       כן, היום אני יודעת את זה.

       

        3/11/08 20:13:

      צטט: freearth10 2008-11-03 04:10:24

      היי מיא,

      אין ספק שקיבלת את החינוך הטוב ביותר!  איך זה שנתת לאיזשהו טאמבל לערער על כך?

      חיבוק,

      מאיה.

      חולשה זמנית.

      אבל התעשתתי במהירות.

      תודה. 

        3/11/08 20:12:

      צטט: יוסיפון המקורי 2008-11-03 00:55:03

      נהיה פה קצת עיסוק במיץ של הזבל. חבל.

      אם להוסיף לזה עוד טיפה אז החבר'ה במילואים אומרים:

      "כל הנשים זונות. החכמות, לוקחות כסף!" 

      לעומתם משיבים הנשואים הותיקים שהנשואות לוקחות יותר כסף וגם את הנשמה והרצון לחיות.

       

      די לאיכסה.

       

      אני ממשיך להרהר בפוסט הזה שלך ולאחורנה הייתה לי הארה:

      את זכית באור מההפקר!

      בניגוד לח"ן מיודענו, שיחסיו עם אביו היו דומים מידי לאלו שלי,  את קיבלת מאביך אור וחמדה, יצרה והשראה, הבנה וטיפוח וכו' וכו'.

      דווקא החושך כואב לך?

      הרי זכית באור מההפקר!

       

      והנה מילותיו של הח"ן:

      לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

       

      לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

      אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

      כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

      וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

       

      נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

      נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

      לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

      כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

       

      וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

      כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

      זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

      וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

       

      וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

      וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

      וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

      אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

       

       זהו בדיוק, שהפסיכיאטר שלי אמר לי שהוא יכול לתת לי משהו שיכבה לגמרי והוא בכל זאת ישאיר לי את הבעירה הזאת, גם אם היא מכלה.

       

        3/11/08 20:10:

      צטט: ארול 2008-11-02 23:01:19

      נו, ערבי מחמד זה אני.

      וגם תורכי מחמד. 

       טורקי מהמט

       

        3/11/08 20:10:
      חביתה או עין?
        3/11/08 18:52:

      צטט: מיא 2008-11-03 17:40:51

      צטט: ransom stark 2008-11-02 22:13:47

      " גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו."

       

      שירה בהתגלמותה. כנראה זה עדיף מגבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת. את יכולה לעשות מזה הייקו.

       

       גבר יושב בבית

      תחת עץ זית

       

      מרגיש לחץ בביציו,

       

      פתע

       

      זועקים אליו מכנסיו

      מן האדמה

       

      ואין נחמה 

       

       פאקינג ספיקינג אוף כאב ביצים.

        3/11/08 17:40:

      צטט: ransom stark 2008-11-02 22:13:47

      " גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו."

       

      שירה בהתגלמותה. כנראה זה עדיף מגבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת. את יכולה לעשות מזה הייקו.

       

       גבר יושב בבית

      תחת עץ זית

       

      מרגיש לחץ בביציו,

       

      פתע

       

      זועקים אליו מכנסיו

      מן האדמה

       

      ואין נחמה 

        3/11/08 14:08:
      המחשב שלי טוען שהפוסט הזה כבד מדי בעבורו את נדרשת לאלתר לסגור לתגובות! המערכת הזאת לא בנויה לפוסטים כאלה! די !
        3/11/08 11:14:


      אחלה אב.

      משקיען להפליא.

      בורכת.

        3/11/08 04:10:

      היי מיא,

      אין ספק שקיבלת את החינוך הטוב ביותר!  איך זה שנתת לאיזשהו טאמבל לערער על כך?

      חיבוק,

      מאיה.

        3/11/08 00:55:

      נהיה פה קצת עיסוק במיץ של הזבל. חבל.

      אם להוסיף לזה עוד טיפה אז החבר'ה במילואים אומרים:

      "כל הנשים זונות. החכמות, לוקחות כסף!" 

      לעומתם משיבים הנשואים הותיקים שהנשואות לוקחות יותר כסף וגם את הנשמה והרצון לחיות.

       

      די לאיכסה.

       

      אני ממשיך להרהר בפוסט הזה שלך ולאחורנה הייתה לי הארה:

      את זכית באור מההפקר!

      בניגוד לח"ן מיודענו, שיחסיו עם אביו היו דומים מידי לאלו שלי,  את קיבלת מאביך אור וחמדה, יצרה והשראה, הבנה וטיפוח וכו' וכו'.

      דווקא החושך כואב לך?

      הרי זכית באור מההפקר!

       

      והנה מילותיו של הח"ן:

      לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

       

      לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

      אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

      כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

      וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

       

      נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

      נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

      לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

      כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

       

      וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

      כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

      זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

      וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

       

      וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

      וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

      וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

      אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

       

        2/11/08 23:01:

      נו, ערבי מחמד זה אני.

      וגם תורכי מחמד. 

        2/11/08 22:13:

      " גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו."

       

      שירה בהתגלמותה. כנראה זה עדיף מגבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת. את יכולה לעשות מזה הייקו.

        2/11/08 20:02:
      כל בלוג שמכבד ת'עצמו צריך ערבי מחמד.
        2/11/08 17:00:

      צטט: מיא 2008-11-02 16:42:34

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-02 16:40:57

      צטט: מיא 2008-11-02 16:36:35

      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?

       

       


      ידעתי זה הכל נגדי!

       מה, אתה לא ערבי, עדי?

       

       

      אני ערבייה תמים

        2/11/08 16:56:

      אוווה מה היה כאן ולא הייתי, אוי סמדר סמדר...אם החמוד הדביל ההוא לטעמך בוודאי שלא תמצאי את עדי {עין חץ נץ} כותב דברי טעם.

      יש הבדל קטן {ממש קטן} בין אדם עילג ורדוד לבין אדם שכותב מבלי לתקן טעויות הקלדה נפוצות, אגב.

      וזה שאת לא מבדילה בין השניים גורם לי לחשוב שאת באמת מתאימה בול לעיתונאי החמוד.

      בון וואיאז'.

       

       

        2/11/08 16:42:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-02 16:40:57

      צטט: מיא 2008-11-02 16:36:35

      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?

       

       


      ידעתי זה הכל נגדי!

       מה, אתה לא ערבי, עדי?

       

        2/11/08 16:42:

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 16:39:42

      צטט: מיא 2008-11-02 16:36:35

      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?

      אני לא שונאת אף אחד.

      לא ערבים ולא גברים.

      אני אדישה לשני הסוגים.

      אותך - אני אוהבת. נשיקה

       

       

       טוב, גמני אותך נשיקה

        2/11/08 16:40:

      צטט: מיא 2008-11-02 16:36:35

      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?

       

       


      ידעתי זה הכל נגדי!
        2/11/08 16:39:

      צטט: מיא 2008-11-02 16:36:35

      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?

      אני לא שונאת אף אחד.

      לא ערבים ולא גברים.

      אני אדישה לשני הסוגים.

      אותך - אני אוהבת. נשיקה

       

        2/11/08 16:36:
      איריתה, את רואה? ככה אני אוהבת אותך. יש מצב שתפסיקי לשנוא ערבים ותחזרי לשנוא גברים?
        2/11/08 16:33:

      צטט: מיא 2008-11-02 14:23:10

      עדי - אין אף אשה שרוצה שיזיינו אותה ויזרקו אותה. אז להכרתי, לא משנה מה המוטיבציה שלה להזדיין, ברגע שזוינה ונזרקה כקונדום משומש, היחס שקיבלה הוא כמו זונה - רק בלי כסף. אפילו המצאתי לזה שם לתופעה הזאת - הפיחות במעמד הזנות. יענו גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו. במקום לפתוח עיתון ולחייג למספר במודעה שיביא לביתו אשת מקצוע, הוא נכנס לאינטרנט ומזמן אותה אליו או אותו אליה, והתוצאה אותה תוצאה, רק בלי המאתיים-שלוש מאות שקל שעולה התענוג בשוק החופשי. זה כל הסיפור. למה נשים עושות את זה? כנראה כי כבר דורות נשים רגילות שמתייחסים אליהן כאל סמרטוט. כנראה שאיפשהו כן מפעמת התקווה שאולי אולי הפעם זו תחילתה של מערכת יחסים. כנראה שיש מספיק גברים כלבים שלמדו לנצל את זה. בגלל שיש המון גברים שלמדו לשקר במצח נחושה ולומר ללא הנד עפעף להגיד שהם מחפשים קשר ולזיין ולהיעלם. ונשים לא לומדות מגבר אחד לגבי הבא אחריו וכל פעם נדפקות תרתי משמע מחדש. אנ'לא יודעת. אני יודעת רק שזה מאוד כואב לנשים ושזה לא ממש פאן גדול לגברים. רוב הגברים שאני היכרתי שחיים חיים כאלה לא ממש רוקדים ברחובות. הם בודדים ואומללים וחרא להם כמעט כמו לנשים האלה. הדור הזה, של בני השלושים ומשהו - וכל השנתונים מתחת להם - זה דור דפוק ומקולקל ועצוב ומדוכא ברמות קשות. והקטע שכל פעם שאני אומרת להם את זה הם מתווכחים איתי ואומרים לי שאני הפסימית ולהם כיף ואחלה - למרות שגוררים אותם שיכורים ומסוממים ממועדונים ולמרות הכדורים נגד דיכאון ולמרות מערכות היחסים הקצרצרות ולמרות שהם הולכים לישון כל לילה לבד ולמרות שהחבר הכי טוב שלהם הוא המסך במקרה הרע והחתול במקרה הטוב. הם שונאים שאני מזכירה להם את זה.

       

      ולגבי הפוסט - שוולרי או סאמי או קדרית ירימו את הכפפה. לי אין כוח. אני רוצה להשאיר את הפוסט הזה על אבא שלי עוד כמה זמן, ולא איכפת לי להמשיך לדבר כאן. אני יודעת שגם לאבא שלי, לו היה חי, לא היה איכפת לדבר כאן על זיונים. להיפך...

      ה"עיתונאי" שרואיין הודה שהוא משקר בדבר נטיותיו הפוליטיות כדי שכביכול יהיה לו משהו משותף עם הבחורות שינהיגו את המדינה בעתיד....  מהמכללה למינהל.

      וכמובן, אחרי שהוא משיג את שלו, הוא חוסם אותן.

      לראייה אותה אחת שהשאירה לו היקי בצוואר נחסמה.

      אז כל מה שאנו מלינות עליו בכתבה נתמך במו פיו של אותו עיתונאי שרואיין שם.

      אחד לאחד.

      הוא שאמרתי - אדם שהכרת מהאינטרנט יכול לומר מה שבא לו.

      ולנשים שאוהבות ומכבדות את עצמן, כדאי לקחת אחריות ולצאת מכל אתרי ההיכרויות האלו, לייבש אותן מנשים, ואז, אולי אחד כמו העיתונאי הזה שרואיין, ילמד להתנהג כמו בן אדם.

      בינתיים, אם העיתונאי הזה הוא התכשיט שאפשר להכיר מהאתרים הלאו - עדיף להיות לבד בלי גבר בכלל.

      איריתה

       

        2/11/08 16:13:

      צטט: מיא 2008-11-02 15:58:30

      צטט: סמדרSMADAR 2008-11-02 14:55:55

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-02 12:52:44

       

      יש לי חדשות בעבורך ....

       

      אם כי אצלנו באמריקה של ארצות הברית של ארה"ב יש מילה מיוחדת לתאר אנשים כמהו CREEP זה גם כשם עצם וגם כפועל ובמיוחד כרכיכה זה מתאר אותו די טוב.

       

      אלוהים... אתה מבקר את סגנון הדיבור של אותו עיתונאי??? אתה מבקר את הטעות שהוא השמיע (שלושה-שלוש), אתה?

      אתה כותב כמו ראש ראשון העילגים (תסתכל במילון מה זה עילג), איך אתה לא מתבייש?

       עדי כותב מהטובים שאני מכירה. איפה השיפוט שלך? לבחור ההוא יש אוצר מילים של 500 ולעדי אינספור, עם המצאות לשוניות רבות דמיון ומשחקי מילים נפלאים, עם סגנון ייחודי ושפה משל עצמו. מאיזה כוכב נחתת, תגידי?

       

       

       

      די אני כל כך הסמקתי והשמנתי מיד בעוד ארבעה קילו שירדתי מאז 24 לספטמבר ...ככה שאני מיד חושש שזה קונספירציה נשית נגדי שככה אני אשאר במשמני למען לא תתפתנה בנות ישראל לפתותני...
        2/11/08 16:10:

      צטט: סמדרSMADAR 2008-11-02 15:00:50

      צטט: מיא 2008-11-02 13:02:43

       אמרתי זונות בלי כסף. לזונות יש לי כבוד דווקא. והמילה היא חלאה. המיץ של הג'יפה של השפיך של המאפרה של המדמנה של החרא של הבוץ של הזבל.

      אהבתי את הסגנון המעודן-פרחי-ערסי-בית הסוהר שלך.  מעניין מה אבאלה היה אומר על זה...

       

       

       אבא שלי - אם עוד לא ציינתי את זה קודם - היה אדם מאוד גס רוח. בעיקר כלפי טיפוסים כמוך. הם היו מעלים לו את הסעיף בשנייה. אנשים חסרי אבחנה כמוך, שמסוגלים לצפות בחלאות כמו העיתונאי הקטן שמזיין נשים מסכנות ובודדות וזורק בתום השימוש (אני בטוחה אגב שהוא משקר להן כדי לפתות אותן. אף אשה לא מוכנה לזיון חד פעמי בלי לשמוע מהבנאדם אחר כך) ולהחליט שהוא 'חמוד' ולהודיע לעדי בן-יעקב, עורך דין רב מוניטין וכותב בחסד, שהוא עילג - היו מוציאים מאבא שלי את כל הרע שבו - ו-וואו וואו כמה רע היה בו. אבא שלי היה מלך העארסים כשהוא רצה. והיה לו שפע יוצא דופן של קללות באיטלקית לגיבוי. וגם ברומנית.

       

      אז חסמתי אותך כי מספיק התעסקתי פה עם השטויות שלך, ובאמת שאין לי זמן וחלב - כמו שאבא שלי נהג לומר - אבל הבלוג שלי הוא לא מִסלקה לאידיוטים - כפי שלמדו על בשרם כל המאותגרים-תפישתית בקפה. מאות חסומים אצלי. מצד שני, כל בלוגיהם שופעי העור והאאבה פתוחים בפנייך, ואני בטוחה שהם לוקחים הרבה אחריות על חייהם העלובים ולא מקטרים לעולם. אריוודרצ'י.

       

        2/11/08 16:05:

      צטט: סמדרSMADAR 2008-11-02 14:58:03

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 11:53:15

      איזה ספרים פרסמת? באיזו הוצאה?

       

      בחרתי לפרסם את הספר שלי באתר דה מרקר קפה.

      את מוזמנת לקרוא ולהחכים.

       

      מעניין למה? מקום טוב "לפרסם ספרים" "מתוך בחירה"  קריצה

       

      עבור דבורית שרגל - ממנה התלהבת מאוד בכתבה, זה גם היה מתוך בחירה..

      אז אם זה עובד מצויין אצל דבורית שרגל, זה עבד מצויין גם אצלי.

      אגב, יש כאן גם קטע מעט סוציאליסטי, הספר כאן, חינם לכל מי שצריכה.

      אין צורך לשלם 80 שקלים כדי לקרוא אותו.

      והאינטראקציה - זה כבר מביא את הספר לדרגה אחרת...

      מבחינתי - מתכון מנצח לסוג הספר שאני כתבתי.

      אגב, עניתי לך ללא ציניות תוך התעלמות מנימת ההתנשאות שלך כלפיי.

      איריתה

       

        2/11/08 15:24:

      צטט: מיא 2008-11-02 14:23:10

      עדי - אין אף אשה שרוצה שיזיינו אותה ויזרקו אותה. אז להכרתי, לא משנה מה המוטיבציה שלה להזדיין, ברגע שזוינה ונזרקה כקונדום משומש, היחס שקיבלה הוא כמו זונה - רק בלי כסף. אפילו המצאתי לזה שם לתופעה הזאת - הפיחות במעמד הזנות. יענו גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו. במקום לפתוח עיתון ולחייג למספר במודעה שיביא לביתו אשת מקצוע, הוא נכנס לאינטרנט ומזמן אותה אליו או אותו אליה, והתוצאה אותה תוצאה, רק בלי המאתיים-שלוש מאות שקל שעולה התענוג בשוק החופשי. זה כל הסיפור. למה נשים עושות את זה? כנראה כי כבר דורות נשים רגילות שמתייחסים אליהן כאל סמרטוט. כנראה שאיפשהו כן מפעמת התקווה שאולי אולי הפעם זו תחילתה של מערכת יחסים. כנראה שיש מספיק גברים כלבים שלמדו לנצל את זה. בגלל שיש המון גברים שלמדו לשקר במצח נחושה ולומר ללא הנד עפעף להגיד שהם מחפשים קשר ולזיין ולהיעלם. ונשים לא לומדות מגבר אחד לגבי הבא אחריו וכל פעם נדפקות תרתי משמע מחדש. אנ'לא יודעת. אני יודעת רק שזה מאוד כואב לנשים ושזה לא ממש פאן גדול לגברים. רוב הגברים שאני היכרתי שחיים חיים כאלה לא ממש רוקדים ברחובות. הם בודדים ואומללים וחרא להם כמעט כמו לנשים האלה. הדור הזה, של בני השלושים ומשהו - וכל השנתונים מתחת להם - זה דור דפוק ומקולקל ועצוב ומדוכא ברמות קשות. והקטע שכל פעם שאני אומרת להם את זה הם מתווכחים איתי ואומרים לי שאני הפסימית ולהם כיף ואחלה - למרות שגוררים אותם שיכורים ומסוממים ממועדונים ולמרות הכדורים נגד דיכאון ולמרות מערכות היחסים הקצרצרות ולמרות שהם הולכים לישון כל לילה לבד ולמרות שהחבר הכי טוב שלהם הוא המסך במקרה הרע והחתול במקרה הטוב. הם שונאים שאני מזכירה להם את זה.

       

      ולגבי הפוסט - שוולרי או סאמי או קדרית ירימו את הכפפה. לי אין כוח. אני רוצה להשאיר את הפוסט הזה על אבא שלי עוד כמה זמן, ולא איכפת לי להמשיך לדבר כאן. אני יודעת שגם לאבא שלי, לו היה חי, לא היה איכפת לדבר כאן על זיונים. להיפך...

       

       זה כן זה עצוב מאד. רק שU NEED TWO FOR TANGO אנחנו באמצע אחד הניסונות הכי מרתקים ומדהימים בדבר הנפלא הזה שנקרא הקיום האנושי . ברוב ימי האנושות  נשים זה בכלל קניין של הגבר אישה היא או של אבא שלה או של בעלה או של האח שלה או שהיא הפקר . ככה היה מאז קיום האנושות. להזכיר לך ככה זה גם היום אצל רוב האנושות. ככה זה אצל חלק נכבד מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. באתר כיפה של הציונות הדתית ממש לא תמצאי ויכוחים כאלה... בטח לא אצל תלמידות צאינה וריאנה בבית יעקב נלכו ונלכה שלא לדבר על רהט ואום אל פאחם.

       

      עכשיו אנחנו בונים את הצורה והחוקים מחדש. כולל החוקים לגבי מה זה משפחה ומה זה קשר ואיך עושים קשר מתי מותר להזדוג ולמה ומה זה מותר בכלל ומה זה אסור. זה לא רק פופים בגיל ה30 פךוס מינוס זה גם אורח חיים אלטרנטיבי . אנחנו בהתחלה של הדבר הזה.

       

      וכמו כל בן תשחורת אנחנו בודקים גבולות כי אנחנו בהתחלה של העניין הזה. ועל כן צריך הרבה סבלנות ואורח רוח לגבי מה זה זוגיות בעולם החדש ואיך עושים אותה ואיך חיים איתה בנתיים שיש הבדלים כאלה ענקיים ינן המיניות הנשית והמינית הגברית. ועל כן הנימוק שלך שגברות נפגעות מיחס כזה הוא קצת בעיתי כי הקריטריון הזה הוא צריך בו הדדיות ואני אתן לך עשרים סצנריוים שבהם נשים פוגעות בגברים בצורה נוראית ועדיין אנחנו לא מגנים אותן.   ותזכריבבקשה שכל "הזונות" הללו הן עושות את זה מרצונן החופשי ואני אגיד לך שלמיטב זכרוני זה עסק מגעיל בצרוה בלתי רגילה (גם שאני לא מפחד מאישתי) אבל שמדברים על זה 

        2/11/08 15:00:

      צטט: מיא 2008-11-02 13:02:43

       אמרתי זונות בלי כסף. לזונות יש לי כבוד דווקא. והמילה היא חלאה. המיץ של הג'יפה של השפיך של המאפרה של המדמנה של החרא של הבוץ של הזבל.

      אהבתי את הסגנון המעודן-פרחי-ערסי-בית הסוהר שלך.  מעניין מה אבאלה היה אומר על זה...

       

       

        2/11/08 14:58:

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 11:53:15

      איזה ספרים פרסמת? באיזו הוצאה?

       

      בחרתי לפרסם את הספר שלי באתר דה מרקר קפה.

      את מוזמנת לקרוא ולהחכים.

       

      מעניין למה? מקום טוב "לפרסם ספרים" "מתוך בחירה"  קריצה

       

        2/11/08 14:55:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-02 12:52:44

       

      יש לי חדשות בעבורך אני לא חושב שמספר הזיונים תלוי באינטנרט . אני הייתי מופתע מהסיווג המקצועי שלו. הרבה יותר מטריד אותי עיתונאי שמדבר ככה מאשר אחד כזה ששולח סמסים ב12 בלילה "מי פנויה בבן יהודה" לכל החברות שלו בקפה ובפיסבוק.זה פשוט בלתי נסבל העברית שלו. לרבין סלחו. אבל מה זה? 

       

      בעובדה יש כאלה שעונות לו, או ככה הוא מספר שזה דווקא תאמיני לי היה גם באוהלים של הפלמ"ח וגם אפילו בספינות עבדים החותרים ככה בלילה ברומא היו מספרים על זאתי שהיתה אצלהם בכפר שנותנת. זה חלק מהקיום הגברי לספר סיפורים כאלה....אולם עם נסיון של בעל נשוי ומפוחד אני יכול לדוח לך שלא התפלא שיש כאלה שעונות לו. ובסך הכל זה לא נורא אני לא מבין מה הכעס. ולמה מי שכן עונה לו הופכת לדעתך לזונה? 

       

      אם כי אצלנו באמריקה של ארצות הברית של ארה"ב יש מילה מיוחדת לתאר אנשים כמהו CREEP זה גם כשם עצם וגם כפועל ובמיוחד כרכיכה זה מתאר אותו די טוב.

       

      אלוהים... אתה מבקר את סגנון הדיבור של אותו עיתונאי??? אתה מבקר את הטעות שהוא השמיע (שלושה-שלוש), אתה?

      אתה כותב כמו ראש ראשון העילגים (תסתכל במילון מה זה עילג), איך אתה לא מתבייש?

        2/11/08 14:24:

      צטט: מיא 2008-11-02 13:02:43

       

      המילה היא חלאה. המיץ של הג'יפה של השפיך של המאפרה של המדמנה של החרא של הבוץ של הזבל.

       

       

      :)))))))))))))

       

      נשיקהנשיקה במצח

        2/11/08 14:23:

      עדי - אין אף אשה שרוצה שיזיינו אותה ויזרקו אותה. אז להכרתי, לא משנה מה המוטיבציה שלה להזדיין, ברגע שזוינה ונזרקה כקונדום משומש, היחס שקיבלה הוא כמו זונה - רק בלי כסף. אפילו המצאתי לזה שם לתופעה הזאת - הפיחות במעמד הזנות. יענו גבר היום יושב בבית, מרגיש לחץ בביציו. במקום לפתוח עיתון ולחייג למספר במודעה שיביא לביתו אשת מקצוע, הוא נכנס לאינטרנט ומזמן אותה אליו או אותו אליה, והתוצאה אותה תוצאה, רק בלי המאתיים-שלוש מאות שקל שעולה התענוג בשוק החופשי. זה כל הסיפור. למה נשים עושות את זה? כנראה כי כבר דורות נשים רגילות שמתייחסים אליהן כאל סמרטוט. כנראה שאיפשהו כן מפעמת התקווה שאולי אולי הפעם זו תחילתה של מערכת יחסים. כנראה שיש מספיק גברים כלבים שלמדו לנצל את זה. בגלל שיש המון גברים שלמדו לשקר במצח נחושה ולומר ללא הנד עפעף להגיד שהם מחפשים קשר ולזיין ולהיעלם. ונשים לא לומדות מגבר אחד לגבי הבא אחריו וכל פעם נדפקות תרתי משמע מחדש. אנ'לא יודעת. אני יודעת רק שזה מאוד כואב לנשים ושזה לא ממש פאן גדול לגברים. רוב הגברים שאני היכרתי שחיים חיים כאלה לא ממש רוקדים ברחובות. הם בודדים ואומללים וחרא להם כמעט כמו לנשים האלה. הדור הזה, של בני השלושים ומשהו - וכל השנתונים מתחת להם - זה דור דפוק ומקולקל ועצוב ומדוכא ברמות קשות. והקטע שכל פעם שאני אומרת להם את זה הם מתווכחים איתי ואומרים לי שאני הפסימית ולהם כיף ואחלה - למרות שגוררים אותם שיכורים ומסוממים ממועדונים ולמרות הכדורים נגד דיכאון ולמרות מערכות היחסים הקצרצרות ולמרות שהם הולכים לישון כל לילה לבד ולמרות שהחבר הכי טוב שלהם הוא המסך במקרה הרע והחתול במקרה הטוב. הם שונאים שאני מזכירה להם את זה.

       

      ולגבי הפוסט - שוולרי או סאמי או קדרית ירימו את הכפפה. לי אין כוח. אני רוצה להשאיר את הפוסט הזה על אבא שלי עוד כמה זמן, ולא איכפת לי להמשיך לדבר כאן. אני יודעת שגם לאבא שלי, לו היה חי, לא היה איכפת לדבר כאן על זיונים. להיפך...

        2/11/08 14:21:

      צטט: arana 2008-11-02 11:17:01

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 06:00:31


      כלבי רוח תמיד לוחצים לי על כפתור הצחוק. לא יודעת למה. רק רואה אותם, מתחילה להתפקע מצחוק.

       

      יש בהם משהו שנראה בין אמיתי לסרט מצויר, ואני תמיד מצפה שפתאום הם יתחילו לדבר בקולות דיבוב.

       

      ואללה,

      כשהייתי מסתובב איתו אנשים היו אומרות לי שאנחנו נורא מתאימים כי אנחנו נראים דמיוניים כמו דמויות מסרט מצוייר,

      הוא באמת היה קצת יותר מדי מעוצב למרות שבניגוד לבורוזוי סולוקי זה סתם כלב בדואי צהוב וקצר שיער,

      נראה לי שהם והבורוזוי מאותה משפחה כמו הגרייהאונד רק עם התאמות אקלימיות.

       

       

       

      בסוף אני אצטרך לראות אותך.

        2/11/08 14:15:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-02 11:54:46

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 10:44:59

      הפעמים היחידות שבהן אני מצטערת שאין לי זין, זה כשמישהו או מישהי מדברים בשגיאות כתיב איומות, ואני רוצה שתהיה לי הוכחה פיזית איך יורד לי מהם בשנייה אחת.

      אם היה לי זין, היה  עומד לי עכשיו מהמשפט הזה. גנבתי לך אותו.

       

       

      בשמחה :) מותר לך לגנוב לי מה שאת רוצה.

        2/11/08 14:08:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:49:50

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 10:44:59

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 10:32:03

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       


      ה"עיתונאי" יצא הכי גרוע.

      פתטי ועלוב.

      "שלושה" נשים בשבוע?  פעמיים אמר שלושה.

      אבל אני מלכת אנגליה, אם יוצא לו "שלושה" פעמים בשנה...

      וגם זה, כי יש נשים שלא יודעות מה טוב ומה לא.

       

       

      הפעמים היחידות שבהן אני מצטערת שאין לי זין, זה כשמישהו או מישהי מדברים בשגיאות כתיב איומות, ואני רוצה שתהיה לי הוכחה פיזית איך יורד לי מהם בשנייה אחת.

       סליחה, אבל חוץ מהשגיאות גם תוכן דבריו היה נתעב, ופרט לזה הוא היה מכוער בצורה שלא הייתי נוגעת בו במקל.

       

       

      אני אצטרך להאמין לך שהוא היה מכוער, כי אצלי הוא בכלל לא נקלט. מערכת הבקרה שלי פלטה אותו עוד בכניסה.

        2/11/08 14:02:

      צטט: מיא 2008-11-02 13:02:43


       

       אמרתי זונות בלי כסף. לזונות יש לי כבוד דווקא. והמילה היא חלאה. המיץ של הג'יפה של השפיך של המאפרה של המדמנה של החרא של הבוץ של הזבל.

       

       

      זה אני לא מבין. מה זה זונה בלי כסף?  זה שהיא מרשה לעצמה להאמין במה שהיא יודעת שזה שקר אבל באותוה רגע מתוך אותה תקווה נשית לכך שהיא היא זאת שתשנה אותו....וא סתם כי כיף לה אבל אחר כך היא קצת מצטערת?  כל סטוץ בעיר הזאת זה זונה ומנוול? זה לא הבנתי

      זה כל יום היהודי לומד משהו חדש.

       

      בכל מקרה מדובר ומדובר באושיות הציונות העברית לדורותיה. אבל שאני חושב על היכולת שלך לקלל אני ואת זה יכול להיוות צמד חמד....עוד לא ענו לי איפה האושיה כותבת?

       

      מה הפך אותו לעיתונאי ועוד יותר חשוב את לא חושבת  שהגיע המועד לסגור את הפוסט הזה? ולהתחיל אחד חדש? זה בכל אופן פה מדובר בזכרונות שלך עם אבא שלך ואי משם הגיע הקריפ הזה עם הכתבתה הזאת ושני הנושאים מתברבים להם. לא הגיע המועד להגיד די עד כאן? וללכת לפוסט הבא? 

        2/11/08 13:02:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-02 12:52:44

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       

       

      יש לי חדשות בעבורך אני לא חושב שמספר הזיונים תלוי באינטנרט . אני הייתי מופתע מהסיווג המקצועי שלו. הרבה יותר מטריד אותי עיתונאי שמדבר ככה מאשר אחד כזה ששולח סמסים ב12 בלילה "מי פנויה בבן יהודה" לכל החברות שלו בקפה ובפיסבוק.זה פשוט בלתי נסבל העברית שלו. לרבין סלחו. אבל מה זה? 

       

      בעובדה יש כאלה שעונות לו, או ככה הוא מספר שזה דווקא תאמיני לי היה גם באוהלים של הפלמ"ח וגם אפילו בספינות עבדים החותרים ככה בלילה ברומא היו מספרים על זאתי שהיתה אצלהם בכפר שנותנת. זה חלק מהקיום הגברי לספר סיפורים כאלה....אולם עם נסיון של בעל נשוי ומפוחד אני יכול לדוח לך שלא התפלא שיש כאלה שעונות לו. ובסך הכל זה לא נורא אני לא מבין מה הכעס. ולמה מי שכן עונה לו הופכת לדעתך לזונה? 

       

      אם כי אצלנו באמריקה של ארצות הברית של ארה"ב יש מילה מיוחדת לתאר אנשים כמהו CREEP זה גם כשם עצם וגם כפועל ובמיוחד כרכיכה זה מתאר אותו די טוב.

       

       אמרתי זונות בלי כסף. לזונות יש לי כבוד דווקא. והמילה היא חלאה. המיץ של הג'יפה של השפיך של המאפרה של המדמנה של החרא של הבוץ של הזבל.

        2/11/08 12:59:

      צטט: סמדרSMADAR 2008-11-02 11:00:04

      צטט: מיא 2008-11-02 09:52:38

       

       1. זה מפני שאבא שלי היה קוטר רציני בעצמו.

       

      2. "לקחת אחריות על החיים שלך" זה ביטוי ניו אייג'י מאוס ועל הניו אייג'יזם לסוגיו הוא היה משתין בקשת ובטעם. גם לי אין שום בעיה שהחתול שלי טופי ייקח אחריות על החיים שלי.

       

      "לקטר" ו"לא לקחת אחריות", זה אותו מושג

       

       סבבה. אז אני שניהם

        2/11/08 12:52:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       

       

      יש לי חדשות בעבורך אני לא חושב שמספר הזיונים תלוי באינטנרט . אני הייתי מופתע מהסיווג המקצועי שלו. הרבה יותר מטריד אותי עיתונאי שמדבר ככה מאשר אחד כזה ששולח סמסים ב12 בלילה "מי פנויה בבן יהודה" לכל החברות שלו בקפה ובפיסבוק.זה פשוט בלתי נסבל העברית שלו. לרבין סלחו. אבל מה זה? 

       

      בעובדה יש כאלה שעונות לו, או ככה הוא מספר שזה דווקא תאמיני לי היה גם באוהלים של הפלמ"ח וגם אפילו בספינות עבדים החותרים ככה בלילה ברומא היו מספרים על זאתי שהיתה אצלהם בכפר שנותנת. זה חלק מהקיום הגברי לספר סיפורים כאלה....אולם עם נסיון של בעל נשוי ומפוחד אני יכול לדוח לך שלא התפלא שיש כאלה שעונות לו. ובסך הכל זה לא נורא אני לא מבין מה הכעס. ולמה מי שכן עונה לו הופכת לדעתך לזונה? 

       

      אם כי אצלנו באמריקה של ארצות הברית של ארה"ב יש מילה מיוחדת לתאר אנשים כמהו CREEP זה גם כשם עצם וגם כפועל ובמיוחד כרכיכה זה מתאר אותו די טוב.

        2/11/08 11:54:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 10:44:59

      הפעמים היחידות שבהן אני מצטערת שאין לי זין, זה כשמישהו או מישהי מדברים בשגיאות כתיב איומות, ואני רוצה שתהיה לי הוכחה פיזית איך יורד לי מהם בשנייה אחת.

      אם היה לי זין, היה  עומד לי עכשיו מהמשפט הזה. גנבתי לך אותו.

       

        2/11/08 11:53:

      צטט: סמדרSMADAR 2008-11-02 11:01:38

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 10:28:51

      צטט: מיא 2008-11-02 10:13:13

      ואירית המקסימה - יש לה בלוג מלא דברי טעם (איריתה@), אחד הנקראים ביותר בקפה, והיא גם כתבה ספר וגם זמרת, כך שלהוריד אותה למדרגת קוסמטיקאית מלמד לפחות (שוב) על חוסר ההבחנה שלך. זו בדיוק השפה שלה - להיפך, היא ניסתה לדבר פשוט ככל האפשר כדי להעביר את המסר לעמישראל.

       

      תודה מיא,

      אין כמוך חברה בכל העולם.

      אוהבת,

      איריתה הקוסמטיקאית, זמרת, אימא, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, סופרת ומשוררת.

      איזה ספרים פרסמת? באיזו הוצאה?

       

      בחרתי לפרסם את הספר שלי באתר דה מרקר קפה.

      את מוזמנת לקרוא ולהחכים.

       

        2/11/08 11:17:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 06:00:31


      כלבי רוח תמיד לוחצים לי על כפתור הצחוק. לא יודעת למה. רק רואה אותם, מתחילה להתפקע מצחוק.

       

      יש בהם משהו שנראה בין אמיתי לסרט מצויר, ואני תמיד מצפה שפתאום הם יתחילו לדבר בקולות דיבוב.

       

      ואללה,

      כשהייתי מסתובב איתו אנשים היו אומרות לי שאנחנו נורא מתאימים כי אנחנו נראים דמיוניים כמו דמויות מסרט מצוייר,

      הוא באמת היה קצת יותר מדי מעוצב למרות שבניגוד לבורוזוי סולוקי זה סתם כלב בדואי צהוב וקצר שיער,

      נראה לי שהם והבורוזוי מאותה משפחה כמו הגרייהאונד רק עם התאמות אקלימיות.

       

       

        2/11/08 11:01:

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 10:28:51

      צטט: מיא 2008-11-02 10:13:13

      ואירית המקסימה - יש לה בלוג מלא דברי טעם (איריתה@), אחד הנקראים ביותר בקפה, והיא גם כתבה ספר וגם זמרת, כך שלהוריד אותה למדרגת קוסמטיקאית מלמד לפחות (שוב) על חוסר ההבחנה שלך. זו בדיוק השפה שלה - להיפך, היא ניסתה לדבר פשוט ככל האפשר כדי להעביר את המסר לעמישראל.

       

      תודה מיא,

      אין כמוך חברה בכל העולם.

      אוהבת,

      איריתה הקוסמטיקאית, זמרת, אימא, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, סופרת ומשוררת.

      איזה ספרים פרסמת? באיזו הוצאה?

       

        2/11/08 11:00:

      צטט: מיא 2008-11-02 09:52:38

       

       1. זה מפני שאבא שלי היה קוטר רציני בעצמו.

       

      2. "לקחת אחריות על החיים שלך" זה ביטוי ניו אייג'י מאוס ועל הניו אייג'יזם לסוגיו הוא היה משתין בקשת ובטעם. גם לי אין שום בעיה שהחתול שלי טופי ייקח אחריות על החיים שלי.

       

      "לקטר" ו"לא לקחת אחריות", זה אותו מושג

        2/11/08 10:53:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:48:11

      אבל אירית, זה באמת לא ערך בעיניי. ברצינות. פעם אכתוב על כך. האחריות שלי היתה לאסוף סביבי נבחרת של חברות טובות, לתמוך בהן כל החיים, להינשא לבעל ה'נכון', להיות אשה טובה והוגנת כל הנישואין, לחנך ילדים היטב, והיום - כל אלה עומדים לתמוך בי ואני לא צריכה לקחת שום אחריות טוטאלית על החיים שלי. מותר לי להישבר, מותר לי ליפול, ואני יודעת שאמי, אחותי, אחי, בעלי לשעבר, ילדיי, החברות שלי - כולם יבואו לעזרתי, ולא כמילה ריקה, אלא באופן אקטיבי ומשמעותי. מה זה אחריות על החיים שלי? זה משפט מטומטם. כמובן שאני לא מאשימה בטעויות שלי אחרים. אבל, עם כל הצניעות, גם לא עשיתי המון טעויות. בהחלטות הגורליות ביותר בחיים לא עשיתי טעויות. אני לא מפונקת ואני לא עצלנית ואני בנאדם אחראי ועם זאת אני זקוקה לתמיכה ולאהבה ולעזרה של אנשים אחרים ואני נותנת לא פחות. זהו.

      אני חושבת שלומר על מישהו שהוא חסר אחריות - זה חסר אחריות :-)

       

       

       

        2/11/08 10:49:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 10:44:59

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 10:32:03

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       


      ה"עיתונאי" יצא הכי גרוע.

      פתטי ועלוב.

      "שלושה" נשים בשבוע?  פעמיים אמר שלושה.

      אבל אני מלכת אנגליה, אם יוצא לו "שלושה" פעמים בשנה...

      וגם זה, כי יש נשים שלא יודעות מה טוב ומה לא.

       

       

      הפעמים היחידות שבהן אני מצטערת שאין לי זין, זה כשמישהו או מישהי מדברים בשגיאות כתיב איומות, ואני רוצה שתהיה לי הוכחה פיזית איך יורד לי מהם בשנייה אחת.

       סליחה, אבל חוץ מהשגיאות גם תוכן דבריו היה נתעב, ופרט לזה הוא היה מכוער בצורה שלא הייתי נוגעת בו במקל.

       

        2/11/08 10:48:
      אבל אירית, זה באמת לא ערך בעיניי. ברצינות. פעם אכתוב על כך. האחריות שלי היתה לאסוף סביבי נבחרת של חברות טובות, לתמוך בהן כל החיים, להינשא לבעל ה'נכון', להיות אשה טובה והוגנת כל הנישואין, לחנך ילדים היטב, והיום - כל אלה עומדים לתמוך בי ואני לא צריכה לקחת שום אחריות טוטאלית על החיים שלי. מותר לי להישבר, מותר לי ליפול, ואני יודעת שאמי, אחותי, אחי, בעלי לשעבר, ילדיי, החברות שלי - כולם יבואו לעזרתי, ולא כמילה ריקה, אלא באופן אקטיבי ומשמעותי. מה זה אחריות על החיים שלי? זה משפט מטומטם. כמובן שאני לא מאשימה בטעויות שלי אחרים. אבל, עם כל הצניעות, גם לא עשיתי המון טעויות. בהחלטות הגורליות ביותר בחיים לא עשיתי טעויות. אני לא מפונקת ואני לא עצלנית ואני בנאדם אחראי ועם זאת אני זקוקה לתמיכה ולאהבה ולעזרה של אנשים אחרים ואני נותנת לא פחות. זהו.
        2/11/08 10:44:

      צטט: איריתה@ 2008-11-02 10:32:03

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       


      ה"עיתונאי" יצא הכי גרוע.

      פתטי ועלוב.

      "שלושה" נשים בשבוע?  פעמיים אמר שלושה.

      אבל אני מלכת אנגליה, אם יוצא לו "שלושה" פעמים בשנה...

      וגם זה, כי יש נשים שלא יודעות מה טוב ומה לא.

       

       

      הפעמים היחידות שבהן אני מצטערת שאין לי זין, זה כשמישהו או מישהי מדברים בשגיאות כתיב איומות, ואני רוצה שתהיה לי הוכחה פיזית איך יורד לי מהם בשנייה אחת.
        2/11/08 10:33:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:30:49

      ונוסף לכל נראית בטלוויזיה  (המילה הזאת שאני לא סובלת) הורסת שחבל"ז!

      נבוך תודה.

      אני חושבת שאת היפהיפיה האמיתית.

      ולגבי אחריות על עצמך?

      אני חושבת מהיכרותי איתך (לא רק האינטרנטית) שאת האדם הכי פתוח לאחריות שאני מכירה.

       

        2/11/08 10:32:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:10:48

      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?

       


      ה"עיתונאי" יצא הכי גרוע.

      פתטי ועלוב.

      "שלושה" נשים בשבוע?  פעמיים אמר שלושה.

      אבל אני מלכת אנגליה, אם יוצא לו "שלושה" פעמים בשנה...

      וגם זה, כי יש נשים שלא יודעות מה טוב ומה לא.

        2/11/08 10:30:
      ונוסף לכל נראית בטלוויזיה  (המילה הזאת שאני לא סובלת) הורסת שחבל"ז!
        2/11/08 10:28:

      צטט: מיא 2008-11-02 10:13:13

      ואירית המקסימה - יש לה בלוג מלא דברי טעם (איריתה@), אחד הנקראים ביותר בקפה, והיא גם כתבה ספר וגם זמרת, כך שלהוריד אותה למדרגת קוסמטיקאית מלמד לפחות (שוב) על חוסר ההבחנה שלך. זו בדיוק השפה שלה - להיפך, היא ניסתה לדבר פשוט ככל האפשר כדי להעביר את המסר לעמישראל.

       

      תודה מיא,

      אין כמוך חברה בכל העולם.

      אוהבת,

      איריתה הקוסמטיקאית, זמרת, אימא, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, סופרת ומשוררת.

        2/11/08 10:24:

      צטט: noontet 2008-11-02 08:07:29


      אין פשוט מלגרש את החושך

      תדליקי אור. צוחק

       

      זה ממש כיף כשיש כזה אבא משקיען

      נראה לי שבעניין האמנות הוא הצליח לא רע.  רגוע

       

       כן, ואל תשכח שהוא גם לקח אותי למוזיאונים בכל אירופה והראה לי את החשודים העיקריים במקום הפשע.

       

        2/11/08 10:23:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-02 06:00:31


      כלבי רוח תמיד לוחצים לי על כפתור הצחוק. לא יודעת למה. רק רואה אותם, מתחילה להתפקע מצחוק.

       

      יש בהם משהו שנראה בין אמיתי לסרט מצויר, ואני תמיד מצפה שפתאום הם יתחילו לדבר בקולות דיבוב.

       

       הבורזוי הזה הוא ענק ויש לו גם פרווה מסולסלת ודבוקה לגוף - הוא ממש יצירת אמנות. אי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

        2/11/08 10:21:

      צטט: arana 2008-11-02 04:18:30

      צטט: מיא 2008-11-01 22:19:44

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-01 21:32:34

      גם כלבים את מעדיפה אנורקטים?

       תמיד אהבתי כלבי רוח, מילדותי, עוד לפני עידן האנורקסיה. הם פשוט כל כך אציליים.

       

       

       המון שנים היה לי חבר סולוקי,

       כלבי רוח מאוד מתאימים לאנשים שאוהבים חתולים,

      יש להם אותו סוג של יופי והם מאוד מופנמים ושומרים מרחק,מאוד שקטים ולא אלימים אבל גם מאוד נקשרים,

      גם היה לו סגנון ריצה ומהירות של סוס וכל בוקר היה פותח מיפו לרידינג וחזרה תוך חצי שניה.

       

       דווקא החתולים שלי לא עונים לתיאור שלך. הם מאוד מאוד נדבקים. הם שוכבים עליי, ממש דבוקים, נוהמים ומגרגרים, דוחפים את ראשיהם לכפות ידיי כדי לקבל ליטופים, רובצים על המקלדת, ועם אורחים זה בכלל אסון, הם מטפסים עליהם ומנכסים אותם, ואם האורח לא מתרצה ללטף, הם מסוגלים להיכנס לו לגרון. בדיוק הבוקר חשבתי על זה. הם בדיוק כמוני. לא מופנמים ולא שומרים מרחק בכלל. ויש אורחים שזה ממש לא מתאים להם והם נחרדים.... אבל כל הגברים שלי, למזלי, נורא נורא אהבו את זה דווקא, וגם לישון איתם, וכך גם הילדים והחברות.

       

        2/11/08 10:17:

      צטט: zoharhe 2008-11-01 23:30:03


      לפעמים ילד להורים החיים בנפרד זוכה ליותר "זמן איכות"

      ולפי מה שכתבת היה לך אבא נפלא ולא נראה שאת מתלוננת,

      את החושך יקירתי רק את תלמדי על גופך ונשמתך כיצד יש לגרש.

       לא חושבת שזה בגלל שהם חיו בנפרד אלא בגלל שאבא שלי, בתוקף היותו אמן, לא 'הלך לעבודה', אלא היה מסתובב והיה לו זמן בשבילי.

       

        2/11/08 10:16:

      צטט: עמליה אביטל 2008-11-01 22:49:36

      ........הכתבה היתה משעממת,עילגת בדמותו של נמרוד קמר(השמות המפוארים לא מעידים על ידיעת עברית, "שלושה נשים" זה כמעט לשנוא נשים,נימי),

      ועל ד.שרגל אני מנועה מלכתוב בשמה המלא.

      ערוץ אחד. למי תצביעו, אובמה או מקיין?

       אין ספק שהכתבה לא תיזכר כאחד משיאיו של ערוץ אחד (יש כאלה?).....

       

        2/11/08 10:14:

      צטט: ariadne 2008-11-01 22:43:09

      כי את החושך לא צריך לגרש, את רק צריכה להדליק את האור שאבא נתן לך והחושך יתפוגג מעצמו.....

      וכמו שנראה זהו אור גדול, שמאיר אותך עד היום באור נהוגות.

      זכית לחיות לצד איש מיוחד במינו ומשהו (בוודאי לא אחד) ממנו דבק בך - זה ברור, אשריך.

       כן, כל פעם אני נזכרת בעוד משהו ממנו

       

        2/11/08 10:13:

      צטט: דליה מ. 2008-11-01 21:48:04


      מיא - כל הכבוד לך ששיתפת אותנו

      בעולמו המיוחד ובעושרו של אביך

      איפוא יש גברים כאלו? באמת זכית

      להיות תפוח קרוב לעץ......

       תודה. באמת זכיתי

       

        2/11/08 10:13:
      ואירית המקסימה - יש לה בלוג מלא דברי טעם (איריתה@), אחד הנקראים ביותר בקפה, והיא גם כתבה ספר וגם זמרת, כך שלהוריד אותה למדרגת קוסמטיקאית מלמד לפחות (שוב) על חוסר ההבחנה שלך. זו בדיוק השפה שלה - להיפך, היא ניסתה לדבר פשוט ככל האפשר כדי להעביר את המסר לעמישראל.
        2/11/08 10:10:
      ו-וואלה - העיתונאי היה חמוד? חמוד????? העלוקה, חלאת המין האנושי שחי על נשים בודדות ונואשות והופך אותן לזונות שלא בטובתן? אפס שבאפסים, שלפני עידן האינטרנט לא היה מקושש לו אפילו זיון אחד בשנה?
        2/11/08 09:52:

       

       1. זה מפני שאבא שלי היה קוטר רציני בעצמו.

       

      2. "לקחת אחריות על החיים שלך" זה ביטוי ניו אייג'י מאוס ועל הניו אייג'יזם לסוגיו הוא היה משתין בקשת ובטעם. גם לי אין שום בעיה שהחתול שלי טופי ייקח אחריות על החיים שלי.

        2/11/08 09:40:

      אחרי שקראתי את רשימת "אבא שלי לימד אותי"

      ואת שרשרת התגובות כאן הבנתי דבר:

      אבא שלך לא לימד אותך איך לא לקטר ואיך כן לקחת אחריות על החיים שלך.

      אגב

      לדעתי יצאת טוב בראיון הטלויזיוני ואמרת דברי טעם חד משמעיים.

      גם העיתונאי הצעיר ההוא היה חמוד ודיבר בכנות

      רק הקוסמטיקאית ניסתה להיות חוכמולוגית ולדבר בלשון לא לה...

      והעיתונאית האינטרנטית ההיא, הרזה מדי, דיברה יפה על מאות התגובות שמקבלים העיתונאים/הבלוגרים

        2/11/08 09:32:

      מדהים. כל כך הזדהתי והתרגשתי, חשבתי שרק לי יש אבא כל כך מוצלח!

      החושך יעבור בסוף אם יהיו יותר ויותר אבות שילמדו את הבנות שלהם את כל הדברים האלה.

      ריחן

        2/11/08 08:07:


      אין פשוט מלגרש את החושך

      תדליקי אור. צוחק

       

      זה ממש כיף כשיש כזה אבא משקיען

      נראה לי שבעניין האמנות הוא הצליח לא רע.  רגוע

       

        2/11/08 06:00:


      כלבי רוח תמיד לוחצים לי על כפתור הצחוק. לא יודעת למה. רק רואה אותם, מתחילה להתפקע מצחוק.

       

      יש בהם משהו שנראה בין אמיתי לסרט מצויר, ואני תמיד מצפה שפתאום הם יתחילו לדבר בקולות דיבוב.

        2/11/08 04:18:

      צטט: מיא 2008-11-01 22:19:44

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-01 21:32:34

      גם כלבים את מעדיפה אנורקטים?

       תמיד אהבתי כלבי רוח, מילדותי, עוד לפני עידן האנורקסיה. הם פשוט כל כך אציליים.

       

       

       המון שנים היה לי חבר סולוקי,

       כלבי רוח מאוד מתאימים לאנשים שאוהבים חתולים,

      יש להם אותו סוג של יופי והם מאוד מופנמים ושומרים מרחק,מאוד שקטים ולא אלימים אבל גם מאוד נקשרים,

      גם היה לו סגנון ריצה ומהירות של סוס וכל בוקר היה פותח מיפו לרידינג וחזרה תוך חצי שניה.

       

        1/11/08 23:30:


      לפעמים ילד להורים החיים בנפרד זוכה ליותר "זמן איכות"

      ולפי מה שכתבת היה לך אבא נפלא ולא נראה שאת מתלוננת,

      את החושך יקירתי רק את תלמדי על גופך ונשמתך כיצד יש לגרש.

        1/11/08 22:49:

      צטט: tuvi-po 2008-11-01 12:08:56

      מיא, באופן מאוד יוצא דופן (ורק בגלל שמישהו כאן רמז שתופיעי אמש על המסך) ראיתי אותך אתמול ביומן של ערוץ 1. אגיד לך כך: עזבי את כל השטויות של זוויות הצילום, איכות השידור הבלתי נסבלת של טלוויזיה הממלכתית, צבע העיניים שלך על המסך, הצוואר, העור וכל מה שתרצי. הופעת יופי.

      אבל הנושא, מיא, הנושא. בהקשר לפוסט הזה, אני משוכנע שאביך החכם היה אומר לך: ילדתי שלי - בשביל מה היית צריכה את זה? ואני אומר: לא היית צריכה. איך שלא תסובבי את זה, אף אחד לא היה יכול לצאת טוב מכתבה כזאת. לא הטובים ובוודאי לא הרעים. הבמאי, גם אם שלא במתכוון, הציב אותך בצד החלש של המשוואה הסייברית. שלא בטובתך. נכון שהצד השני, בדמותו העילגת והנלעגת של אותו עיתונאי (לא להאמין שהוא ואני מציינים ברזומה שלהם את אותו המקצוע) היה פתטי להחריד, ממש דוחה. אז מה.

      דני (ססלר) האיר פינה מאוד מעניינת בחיי לא מעט אנשים שהאינטרנט הוא ביתם השני. זה מעניין, זה מרתק - אבל זה גם חושפני, ומציצני ובעיקר פוגעני. לכשעצמי, אני לא מאמין שיש תבנית אחת אחידה של חיי חיזור, פיתוי וניצול - גם לא באינטרנט. ולכל טנגו חייבים שיהיו (לפחות) שניים. אני יודע שבמדובר במציאות, לפעמים קשה ולעיתים כואבת. אבל בפורמט הטלוויזיוני, אפילו זה המוזר של ערוץ 1, כל משתתף מוצא את עצמו בצד מובהק כלשהו. וכשמדובר בנפש האדם, אין צד אחד מובהק. ואף אחד לא יכול לצאת מזה מנצח.

      ואולי עוד אכתוב על זה משהו. קצת יותר מאוחר 

       

      דני ססלר?

      דן ססלר הוא אחד שאוכל במסעדות ומדבר על זה, לא?

      מסתמא הוא גם גולש (מחפש).למעט מיא, שאכן נראית טוב(קצת פגיעה ), הכתבה היתה משעממת,עילגת בדמותו של נמרוד קמר(השמות המפוארים לא מעידים על ידיעת עברית, "שלושה נשים" זה כמעט לשנוא נשים,נימי),

      ועל ד.שרגל אני מנועה מלכתוב בשמה המלא.

      ערוץ אחד. למי תצביעו, אובמה או מקיין?

        1/11/08 22:43:

      כי את החושך לא צריך לגרש, את רק צריכה להדליק את האור שאבא נתן לך והחושך יתפוגג מעצמו.....

      וכמו שנראה זהו אור גדול, שמאיר אותך עד היום באור נהוגות.

      זכית לחיות לצד איש מיוחד במינו ומשהו (בוודאי לא אחד) ממנו דבק בך - זה ברור, אשריך.

        1/11/08 22:19:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-01 21:32:34

      גם כלבים את מעדיפה אנורקטים?

       תמיד אהבתי כלבי רוח, מילדותי, עוד לפני עידן האנורקסיה. הם פשוט כל כך אציליים.

       

        1/11/08 21:48:


      מיא - כל הכבוד לך ששיתפת אותנו

      בעולמו המיוחד ובעושרו של אביך

      איפוא יש גברים כאלו? באמת זכית

      להיות תפוח קרוב לעץ......

        1/11/08 21:32:
      גם כלבים את מעדיפה אנורקטים?
        1/11/08 20:06:
      אני חוזרת עכשיו מהמרינה של תל אביב, שם היה כלב רוח יפהפה מזן בּוֹרזוֹי, ונזכרתי לכן בעוד משהו שאבא שלי לימד אותי - לזהות את כל זני הכלבים. הוספתי לרשימה.
        1/11/08 20:04:

      צטט: חנן - ענן 2008-11-01 19:45:30

      אני סבור שמה שאביך לימד אותך טבוע בך והוא יותר מהרשימה שכתבת.

       

      גם אני יכול ללמדך לרכב על אופניים, לצלם תמונות בעות ערך ועוד כמה דברים. 

      הלמידההגדולה שלנו מהורינו מגיעה מההתבוננות בהם, מהשהייה במחיצתם. 

      אני למדתי מאבי להיות סובלני לזולת. אף פעםהוא לא ישב והעביר לי פרקטיקה בעניין הזה. החיים במחיצתו וההסתכלות הבוגרת שלי לאחר שנים אליו לימדו אותי המון דברים שהם חלק ממי שאני היום. 

       

       

       אבא שלי, הדבר האחרון שאפשר היה להגיד עליו הוא שהיה סובלני לזולת... הוא לא סבל טפשות, חובבנות, בורות, עצלנות... אבא שלי רחש כבוד לאנשים עובדים, לבעלי מקצוע, לזן ההולך ונעלם של נגרים אומנים, טייחים, חרטים, נפחים, גזרנים, נפחי זכוכית. ליד כל אחד כזה הוא היה מוכן לעמוד שעות וימים וללמוד את מלאכתו. כל שאר הברברנים של העולם לא היו קיימים בעיניו.

       

        1/11/08 19:59:

      צטט: ליאור333 2008-11-01 19:26:18


      אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך

      ואולי פשוט שכחת? 

      תדליקי את האור כבר...קריצה

      כוכב על מה שאת כן למדת...וזה המון !

      * 

       

       תודה. ניסיתי לא לקלל הפעם.... לשון בחוץ

       

        1/11/08 19:58:

      צטט: נועז גולן 2008-11-01 17:37:28

      נפלא

      וגם אם לגרש חושך הוא לא לימד

      להבדיל בינו לבין האור את יודעת

       זה בטוח. נכון, גם להבדיל זה חשוב.

       

        1/11/08 19:57:

      צטט: suni8 2008-11-01 16:11:22

      היי...

       קראתי את כל הפוסטים שלך, אני ממש נהנית ומזדהה עם הכתיבה שלך.

      הפוסט הזה ריגש אותי מאוד, גם אני התייתמתי מאבי לפני כשנתיים

      וברגע קריאת הפוסט הכל צף ועלה.

      תודה על הכתיבה הנוגעת ברגש...אשמח לקרוא עוד ממך בעתיד.חיוך

       

       התשלום שסיכמנו עליו בדרך קריצה

        1/11/08 19:56:

      צטט: שרית סרי 2008-11-01 14:33:15


      אבא משובח.

      ילדה משובחת.

      פוסט משובח.

       

       תודה שרית. בעיקר מיוחד, זה בטוח.

       

        1/11/08 19:45:

      אני סבור שמה שאביך לימד אותך טבוע בך והוא יותר מהרשימה שכתבת.

       

      גם אני יכול ללמדך לרכב על אופניים, לצלם תמונות בעות ערך ועוד כמה דברים. 

      הלמידההגדולה שלנו מהורינו מגיעה מההתבוננות בהם, מהשהייה במחיצתם. 

      אני למדתי מאבי להיות סובלני לזולת. אף פעםהוא לא ישב והעביר לי פרקטיקה בעניין הזה. החיים במחיצתו וההסתכלות הבוגרת שלי לאחר שנים אליו לימדו אותי המון דברים שהם חלק ממי שאני היום. 

       

       

        1/11/08 19:26:


      אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך

      ואולי פשוט שכחת? 

      תדליקי את האור כבר...קריצה

      כוכב על מה שאת כן למדת...וזה המון !

      * 

       

        1/11/08 17:46:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-01 16:08:26

       

      אני אחשוב על זה בנתים אני אני ימשיך לפחד ממנה. אגב באיזה כלי תשקורת הנ"ל הזה הינו עיתונאי?

       

      ימשיך זה טוב, אתה בכיוון.

      אאל"ט הוא כותב ב"פירמה" של גלובס.

      יש לו בכלל עבר כטמבל רציני

       

        1/11/08 17:37:

      נפלא

      וגם אם לגרש חושך הוא לא לימד

      להבדיל בינו לבין האור את יודעת

        1/11/08 16:11:

      היי...

       קראתי את כל הפוסטים שלך, אני ממש נהנית ומזדהה עם הכתיבה שלך.

      הפוסט הזה ריגש אותי מאוד, גם אני התייתמתי מאבי לפני כשנתיים

      וברגע קריאת הפוסט הכל צף ועלה.

      תודה על הכתיבה הנוגעת ברגש...אשמח לקרוא עוד ממך בעתיד.חיוך

        1/11/08 16:08:

      צטט: מיא 2008-11-01 13:23:57

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-01 10:40:52


      את ניראת פשוט נהדר.

       

      אם אני אפסיק לפחד מאישתי אני גם אוכל להיות עם "שלושה נשים" בחודש? ואם אני אמשיך להגיד שלושה נשים אני אוכל להיות עיתונאי?

       רק אם תלמד להגיד - אני יוכל, אני ימשיך

       

       

      אני אחשוב על זה בנתים אני אני ימשיך לפחד ממנה. אגב באיזה כלי תשקורת הנ"ל הזה הינו עיתונאי?

        1/11/08 16:06:

      צטט: meirav shavit 2008-10-31 18:15:24

      צטט: מיא 2008-10-31 16:53:27

      צטט: אילן נ 2008-10-31 16:11:43

       

       גם אור פלורסנטי????? לבן כזה שמראה את כל הפגמים ולוקח את היצירתיות לעולם מושלג?מופתע

       

       

      חח אנחנו חושבות דומה. אור פלורסנטי מבריח אותי מעבר להרים ולמדבר.

        1/11/08 16:02:

      צטט: arana 2008-10-31 16:25:19

       

      אבא שלי לא לימד אותי כלום,

      ועל ידי כך העביר לי את האמת הכי חשובה בעולם,

      לדעתי,

      והיא שהחיים שלי,

      ועצמי,

      הם ענייני הפרטי.

      הוא לא העריץ אף אחד ולא השפיל אף אחד והוא מעולם לא רב איתי או ניסה לכפות עלי את דעתו למרות שהייתי ילד "מיוחד",

      אבי לימד אותי להיות עם עצמי והאיפוק והשתיקה שגזר על עצמו העניקו לי מרחב וזמן שהוא יקר יותר מכל דבר בעולם ולוקח הרבה שנים להבין מהי נתינה והקרבה אמיתית בגלל שהיא לא מסמנת את עצמה כנתינה והיא מתקיימת במרחב שמעבר להמחשה,לחומר ולצורה.

      תודה, אבא.

       

       

       

      גם אני אומרת תודה לאבא שלך.

       

        1/11/08 14:33:


      אבא משובח.

      ילדה משובחת.

      פוסט משובח.

       

        1/11/08 13:27:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-11-01 09:31:30

      צטט: מיא 2008-10-31 23:27:49

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 19:20:52

      לא נראה לי שהידע הספציפי הזה <לירות לעצמך בראש לעיני משפחתך> יביא תועלת למישהו. <נהפוך הוא>

       

       אוי דליה, איך החמצתי את התגובה שלך?

      כנראה משהו במוח שלי פשוט סירב לקלוט, כי עברתי על התגובות כמה פעמים ופשוט לא ראיתי.

      אז זה מה שעברת?

      איך מתגברים על דבר כזה?

      או שלא מתגברים אף פעם?

      טוב. הבנתי כבר בעצמי. 

      לא זאת ההודעה שפספסת מבחינתי... הנה ההודעה המוקדמת יותר שפספסת:

      (ההודעה השנייה הייתה תגובה להצעה להעביר את הידע שלי הלאה...)

       

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 18:50:23


      שלי היה עסוק מדי, אבל הספיק ללמד אותי איך מתים בן רגע. אשרייך.

       

      ותשובות לשאלות לעיל תמצאי כאן.

       

       

       

       

       דליה, אני צריכה יום חופש מהעבודה לקרוא ולעכל.

        1/11/08 13:26:

      צטט: הלנה מטרויה 2008-11-01 08:49:42

      כל הכבוד לאבא שלך -

      אני למדתי מאבא שלי רק איך להעליב אנשים...

      הייתי שמחה ללמוד ממך כמה דברים,

      גם את מזל טלה? לא ידעתי - טוב לדעת.

       ולמדת מצוין, מותק!

       

        1/11/08 13:23:

      צטט: חץ עין נץ 2008-11-01 10:40:52


      את ניראת פשוט נהדר.

       

      אם אני אפסיק לפחד מאישתי אני גם אוכל להיות עם "שלושה נשים" בחודש? ואם אני אמשיך להגיד שלושה נשים אני אוכל להיות עיתונאי?

       רק אם תלמד להגיד - אני יוכל, אני ימשיך

       

        1/11/08 13:14:

      צטט: tuvi-po 2008-11-01 12:08:56

      מיא, באופן מאוד יוצא דופן (ורק בגלל שמישהו כאן רמז שתופיעי אמש על המסך) ראיתי אותך אתמול ביומן של ערוץ 1. אגיד לך כך: עזבי את כל השטויות של זוויות הצילום, איכות השידור הבלתי נסבלת של טלוויזיה הממלכתית, צבע העיניים שלך על המסך, הצוואר, העור וכל מה שתרצי. הופעת יופי.

      אבל הנושא, מיא, הנושא. בהקשר לפוסט הזה, אני משוכנע שאביך החכם היה אומר לך: ילדתי שלי - בשביל מה היית צריכה את זה? ואני אומר: לא היית צריכה. איך שלא תסובבי את זה, אף אחד לא היה יכול לצאת טוב מכתבה כזאת. לא הטובים ובוודאי לא הרעים. הבמאי, גם אם שלא במתכוון, הציב אותך בצד החלש של המשוואה הסייברית. שלא בטובתך. נכון שהצד השני, בדמותו העילגת והנלעגת של אותו עיתונאי (לא להאמין שהוא ואני מציינים ברזומה שלהם את אותו המקצוע) היה פתטי להחריד, ממש דוחה. אז מה.

      דני (ססלר) האיר פינה מאוד מעניינת בחיי לא מעט אנשים שהאינטרנט הוא ביתם השני. זה מעניין, זה מרתק - אבל זה גם חושפני, ומציצני ובעיקר פוגעני. לכשעצמי, אני לא מאמין שיש תבנית אחת אחידה של חיי חיזור, פיתוי וניצול - גם לא באינטרנט. ולכל טנגו חייבים שיהיו (לפחות) שניים. אני יודע שבמדובר במציאות, לפעמים קשה ולעיתים כואבת. אבל בפורמט הטלוויזיוני, אפילו זה המוזר של ערוץ 1, כל משתתף מוצא את עצמו בצד מובהק כלשהו. וכשמדובר בנפש האדם, אין צד אחד מובהק. ואף אחד לא יכול לצאת מזה מנצח.

      ואולי עוד אכתוב על זה משהו. קצת יותר מאוחר 

       

      אני מסכימה עם דברייך.

      וכשרצו לראיין אותי בתחילה לא עניתי בכלל וסירבתי ואחר כך שוכנעתי.

      אבל למרות כל מה שאתה כותב, בדיעבד, איני מצטערת כלל.

      למרות שהנשים שרואיינו, כביכול מוצגות כקורבנות (וראה הפתיח: הם רומו, הם נוצלו...), שורה תחתונה, ה"עיתונאי" שהביאו מהצד השני של המשוואה היה כל כך פתטי, שזה רק גרם לנשים שרואיינו להיראות שפויות בהשוואה לצד ה"גברי" שנבחר לייצג את המשוואה האומללה הזו.

      ראינו גבר פתטי שמדבר עברית עילגת, נראה כמו המפוזר מכפר אז"ר באופן לא חינני, עם מכנסיים קצרות, שאני מלכת אנגליה אם הוא מגיע למיטתן של "שלושה" נשים בשנה...

      מהצד השני, ראינו נשים אינטיליגנטיות, שלצערי, לא נתנו את כל הרישא וסיפא של דבריהן...

      כי לצד המשפט שאמרתי שם: "המשפט יש כמוך 100 בלירה מעולם לא היה נכון יותר"...  בחרו לא לשדר את ההמשך החשוב כל כך שהיה: "אבל זה לא נכון כי כל אחת היא יחידה ומיוחדת, ואין כמוה אף אחת אחרת..  זה העיוות של אתרי ההיכרויות ואין להיכנע לכך ולא כדאי להימצא שם בכלל"...

      ולמרות הכל, מיא יצאה מקסימה.

      והאמת? היא צודקת....   עדיף להכיר בכל צורה אחרת ולא באתרי היכרויות באינטרנט.

      ואם זה מה שהבינו נשים, בחורות צעירות, מהכתבה - אז אני מאושרת עד הגג!

      הייתי כותבת כאן משפט נוסף על ערכו של הקרבן בתקשורת הישראלית... וכמה זה מצליח לפעמים, בדרך כלל למורת רוחי, אך אנצור את לשוני בעניין זה...קריצה

      מפאת כבודי הרב ואהבתי למיא.

        1/11/08 13:04:

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-11-01 12:45:51

      אבא שלך היה איש מאוד מוכשר וגם נחמד.

      אבל את הגבת לי אתמול בצורה מאוד גסה ומעליבה.

      ובגללך ובגלל עוד כמה כמוך שהגיבו לי לאחרונה בצורה מאוד גסה אני אפסיק לגלוש בקפה דה מרקר.

      כי פשוט נמאס לי שבזים לי ככה פה בקהילה.

      להלן התגובה שלך ותחליטי את האם קבלת חינוך טוב:

      מיא ‏31/10/08 20:24:

       

      ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45

       

        מי בז לך, מה בז לך? תגובתך לביקורת הטלוויזיה של פרופ' ישי היתה מתנשאת עד גיחוך במקרה הטוב ועד טירוף במקרה הרע - לאבי, ינוח על משכבו בשלום, אין כל קשר לכך, תודה לאל. לו היו טירופיו שלו. הבחורה כתבה על סדרת טלוויזיה ואת באת ומנית סוגיות בפסיכולוגיה המודרנית כשבנאדם כותב על משו (גם אני, אגב גם בפוסט הזה עצמו) הוא מצפה להתייחסות עניינית, זה הכל. לאו דווקא משבחת, גם ביקורת זה בסדר, אבל עניינית. והתגובה שלך היתה כל כך לא קשורה. ממתי יש ציפייה מטלוויזיה בתוכנית פריים-טיים לא דוקומנטרית לדון בסוגיות של עולם המדע? באמת חשבת שמדענית בסדר גודל של פרופ' ישי היתה מתעלמת מהפן המדעי אילו היה נידון ברצינות בסדרה?  מבחינתי התגובה שלך היתה כל כך תלושה, עד שזימנה תשובה משועשעת כזאת. עצם העובדה שבחרת לענות לי כאן, בפוסט על אבא שלי, ולא שם, בדיון ההוא, מעידה ששוב אינך מבינה את כללי המשחק.

       

        1/11/08 13:03:

      צטט: מיא 2008-11-01 12:52:03

      צטט: tuvi-po 2008-11-01 12:45:51 


      תגידי, בת כמה את? 16? 17? ומה המקצוע שלך? אשת-רוח אקדמאית מנותקת - או עיתונאית עם ניסיון וקילומטראז'? את לא יודעת מה זה עיתונות? עוד לא שמעת איך עושים טלוויזיה? אני המום מעצמך. אני מאוד מתפלא על פליאתך. חשבתי שאת יודעת היכן את חיה

       

       אני אקח את זה כמחמאה.....

      אתה יודע מה השוס?

      עורך הכתבה ביקש את הטלפון שלי (עוד לפני השידור)!

      (לא נתתי. כאילו, דא?) 


      אספר לך סיפור קטנטן. לפני כמה חודשים אני מקבל טלפון. איזה צעירונת שואלת אם אני זה אני, והאם אני זה ההוא שכותב בבלוגים. אמרתי כן, מה העניין? אז היא אומרת: אני מפיקה (או עוזרת הפקה או משהו) בתוכנית "אימא מחליפה". אני אומר לה: "אז את רוצה לתת לי אימא מחליפה? להחליף לי את אימא שלי?"... היא צוחקת ואומרת לי: "לא, יש תוכנית כזאת. ששתי משפחות מחליפות ביניהן את האשה. אתה מקבל לשבוע את האשה של ההוא והוא מקבל את אישתך. רציתי להציע לכם להשתתף בתוכנית...".

      אחרי דקות ארוכות שבהן שתיתי הרבה מים בשביל להירגע מהחנק הפטאלי שתקף אותי, בעקבות התקפת הצחוק שבה נתקפתי, אמרתי לה: "גברת צעירה. אני חי עם אותה האימא כבר 50 שנה ועם אותה האשה כבר 27 שנים. ואני עיתונאי וחי בתקשורת וליד התקשורת כבר 25 שנים. נראה לך שאני אשתתף בתוכנית טלוויזיה? ועוד בכזאת תוכנית אידיוטית? יצאת מדעתך או משהו?"


      מוסר השכל: כל מי שיש לו מושג קלוש על עיתונות או טלוויזיה, יעשה טובה גדולה לעצמו ולא יתפתה להתראיין, להופיע, להשתתף. להיות חלק מזה. לעולם לא תצא טוב, לעולם לא יצטטו אותך נכון, לעולם לא יהגו כראוי את שמך, לעולם לא יכתוב את שמך נכון בכתוביות.

      לברוח - ורחוק 

        1/11/08 12:52:

      צטט: tuvi-po 2008-11-01 12:45:51 


      תגידי, בת כמה את? 16? 17? ומה המקצוע שלך? אשת-רוח אקדמאית מנותקת - או עיתונאית עם ניסיון וקילומטראז'? את לא יודעת מה זה עיתונות? עוד לא שמעת איך עושים טלוויזיה? אני המום מעצמך. אני מאוד מתפלא על פליאתך. חשבתי שאת יודעת היכן את חיה

       

       אני אקח את זה כמחמאה.....

      אתה יודע מה השוס?

      עורך הכתבה ביקש את הטלפון שלי (עוד לפני השידור)!

      (לא נתתי. כאילו, דא?) 

       

        1/11/08 12:45:

      אבא שלך היה איש מאוד מוכשר וגם נחמד.

      אבל את הגבת לי אתמול בצורה מאוד גסה ומעליבה.

      ובגללך ובגלל עוד כמה כמוך שהגיבו לי לאחרונה בצורה מאוד גסה אני אפסיק לגלוש בקפה דה מרקר.

      כי פשוט נמאס לי שבזים לי ככה פה בקהילה.

      להלן התגובה שלך ותחליטי את האם קבלת חינוך טוב:

      מיא ‏31/10/08 20:24:

      ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה. עם כל הכבוד למשבר - או לא - שנתונה בו הפסיכולוגיה כיום, מדובר, במקרה של שתי הסדרות, הישראלית והאמריקאית, בבידור ותו לא. בידור משובח אולי, משודרג אולי (אגב לא לדעתי, אותי אישית הוא מרדים ונראה לא יותר מבדיחה פסאודו-אינטלקטואלית תפלה, אבל זו אני, תמיד חייבת להיות מיוחג'ת, מה לעשות) אבל בידור. טלוויזיה.

       

      בניגוד לך, פרופ' ישי, שהיא אשת אקדמיה בעצמה, לא נפלה למלכודת הזאת ולא ייחסה לסדרה הטלוויזיונית איכויות שאין לה (שזה היה דבילי כמו לייחס לאנטומיה של גריי פריצת דרך בתחום הרפואה), ....

       

      וכו' וכו'....

        1/11/08 12:45:

      צטט: מיא 2008-11-01 12:36:37

      דני ססלר ראיין אותי חצי שעה שבה שפכתי אש וגופרית על האינטרנט וטענתי שהוא הרס את האינטראקציה בין אנשים בכלל ואת הרומנטיקה בין גברים לנשים בפרט ואמרתי שהוא אחת הסיבות לבדידות הגדולה ולכך שבמקום להיפגש פנים אל פנים, אנשים יושבים ומתקשרים זה עם זה דרך מסכים, ולכך שעוד ועוד אנשים נזקקים לכדורים פסיכיאטריים נגד דיכאון, ולכך שנשים צעירות מרירות ועצבניות ומעולם לא ידעו אהבה מהי וחיזור מהו וגברים מתייחסים אליהן כאל זונות בלי כסף, ושכל תרבות הדייטים האינטרנטית מדכאת עד עפר. אני לפחות יודעת שאפשר אחרת ולא משחקת את המשחק הזה, אבל בחורות בנות עשרים ושלושים נכנסות היום ישר לעולם הזה ובכלל לא יודעות שפעם היה אחרת ושאפשר אחרת וכולן מדוכאות ברמות קשות, ואני יודעת כי הן באות אליי ומספרות לי כי נהייתי מן גורו כזאת.

       

      על כך דיברתי, כמטיפה בשער, כמנבאת החורבן האפיקליפטית של האהבה בעידן האינטרנט, וזה מסר שהיה חשוב לי להעביר. לא דיברתי על וויותיי שלי עצמי, כי אני תפסתי את הפרינציפ בשנייה ואני מסרבת לשחק את המשחק הזה, ממש כמו חברתי ענת שגם היא התראיינה בכתבה וגם היא לא משחקת את המשחק הזה. אנחנו מכירות רק בחיים ועומדות על כך שגברים ירצו אותנו בשביל מי שאנחנו, לא אחת מתוך מיליון, ויחַזרו אחרינו בדיוק כמו פעם. אף אחד לא עושה לי טובה שהוא מתחיל איתי. אני אוצר לגבר. כך בעבר וכך היום.

       

      ובכן דני ססלר והעורך התמוה של ערוץ אחד גזרו מדבריי שלושה משפטים - את שלושת הכי דביליים כמובן, עד כמה שאני מסוגלת להיות דבילית - שתלו בה קטע שבו דבורית (ולווט) מתראיינת בכלל על בלוגים ועל רשתות חברתיות - כי על זה דני ססלר אמר לה שהיא מתראיינת - קטע שהיה אמור כמובן להישאר על רצפת חדר העריכה , ויאללה - יש כתבה. אפילו את השם שלי - מיא, שהזכרתי 30 פעם לאיית נכון, כתבו שם מאיה. אז מה עוד אגיד?

       

      תשקורת עוינת, בחיי. 


      תגידי, בת כמה את? 16? 17? ומה המקצוע שלך? אשת-רוח אקדמאית מנותקת - או עיתונאית עם ניסיון וקילומטראז'? את לא יודעת מה זה עיתונות? עוד לא שמעת איך עושים טלוויזיה? אני המום מעצמך. אני מאוד מתפלא על פליאתך. חשבתי שאת יודעת היכן את חיה

       

        1/11/08 12:36:

      דני ססלר ראיין אותי חצי שעה שבה שפכתי אש וגופרית על האינטרנט וטענתי שהוא הרס את האינטראקציה בין אנשים בכלל ואת הרומנטיקה בין גברים לנשים בפרט ואמרתי שהוא אחת הסיבות לבדידות הגדולה ולכך שבמקום להיפגש פנים אל פנים, אנשים יושבים ומתקשרים זה עם זה דרך מסכים, ולכך שעוד ועוד אנשים נזקקים לכדורים פסיכיאטריים נגד דיכאון, ולכך שנשים צעירות מרירות ועצבניות ומעולם לא ידעו אהבה מהי וחיזור מהו וגברים מתייחסים אליהן כאל זונות בלי כסף, ושכל תרבות הדייטים האינטרנטית מדכאת עד עפר. אני לפחות יודעת שאפשר אחרת ולא משחקת את המשחק הזה, אבל בחורות בנות עשרים ושלושים נכנסות היום ישר לעולם הזה ובכלל לא יודעות שפעם היה אחרת ושאפשר אחרת וכולן מדוכאות ברמות קשות, ואני יודעת כי הן באות אליי ומספרות לי כי נהייתי מן גורו כזאת.

       

      על כך דיברתי, כמטיפה בשער, כמנבאת החורבן האפיקליפטית של האהבה בעידן האינטרנט, וזה מסר שהיה חשוב לי להעביר. לא דיברתי על וויותיי שלי עצמי, כי אני תפסתי את הפרינציפ בשנייה ואני מסרבת לשחק את המשחק הזה, ממש כמו חברתי ענת שגם היא התראיינה בכתבה וגם היא לא משחקת את המשחק הזה. אנחנו מכירות רק בחיים ועומדות על כך שגברים ירצו אותנו בשביל מי שאנחנו, לא אחת מתוך מיליון, ויחַזרו אחרינו בדיוק כמו פעם. אף אחד לא עושה לי טובה שהוא מתחיל איתי. אני אוצר לגבר. כך בעבר וכך היום.

       

      ובכן דני ססלר והעורך התמוה של ערוץ אחד גזרו מדבריי שלושה משפטים - את שלושת הכי דביליים כמובן, עד כמה שאני מסוגלת להיות דבילית - שתלו בה קטע שבו דבורית (ולווט) מתראיינת בכלל על בלוגים ועל רשתות חברתיות - כי על זה דני ססלר אמר לה שהיא מתראיינת - קטע שהיה אמור כמובן להישאר על רצפת חדר העריכה , ויאללה - יש כתבה. אפילו את השם שלי - מיא, שהזכרתי 30 פעם לאיית נכון, כתבו שם מאיה. אז מה עוד אגיד?

       

      תשקורת עוינת, בחיי. 

        1/11/08 12:08:
      מיא, באופן מאוד יוצא דופן (ורק בגלל שמישהו כאן רמז שתופיעי אמש על המסך) ראיתי אותך אתמול ביומן של ערוץ 1. אגיד לך כך: עזבי את כל השטויות של זוויות הצילום, איכות השידור הבלתי נסבלת של טלוויזיה הממלכתית, צבע העיניים שלך על המסך, הצוואר, העור וכל מה שתרצי. הופעת יופי.

      אבל הנושא, מיא, הנושא. בהקשר לפוסט הזה, אני משוכנע שאביך החכם היה אומר לך: ילדתי שלי - בשביל מה היית צריכה את זה? ואני אומר: לא היית צריכה. איך שלא תסובבי את זה, אף אחד לא היה יכול לצאת טוב מכתבה כזאת. לא הטובים ובוודאי לא הרעים. הבמאי, גם אם שלא במתכוון, הציב אותך בצד החלש של המשוואה הסייברית. שלא בטובתך. נכון שהצד השני, בדמותו העילגת והנלעגת של אותו עיתונאי (לא להאמין שהוא ואני מציינים ברזומה שלהם את אותו המקצוע) היה פתטי להחריד, ממש דוחה. אז מה.

      דני (ססלר) האיר פינה מאוד מעניינת בחיי לא מעט אנשים שהאינטרנט הוא ביתם השני. זה מעניין, זה מרתק - אבל זה גם חושפני, ומציצני ובעיקר פוגעני. לכשעצמי, אני לא מאמין שיש תבנית אחת אחידה של חיי חיזור, פיתוי וניצול - גם לא באינטרנט. ולכל טנגו חייבים שיהיו (לפחות) שניים. אני יודע שבמדובר במציאות, לפעמים קשה ולעיתים כואבת. אבל בפורמט הטלוויזיוני, אפילו זה המוזר של ערוץ 1, כל משתתף מוצא את עצמו בצד מובהק כלשהו. וכשמדובר בנפש האדם, אין צד אחד מובהק. ואף אחד לא יכול לצאת מזה מנצח.

      ואולי עוד אכתוב על זה משהו. קצת יותר מאוחר 

        1/11/08 10:40:


      את ניראת פשוט נהדר.

       

      אם אני אפסיק לפחד מאישתי אני גם אוכל להיות עם "שלושה נשים" בחודש? ואם אני אמשיך להגיד שלושה נשים אני אוכל להיות עיתונאי?

      צטט: מיא 2008-10-31 23:27:49

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 19:20:52

      לא נראה לי שהידע הספציפי הזה <לירות לעצמך בראש לעיני משפחתך> יביא תועלת למישהו. <נהפוך הוא>

       

       אוי דליה, איך החמצתי את התגובה שלך?

      כנראה משהו במוח שלי פשוט סירב לקלוט, כי עברתי על התגובות כמה פעמים ופשוט לא ראיתי.

      אז זה מה שעברת?

      איך מתגברים על דבר כזה?

      או שלא מתגברים אף פעם?

      טוב. הבנתי כבר בעצמי. 

      לא זאת ההודעה שפספסת מבחינתי... הנה ההודעה המוקדמת יותר שפספסת:

      (ההודעה השנייה הייתה תגובה להצעה להעביר את הידע שלי הלאה...)

       

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 18:50:23


      שלי היה עסוק מדי, אבל הספיק ללמד אותי איך מתים בן רגע. אשרייך.

       

      ותשובות לשאלות לעיל תמצאי כאן.

       

       

       

        1/11/08 08:49:

      כל הכבוד לאבא שלך -

      אני למדתי מאבא שלי רק איך להעליב אנשים...

      הייתי שמחה ללמוד ממך כמה דברים,

      גם את מזל טלה? לא ידעתי - טוב לדעת.

        1/11/08 01:10:
      מה פתאום? אשה מוכה לא יכולה להתנגד. אבל כאן את לא חיה עם האויב. את לא חייבת להכניס אותו לד' אמותייך. הוא אדם זר לגמרי.
        1/11/08 01:03:

      צטט: מיא 2008-10-31 23:41:45

      אני יוצאת מהנחה שהנבל הוא נבל. רשעים תמיד יהיו בעולם. הבנאדם לא מתנפל עלייך ברחוב באיומי סכין. להפוך את עצמך לטרף במקרה הזה זו בחירה שלך. בסדר, נפלת פעם אחת עם חולרה כזאת. פעמיים. די. חלאס. הבנת את הפרינציפ. תתקדמי. העובדה שנשים בשם השיוויון עאלק, מצהירות שגם הן חרמניות ומוכנות שיתיחסו אליהן כמו אל זונות בלי כסף מגעילה אותי. אז הוא אולי חרא קטן, אבל כל עוד יש ביקוש, החרא הקטן ישגשג ויפרח.

       

       

      אולי נריץ קמפיין:   "לא לשם מלא ברמזור!"

      נפיץ אותו ברשתות (החברתיות והסופרסל) ונניף שלטים בצמתים מרומזרים. ניצור אוירה ציבורית של ירידה בביקוש ונייבש את העיתונאי הקטן.

      ולטענתך -  אשה מוכה - מגיע לה!

       

        1/11/08 00:02:

      ואם לדייק יותר אז: אין בעולם שני אנשים בעלי חושך זהה... גם לא אב ובתו
        1/11/08 00:00:

      אין בעולם אנשים בעלי חושך זהה... גם לא אב ובתו

       

      הורינו נותנים לנו ממיטב הבנתם

      לא תמיד היא הופכת להיות  מיטב הבנתנו

      ...

       

      עד לאור.

       

      שבת מבורכת לטוב, צבע השרב

        31/10/08 23:50:

      צטט: מיא 2008-10-31 23:41:45

      אני יוצאת מהנחה שהנבל הוא נבל. רשעים תמיד יהיו בעולם. הבנאדם לא מתנפל עלייך ברחוב באיומי סכין. להפוך את עצמך לטרף במקרה הזה זו בחירה שלך. בסדר, נפלת פעם אחת עם חולרה כזאת. פעמיים. די. חלאס. הבנת את הפרינציפ. תתקדמי. העובדה שנשים בשם השיוויון עאלק, מצהירות שגם הן חרמניות ומוכנות שיתיחסו אליהן כמו אל זונות בלי כסף מגעילה אותי. אז הוא אולי חרא קטן, אבל כל עוד יש ביקוש, החרא הקטן ישגשג ויפרח.

       

      ובדיוק על מה שאמרת כאן...לא אהבתי את כל הפוסטים של הנשים שהוציאו אותנו קורבנות מסכנות עניות וחסרות זין.

      כי נשים שלא מעריכות עצמן יום יום...על הכישרונות שלהן...גם אם זה להכין סיר אוכל טעים..

      או נשים שגידלו לתפארת ילדים...ולאוו דוקא יצאו לעבודה..כנאמר...

      ובכלל .....שלא מעריכות עצמן..שלא תתפלאנה שגברים ידרסו אותן.

      כי גברים...כמו שאני טוענת...יודעים לקחת הרבה פעמים את הסיבוב עם פחות לחיצות על הברקס..

      ומי שלא יודעת את ערכה טוב טוב...שלא תתפלא אם תידרס על נקלה.

       

      זונות מכל המינים תמיד היו ותמיד יהיו.

      רק צריך כסף לשלם להם ...להן.

      אין דבר בחיינו שאין לו תג מחיר.אך עדיף שהמחיר יהיה אהבה...סיפוק נפשי..וכו...

       

      שבת שלום.חטפתי הג'ננה.

        31/10/08 23:41:
      אני יוצאת מהנחה שהנבל הוא נבל. רשעים תמיד יהיו בעולם. הבנאדם לא מתנפל עלייך ברחוב באיומי סכין. להפוך את עצמך לטרף במקרה הזה זו בחירה שלך. בסדר, נפלת פעם אחת עם חולרה כזאת. פעמיים. די. חלאס. הבנת את הפרינציפ. תתקדמי. העובדה שנשים בשם השיוויון עאלק, מצהירות שגם הן חרמניות ומוכנות שיתיחסו אליהן כמו אל זונות בלי כסף מגעילה אותי. אז הוא אולי חרא קטן, אבל כל עוד יש ביקוש, החרא הקטן ישגשג ויפרח.
        31/10/08 23:28:

      צטט: מיא 2008-10-31 23:16:49

      שקדייה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שהאשמה כולה בנשים שמפרנסות את החארות האלה. לא היה להם קיום אלמלא הנואשוּת של הנשים.

       

      "אחרי המשחק, המלך והחייל נמצאים באותה קופסה"  -  ככה אומרים בארץ אהבתך איטליה.

      אני לא יודעת מי יותר נואש - העיתונאי הקטן או האשה שאיתו לכמה שעות של תהילה. נדמה לי ש"אחרי" שניהם באותה קופסה. אין מנצחים במשחק הזה. ובכל מקרה, למה לנצל נואשות של אשה?

       

        31/10/08 23:27:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 19:20:52

      לא נראה לי שהידע הספציפי הזה <לירות לעצמך בראש לעיני משפחתך> יביא תועלת למישהו. <נהפוך הוא>

       

       אוי דליה, איך החמצתי את התגובה שלך?

      כנראה משהו במוח שלי פשוט סירב לקלוט, כי עברתי על התגובות כמה פעמים ופשוט לא ראיתי.

      אז זה מה שעברת?

      איך מתגברים על דבר כזה?

      או שלא מתגברים אף פעם?

      טוב. הבנתי כבר בעצמי. 

        31/10/08 23:25:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 19:20:52

      לא נראה לי שהידע הספציפי הזה <לירות לעצמך בראש לעיני משפחתך> יביא תועלת למישהו. <נהפוך הוא>

       

       האמת מזעזע.

      מכאן אני עוברת ללמידה איך לא מול המשפחה.

      לא מבינה את זה.

        31/10/08 23:16:
      שקדייה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שהאשמה כולה בנשים שמפרנסות את החארות האלה. לא היה להם קיום אלמלא הנואשוּת של הנשים.
        31/10/08 22:48:

      צטט: אירה ג 2008-10-31 22:39:37

      מישהו מוכן להסביר לי משהו שכנראה לא קלטתי בשל גילי המתקדם וראייתי הלקויה - מה קורה פה בלילה? האם כל נמרוד עתונאי קטן ועילג (שלושה בנות) הוא כאן מלך?

      איזה אידיוט. בטח יש לו כזה קטן.

       

        31/10/08 22:47:

      צטט: אירה ג 2008-10-31 22:39:37

      מישהו מוכן להסביר לי משהו שכנראה לא קלטתי בשל גילי המתקדם וראייתי הלקויה - מה קורה פה בלילה? האם כל נמרוד עתונאי קטן ועילג (שלושה בנות) הוא כאן מלך?

       עיתונאי קטן ונקלה ומכוער ועילג ואלוהים הוא היודע איזו אשה תהיה כה נואשת לשכב איתו מלכתחילה ואיזו אשה תהיה כה נואשת לתת שם מלא ברמזור למישו מלכתחילה. לאלוהי הנואשות פתרונים. אגב האשה הבלונדינית היפה שהתראיינה היתה חברתי המיתולוגית ענת, חברתי מגיל תשע, שאני כל הזמן כותבת עליה. 

       

        31/10/08 22:44:

      צטט: פ. השקד 2008-10-31 21:16:08

      צטט: פ. השקד 2008-10-31 21:14:20

      צטט: מיא 2008-10-31 16:45:10

      צטט: m i n d the gap 2008-10-31 13:29:45


      הרשימה כל-כך יפה.

      מעורר מחשבה והמון רגש ברשימת (הלכאורה) מכולת הזו

       תודה רבה. כן, לכאורה רק רשימת מכולת. יש בה סעיפים, כמו לא להתבייש בגוף, שהם עולם ומלואו. אני יודעת שכל המיניות שלי (נו, מה לעשות, זה הנושא האהוב עליי והיה ברור שאגיע אליו מתישהו) מבוססת על התחושה הזאת, של החופש, ואולי גם על היצריות שלו, על הרצון לגעת בכל דבר, להרגיש, לחוות את העולם באופן בלתי אמצעי, הסקרנות, למשש מרקמים שונים. הוא תמיד אמר לי לשים לב למרקם, לא רק לצורה ולצבע. ואת כל אלה קיבלתי ממנו גם מלימוד אבל גם בתורשה ואני נורא נורא אסירת תודה על כך.

       

       

       

      איש מופלא. ילד של החיים שמצא בך שותפה כל כך דומה, כל כך מכילה.

      אני מקווה שהוא חי בטוב עד הרגע האחרון.

       

       כן. ממש עד הרגע האחרון. והוא מת לצד האשה שאהב, אשתו הרביעית, שגם לה קוראים מיה.

       

        31/10/08 22:42:

      צטט: בדלי 2008-10-31 21:30:32


      מיא, את נפלאה

      אני בטוח שהוא היה גאה בך, בחייו

      כתבת פוסט פשוט ונהדר

      רק שזה עושה לי להרגיש אבא מה זה מעפאן...

       הוא היה מאוד גאה בי. כבר כתבתי פעם שהוא תמיד היה אומר לאנשים: תכירו - זאת הילדה החכמה, היפה ובייחוד הצנועה שלי.....

       

      אל תרגיש מעאפן. הכי חשוב לתת אהבה. אני יודעת שאני נשמעת ניו אייג'ית לאללה אבל זה נכון. כשאני חושבת מה נתתי לילדיי - חום, באמת לאהוב את הגוף, לגעת, אביהם ואני לימדנו אותם את כל הספורטים, אמנות כמה שהם היו מוכנים לקלוט, היסטוריה כנ"ל, הומניזם כנ"ל וזהו. כן, גם סובלנות ופתיחות ואירוניה וסלידה מקונפורמיזם.

       

        31/10/08 22:41:

      בנות להזהר! לא לתת ברמזור שם מלא!
        31/10/08 22:39:
      מישהו מוכן להסביר לי משהו שכנראה לא קלטתי בשל גילי המתקדם וראייתי הלקויה - מה קורה פה בלילה? האם כל נמרוד עתונאי קטן ועילג (שלושה בנות) הוא כאן מלך?
        31/10/08 22:37:
      טוב, זה כנראה או צוואר או עיניים
        31/10/08 21:57:

      צטט: מיא 2008-10-31 21:24:14

      סליחה שאני שוברת שנייה מהנושא - אבל דעו לכם שזווית הצילום בטלוויזיה הוציאה אותי פרה עבת צוואר ומאותגרת לסת!

       

      הוציאה אותך עם עיניים נהדרות שזווית הצילום בקפה לא קלטה

        31/10/08 21:30:


      מיא, את נפלאה

      אני בטוח שהוא היה גאה בך, בחייו

      כתבת פוסט פשוט ונהדר

      רק שזה עושה לי להרגיש אבא מה זה מעפאן...

        31/10/08 21:28:


      מצחיקונת.

      נכנסתי להגיד שיצאת מעולה

      (אני לא יודעת לגבי זוויות וכאלה וגם היתה יותר מזווית אחת)

       

        31/10/08 21:24:
      סליחה שאני שוברת שנייה מהנושא - אבל דעו לכם שזווית הצילום בטלוויזיה הוציאה אותי פרה עבת צוואר ומאותגרת לסת!
        31/10/08 21:14:

      צטט: מיא 2008-10-31 16:45:10

      צטט: m i n d the gap 2008-10-31 13:29:45


      הרשימה כל-כך יפה.

      מעורר מחשבה והמון רגש ברשימת (הלכאורה) מכולת הזו

       תודה רבה. כן, לכאורה רק רשימת מכולת. יש בה סעיפים, כמו לא להתבייש בגוף, שהם עולם ומלואו. אני יודעת שכל המיניות שלי (נו, מה לעשות, זה הנושא האהוב עליי והיה ברור שאגיע אליו מתישהו) מבוססת על התחושה הזאת, של החופש, ואולי גם על היצריות שלו, על הרצון לגעת בכל דבר, להרגיש, לחוות את העולם באופן בלתי אמצעי, הסקרנות, למשש מרקמים שונים. הוא תמיד אמר לי לשים לב למרקם, לא רק לצורה ולצבע. ואת כל אלה קיבלתי ממנו גם מלימוד אבל גם בתורשה ואני נורא נורא אסירת תודה על כך.

       

       

       

        31/10/08 20:49:

      לא קפצת לליליה לפני הצילומים?!

       

        31/10/08 20:02:

      צטט: אלת האש 2008-10-31 18:19:10


      מה הכוונה שמי שלא יודע להסביר אומנות לילד לא יודע להסביר אומנות?

      זה לא מובן מאליו?

      זאת אומרת שאם אתה לא יודע, אז אתה לא יודע, וזה ממש לא משנה אם זה לילד או למבוגר.

      ויש הסברים של אנשים שמבינים ויש הסברים של אוהבי אומנות שלאו דווקא מבינים.

       

       

       הכוונה שמי שלא יודע להסביר במילים הכי פשוטות, אלא נזקק לשם כך למילים מסובכות ולתיאוריות מהתחת.

        31/10/08 19:59:

      צטט: meirav shavit 2008-10-31 18:15:24

      צטט: מיא 2008-10-31 16:53:27

      צטט: אילן נ 2008-10-31 16:11:43


      הכל טוב, אבל למה לשנוא חושך?

      בחושך הדמיון עובד הכי טוב :)

       

       כתבתי קודם שאבא שלי באמת שנא חושך. הוא היה תמיד מדליק אור בכל מקום שנכנס אליו ומחליף נורות חלשות בחזקות. הוא אהב אור גדול, פשוטו כמשמעו, לא כדימוי. ואני ירשתי את זה ממנו. אפלה מדכאת אותי. אני אוהבת אור.

       גם אור פלורסנטי????? לבן כזה שמראה את כל הפגמים ולוקח את היצירתיות לעולם מושלג?מופתע

       

       חס וחלילה

       

      לא נראה לי שהידע הספציפי הזה <לירות לעצמך בראש לעיני משפחתך> יביא תועלת למישהו. <נהפוך הוא>

        31/10/08 19:04:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2008-10-31 18:50:23


      שלי היה עסוק מדי, אבל הספיק ללמד אותי איך מתים בן רגע. אשרייך.

       

       עכשיו את יכולה ללמד ולהעביר הלאה:-)

      <האמת זה עצוב>


      שלי היה עסוק מדי, אבל הספיק ללמד אותי איך מתים בן רגע. אשרייך.
        31/10/08 18:19:


      מה הכוונה שמי שלא יודע להסביר אומנות לילד לא יודע להסביר אומנות?

      זה לא מובן מאליו?

      זאת אומרת שאם אתה לא יודע, אז אתה לא יודע, וזה ממש לא משנה אם זה לילד או למבוגר.

      ויש הסברים של אנשים שמבינים ויש הסברים של אוהבי אומנות שלאו דווקא מבינים.

       

        31/10/08 18:15:

      צטט: מיא 2008-10-31 16:53:27

      צטט: אילן נ 2008-10-31 16:11:43


      הכל טוב, אבל למה לשנוא חושך?

      בחושך הדמיון עובד הכי טוב :)

       

       כתבתי קודם שאבא שלי באמת שנא חושך. הוא היה תמיד מדליק אור בכל מקום שנכנס אליו ומחליף נורות חלשות בחזקות. הוא אהב אור גדול, פשוטו כמשמעו, לא כדימוי. ואני ירשתי את זה ממנו. אפלה מדכאת אותי. אני אוהבת אור.

       גם אור פלורסנטי????? לבן כזה שמראה את כל הפגמים ולוקח את היצירתיות לעולם מושלג?מופתע

       

        31/10/08 18:10:

      טוב, נזכרתי בעוד אחד והוספתי לרשימה:

      להכין זר לראש ליומולדת  

        31/10/08 17:00:

      צטט: arana 2008-10-31 16:25:19

       

      אבא שלי לא לימד אותי כלום,

      ועל ידי כך העביר לי את האמת הכי חשובה בעולם,

      לדעתי,

      והיא שהחיים שלי,

      ועצמי,

      הם ענייני הפרטי.

      הוא לא העריץ אף אחד ולא השפיל אף אחד והוא מעולם לא רב איתי או ניסה לכפות עלי את דעתו למרות שהייתי ילד "מיוחד",

      אבי לימד אותי להיות עם עצמי והאיפוק והשתיקה שגזר על עצמו העניקו לי מרחב וזמן שהוא יקר יותר מכל דבר בעולם ולוקח הרבה שנים להבין מהי נתינה והקרבה אמיתית בגלל שהיא לא מסמנת את עצמה כנתינה והיא מתקיימת במרחב שמעבר להמחשה,לחומר ולצורה.

      תודה, אבא.

       

       

       אבא שלך נתן לך בדיוק מה שהיית זקוק לו. אתה נמצא בדיוק בקצה השני של הסקאלה ממני. החיים של אבא שלי היו מעורבבים באלה של הקרובים לו ושל חבריו, וכך גם שלי.

        31/10/08 16:53:

      צטט: אילן נ 2008-10-31 16:11:43


      הכל טוב, אבל למה לשנוא חושך?

      בחושך הדמיון עובד הכי טוב :)

       

       כתבתי קודם שאבא שלי באמת שנא חושך. הוא היה תמיד מדליק אור בכל מקום שנכנס אליו ומחליף נורות חלשות בחזקות. הוא אהב אור גדול, פשוטו כמשמעו, לא כדימוי. ואני ירשתי את זה ממנו. אפלה מדכאת אותי. אני אוהבת אור.

        31/10/08 16:51:

      צטט: yochi2323 2008-10-31 16:50:32

      תודה על פוסט כל כך מרגש ומעורר זכרונות ומחשבות

       תודה לך שקראת.

       

        31/10/08 16:51:

      צטט: tantra man 2008-10-31 15:39:26

      צטט: מיא 2008-10-31 12:26:39

      צטט: tantra man 2008-10-31 11:44:24

      חינוך רע?

      פיספסתי משו???

       

       החבר הגאון שלי, ה'מצליחן', חשב שיש בעיה בחינוך לסוציאליזם בעידן שבו הכסף הוא חזות הכל. ובאמת, בשביל מה צריך לדעת לבנות עפיפון תלת מימדי? לא יותר חשוב לדעת מתי לצאת בזמן מהבורסה?

       

      לא !

      סבא שלי תמיד אמר שלהיות מעאנטש (בן אדם) חשוב מכסף...

      אגב, אני מאמין בזה עד היום... :)

      חיוך ושב"ש

       

       

       סבא שלך צדק כמובן. הלוואי הלוואי שכולם היו מאמצים את זה. אנשים רבים, בדיוק כמו החבר שלי לשעבר, שכחו בדרך להצלחה בדיוק את זה - להיות בני אדם. 

       

        31/10/08 16:50:
      תודה על פוסט כל כך מרגש ומעורר זכרונות ומחשבות
        31/10/08 16:48:

      צטט: smile smile 2008-10-31 15:11:37


      חושך מרגשים עם אור

      ולאור יש עוד תכונה טובה - הוא מקרין חום

      אני בטוח שאבא שלך לימד אותך את זה..

      בטח היית "נורא" קטנה כשלימד - ושכחת...

      :-)

       

      סופש קסום לך

      איציק

       כן, נכון. אבא שלי היה נורא חם במובן של מוחצן ואקספרסיבי ופטפטן. אנשים קרים וסגורים לא עניינו אותו ולא סבלו אותו...

       

        31/10/08 16:47:

      צטט: תמרקלה 2008-10-31 13:54:29


      פוסט נהדר

      בתור מי שזכתה לפגוש את סבא פנחס וחזתה בו ממלווה את הילדים בתערוכה במוזיאון , אני חושבת שמיצית ברשימה הזו את חלקו באדם שהפכת להיות..

       

      תודה לדני שהזכיר לנו את הכתבה בערוץ 1, לא ידענו שגם וולווט מככבת .

      מיד נשים להקליט

       

      שבת שלום ובשורות טובות

      אני הולכת לישון את המיגרנה שלי

       תודה תמר.

       

      נכון, זו היתה תערוכה של פיקאסו, ואבא שלי תמיד אמר שמי שלא יודע להסביר אמנות לילד, לא יודע להסביר אמנות.

       

      שינה מבריאה. 

       

        31/10/08 16:45:

      צטט: m i n d the gap 2008-10-31 13:29:45


      הרשימה כל-כך יפה.

      מעורר מחשבה והמון רגש ברשימת (הלכאורה) מכולת הזו

       תודה רבה. כן, לכאורה רק רשימת מכולת. יש בה סעיפים, כמו לא להתבייש בגוף, שהם עולם ומלואו. אני יודעת שכל המיניות שלי (נו, מה לעשות, זה הנושא האהוב עליי והיה ברור שאגיע אליו מתישהו) מבוססת על התחושה הזאת, של החופש, ואולי גם על היצריות שלו, על הרצון לגעת בכל דבר, להרגיש, לחוות את העולם באופן בלתי אמצעי, הסקרנות, למשש מרקמים שונים. הוא תמיד אמר לי לשים לב למרקם, לא רק לצורה ולצבע. ואת כל אלה קיבלתי ממנו גם מלימוד אבל גם בתורשה ואני נורא נורא אסירת תודה על כך.

       

        31/10/08 16:40:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-31 12:32:08

      צטט: מיא 2008-10-31 11:15:15

       דניאלה - אני יודעת שזה נורא לא פוליטיקלי קורקט מצדי - אבל מעניין מה את אומרת על הניתוח הזה שלי? אני לגמרי לגמרי מזדהה עם שני הזקנים האלה. בגופי אני צעירה סקסית וחטובה, אך בלבי אני חטיאר אשכנזי כרסתן ומריר שאוהב לשנוא את העולם. 

      אני אומרת שאם כל אהבתי, אני ואת קצת שונות ביכולות שלנו להתפשט מול קהל.

      אז הנה אני זורקת לך כפפה - יש מצב שנתפשט ביחד ונתחבק? 

       

        31/10/08 16:25:

       

      אבא שלי לא לימד אותי כלום,

      ועל ידי כך העביר לי את האמת הכי חשובה בעולם,

      לדעתי,

      והיא שהחיים שלי,

      ועצמי,

      הם ענייני הפרטי.

      הוא לא העריץ אף אחד ולא השפיל אף אחד והוא מעולם לא רב איתי או ניסה לכפות עלי את דעתו למרות שהייתי ילד "מיוחד",

      אבי לימד אותי להיות עם עצמי והאיפוק והשתיקה שגזר על עצמו העניקו לי מרחב וזמן שהוא יקר יותר מכל דבר בעולם ולוקח הרבה שנים להבין מהי נתינה והקרבה אמיתית בגלל שהיא לא מסמנת את עצמה כנתינה והיא מתקיימת במרחב שמעבר להמחשה,לחומר ולצורה.

      תודה, אבא.

       

       

        31/10/08 16:11:


      הכל טוב, אבל למה לשנוא חושך?

      בחושך הדמיון עובד הכי טוב :)

        31/10/08 15:39:

      צטט: מיא 2008-10-31 12:26:39

      צטט: tantra man 2008-10-31 11:44:24

      חינוך רע?

      פיספסתי משו???

       

       החבר הגאון שלי, ה'מצליחן', חשב שיש בעיה בחינוך לסוציאליזם בעידן שבו הכסף הוא חזות הכל. ובאמת, בשביל מה צריך לדעת לבנות עפיפון תלת מימדי? לא יותר חשוב לדעת מתי לצאת בזמן מהבורסה?

       

      לא !

      סבא שלי תמיד אמר שלהיות מעאנטש (בן אדם) חשוב מכסף...

      אגב, אני מאמין בזה עד היום... :)

      חיוך ושב"ש

       

       

        31/10/08 15:11:


      חושך מרגשים עם אור

      ולאור יש עוד תכונה טובה - הוא מקרין חום

      אני בטוח שאבא שלך לימד אותך את זה..

      בטח היית "נורא" קטנה כשלימד - ושכחת...

      :-)

       

      סופש קסום לך

      איציק

        31/10/08 14:22:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-31 12:33:47

      חץ יקר

      יכול להיות שכדאי ההיפך. בוא אתה אלי. לא נראה לי שיש לך איפה לגור.

       

       


      מודה שההזמנה מפתה.  אבל מי ישמור לי על הדברים בנתים? אגב תגידי לי מאיפה יש לך כל כך הרבה זמן להגיב פה אם את כל הזמן מוחקת? כמו זאת פה החברה שלך למשל על פי הרשימה פה היא כל הזמן מזיעה ומתעמלת קיאקים קנו עפיפונים דגים טניס U NAME IT מתי היא מספיקה לעשות סקס עם הצעיר? אתן ממש סופר וואמן גנראשין . אני הולך לתהעלף בשקט.
        31/10/08 14:12:

      צטט: מיא 2008-10-31 11:24:59

      צטט: דני ססלר 2008-10-31 09:40:58

      מיא

      את יפה, את חכמה, את שנונה ועכשיו אנחנו רואים שגם קיבלת חינוך-10

      תגידי, את נשואה?

      בסוף גם יתברר שאת עשירה... אללה ייסתור

      אגב, שמעתי שביום שישי את ביומן של ערוץ 1. גם מפורסמת...

      את משאת נפש, כמיהה רטובה, ערגת הזכרים

       

       קוראיי היקרים והסבלניים - שטרחו והגיעו עד כאן בנחש התגובות - היום ביומן של ערוץ 1 - כן, כן 11 בשלט הביתי - אם לא תפרוץ מלחמת עולם שלישית והכתבה תידחה שוב בפעם המיליון - תחזו בזיו פניי הנוירוטיות, לצד אירית (איריתה) ודבורית (ולווט) בכתבה על העולם התחתון של הרשתות החברתיות באינטרנט שהכין כתב-העל הכריזמטי שאף אשה לא יכולה לעמוד בפניו - דני ססלר.

       

      אני מאד אוהב ערוץ 1 אני ישר מכין את הילדים והשכנים לשבת בשורות מול האקרן ולעשות כפים ולילולים ווקולוולול לכבודך. אכן ערגת זכרים.....

        31/10/08 13:54:


      פוסט נהדר

      בתור מי שזכתה לפגוש את סבא פנחס וחזתה בו ממלווה את הילדים בתערוכה במוזיאון , אני חושבת שמיצית ברשימה הזו את חלקו באדם שהפכת להיות..

       

      תודה לדני שהזכיר לנו את הכתבה בערוץ 1, לא ידענו שגם וולווט מככבת .

      מיד נשים להקליט

       

      שבת שלום ובשורות טובות

      אני הולכת לישון את המיגרנה שלי

        31/10/08 13:29:


      הרשימה כל-כך יפה.

      מעורר מחשבה והמון רגש ברשימת (הלכאורה) מכולת הזו

        31/10/08 13:04:


      מיא

      תודה על התגובה שלך. התלבטתי רבות עוד בתגובה הראשונה שלי אם לכתוב לך לפרטי אם לאו. החלטתי שלא. לא כל העולם צריך לשבת עלייך.

      אני באמת שמחה בשבילך שחיית את ההוויה שאביך איפשר,עם החסרונות. רשימה כזו ארוכה לא בטלה בשישים.ואת לא צריכה להרגיש רע לגבי מה זה עושה לאנשים, בעולם מתוקן, כולנו היינו צריכים לזכות בהורים מושלמים.

       אני התייתמתי מהורי בפועל כשהייתי בת 28, והרגשת היתמות שלי היא מגיל 6. כמו אצל ולרי, שלמרות הנסיבות, אני חושבת במלוא הצניעות שאני אדם מדהים, ושמח ורגיש , ואני ממש שונאת להגיד או לחשוב או להרגיש את זה אני בעיקר אדם חזק.יש לי הרבה חוזקות מהמחסור.

      ההורים שלי היו אנשים טובים והחיים לא חילקו להם סוכריות רבות בדרך. אין לי ספק שאין הורה שלא עושה את המקסימום שהוא יכול בכל עת.

      תודה ששיתפת על יחסייך עם אביך,גם בפן הפחות נעים. אני יודעת שיחסים הם דבר מורכב, ושתמיד בעצם תמונת העולם שלנו בעניין הינה סובייקטיבית, גם בהשוואה לאחרים.

        31/10/08 13:01:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-10-31 11:21:46

      מיא - קצת ארוך (טוב, מאד ארוך) ואת מוזמנת למחוק אם לא ייראה לך:

       

       

       

      מחקתי כדי שיהיה מקום לומר עד כמה מרגש ומעורר זכרונות הסיפור שלך. המקום של סבא וסבתא, כשהוא טוב הוא הכי טוב.

       

        31/10/08 12:33:

      חץ יקר

      יכול להיות שכדאי ההיפך. בוא אתה אלי. לא נראה לי שיש לך איפה לגור.

        31/10/08 12:32:

      צטט: מיא 2008-10-31 11:15:15

       דניאלה - אני יודעת שזה נורא לא פוליטיקלי קורקט מצדי - אבל מעניין מה את אומרת על הניתוח הזה שלי? אני לגמרי לגמרי מזדהה עם שני הזקנים האלה. בגופי אני צעירה סקסית וחטובה, אך בלבי אני חטיאר אשכנזי כרסתן ומריר שאוהב לשנוא את העולם. 

      אני אומרת שאם כל אהבתי, אני ואת קצת שונות ביכולות שלנו להתפשט מול קהל.
        31/10/08 12:29:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-31 07:22:45

      צטט: חץ עין נץ 2008-10-31 02:11:28

      טוב את לפחות לא מוחקת כמו ההיא שמוחקת עוד לפניש מתיבשת הזיעה על הקיבורד. היא מחקנית פאראקסלאנס זאת. אחר כך לך תחפש את השטויות שכתבת. היום מחקה מישהי בבלוגיה ההיא בלוג של שלוש שנים ואני מדבר על בלוג ששמה אני הגבתי מאות! אני אומר לך אות תגובות וארוכות! שטויות מלא החופן!

      ההיא חושבת ברצינות שמישהו/מישהי צריך/צריכה לבוא אליך הביתה ולעזור לך לזרוק חצי ממנו לפח. ברור לי כשמש בשק של שמטס, שגם שם אתה לא יכול לסבול שזורקים לך דברים. חץ - אין שום סיבה לשמור את החנוכיה שהכנת בגן חנה. גם אם היא היתה נפלאה (ואכן תגובותיך תמיד מרוממות נפש)

       

       את מוזמנת עוד היום. יש מרפסת מלאה אני כבר פרטתי אצלך בבלוג מה יש שם ואת מחקת . זה לא מגן חנה זה מגן שרקה וזה לא חנוכיה זה סביבון (ומפית כזאת שכתוב אמא יקרה לי יקרה יש רק אחת) אבל זה לא תופס מקום. למשל יש שם דברים חשובים מאד מאד מאד. לדוגמא (וזה סתם דוגאמ קטנה) נגיד כלה הברושירים שאספתי בקומדקס 1995 בוגאס עוד באריזה האוריגנלית שלהם כמו שUPS הביא אותם באוירון למשרד שלי מהתערוכה (זה היה כבד לא לקחתי את זה במטוס) היו איזה 2000 דוכנים ולכל אחד היה כאלה חוברות ציבעונוית עם תמונות של מחשבים חדשים שאולי כדאי שאני אקרא אותם אם יהיה לי זמן. אבל בשנת 1995 בחורף היה בניו יורק בליזר נוראי והיה קר אז במקום לקרא אותם נסעתי עם האח שלי וועד חבר שלנו לאטלנטיק סיטי והפסדנו כסף (אבל לכולם סיפרנו שהרווחנו (ככה זה גברים זה גנטי זה אין מה לעשות)) אבל בדרך חזרה חזרנו דרך הארץ של המישמשים הללו שנוסעים בעגלות השחורות שלהם ולא משתשמים בחשמל פבנסליוניה וככה שקנינו מהם כל מיני שמטס שהיה נורא בזול ביריד שלהם וגם זה נשאר ארוז ואסור לזרוק את זה וגם האחריות של המדפסת הראשונה שקניתי בשנת 1986 וככה עוד כל מיני דברים למשל גם הנירות מקומדקס 1996 וגם מCES ב95 96 97 98מ99 2000 ו2001 וגם למשל מדריך לתכנות COBOL שמנת 1986 ולמשל כל מיני מסמכים חשובים ביותר של הבנקים שעבדתי מבהם שאולי זה בכלל אסור להחזיק בבית וזה רק מסמכים! יש גם כל מיני מזכרות מכל מיני נסיעות ועוד כל מיני דברים אבל הכי חשוב אם את מוכנה למצא את התעודות לידה של הילדים הם רוצים להצביע ולהשפיע זה דווקא אני לא זוכר איפה שמתי .....וכל זה רק בפינה אחת של המרפסת וזה נרטב עכשיו בגשם ככה שאולי זה יודבר בצורה ביאולוגית טבעית.

       

      מתי את באה? 

        31/10/08 12:26:

      צטט: tantra man 2008-10-31 11:44:24

      חינוך רע?

      פיספסתי משו???

       

       החבר הגאון שלי, ה'מצליחן', חשב שיש בעיה בחינוך לסוציאליזם בעידן שבו הכסף הוא חזות הכל. ובאמת, בשביל מה צריך לדעת לבנות עפיפון תלת מימדי? לא יותר חשוב לדעת מתי לצאת בזמן מהבורסה?

        31/10/08 12:24:

      צטט: מאמן כושר 2008-10-31 11:37:42


      אני הייתי משנה את שם הפוסט מחינוך רע לשיחת מוטיבציה לאבות מתחילים (הפעם בלי פרסומתקריצה)

       אני באמת חושבת שקודם כל אבא שלי היה אדם מאוד מיוחד. אין עוד אקזמפלר כזה. בטח שלא הגבר החדש

       

        31/10/08 12:23:

      צטט: michael-ballak 2008-10-31 11:22:07

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

       

       

      מיא מי?

       אני נותנת לך ארבעה חודשים להיזכר

       

        31/10/08 12:22:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-10-31 11:32:40

      את הרשימה שלך אני מדפיס ושומר באזור קרוב אלי, כדי שאדע איך לחנך - סליחה, לגדל - את בנותי.

       

       תודה רבה על הסיפור שלך. הוא מרגש מאוד. גם לי היתה סבתא של פשטות, אמא של אמא שלי.

        31/10/08 12:16:

      צטט: עדנושה 2008-10-31 11:11:30


      אשרייך שזכית באבא נהדר, ולא כשלי אבא נעדר.

      סשן של שעתיים בכי, מרגע תחילת קריאת הפוסט והתגובות.

      קשה היתמות בפרט כשההורה עודו חי!

      אני שמחה ללמוד שאת אדם ערכי מוסרי ואיכפתי.

      אוהבת את החשיבה שלך והשחרור שלך!

      התמזל מזלך-ולהורייך גם .

      (800 ש"ח בדרך אלייך :)

       

       את יודעת, אני כבר מתרגשת מהפוסט הזה שלושה ימים, כי אני הולכת עם חתיכת נייר מקומט - לשוק הכרמל (זה בשבילך דניאלה), למכון כושר, לבתי קפה, וכל פעם מוסיפה עוד משהו שאני נזכרת בו, ומה שאני לא בטוחה, לא מוסיפה, כי לקרוא תווים למשל אני לא בטוחה אם זה אבא שלי לימד אותי או אמא שלי, אז לא כתבתי, כי כל הרשימה הזאת לא עלתה לי ישר לראש. למשל בכל תחביב העפיפונים שלנו - שארך שנים על גבי שנים - נזכרתי בכלל בסוף. ועל היונים שהוא גידל בכלל לא כתבתי...

       

      ועם כל ההתרגשות שלי בכלל לא נתתי את דעתי מה הפרסום יעשה לאנשים אחרים- ופתאום אני מתחילה לקלוט ומציפים אותי בהודעות אישיות אנשים שנזכרו באבותיהם - החיים והמתים - ושקיבלו ולא קיבלו מהם דברים, וכל אחד מתחבר למשהו אחר ואני באמת מבינה עד כמה עמוק הוא הדבר הזה.

       

      והרי הכל התחיל מויכוח עם חברי לשעבר, שלכאורה הפער בינינו היה בגיל, אבל למעשה הפער בגיל היה הבעיה הכי קטנה שלנו. הוא גדל במשפחה של תשע נפשות, שבעה ילדים, ולפי עולם המושגים שלי לא קיבל שם כלום - למרות שהוא רואה את זה כמובן אחרת. ולדעתו "המשפחתיות זה הדבר הכי חשוב בעולם". אבל משפחתיות בתור מה? בתור המוסד? המסגרת? ה שחשוב בעיניי הוא הקשר בין האנשים עצמם, כאינדיבידואלים.

       

      ודעי שאני רבתי עם אבי המון, בילדות ובבגרות, והיתה לנו תקופת נתק של שנה וחצי שבכלל לא דיברנו, כי שנינו מאוד עקשנים. ואבא של ממש הוא לא היה. הוא לא היה 'מבוגר אחראי' הוא היה כמו ילד, תמיד, עד מותו, ואני הייתי כמו חבר או כמו שותף. והוא התייחס אליי כמו אדם בוגר בערך מגיל חמש. זו היתה מערכת יחסים מאוד חריגה ומאוד מיוחדת, על כל היתרונות והחסרונות, ובמשך שנים ראיתי בעיקר את החסרונות, ורק היום אני רואה גם את היתרונות.

       

      ואדם מוסרי, כמו שחברתי הטובה ולרי (אלת האש) אמרה, לא נוצר דווקא מחינוך בבית, אלא מלמד את עצמו. לה היתה ילדות מאוד קשה, ואת המוסריות היא חצבה מעצמה, והיא עשתה עבודה מושלמת. כך שהיום, כשאנחנו נפגשות, ההשקפות המוסריות שלנו זהות.

        31/10/08 12:04:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-10-31 11:21:46

      מיא - קצת ארוך (טוב, מאד ארוך) ואת מוזמנת למחוק אם לא ייראה לך:

       

       

      פרידה מהבית

      סבתא בת תשעים ואחת, רואה את התשעים ושתיים מתקרב מכיוון אפריל, אבל כבר שנתיים היא שוכבת במיטה, ממלמלת רפות ורכות, קמה קצת אל השירותים וקצת אל המטבח כמכונה על סף החלודה, נאחזת בידיהן הבטוחות של שלוש הנשים המתחלפות שנשכרו על-מנת להיות איתה במשמרות, יום ולילה, ואיש אינו מבין מדוע, והיא מבינה פחות מכל, וגם מוטרדת מכך פחות מכל, כי היא כבר לא מוטרדת מכלום, אפילו לא מכך שהיא שוכחת הכל.

                  שמונה ושלושים בערב, יום שישי, השלושים ואחד בדצמבר, אלף תשע מאות תשעים ותשע. העולם יעבור עוד שלוש וחצי שעות לשנת אלפיים, ואנחנו יושבים סביב השולחן בבית עץ קטן בלב העיר, בקומה שלישית, מעל שוק מחנה יהודה, ואוכלים ארוחת ערב. הרבה ילדים, כן ירבו, בגילאים דו-ספרתיים, יושבים סביב השולחן. והאוכל טעים, והשיחה קולחת, והאויר חמים ורך סביבנו, והמילים מתמלמלות חרישית ומתאבכות סביבנו כמו האדים המתהבלים להם מהסירים, והטלפון מצלצל, ואחת המירות או המרינות שנשכרו להיות עם סבתא מעברו השני של הקו, ופבלו עונה, ואמא מביטה בו, ופתאום העיניים שלה נרטבות במהירות בלתי מוכרת, והיא נהיית עסקנית ונמרצת, למרות שפיה רוטן קלושות, כמנותק, כעצמאי, מילות סירוב ודחייה מוחלטות, ואי-רצון להכיר בכל אפשרות לגבי סבתא, מלבד המשך הרכות הממלמלת והטפיפה אל השירותים וחזרה, כפי שהתרגלנו להכיר ולאהוב בשנתיים האחרונות. ואמא קמה ואוספת את עצמה ומעיל ומפתחות וכבר היא למטה ואנחנו עושים את החשבון המהיר של מי יישאר ומי ייסע, ובאיזה מקום אתמוך יותר ואעזור יותר, וחשבון הבזק תם כטפיחת כפיים וכצליל מפתחות, ורק פבלו משתהה אל עצמו מאחור, כי חמישים שנה עברו מאז שמתה אמא הראשונה שלו, ומאז הוא מחפש לרפא את כל העולם, אבל כמו כולם, גם הוא מבולבל כשאמא מתה לו, ועוד בפעם השניה, ואמא כמעט שמחה שיש לה פינה מוכרת של כעס על התמהמהותו המחפשת, דווקא כשאין לאף אחד זכות לחפש תשומת-לב לעצמו, כי כולם צריכים תשומת לב כעת, ואף אחד לא יקבל, ותקבל את כל המבטים ואת כל המחשבות רק זו שכבר אינה צריכה לקבל דבר.

                  ואני מזנק בהחלטה של רגע וקופץ אל החושך ברחוב במעיל מאולתר ומצטרף אל האוטו הנוסע, ופבלו נוהג ואמא לידו ממלמלת שברי אובדנים, ואנחנו יורדים בבצלאל ופונים אל עמק המצלבה וחוצים את מנהרת האורות הדוממת, והרי החושך מרפדים את הדרך משני צדדינו, ואנחנו מגיעים לצומת טשרניחובסקי, ואורות הצומת נותנים לי את פניהם של אמא ופבלו מן הצדודיות, והם תערובת של כל צבעי הלילה והמבוכה, ועל פניהן מבריקות טיפות מוכרות, ואני נושם רדוד ושטוח, מתאמץ לעצור את פני ואת גופי מלדבר, כי אין זו שפה שאני מכיר, ומוטב לי לנהוג עמה בזהירות, ואיטיב לעשות אם אעקוב אחרי אלו שכבר בקיאים בשמותיו השונים של המוות, ואלמד ואשנן, ואצניע עצמי בקרן זוית ואשתוק.

                  אז אני שותק עד שריבי ה"מי לקח את המפתחות, ולמה לקח לך כל כך הרבה זמן, ודווקא עכשיו" יתמסמסו וידעכו אל הלילה, ופבלו מחנה את האוטו ברחוב האהוב כל כך הזה, הרחוב שהקרין לתוך ילדותי קרן אחת של אור, ואנחנו חופזים במדרגות אל הקומה העליונה, ובאים בשער, ומקדמת את פנינו מרינה התורנית ופניה שטופות ורחוצות, ואמא ופבלו ניגשים פנימה, אל ההיכל הפנימי ביותר, ואני שומר את הסף, וכבר חופזים פנימה אנשי מד"א, בחורים צעירים שהמוות אינו זר להם, אבל הפעם הוא בא בצורה ידידותית יותר, מאיימת פחות, מובנת בהרבה, לא בצורת ילד בתאונה או צעירה בפיגוע, אלא בצורת מחזור חיים מלא שגבר על ארצות וימים, וגרמנים וצרפתים, ורכבות ומחנות, והגיע למנוחה ולנחלה ברחוב שטוף-השמש הזה, וחי את חייו חמישים שנה אחרי המלחמה ההיא, ודעך אל תוך הזוהר של שלהי המאה העשרים, וזכה לא לראות מאה נוספת, כי השעה היא שמונה וחצי, ועוד שלוש וחצי שעות יתנשקו מאות מליוני זוגות בכל העולם הנוצרי והיהודי וחסר-האל, לציון מעברן של השנה והמאה והאלף, ולסבתא שלי הגיע לא לראות תחילתה של מאה חסרת-תקווה נוספת, הגיע לא להתחיל מאה נוספת של מאבקים והישרדויות, כי ההישרדויות שלה מספיקות לגדוד שלם של חיילים נחושי-לסת ועזי-מבע, ועוד יישאר עודף לנו, הקטנים.

                  אז אני שותק ואנשי מד"א מבינים שבגיל כזה מוטב לתת לנשמה לעזוב בשקט, ולגוף להירגע אל תוך עצמו, ויוצאים בלי מילה, כי הם צעירים מכדי שתעזוב אותם המבוכה המשתיקה, ומנוסים מכדי למלמל את השטויות של השתתפות בצער, ואנחנו נשארים, ואמא יושבת בשולי המיטה, אוחזת יד שכבר אינה קיימת איתנו, מביטה בפנים שכבר לא זוכרות, ומעכשיו גם לא יזכרו יותר דבר, בגוף שהצטמק אל עצמו, נח לו מתחת לשמיכות דצמבר ההולכות ומצטננות, מלטפת שיער לבן וקלוש, השיער שאני הכי אוהב בעולם, ושכעת אין סיבה להרגיש כלפיו דבר, כי ההגיון שולט, וההגיון קובע שאין שם דבר. אפילו את השיניים התותבות הוציא אי-מי, והפנים הקטנות של סבתא שקעו יותר אל תוך עצמן וקיבלו את צורת הגולגולת הקמוטה והזרה, שלא היתה בכלל סבתא שלי, סבתא שאהבתי יותר מכל דבר בעולם, ובזאת תמיד נזכרתי כשאמא התעקשה, שנים לאחר מכן, באהבה מטלטלת ומבלבלת, לטעון ש"ראית איזה פנים חלקות ויפות היו לה? כאילו חזרה להיות צעירה", אבל אני לא התבלבלתי, כי העיניים זוכרות דבר אחד והלב זוכר דבר אחר, וזכותו של כל איבר לזכור כרצונו.

                  ואמא יושבת ליד הגופה שהכילה פעם את סבתא, וממאנת לקום, ובסוף קמה אל תוך הלילה הנמשך, והולכת למטבח, ושם כבר הכינה יד רחומה, שפעם טיפלה בסבתא, כוס קפה חזק ומסמם כמו שצריך בעת כזו, ואמא נשענת אל הכיור ולוקחת את הכוס ובכי חשמלי מטלטל את הגוף שלה ואני ניגש את הכוס הנשפכת טיפות שחורות ולוקח אותה מעין הסערה, וחוסם בגופי ובמבט מאיים את המרינה התורנית שרוצה לגשת לאמא ולאחוז אותה ולהשקיט אותה ולהרגיע אותה, כי אמא שלי הפכה יתומה ואין מי שישמור עליה מרחמיהם העקרים והמעקרים של כל דורשי טובתה חסרי-האונים. ואני מגונן על זכותה של אמא להיטלטל כאוות נפשה, ובדו-קרב קצר של מבטים עם מרינה אני מנצח, ומרינה לא כל כך מבינה, אבל מי מבין את המוות, ואני נוטל בעלות הפעם, והפרשנות שלי גוברת, ומרינה, מה אכפת לה, הרי עוד שנה היא תזיל דמעות על זקן סיעודי אחר, ותצטער באמת, אבל באמת, גם עליו, כמו שהיה לפני שנה ושנתיים, כשהתחילה עם העסק הזה, של אחות רחמנייה מטעם עצמה, אבל עבורי זו סבתא אחת, וזו אמא אחת, ואין בלתן, ומרינה התורנית מבינה שהיא רק תורנית, ולכן לא ממש מתנגדת לתת לי לנצח בדו-קרב המבטים הזה, שבו ניסיתי להיות מסוכן עד אימה, להרחיק אותה מאמא שלי במבט בלבד.

                  וכל אותו הזמן אני שולט בעצמי במין מיכניות קפואה של "יהיה לך את הזמן שלך. עכשיו צריך פֹּה אחד שהוא מכונה צייתנית, גוף אחד שיכול לארגן ולקשר חוטים ולטלפן אל הנחוץ ולעשות את הנחוץ", ואני עושה טלפונים, ומילותי אל כל העולם מדודות וקצובות, מעבירות אל כל קצוות האנשים שם, בעולם, את המידע הנחוץ ולא טיפה יותר, שלא תישפך, חלילה, טיפת רגש שאין זה הזמן ואין זה המקום. 

                  והערב נמשך ונמתח אל תוך הלילה, וקרובים ובני-משפחה וטלפונים נמתחים מקצה העולם ועד קצהו, וציפורי-לילה מתאספות ומרעידות בכנפיהן סביבנו, לחמם את מה שאי-אפשר כבר לחמם, ושעון חצות קרב, והשנה נחצית, וקו הגבול של המאה העשרים ניבט מצידו השני, וכל ספרות השנה מתחלפות להן, ואני הולך לישון על סף ביתה של סבתא, ככלבו הנאמן של אודיסיאוס, ואני שוכב על מזרון דק וירוק, ומתכרבל בשתי שמיכות, מאלה שתמיד היו האהובות עלי ביותר אצל סבתא, ושאף פעם לא הספיקה אחת, ותמיד היה צריך כמה מהן, אבל תמיד היו מספיק שמיכות, כמו פרדוקס שלא אכפת לך שהוא קיים בך, ושהפך לחלק חמים ומשרה-בטחון בחייך, פרדוקס שגורס שבמקום הכי צנוע וחסר מותרות שאי-פעם ישנת בו, חשת בבית יותר מאשר בכל מקום אחר.

                  בבוקר מצאנו את הפתק של דודה מרים, שמציין שהיא עברה מעלי, כי ישנתי ליד הכניסה, וישנתי חזק, והיא לא רצתה להעיר, אז הביאה עוד שמיכות והשאירה פתק.

                  בשבת בצהריים, אחד בינואר אלפיים, כשכולם כבר היו טיפ טיפה אחרי, כבר לא יכולתי לעצור יותר, ואני נשבע שניסיתי לעצור, כי למרות שאני אוהב לבכות, הפעם לא רציתי לבכות. והפעם בכיתי, כמו אגרופים קטנים שבאים מבפנים ואתה יודע שהם באים מתוכך, ובכל זאת אתה לא רואה אותם עד שהם מכים.

      בלוויה אמרה דודה זוזו שהמאה העשרים היתה מספיק בשביל סבתא, ואלוהים ריחם עליה ולא גרם לה לחיות במאה נוספת, וכך נדחסו כל שנותיה אל המאה העשרים, אם שנים ספורות במאה אחת הספיקו כדי למחות שליש-עַם וחצי-משפחה, מצמרר לחשוב מה מסוגלת מאה שניה לעשות, ולכן אולי טוב שכך, ובכל זאת, גיל תשעים ושתיים. ואני קראתי קטע שחלמתי עלי ועל סבתא, ועל כיפת הזהב שבעיר העתיקה, ועל השמש שקרניה חוזרות מכיפת הזהב עד לשנינו, העומדים וצופים מהר הצופים בכיפת הזהב. והיום אני מתחיל להבין, שלא במקרה חלמתי על שמש ועל סבתא ביחד, כי יש כוונה בחלומות, ויש זיכרון בחלומות, והחלומות מנהלים את קרב הנסיגה של הזיכרון, וגם כאשר כבר לא נשאר הרבה בזיכרון, תמיד יש סיכוי שמשהו מזה יחזור אליך בחלום.

      אני מעדיף לזכור את סבתא שהצילה משפחה שלמה ממוות, ועוד נתנה, בדרך מנוסתה, חיים חדשים, באקט לוחמני שאף גבר לא מסוגל לו. אני לא מצטער על כך שלא נפרדתי ממנה באותו בוקר, כי נפרדתי ממנה בכל פעם שבאתי לבקר וישבתי ליד מיטתה וסיפרתי לאזניים שספק אם הן מבינות, את מה שקרה לי באותו יום ועד כמה אני מחפש חַבֵרה, ואולי מדי פעם המצאתי הצלחה צנועה בתחום, רק כדי לגרום נחת-רוח, לרוח שאולי שומעת ואולי מבינה, שם, מעבר למחסום הבלתי-חדיר של הגוף והבשר. אני לא מצטער, כי אני מעדיף לזכור את סבתא הקטנה והחזקה שתמיד היתה לי בית, כי אני מעדיף לזכור עד כמה בית יכול להיות בית, בצורה שלא הכרתי בשום מקום אחר, בשום בית גידול אחר. כי אני זוכר אותה כשעוד זכרה אותי ונתנה לי לישון אצלה ולקום אצלה, ולאכול אצלה ארוחת בוקר של זהב ולנוח אצלה. והמיטה היתה קשה והאוכל היה פשוט, והמקלחת לפעמים היתה פושרת, וזרם המים תמיד היה דליל, בגלל הקומה השלישית, ולכל הפשטות הצנועה, הנזירית הזו, היתה אוירה של חלום מופלא, אוירה שהיום, שנים אחרי, רק מתחזקת. אני לא מצטער, כי מאז סבתא, חירות ואהבה ואושר תמיד יתקשרו אצלי עם פשטות וצמצום, עם קוים נקיים וחדרים קטנים, ומרפסת ירוקה ואויר הרים, ופנכת מרק ושֶקט, שֶקט, שֶקט..

       

       

      כי אני זוכר אותה כשעוד זכרה אותי ונתנה לי לישון אצלה ולקום אצלה, ולאכול אצלה ארוחת בוקר של זהב ולנוח אצלה. והמיטה היתה קשה והאוכל היה פשוט, והמקלחת לפעמים היתה פושרת, וזרם המים תמיד היה דליל, בגלל הקומה השלישית, ולכל הפשטות הצנועה, הנזירית הזו, היתה אוירה של חלום מופלא, אוירה שהיום, שנים אחרי, רק מתחזקת. אני לא מצטער, כי מאז סבתא, חירות ואהבה ואושר תמיד יתקשרו אצלי עם פשטות וצמצום, עם קוים נקיים וחדרים קטנים, ומרפסת ירוקה ואויר הרים, ופנכת מרק ושֶקט, שֶקט, שֶקט..

       

      הנקודה המתומצתת של אהבת ילדות שלא נשכחת לעולם.

      כתבת שכינתי.

        31/10/08 11:53:

      צטט: פ. השקד 2008-10-31 11:01:27

       

       

      כולם פה משתפכים [לטובה, רק לטובה] בכנות ורגישות וחיטוט פנימי כל כך כובשים, שגם אני חייבת

      והנה דוגמה לפני הכל. סיפר לי מישהו, לא חשוב מאיזה בלוג , פחח..., שמיא זה פויה, ולא כדאי לי  ועוד בלה בלה...באותו סגנון. ואני שתמיד מטילה ספק, בעצם קיומי אני מטילה ספק, הייתי חייבת לבדוק ואמרתי לעצמי שמי שמבקרת בביקרו אותי לא יכולה להיות כל כך גרועה. נו בטח, אני שאי אפשר בלעדי. ויום אחד קפצתי למים שלך ו...פשוט נטרפתי... מהויזואליה הקסומה, היצרית, העמוקה של הפוסטים שלך ומהחוכמה ומהאנושיות הזאת שלך. אין לי סופרלטיבים בכדי לתאר כמה את יפה בעיני.

       

      והתחלתי לחשוב על אבא שלי שאי אפשר לנתק אותו מאמא שלי. לא מפני שהם כל כך אהבו, להיפך בגלל שהם כל כך לא. ואני חושבת שאת כל מה שלמדתי, אני יודעת למרות שהם גידלו אותי. אחריות רבה, חיים של עבודה ועבודה ועבודה, ואחרי העבודה פשוט יצא להם כל האויר מהמפרשים, ולא היה להם כבר כח לתת יותר כלום. מה שיאמר לזכותם הוא שהם גידלו אותי בשנים הראשונות כנסיכה הכי בת מזל בעולם ומשם כנראה כל הכוחות שלי והתחושה שאני שווה משהו למרות שאחר כך הם האשימו אותי בערך בכל דבר שקרה בחיים שלי וגם בכל מה שקרה בחלד. ללמדך עד כמה.

       

      אני לא יכולה לחשוב על איזושהי מיומנות שלמדתי מההורים שלי. ובכל זאת [למרות?] אני יודעת המון. לא ברור לי מאיפה. רציתי הורים שיודעים לצאת מהקופסה ולא היו לי כאלו. רציתי הורים מתפרעים, מצחיקים, מראים חולשות. ולא היו. הם היו רציניים כמו קבר. ואז בתהליך מאוד כואב שעברתי בשלוש השנים האחרונות פשוט ילדתי את עצמי מחדש. ונהייתי כמו שאני אוהבת.

       

      אני רוצה כל כך רוצה לתת לבת שלי הורות אחרת. אני לא מצליחה לעניין אותה בהמון המיומניות שיש לי. אבל אני מצליחה להצחיק אותה. וכמו שארז כתב, וכמו שהגיבו לו, זה שווה הכל.

       

       

       

      צטט: מיא 2008-10-30 21:59:53

      צטט: פ. השקד 2008-10-30 20:11:28

      היום כבר לא מייצרים יותר אבאים כאלו.

       באמת? דווקא בעלי לשעבר די מתקרב לסטייל הזה, רק ילדינו האנטיפטיים לא ממש מוכנים לשמוע. אבל דומה.

       

       

       

       

       קודם כל להצחיק זה הכי חשוב. כי באמת ההומור הוא הכלי הכי חשוב לשרוד בעולם. הריחוק, היכולת להסתכל על הכל מהצד. האירוניה, הציניות. אני, בתקופות הכי קשות שלי, החשוכות, עד לא מזמן, עד לפני כמה חודשים. כשהייתי בשפל המדרגה, מתבוססת בצערי, עדיין יכולתי לצחוק על עצמי, לחייך מבעד לדמעות ולהגיד - בקול רם, לחברותיי - מי זאת אנה קרנינה הפתטית הזאת, הטלנובלית, שמתגוללת כאן על הרצפה בגלל שור בהמי ואטום? כמה אידיוטי זה? כמה מגוחך? וזה באמת באמת היה מצחיק בעיניי. 

       

      שנית מיא היא פויה. כדאי מאוד שתאמיני למי שאמר לך את זה.

      את יודעת כמה פוסטי נאצה נכתבו כאן נגדי באתר?

      לא סתם רשימת החברים שלי מצומצמת.

       

        31/10/08 11:44:

      חינוך רע?

      פיספסתי משו???

        31/10/08 11:44:

      לאהוד-אמיר, תודה על הסיפור המקסים.
        31/10/08 11:43:

      צטט: ...blue 2008-10-31 09:41:58

      הצלחת לרגש ולגעת בצורה בלתי רגילה..

      לתאר בצורה שאת תיארת, זו אומנות לדעתי..

       

      נפלא

       תודה רבה. אני גם חושבת שזה אחד הפוסטים הטובים שלי.

       

        31/10/08 11:37:

      אני הייתי משנה את שם הפוסט מחינוך רע לשיחת מוטיבציה לאבות מתחילים (הפעם בלי פרסומתקריצה)
        31/10/08 11:33:

      צטט: michael-ballak 2008-10-31 11:22:07

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

       

       

      מיא מי?

      מיכאל, לא אתה.

       

       

        31/10/08 11:32:
      את הרשימה שלך אני מדפיס ושומר באזור קרוב אלי, כדי שאדע איך לחנך - סליחה, לגדל - את בנותי.
        31/10/08 11:24:

      צטט: דני ססלר 2008-10-31 09:40:58

      מיא

      את יפה, את חכמה, את שנונה ועכשיו אנחנו רואים שגם קיבלת חינוך-10

      תגידי, את נשואה?

      בסוף גם יתברר שאת עשירה... אללה ייסתור

      אגב, שמעתי שביום שישי את ביומן של ערוץ 1. גם מפורסמת...

      את משאת נפש, כמיהה רטובה, ערגת הזכרים

       

       קוראיי היקרים והסבלניים - שטרחו והגיעו עד כאן בנחש התגובות - היום ביומן של ערוץ 1 - כן, כן 11 בשלט הביתי - אם לא תפרוץ מלחמת עולם שלישית והכתבה תידחה שוב בפעם המיליון - תחזו בזיו פניי הנוירוטיות, לצד אירית (איריתה) ודבורית (ולווט) בכתבה על העולם התחתון של הרשתות החברתיות באינטרנט שהכין כתב-העל הכריזמטי שאף אשה לא יכולה לעמוד בפניו - דני ססלר.

        31/10/08 11:22:

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

       

       

      מיא מי?
        31/10/08 11:21:

      מיא - קצת ארוך (טוב, מאד ארוך) ואת מוזמנת למחוק אם לא ייראה לך:

       

      פרידה מהבית

       

      סבתא בת תשעים ואחת, רואה את התשעים ושתיים מתקרב מכיוון אפריל, אבל כבר שנתיים היא שוכבת במיטה, ממלמלת רפות ורכות, קמה קצת אל השירותים וקצת אל המטבח כמכונה על סף החלודה, נאחזת בידיהן הבטוחות של שלוש הנשים המתחלפות שנשכרו על-מנת להיות איתה במשמרות, יום ולילה, ואיש אינו מבין מדוע, והיא מבינה פחות מכל, וגם מוטרדת מכך פחות מכל, כי היא כבר לא מוטרדת מכלום, אפילו לא מכך שהיא שוכחת הכל.

                  שמונה ושלושים בערב, יום שישי, השלושים ואחד בדצמבר, אלף תשע מאות תשעים ותשע. העולם יעבור עוד שלוש וחצי שעות לשנת אלפיים, ואנחנו יושבים סביב השולחן בבית עץ קטן בלב העיר, בקומה שלישית, מעל שוק מחנה יהודה, ואוכלים ארוחת ערב. הרבה ילדים, כן ירבו, בגילאים דו-ספרתיים, יושבים סביב השולחן. והאוכל טעים, והשיחה קולחת, והאויר חמים ורך סביבנו, והמילים מתמלמלות חרישית ומתאבכות סביבנו כמו האדים המתהבלים להם מהסירים, והטלפון מצלצל, ואחת המירות או המרינות שנשכרו להיות עם סבתא מעברו השני של הקו, ופבלו עונה, ואמא מביטה בו, ופתאום העיניים שלה נרטבות במהירות בלתי מוכרת, והיא נהיית עסקנית ונמרצת, למרות שפיה רוטן קלושות, כמנותק, כעצמאי, מילות סירוב ודחייה מוחלטות, ואי-רצון להכיר בכל אפשרות לגבי סבתא, מלבד המשך הרכות הממלמלת והטפיפה אל השירותים וחזרה, כפי שהתרגלנו להכיר ולאהוב בשנתיים האחרונות. ואמא קמה ואוספת את עצמה ומעיל ומפתחות וכבר היא למטה ואנחנו עושים את החשבון המהיר של מי יישאר ומי ייסע, ובאיזה מקום אתמוך יותר ואעזור יותר, וחשבון הבזק תם כטפיחת כפיים וכצליל מפתחות, ורק פבלו משתהה אל עצמו מאחור, כי חמישים שנה עברו מאז שמתה אמא הראשונה שלו, ומאז הוא מחפש לרפא את כל העולם, אבל כמו כולם, גם הוא מבולבל כשאמא מתה לו, ועוד בפעם השניה, ואמא כמעט שמחה שיש לה פינה מוכרת של כעס על התמהמהותו המחפשת, דווקא כשאין לאף אחד זכות לחפש תשומת-לב לעצמו, כי כולם צריכים תשומת לב כעת, ואף אחד לא יקבל, ותקבל את כל המבטים ואת כל המחשבות רק זו שכבר אינה צריכה לקבל דבר.

                  ואני מזנק בהחלטה של רגע וקופץ אל החושך ברחוב במעיל מאולתר ומצטרף אל האוטו הנוסע, ופבלו נוהג ואמא לידו ממלמלת שברי אובדנים, ואנחנו יורדים בבצלאל ופונים אל עמק המצלבה וחוצים את מנהרת האורות הדוממת, והרי החושך מרפדים את הדרך משני צדדינו, ואנחנו מגיעים לצומת טשרניחובסקי, ואורות הצומת נותנים לי את פניהם של אמא ופבלו מן הצדודיות, והם תערובת של כל צבעי הלילה והמבוכה, ועל פניהן מבריקות טיפות מוכרות, ואני נושם רדוד ושטוח, מתאמץ לעצור את פני ואת גופי מלדבר, כי אין זו שפה שאני מכיר, ומוטב לי לנהוג עמה בזהירות, ואיטיב לעשות אם אעקוב אחרי אלו שכבר בקיאים בשמותיו השונים של המוות, ואלמד ואשנן, ואצניע עצמי בקרן זוית ואשתוק.

                  אז אני שותק עד שריבי ה"מי לקח את המפתחות, ולמה לקח לך כל כך הרבה זמן, ודווקא עכשיו" יתמסמסו וידעכו אל הלילה, ופבלו מחנה את האוטו ברחוב האהוב כל כך הזה, הרחוב שהקרין לתוך ילדותי קרן אחת של אור, ואנחנו חופזים במדרגות אל הקומה העליונה, ובאים בשער, ומקדמת את פנינו מרינה התורנית ופניה שטופות ורחוצות, ואמא ופבלו ניגשים פנימה, אל ההיכל הפנימי ביותר, ואני שומר את הסף, וכבר חופזים פנימה אנשי מד"א, בחורים צעירים שהמוות אינו זר להם, אבל הפעם הוא בא בצורה ידידותית יותר, מאיימת פחות, מובנת בהרבה, לא בצורת ילד בתאונה או צעירה בפיגוע, אלא בצורת מחזור חיים מלא שגבר על ארצות וימים, וגרמנים וצרפתים, ורכבות ומחנות, והגיע למנוחה ולנחלה ברחוב שטוף-השמש הזה, וחי את חייו חמישים שנה אחרי המלחמה ההיא, ודעך אל תוך הזוהר של שלהי המאה העשרים, וזכה לא לראות מאה נוספת, כי השעה היא שמונה וחצי, ועוד שלוש וחצי שעות יתנשקו מאות מליוני זוגות בכל העולם הנוצרי והיהודי וחסר-האל, לציון מעברן של השנה והמאה והאלף, ולסבתא שלי הגיע לא לראות תחילתה של מאה חסרת-תקווה נוספת, הגיע לא להתחיל מאה נוספת של מאבקים והישרדויות, כי ההישרדויות שלה מספיקות לגדוד שלם של חיילים נחושי-לסת ועזי-מבע, ועוד יישאר עודף לנו, הקטנים.

                  אז אני שותק ואנשי מד"א מבינים שבגיל כזה מוטב לתת לנשמה לעזוב בשקט, ולגוף להירגע אל תוך עצמו, ויוצאים בלי מילה, כי הם צעירים מכדי שתעזוב אותם המבוכה המשתיקה, ומנוסים מכדי למלמל את השטויות של השתתפות בצער, ואנחנו נשארים, ואמא יושבת בשולי המיטה, אוחזת יד שכבר אינה קיימת איתנו, מביטה בפנים שכבר לא זוכרות, ומעכשיו גם לא יזכרו יותר דבר, בגוף שהצטמק אל עצמו, נח לו מתחת לשמיכות דצמבר ההולכות ומצטננות, מלטפת שיער לבן וקלוש, השיער שאני הכי אוהב בעולם, ושכעת אין סיבה להרגיש כלפיו דבר, כי ההגיון שולט, וההגיון קובע שאין שם דבר. אפילו את השיניים התותבות הוציא אי-מי, והפנים הקטנות של סבתא שקעו יותר אל תוך עצמן וקיבלו את צורת הגולגולת הקמוטה והזרה, שלא היתה בכלל סבתא שלי, סבתא שאהבתי יותר מכל דבר בעולם, ובזאת תמיד נזכרתי כשאמא התעקשה, שנים לאחר מכן, באהבה מטלטלת ומבלבלת, לטעון ש"ראית איזה פנים חלקות ויפות היו לה? כאילו חזרה להיות צעירה", אבל אני לא התבלבלתי, כי העיניים זוכרות דבר אחד והלב זוכר דבר אחר, וזכותו של כל איבר לזכור כרצונו.

                  ואמא יושבת ליד הגופה שהכילה פעם את סבתא, וממאנת לקום, ובסוף קמה אל תוך הלילה הנמשך, והולכת למטבח, ושם כבר הכינה יד רחומה, שפעם טיפלה בסבתא, כוס קפה חזק ומסמם כמו שצריך בעת כזו, ואמא נשענת אל הכיור ולוקחת את הכוס ובכי חשמלי מטלטל את הגוף שלה ואני ניגש את הכוס הנשפכת טיפות שחורות ולוקח אותה מעין הסערה, וחוסם בגופי ובמבט מאיים את המרינה התורנית שרוצה לגשת לאמא ולאחוז אותה ולהשקיט אותה ולהרגיע אותה, כי אמא שלי הפכה יתומה ואין מי שישמור עליה מרחמיהם העקרים והמעקרים של כל דורשי טובתה חסרי-האונים. ואני מגונן על זכותה של אמא להיטלטל כאוות נפשה, ובדו-קרב קצר של מבטים עם מרינה אני מנצח, ומרינה לא כל כך מבינה, אבל מי מבין את המוות, ואני נוטל בעלות הפעם, והפרשנות שלי גוברת, ומרינה, מה אכפת לה, הרי עוד שנה היא תזיל דמעות על זקן סיעודי אחר, ותצטער באמת, אבל באמת, גם עליו, כמו שהיה לפני שנה ושנתיים, כשהתחילה עם העסק הזה, של אחות רחמנייה מטעם עצמה, אבל עבורי זו סבתא אחת, וזו אמא אחת, ואין בלתן, ומרינה התורנית מבינה שהיא רק תורנית, ולכן לא ממש מתנגדת לתת לי לנצח בדו-קרב המבטים הזה, שבו ניסיתי להיות מסוכן עד אימה, להרחיק אותה מאמא שלי במבט בלבד.

                  וכל אותו הזמן אני שולט בעצמי במין מיכניות קפואה של "יהיה לך את הזמן שלך. עכשיו צריך פֹּה אחד שהוא מכונה צייתנית, גוף אחד שיכול לארגן ולקשר חוטים ולטלפן אל הנחוץ ולעשות את הנחוץ", ואני עושה טלפונים, ומילותי אל כל העולם מדודות וקצובות, מעבירות אל כל קצוות האנשים שם, בעולם, את המידע הנחוץ ולא טיפה יותר, שלא תישפך, חלילה, טיפת רגש שאין זה הזמן ואין זה המקום. 

                  והערב נמשך ונמתח אל תוך הלילה, וקרובים ובני-משפחה וטלפונים נמתחים מקצה העולם ועד קצהו, וציפורי-לילה מתאספות ומרעידות בכנפיהן סביבנו, לחמם את מה שאי-אפשר כבר לחמם, ושעון חצות קרב, והשנה נחצית, וקו הגבול של המאה העשרים ניבט מצידו השני, וכל ספרות השנה מתחלפות להן, ואני הולך לישון על סף ביתה של סבתא, ככלבו הנאמן של אודיסיאוס, ואני שוכב על מזרון דק וירוק, ומתכרבל בשתי שמיכות, מאלה שתמיד היו האהובות עלי ביותר אצל סבתא, ושאף פעם לא הספיקה אחת, ותמיד היה צריך כמה מהן, אבל תמיד היו מספיק שמיכות, כמו פרדוקס שלא אכפת לך שהוא קיים בך, ושהפך לחלק חמים ומשרה-בטחון בחייך, פרדוקס שגורס שבמקום הכי צנוע וחסר מותרות שאי-פעם ישנת בו, חשת בבית יותר מאשר בכל מקום אחר.

                  בבוקר מצאנו את הפתק של דודה מרים, שמציין שהיא עברה מעלי, כי ישנתי ליד הכניסה, וישנתי חזק, והיא לא רצתה להעיר, אז הביאה עוד שמיכות והשאירה פתק.

                  בשבת בצהריים, אחד בינואר אלפיים, כשכולם כבר היו טיפ טיפה אחרי, כבר לא יכולתי לעצור יותר, ואני נשבע שניסיתי לעצור, כי למרות שאני אוהב לבכות, הפעם לא רציתי לבכות. והפעם בכיתי, כמו אגרופים קטנים שבאים מבפנים ואתה יודע שהם באים מתוכך, ובכל זאת אתה לא רואה אותם עד שהם מכים.

       

      בלוויה אמרה דודה זוזו שהמאה העשרים היתה מספיק בשביל סבתא, ואלוהים ריחם עליה ולא גרם לה לחיות במאה נוספת, וכך נדחסו כל שנותיה אל המאה העשרים, אם שנים ספורות במאה אחת הספיקו כדי למחות שליש-עַם וחצי-משפחה, מצמרר לחשוב מה מסוגלת מאה שניה לעשות, ולכן אולי טוב שכך, ובכל זאת, גיל תשעים ושתיים. ואני קראתי קטע שחלמתי עלי ועל סבתא, ועל כיפת הזהב שבעיר העתיקה, ועל השמש שקרניה חוזרות מכיפת הזהב עד לשנינו, העומדים וצופים מהר הצופים בכיפת הזהב. והיום אני מתחיל להבין, שלא במקרה חלמתי על שמש ועל סבתא ביחד, כי יש כוונה בחלומות, ויש זיכרון בחלומות, והחלומות מנהלים את קרב הנסיגה של הזיכרון, וגם כאשר כבר לא נשאר הרבה בזיכרון, תמיד יש סיכוי שמשהו מזה יחזור אליך בחלום.

       

      אני מעדיף לזכור את סבתא שהצילה משפחה שלמה ממוות, ועוד נתנה, בדרך מנוסתה, חיים חדשים, באקט לוחמני שאף גבר לא מסוגל לו. אני לא מצטער על כך שלא נפרדתי ממנה באותו בוקר, כי נפרדתי ממנה בכל פעם שבאתי לבקר וישבתי ליד מיטתה וסיפרתי לאזניים שספק אם הן מבינות, את מה שקרה לי באותו יום ועד כמה אני מחפש חַבֵרה, ואולי מדי פעם המצאתי הצלחה צנועה בתחום, רק כדי לגרום נחת-רוח, לרוח שאולי שומעת ואולי מבינה, שם, מעבר למחסום הבלתי-חדיר של הגוף והבשר. אני לא מצטער, כי אני מעדיף לזכור את סבתא הקטנה והחזקה שתמיד היתה לי בית, כי אני מעדיף לזכור עד כמה בית יכול להיות בית, בצורה שלא הכרתי בשום מקום אחר, בשום בית גידול אחר. כי אני זוכר אותה כשעוד זכרה אותי ונתנה לי לישון אצלה ולקום אצלה, ולאכול אצלה ארוחת בוקר של זהב ולנוח אצלה. והמיטה היתה קשה והאוכל היה פשוט, והמקלחת לפעמים היתה פושרת, וזרם המים תמיד היה דליל, בגלל הקומה השלישית, ולכל הפשטות הצנועה, הנזירית הזו, היתה אוירה של חלום מופלא, אוירה שהיום, שנים אחרי, רק מתחזקת. אני לא מצטער, כי מאז סבתא, חירות ואהבה ואושר תמיד יתקשרו אצלי עם פשטות וצמצום, עם קוים נקיים וחדרים קטנים, ומרפסת ירוקה ואויר הרים, ופנכת מרק ושֶקט, שֶקט, שֶקט..

       

        31/10/08 11:18:
      כמובן שהיום מי מכיר בכלל אמנים? הם הרי בכלל לא סלבז לעומת האידיוט שמחרבן בווילה והטמבלית שרוקדת עם כוכבים 5.....
        31/10/08 11:17:

      צטט: קוצבטוסיק 2008-10-31 09:18:25


      זה לא עוזב אותי, חוץ מאותם דברים זהים שלימדו אותנו - האבות שלנו....... נזכרתי בעוד משהו - שלהבדיל ממה שאנשים נוטים לחשוב או להסיק, זה ממש לא פשוט וקל להיות על תקן 'הבת של....' ; נהפוך הוא.

       

       דווקא בילדותי, כשאבא שלי היה אמן קצת מפורסם בתל אביב שגדלתי בה, זה היה כבוד גדול ונורא כיף.

        31/10/08 11:16:

      צטט: VB 2008-10-31 09:04:57


      אין לך מושג עד כמה נגעת לליבי ועד כמה הזדהתי עם הרשומה הזו .... חיבוק גדול.

       אין לך מושג כמה אני מתרגשת שנגעתי ככה באנשים.

       

        31/10/08 11:15:

      צטט: קוצבטוסיק 2008-10-31 08:46:51


      לרכוב על אופניים, לרכוב על סוס, לשחק מטקות, לשחק פינג פונג, לחתור בשירה, להשיט מפרשית, להחזיק הגה של יאכטה, לצייר חתול ו...., לתלות תמונה על קיר, לשתות יין, לא לפחד מטעמים (עוד זוכרת את הצלופח המעושן הראשון...), המון בדיחות גסות, לא לפחד מדברים חדשים, להתיידד עם אנשים מתרבויות אחרות, לראות את עצמי קודם-כל כאדם....., למרוד בממסד, להזדהות עם פועלים.  (להסתכל ביצירת אמנות, תולדות האמנות וספרות יפה ומוסיקה.... - אלו השפעות חזקות יותר מצד אמא שלי ששלחה אותי עם רשימות לספריה וסחבה אותי למוזיאונים, קונצרטים ו....)

      ותוספת לרשימתך : לשחות (הוא פשוט זרק אותי למים), אין פרוטקציות ולא נעזרים ב'קשרים', לעשות סקי (שלג), לאהוב לטייל רגלית/טבע - אין ואדי בארץ (בעיקר במדבר) שפיספסנו, שיש לעזור לאלו שהמזל לא שיחק להם, לקחת אחריות, להבין שאנשים חכמים לא חוששים להקיף עצמם בחכמים וחזקים יותר.

      "....השקפת העולם הסוציאליסטית - הומניסטית שלי שמאוד לא הולמת את הבון-טון הישראלי...." - וואוהו, לו היית יודעת מכמה אנשים התרחקתי/ברחתי בגלל זה בדיוק.

      מה עשית לי על הבוקר ?  יום שישי היום, עוד מעט יתחיל הבלאגן ואני צריכה להיערך לקראתו.....

      אבא שלי איש חזק וחכם, האדם הישר ביותר שאני מכירה שלמרות זה הצליח להגיע רחוק מאוד עם השנים; אבל הוא גם לא אדם קל, מה שגרם להרבה ויכוחים ביננו, לעיתים עד כדי ניתוק זמני. הוא עבד קשה והמון, אולם את השבתות והחופשות הקדיש לנו - למשפחה.

      מענין שתמיד קינאו בי בגלל הנ"ל ואני באיזשהו מקום רציתי 'רך' יותר..... זה מוזר, אני שנים גרופי של ירון לונדון וקירשנבאום גם (לאחרונה) ושואלים אותי מה מוצאת בשני החטיארים האלה.... וחשבתי על זה לא מעט - הם שניהם (לונדון קצת יותר) אינטלקטואלים, חסרי סבלנות (שזה מאפיין אנשים חכמים כשנתקלים בטיפשים או בסתם ערלי לב או עסקנים), אלא שגם יש בהם את המשהו הרך הזה... בכל-אופן, זאת התרשמותי מהם.

      התכוונתי רק לבדוק דואר והנה הפוסט הזה שלך קפץ לי מול העיניים ב'לובי' (בחירת העורך)  - כל כך טעון; הרסת לי את היום.... או שאולי לא.... לא יודעת עדיין; בטוח שריגשת.

      תודה

       

       גם אני מתה על לונדון וקרישטנבאום (כך קוראים להם ילדיי) ועל כל הזקנים האשכנזים האינטלקטואליים האלה, דור הולך ונעלם, בדיוק בגלל הקטע הזה - חוסר הסובלנות שלהם לבורות, לעילגות ולטפשות. הם כמעט גסי רוח כשזה מגיע לכך. ועקב העובדה המצערת שכל עמישראל נופל כמעט להגדרה הזאת, הם מפתחים אלרגייה קשה לעם, ותענוג לצפות בהם מצטמררים מול איזה טיפוס עממי שמתיישב מולם באולפן, לעומת העונג והמדושנות שנוחתים עליהם בהתיישב מולם אחד מהמילייה 'שלהם', מהגטו המצומצם - ואם זאת אשה טובת מראה מאותו גטו קטנטנצ'יק - אז בכלל הם נראים כשני חתולים שמנמנים שהטילו ביצה ביום חג.

       

      דניאלה - אני יודעת שזה נורא לא פוליטיקלי קורקט מצדי - אבל מעניין מה את אומרת על הניתוח הזה שלי? אני לגמרי לגמרי מזדהה עם שני הזקנים האלה. בגופי אני צעירה סקסית וחטובה, אך בלבי אני חטיאר אשכנזי כרסתן ומריר שאוהב לשנוא את העולם. 

        31/10/08 11:11:


      אשרייך שזכית באבא נהדר, ולא כשלי אבא נעדר.

      סשן של שעתיים בכי, מרגע תחילת קריאת הפוסט והתגובות.

      קשה היתמות בפרט כשההורה עודו חי!

      אני שמחה ללמוד שאת אדם ערכי מוסרי ואיכפתי.

      אוהבת את החשיבה שלך והשחרור שלך!

      התמזל מזלך-ולהורייך גם .

      (800 ש"ח בדרך אלייך :)

        31/10/08 11:08:

      צטט: שרון קדם 2008-10-31 08:13:01

      צטט: מיא 2008-10-30 17:22:54

       את לא תאמיני, אבל גמני קינאתי בילדות אחרות. חשבתי שאבא שלי בלתי נסבל, כי הוא היה עקשן ווכחן וממש לא אבהי אלא ילדותי וקפריזי. ואת עושה לי תסביך נטישה, שתדעי.

       

      האם זה דבר שמאפיין אמנים?  שמעתי על הרבה אמנים קפריזיים.

       

      חוצמזה, רשימת המכולת הזו בהחלט מעוררת מחשבות

      על מה אנו נותנים לילדינו ואיך הם תופשים אותנו.

      תודה על הפוסט הזה.

       

       אבא שלי לא היה קפריזי. פשוט מאוד ילדותי. בזה הוא היה מאוד עקבי.

       תודה שקראת.

        31/10/08 11:07:

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-31 08:03:22

      צטט: מיא 2008-10-30 20:53:53

      צטט: איילת יוגה 2008-10-30 19:17:16


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       התרגשתי מהתגובה שלך. באמת. את יודעת מה? מחמיא לי לחשוב ככה, ואולי בעתיד עוד אגיע לתפוצה שבאמת תגרום לי לחשוב שתרמתי אור קטנטנטן.

       

       

      הי, אבל אני אמרתי לך את זה ראשונה, ולא הסכמת איתי, ועכשיו את מתרגשת מאותו דבר...

       בסוף השתכנעתי...

       

        31/10/08 11:06:

      צטט: ubik 2008-10-31 07:26:49


      נראה לי שבשורה התחתונה

      הוא לימד אותך להשתמש בראש

      והשאר פשוט קרה מעצמו.

       

      דווקא אבא שלי היה חזק יותר בלב ובידיים.

        31/10/08 11:02:

      צטט: אל בר 2008-10-31 07:11:43


      ואת כול זה לימדה אותי דווקא אימא שלי ,עכשיו יש לי משקפיים של זכריות, מה לעשות?!

       העיקר שאת יודעת הכל, מה משנה מאיפה?

       

        31/10/08 11:01:

       

       

      כולם פה משתפכים [לטובה, רק לטובה] בכנות ורגישות וחיטוט פנימי כל כך כובשים, שגם אני חייבת

      והנה דוגמה לפני הכל. סיפר לי מישהו, לא חשוב מאיזה בלוג , פחח..., שמיא זה פויה, ולא כדאי לי  ועוד בלה בלה...באותו סגנון. ואני שתמיד מטילה ספק, בעצם קיומי אני מטילה ספק, הייתי חייבת לבדוק ואמרתי לעצמי שמי שמבקרת בביקרו אותי לא יכולה להיות כל כך גרועה. נו בטח, אני שאי אפשר בלעדי. ויום אחד קפצתי למים שלך ו...פשוט נטרפתי... מהויזואליה הקסומה, היצרית, העמוקה של הפוסטים שלך ומהחוכמה ומהאנושיות הזאת שלך. אין לי סופרלטיבים בכדי לתאר כמה את יפה בעיני.

       

      והתחלתי לחשוב על אבא שלי שאי אפשר לנתק אותו מאמא שלי. לא מפני שהם כל כך אהבו, להיפך בגלל שהם כל כך לא. ואני חושבת שאת כל מה שלמדתי, אני יודעת למרות שהם גידלו אותי. אחריות רבה, חיים של עבודה ועבודה ועבודה, ואחרי העבודה פשוט יצא להם כל האויר מהמפרשים, ולא היה להם כבר כח לתת יותר כלום. מה שיאמר לזכותם הוא שהם גידלו אותי בשנים הראשונות כנסיכה הכי בת מזל בעולם ומשם כנראה כל הכוחות שלי והתחושה שאני שווה משהו למרות שאחר כך הם האשימו אותי בערך בכל דבר שקרה בחיים שלי וגם בכל מה שקרה בחלד. ללמדך עד כמה.

       

      אני לא יכולה לחשוב על איזושהי מיומנות שלמדתי מההורים שלי. ובכל זאת [למרות?] אני יודעת המון. לא ברור לי מאיפה. רציתי הורים שיודעים לצאת מהקופסה ולא היו לי כאלו. רציתי הורים מתפרעים, מצחיקים, מראים חולשות. ולא היו. הם היו רציניים כמו קבר. ואז בתהליך מאוד כואב שעברתי בשלוש השנים האחרונות פשוט ילדתי את עצמי מחדש. ונהייתי כמו שאני אוהבת.

       

      אני רוצה כל כך רוצה לתת לבת שלי הורות אחרת. אני לא מצליחה לעניין אותה בהמון המיומניות שיש לי. אבל אני מצליחה להצחיק אותה. וכמו שארז כתב, וכמו שהגיבו לו, זה שווה הכל.

       

       

       

      צטט: מיא 2008-10-30 21:59:53

      צטט: פ. השקד 2008-10-30 20:11:28

      היום כבר לא מייצרים יותר אבאים כאלו.

       באמת? דווקא בעלי לשעבר די מתקרב לסטייל הזה, רק ילדינו האנטיפטיים לא ממש מוכנים לשמוע. אבל דומה.

       

       

       

        31/10/08 11:01:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-10-31 02:30:16

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-10-31 02:24:55

      בקשר לחושך....

      אבא שלך היה חכם ואת לא הבנת את זה.היתה סיבה מדוע הוא לא לימד אותך לגרש את החושך.

       

       

      כי אם היית מגרשת את החושך, איך היית יכולה להעריך את האור שבחייך?

       

       

      נא למחוק את הקיטץ הנוראי הזה !!!!

       LOL

       

       אבא שלי ניסה כל חייו לגרש את החושך. הוא היה פעיל שלום וחבר ביש גבול והפגין ומחה ונסע לשטחים והושיט עזרה ממשית לפלשתינאים וחבר באינספור אגודות אחרות וטיפל בחיות עזובות ועוד ועוד והחושך בכל זאת אופף אותנו.

       

        31/10/08 10:58:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-10-31 02:21:04

       

      יקירתי

      כפי שאמרתי לידידה שלי השבוע

       

       נשים מזייפות אורגזמה, גברים מזייפים בגרות....

       

      בנות - לא קיים כזה דבר גבר בוגר, זאת אשלייה שאתן אוהבות לפתח, בערך כמו האשלייה שבראד פיט יבוא לעשות לכן בודי מסאג יום אחד. אבל לעומת הפנטזייה השניה שאתם מודעים שהיא לא תתרחש, אני מכיר המון נשים שמסתובבות שנים ומחפשות את האשלייה האופטית הזאת שנקראת גבר בוגר.

       

      WAKE UP -  לא קיים כזה דבר!

       

      מגבר לא בוגר שגאה בזה שהוא לא מתבגר

       בכל זאת - יש 'דודים' - במלעייל, שקפצה עליהם הזִקנה בגיל 22.

       

        31/10/08 09:41:

      הצלחת לרגש ולגעת בצורה בלתי רגילה..

      לתאר בצורה שאת תיארת, זו אומנות לדעתי..

       

      נפלא

        31/10/08 09:40:

      מיא

      את יפה, את חכמה, את שנונה ועכשיו אנחנו רואים שגם קיבלת חינוך-10

      תגידי, את נשואה?

      בסוף גם יתברר שאת עשירה... אללה ייסתור

      אגב, שמעתי שביום שישי את ביומן של ערוץ 1. גם מפורסמת...

      את משאת נפש, כמיהה רטובה, ערגת הזכרים

        31/10/08 09:18:

      זה לא עוזב אותי, חוץ מאותם דברים זהים שלימדו אותנו - האבות שלנו....... נזכרתי בעוד משהו - שלהבדיל ממה שאנשים נוטים לחשוב או להסיק, זה ממש לא פשוט וקל להיות על תקן 'הבת של....' ; נהפוך הוא.
        31/10/08 09:04:

      אין לך מושג עד כמה נגעת לליבי ועד כמה הזדהתי עם הרשומה הזו .... חיבוק גדול.
        31/10/08 08:46:


      לרכוב על אופניים, לרכוב על סוס, לשחק מטקות, לשחק פינג פונג, לחתור בשירה, להשיט מפרשית, להחזיק הגה של יאכטה, לצייר חתול ו...., לתלות תמונה על קיר, לשתות יין, לא לפחד מטעמים (עוד זוכרת את הצלופח המעושן הראשון...), המון בדיחות גסות, לא לפחד מדברים חדשים, להתיידד עם אנשים מתרבויות אחרות, לראות את עצמי קודם-כל כאדם....., למרוד בממסד, להזדהות עם פועלים.  (להסתכל ביצירת אמנות, תולדות האמנות וספרות יפה ומוסיקה.... - אלו השפעות חזקות יותר מצד אמא שלי ששלחה אותי עם רשימות לספריה וסחבה אותי למוזיאונים, קונצרטים ו....)

      ותוספת לרשימתך : לשחות (הוא פשוט זרק אותי למים), אין פרוטקציות ולא נעזרים ב'קשרים', לעשות סקי (שלג), לאהוב לטייל רגלית/טבע - אין ואדי בארץ (בעיקר במדבר) שפיספסנו, שיש לעזור לאלו שהמזל לא שיחק להם, לקחת אחריות, להבין שאנשים חכמים לא חוששים להקיף עצמם בחכמים וחזקים יותר.

      "....השקפת העולם הסוציאליסטית - הומניסטית שלי שמאוד לא הולמת את הבון-טון הישראלי...." - וואוהו, לו היית יודעת מכמה אנשים התרחקתי/ברחתי בגלל זה בדיוק.

      מה עשית לי על הבוקר ?  יום שישי היום, עוד מעט יתחיל הבלאגן ואני צריכה להיערך לקראתו.....

      אבא שלי איש חזק וחכם, האדם הישר ביותר שאני מכירה שלמרות זה הצליח להגיע רחוק מאוד עם השנים; אבל הוא גם לא אדם קל, מה שגרם להרבה ויכוחים ביננו, לעיתים עד כדי ניתוק זמני. הוא עבד קשה והמון, אולם את השבתות והחופשות הקדיש לנו - למשפחה.

      מענין שתמיד קינאו בי בגלל הנ"ל ואני באיזשהו מקום רציתי 'רך' יותר..... זה מוזר, אני שנים גרופי של ירון לונדון וקירשנבאום גם (לאחרונה) ושואלים אותי מה מוצאת בשני החטיארים האלה.... וחשבתי על זה לא מעט - הם שניהם (לונדון קצת יותר) אינטלקטואלים, חסרי סבלנות (שזה מאפיין אנשים חכמים כשנתקלים בטיפשים או בסתם ערלי לב או עסקנים), אלא שגם יש בהם את המשהו הרך הזה... בכל-אופן, זאת התרשמותי מהם.

      התכוונתי רק לבדוק דואר והנה הפוסט הזה שלך קפץ לי מול העיניים ב'לובי' (בחירת העורך)  - כל כך טעון; הרסת לי את היום.... או שאולי לא.... לא יודעת עדיין; בטוח שריגשת.

      תודה

        31/10/08 08:13:

      צטט: מיא 2008-10-30 17:22:54

       את לא תאמיני, אבל גמני קינאתי בילדות אחרות. חשבתי שאבא שלי בלתי נסבל, כי הוא היה עקשן ווכחן וממש לא אבהי אלא ילדותי וקפריזי. ואת עושה לי תסביך נטישה, שתדעי.

       

      האם זה דבר שמאפיין אמנים?  שמעתי על הרבה אמנים קפריזיים.

       

      חוצמזה, רשימת המכולת הזו בהחלט מעוררת מחשבות

      על מה אנו נותנים לילדינו ואיך הם תופשים אותנו.

      תודה על הפוסט הזה.

       

        31/10/08 08:03:

      צטט: מיא 2008-10-30 20:53:53

      צטט: איילת יוגה 2008-10-30 19:17:16


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       התרגשתי מהתגובה שלך. באמת. את יודעת מה? מחמיא לי לחשוב ככה, ואולי בעתיד עוד אגיע לתפוצה שבאמת תגרום לי לחשוב שתרמתי אור קטנטנטן.

       

       

      הי, אבל אני אמרתי לך את זה ראשונה, ולא הסכמת איתי, ועכשיו את מתרגשת מאותו דבר...
        31/10/08 08:01:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-10-31 02:13:18

       

       

      אני ממליץ על קופי שופ כפתרון לכל המיגרנות.

       

       

       

      כאילו- חשיש?

      לא יכולה, זה לא בריא למניה דיפרסיה.

      אבל הקוקטיל שלי עובד יופי. באמת- הכוונה שגם אם נשאר כאב עמום אני יכולה לתפקד.

        31/10/08 07:26:


      נראה לי שבשורה התחתונה

      הוא לימד אותך להשתמש בראש

      והשאר פשוט קרה מעצמו.

        31/10/08 07:22:

      צטט: חץ עין נץ 2008-10-31 02:11:28

      טוב את לפחות לא מוחקת כמו ההיא שמוחקת עוד לפניש מתיבשת הזיעה על הקיבורד. היא מחקנית פאראקסלאנס זאת. אחר כך לך תחפש את השטויות שכתבת. היום מחקה מישהי בבלוגיה ההיא בלוג של שלוש שנים ואני מדבר על בלוג ששמה אני הגבתי מאות! אני אומר לך אות תגובות וארוכות! שטויות מלא החופן!

      ההיא חושבת ברצינות שמישהו/מישהי צריך/צריכה לבוא אליך הביתה ולעזור לך לזרוק חצי ממנו לפח. ברור לי כשמש בשק של שמטס, שגם שם אתה לא יכול לסבול שזורקים לך דברים. חץ - אין שום סיבה לשמור את החנוכיה שהכנת בגן חנה. גם אם היא היתה נפלאה (ואכן תגובותיך תמיד מרוממות נפש)
        31/10/08 07:11:


      ואת כול זה לימדה אותי דווקא אימא שלי ,עכשיו יש לי משקפיים של זכריות, מה לעשות?!

        31/10/08 02:30:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-10-31 02:24:55

      בקשר לחושך....

      אבא שלך היה חכם ואת לא הבנת את זה.היתה סיבה מדוע הוא לא לימד אותך לגרש את החושך.

       

       

      כי אם היית מגרשת את החושך, איך היית יכולה להעריך את האור שבחייך?

       

       

      נא למחוק את הקיטץ הנוראי הזה !!!!

       LOL

       

        31/10/08 02:24:

      בקשר לחושך....

      אבא שלך היה חכם ואת לא הבנת את זה.היתה סיבה מדוע הוא לא לימד אותך לגרש את החושך.

       

       

      כי אם היית מגרשת את החושך, איך היית יכולה להעריך את האור שבחייך?

       

        31/10/08 02:21:

       

      יקירתי

      כפי שאמרתי לידידה שלי השבוע

       

       נשים מזייפות אורגזמה, גברים מזייפים בגרות....

       

      בנות - לא קיים כזה דבר גבר בוגר, זאת אשלייה שאתן אוהבות לפתח, בערך כמו האשלייה שבראד פיט יבוא לעשות לכן בודי מסאג יום אחד. אבל לעומת הפנטזייה השניה שאתם מודעים שהיא לא תתרחש, אני מכיר המון נשים שמסתובבות שנים ומחפשות את האשלייה האופטית הזאת שנקראת גבר בוגר.

       

      WAKE UP -  לא קיים כזה דבר!

       

      מגבר לא בוגר שגאה בזה שהוא לא מתבגר

        31/10/08 02:13:

      צטט: אלת האש 2008-10-31 01:17:51

      צטט: מיא 2008-10-30 23:23:31

      דניאלה, אם אני תופסת אותך אני מכבסת אותך.

      הרילרט הזה, מה זה? זו התאבדות, עדיף מיגרנה, זה הרג אותי. הייתי מוכנה לתרום את עצמי למדע היום.

      את חייבת לי.

       

      חמודה, אם את לא מוכנה למות, סימן שהמיגרנה שלך לא מספיק קשה.

      לא כיחדתי. דברים כהוויתם אמרתי ואני שמחה לראות שהכדור עזר.

      אין בעד מה 

       דניאלה - אני ראיתי אותה עם מיגרנה וראיתי אותה עם הכדור המצוין שהמלצת לה עליו - ואני מייעצת לך מעומק הלב - נוסי על נפשך הטהורה.

       

      דניאלה, מה הכוונה מוכנה למות, אני יכולה למות מהמיגרנה למה לי למות מעוד דברים, כמו כאבי בטן, הקאות מטורפות, ותחושה כאילו, לא רק שעקרו לי את האונה מהמוח, אלה השכיבו אותי על הכביש ועבר עלי מכבש וריסק את עצמותיי הצעירות.

      זה כדור שגורם לך להעריך את המיגרנה.

      אני חוזרת לקוקטיל שלי, הוא היה יותר מוצלח.

       

       

       

      אני ממליץ על קופי שופ כפתרון לכל המיגרנות.

       

       

        31/10/08 02:11:

      צטט: מיא 2008-10-30 21:49:06

      צטט: חץ עין נץ 2008-10-30 19:56:39



      לרכוב על אופניים

       בחיים אבל בחיים לא נסעתי על אופנים

      לרכוב על סוס

      את עושה צחוקים. בחורת הגונות ......האמת? היה אבא רציני האבא שלך

       טוב.... קיצרתי קצת.... ותודה על ההשקעה הפנומנלית, כרגיל אצלך. כמובן שאיני בחורה הגונה, ואבי הדבר האחרון שיכולת להגיד עליו היה שהוא בנאדם רציני. הוא מת ביום שבת, וכשביום שישי לפני כן באנו אליו, בני הצעיר ואני, פצחנו במרתון של בדיחות גסות.

       

       

      כל הקסם שלך זה מידה סבירה של חוסר מהוגנות אחרת עוד היית נהפכת לאיזה מדאם בובארי משועממת ככה שככה יותר טוב בטח גם את זה למדת מאבא שלך רק שאת זה אולי את לא יודעת.

       

      יפה לפחות קראת את זה בכדי שתוכלי לקצר זה גם כן משהו. אני אגב אפילו לא קראתי פעם אחת ככה שאני קווה שהיה לך מעניין. טוב את לפחות לא מוחקת כמו ההיא שמוחקת עוד לפניש מתיבשת הזיעה על הקיבורד. היא מחקנית פאראקסלאנס זאת. אחר כך לך תחפש את השטויות שכתבת. היום מחקה מישהי בבלוגיה ההיא בלוג של שלוש שנים ואני מדבר על בלוג ששמה אני הגבתי מאות! אני אומר לך אות תגובות וארוכות! שטויות מלא החופן!

       

      אני התכוונתי רציני במובן של ברצינות ולא של רצינות חוץ מזה מה זה בדיחות גסות זה לא ברצינות? מה זה מצחיק בדיחות גסות?

       

      "אבהים אדירים" זה צריך לקרא ולא לקרוע. זה לא רע.

       

        31/10/08 01:17:

      צטט: מיא 2008-10-30 23:23:31

      דניאלה, אם אני תופסת אותך אני מכבסת אותך.

      הרילרט הזה, מה זה? זו התאבדות, עדיף מיגרנה, זה הרג אותי. הייתי מוכנה לתרום את עצמי למדע היום.

      את חייבת לי.

       

      חמודה, אם את לא מוכנה למות, סימן שהמיגרנה שלך לא מספיק קשה.

      לא כיחדתי. דברים כהוויתם אמרתי ואני שמחה לראות שהכדור עזר.

      אין בעד מה 

       דניאלה - אני ראיתי אותה עם מיגרנה וראיתי אותה עם הכדור המצוין שהמלצת לה עליו - ואני מייעצת לך מעומק הלב - נוסי על נפשך הטהורה.

       

      דניאלה, מה הכוונה מוכנה למות, אני יכולה למות מהמיגרנה למה לי למות מעוד דברים, כמו כאבי בטן, הקאות מטורפות, ותחושה כאילו, לא רק שעקרו לי את האונה מהמוח, אלה השכיבו אותי על הכביש ועבר עלי מכבש וריסק את עצמותיי הצעירות.

      זה כדור שגורם לך להעריך את המיגרנה.

      אני חוזרת לקוקטיל שלי, הוא היה יותר מוצלח.

       

        30/10/08 23:53:

      צטט: מיא 2008-10-30 23:15:05

      צטט: אירה ג 2008-10-30 21:34:57

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

       
       בהחלט. אני המעריצה מס' 1 של עצמי. תמיד הייתי. 

      בדיוק לשם אני שואפת.

       

        30/10/08 23:32:

      צטט: יוסיפון המקורי 2008-10-30 23:23:18

      צטט: מיא 2008-10-30 23:13:04

      וואו, אתה באמת חושב שלרוב האנשים יש אבא כה בעייתי כמו שאתה מתאר? אני מאוד מקווה שלא. אני חושבת שרוב האבאים פשוט אולי חוזרים מהעבודה עייפים ולא ממש שמים על הילדים שלהם וזה העניין. לאבא שלי בתוקף אמנותיותו היה המון זמן פנוי ואני זוכרת אותו ואותי מסתובבים המון - בים, במרינה, בשוק הפשפשים, ברחובות, בגלריות, בסטודיות (כך כותבים בעברית אגב) של אמנים אחרים. תיקונים בעברית - זו היתה המחלקה של אמא שלי. אבא שלי פשוט שנא חושך. בכל מקום הוא הדליק את כל האורות. אני חושבת שיש הפרעה רפואית כזאת. הוא שנא נורות חלשות והיה מחליף אותן תמיד לחזקות.

      ולילדים שלך תוכל כמובן להיות איזה אבא שתרצה ושתחליט. אין שום קללה שרובצת עליך.

       

       נו.

      אולי לא רוב האנשים חושבים כך.

      אני לפחות חושב חלק מזה על אבא שלי.

      והוא חי.

      וכשאני נפגש איתו הוא עסוק כ"כ בלהיות חשוב , חכם וצודק, שהוא הורג את כל האחרים שמסביבו .

      לא מזמן אמרתי לו.

      "בסדר, אל תקשיב לי. אני אוויר".

      כמו באיזה סיטקום אמריקאי מסריח עם צחוקים מודבקים

      רק שאצלנו מכונת הצחוקים כנראה הייתה מקולקלת.

      הוא אולי נעלב. אבל לא הבין שזו תגובה לעלבונות שהוא מטיח ולזה שהוא מקטין אותי.

       

      מכות קיבלת מאבא שלך?

      הוא העיר אותך פעם באמצע הלילה כדי לספר לך כמה שהוא לא מרוצה ממך?

       

       אגב,

      מה זה טראקבק? 

       צר לי על הכאב שלך, שאני מתארת שהוא חוויה ששותפים לה עוד ילדים, ואולי בעיקר בנים.

       

      אילו אבא שלי היה אומר לי שהוא לא מרוצה ממני, מה שהוא אף פעם לא עשה (וגם לא נתן לי מכות), זה בעיקר היה מצחיק אותי, כי היתה לי גם אמא שאמרה לי שאני הדבר הנפלא ביותר ביקום ולאבא שלי היה פן ילדותי שלא ממש איפשר לו להגיד שהוא לא מרוצה ממנה. קיצר, זה לא תסריט סביר.

       

        30/10/08 23:28:

      צטט: ylnr 2008-10-30 23:03:35


      רק ילד יכול להעיר למישהו אחר על החינוך שקיבל..

      וחתיכת אבא היה לך. כבר הזכרת אותו בהערצה פה ושם , עכשיו זה ברור גם למה.

      לא משנה מה למדת ממנו, נראה שהיה לכם קשר מיוחד אפשר לו ללמד ולך ללמוד.

      מעניין אם הרגשת כך כשזה קרה, כשלמדת בפועל משהו חדש ממנו, או שזו ראיה בפרספקטיבה של הזמן.

       

       כן ולא. מצד אחד רבתי איתו המון, ומצד שני הייתי גאה בכל מיומנות, בעיקר האמנותיות - וכל מיומנות כזאת היתה ציון דרך בשבילי ובעיקר כשהגעתי למצב שביצעתי אותה לבד ובאופן מושלם והייתי זוכה לאישור שלו עד שאנשים לא היו מבחינים למשל בין יציקה שלו ליציקה שלי. זה עניין טכני אבל אני הייתי בעננים. בכלל כל העניינים הטכניים האלה, לעשות אותם טוב, היו ערך עליון בשבילו. לא רק האמנות, היצירה, הרעיון, אלא גם הביצוע המושלם. העבודה השחורה. ואת זה למדתי ממנו.

       

        30/10/08 23:23:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-30 22:49:38

      צטט: אלת האש 2008-10-30 22:41:07

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-30 22:35:20

      מה זה, ממתי כל זה?! אבהים אדירים!

      אני דווקא ההיפך. לא לימדתי אותם כלום, חוץ מאולי אולי - אני מקווה שלפחות את זה - לא לפחד מחושך.

      דניאלה, אם אני תופסת אותך אני מכבסת אותך.

      הרילרט הזה, מה זה? זו התאבדות, עדיף מיגרנה, זה הרג אותי. הייתי מוכנה לתרום את עצמי למדע היום.

      את חייבת לי.

       

      חמודה, אם את לא מוכנה למות, סימן שהמיגרנה שלך לא מספיק קשה.

      לא כיחדתי. דברים כהוויתם אמרתי ואני שמחה לראות שהכדור עזר.

      אין בעד מה 

       דניאלה - אני ראיתי אותה עם מיגרנה וראיתי אותה עם הכדור המצוין שהמלצת לה עליו - ואני מייעצת לך מעומק הלב - נוסי על נפשך הטהורה.

       

        30/10/08 23:23:

      צטט: מיא 2008-10-30 23:13:04

      וואו, אתה באמת חושב שלרוב האנשים יש אבא כה בעייתי כמו שאתה מתאר? אני מאוד מקווה שלא. אני חושבת שרוב האבאים פשוט אולי חוזרים מהעבודה עייפים ולא ממש שמים על הילדים שלהם וזה העניין. לאבא שלי בתוקף אמנותיותו היה המון זמן פנוי ואני זוכרת אותו ואותי מסתובבים המון - בים, במרינה, בשוק הפשפשים, ברחובות, בגלריות, בסטודיות (כך כותבים בעברית אגב) של אמנים אחרים. תיקונים בעברית - זו היתה המחלקה של אמא שלי. אבא שלי פשוט שנא חושך. בכל מקום הוא הדליק את כל האורות. אני חושבת שיש הפרעה רפואית כזאת. הוא שנא נורות חלשות והיה מחליף אותן תמיד לחזקות.

      ולילדים שלך תוכל כמובן להיות איזה אבא שתרצה ושתחליט. אין שום קללה שרובצת עליך.

       

       נו.

      אולי לא רוב האנשים חושבים כך.

      אני לפחות חושב חלק מזה על אבא שלי.

      והוא חי.

      וכשאני נפגש איתו הוא עסוק כ"כ בלהיות חשוב , חכם וצודק, שהוא הורג את כל האחרים שמסביבו .

      לא מזמן אמרתי לו.

      "בסדר, אל תקשיב לי. אני אוויר".

      כמו באיזה סיטקום אמריקאי מסריח עם צחוקים מודבקים

      רק שאצלנו מכונת הצחוקים כנראה הייתה מקולקלת.

      הוא אולי נעלב. אבל לא הבין שזו תגובה לעלבונות שהוא מטיח ולזה שהוא מקטין אותי.

       

      מכות קיבלת מאבא שלך?

      הוא העיר אותך פעם באמצע הלילה כדי לספר לך כמה שהוא לא מרוצה ממך?

       

       אגב,

      מה זה טראקבק? 

        30/10/08 23:22:

      צטט: shining 2008-10-30 22:49:06

      זכית!

       ואני קולטת את זה ככל שהזמן עובר

       

        30/10/08 23:21:

      צטט: batia b 2008-10-30 22:42:22


      הוא לימד אותך אנושיות, הבנת הזולת, רגישות. והוא עשה את זה באופן מאוד מוצלח.

       תוך כדי מריבות עד לב השמיים, אבל נעזוב את זה עכשיו...

       

        30/10/08 23:20:

      צטט: inspire 2008-10-30 22:37:40

      הממ... אבא שלי לימד אותי לזהות אמהות שוות. זה גם כן משו.

       

       כמה נשים היו לו? לשלי - 4.

       

        30/10/08 23:19:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-30 22:35:20

      מה זה, ממתי כל זה?! אבהים אדירים!

      אני דווקא ההיפך. לא לימדתי אותם כלום, חוץ מאולי אולי - אני מקווה שלפחות את זה - לא לפחד מחושך.

       אבא שלי לא פחד מחושך. הוא תיעב חושך. דמייני לצורך העניין את גאיידמק.

       

        30/10/08 23:18:

      צטט: אסתרליין 2008-10-30 22:03:45


      יש בקטע הזה משהו שבא לך לצרוח...: גם אני רוצה!!!

      איזה יופי.*

       

      אין טעם להתפלסף יותר מידיי, זה פשוט וזה בועט.

       

      "לשעבר אלא מה?"....כתבת ואהבתי.

       

       

       תודה. יש גבול באמת לביקורת שאפשר לסבול על קודש הקודשים שלך, על הדברים היקרים ביותר ללבך. או כמו שאדמונדו דה אמיצ'יס היה כותב - על איטליה.

       

        30/10/08 23:15:

      צטט: מאי א. 2008-10-30 21:39:33


      מיא

      פוסט נפלא, מרגש 

      גרמת לי להתגעגע לאבא שלי

      מאי

       תודה. אני גם התרגשתי כל הימים האחרונים, כשחיברתי את הרשימה הזאת בראש.

       

        30/10/08 23:15:

      צטט: אירה ג 2008-10-30 21:34:57

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

      עכשיו הירוק מתפשט לי על הפנים. החושך שלך שחור בהיר, אם את יכולה להגיד כאלה דברים לעצמך על עצמך .  

       

       בהחלט. אני המעריצה מס' 1 של עצמי. תמיד הייתי. 

        30/10/08 23:13:

      צטט: יוסיפון המקורי 2008-10-30 21:16:52

      זכית!

      לא רק שאבא שלך לימד אותך. אלא שהוא בכלל היה פנוי כדי ללמד.

      להבנתי רוב האנשים חושבים:

      "מה אבא שלי לימד אותי? 

      אבא שלי לימד אותי שאני אפס.

      שאני קטן ומושתן

      שאני יכול הרבה יותר אבל לא מתאמץ.

      שאם רק הייתי משקיע הייתי מגיע ל..

      לאן? 

      שחבל שהוצאתי 99 במבחן. הרי אם הייתי קצת מתאמץ היה יכול לצאת 100

      שחבל שקניתי נעליים כאלו מכוערות. הרי אם הייתי מוסיף שקל בטח הייתי יכול למצוא משהו יפה.

       

      גם אבא שלי לימד אותי בדיחות גסות

      וגם לימד אותי איך לספר אותן כשזה הכי לא מתאים

      וגם סיפר אותן כשאני שומע

      כשאני נעלב

      כשאני נעלב בשבילו

      בגללו

      בגלל שהוא אבא שלי.

       

      אבא שלי לא נתן לי לאחוז משוט בגיל שנה

      או בכלל להתנסות

      הרי אם אני אנסה אני אכשל

      אין סיכוי שאני אצליח

      כשניסתי, הוא מיד לקח את המשוט לידיו.

      חו"ח שלא אסתכן

      ואסכן את כולם 

       

      אבא שלי קפץ ממטוסים

      אז ברור שאני לא יכול

      אפילו לא מהמקפצה בבריכה 

       

      אבא שלי סיים תואר

      בהצטיינות

      אז מה הסיכויים שאני אצליח להכין ש.ב.

      (אפילו של כיתה ג')

       

      לאבא שלי יש עברית מושלמת

      (כך לפחות הוא חושב)

      אז איך אני מעיז לומר שתי ילדים

      כן,

      הוא לימד אותי להעיר

      ולהציק

      ושוב להעיר

      ולהציק

      לאלו שטועים 

      "

       

      נראה לי מספיק.

      די 

       

      אז מיא (אהבתי את האומץ לתת לילדה שם שהוא בכלל שם עצם בארמית), אני מרגיש שאת צריכה לראות את כל האור הגדול שאבא שלך העביר אליך גם אם הוא לא אמר שככה מגרשים את החושך.

      כי ככה בדיוק עושים את זה.

       

      מקנא! 

      מקווה להיות לילדים שלי קצת יותר כמו אבא שלך וקצת פחות כמו האבא הפרטי שלי. 

       וואו, אתה באמת חושב שלרוב האנשים יש אבא כה בעייתי כמו שאתה מתאר? אני מאוד מקווה שלא. אני חושבת שרוב האבאים פשוט אולי חוזרים מהעבודה עייפים ולא ממש שמים על הילדים שלהם וזה העניין. לאבא שלי בתוקף אמנותיותו היה המון זמן פנוי ואני זוכרת אותו ואותי מסתובבים המון - בים, במרינה, בשוק הפשפשים, ברחובות, בגלריות, בסטודיות (כך כותבים בעברית אגב) של אמנים אחרים. תיקונים בעברית - זו היתה המחלקה של אמא שלי. אבא שלי פשוט שנא חושך. בכל מקום הוא הדליק את כל האורות. אני חושבת שיש הפרעה רפואית כזאת. הוא שנא נורות חלשות והיה מחליף אותן תמיד לחזקות.

      ולילדים שלך תוכל כמובן להיות איזה אבא שתרצה ושתחליט. אין שום קללה שרובצת עליך. 

       

        30/10/08 23:03:


      רק ילד יכול להעיר למישהו אחר על החינוך שקיבל..

      וחתיכת אבא היה לך. כבר הזכרת אותו בהערצה פה ושם , עכשיו זה ברור גם למה.

      לא משנה מה למדת ממנו, נראה שהיה לכם קשר מיוחד אפשר לו ללמד ולך ללמוד.

      מעניין אם הרגשת כך כשזה קרה, כשלמדת בפועל משהו חדש ממנו, או שזו ראיה בפרספקטיבה של הזמן.

       

        30/10/08 22:57:

      צטט: אלת האש 2008-10-30 21:07:21

      צטט: מיא 2008-10-30 21:01:56

      צטט: tuvi-po 2008-10-30 19:23:56


      אביך לימד אותך להיות בנאדם.

      זה כל מה שאני הייתי אומר על אבי.

      ואין יותר צורך בגרם אחד יותר מזה

       אני כל כך מסכימה איתך.

       

      זה כאילו כל כך מעט ולמעשה כל כך הרבה, וכל כך הרבה אנשים לא קיבלו בבתיהם את זה בדיוק.

      להתייחס לזולת כאל יש, קיים, לא לאיין אותו. להתייחס לרצונותיו, לרגשותיו, למאווייו, לדעותיו, לא לדרוך עליו, לא להתעלם ממנו. כי התעלמות היא הכי כואבת. אפילו שברי הזכרונות שחולפים לי עכשיו כשאני כותבת את זה חותכים וכואבים.

       

      אתה אחד הבודדים שכשהייתי בתקופה הקשה שלי וקראתי אותך וכשכתבת לי, ידעתי שאני אולי מטורפת, אבל אני לא לבד. כלומר לא בטירוף אלא בשאיפה שלי להגינות ולתמיכה. 

       

       

      להיות בן אדם לא לומדים בבית.

      להיות בן אדם, זה אתה כשאתה גדל, ומחליט להיות בן אדם, למרות ובגלל כל מה שהיה או לא היה.

      הרצון להיות בן אדם טוב יותר ממה שלימדו אותך.

      מודעות, רצון ויותר מכל רגישות ולא רק לעצמך.

       כבר דיברנו על זה - שעם כפית זהב בפה אתה יכול לצאת אדם טוב ואדם רע ומהמיץ של הזבל אותו כנ"ל. והיכרנו אנשים כאלה וכאלה. הבחירה תמיד שלך.

       

        30/10/08 22:55:

      צטט: אוסטרליה 2008-10-30 21:05:45

      צטט: מיא 2008-10-30 20:53:53

      צטט: איילת יוגה 2008-10-30 19:17:16


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

          

       

       התרגשתי מהתגובה שלך. באמת. את יודעת מה? מחמיא לי לחשוב ככה, ואולי בעתיד עוד אגיע לתפוצה שבאמת תגרום לי לחשוב שתרמתי אור קטנטנטן.

       

      איילת מאז שהכרתי את מיא היא הדליקה לי את האור הכי גדול

       ואת לי גם אור, אל תשכחי.

       

        30/10/08 22:54:

      צטט: אוסטרליה 2008-10-30 20:52:01


      שכחת להיות בן אדם

      אבל את במילא כזאת :))))

       כן, בסוף למדתי להיות.

       

        30/10/08 22:49:

      צטט: אלת האש 2008-10-30 22:41:07

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-30 22:35:20

      מה זה, ממתי כל זה?! אבהים אדירים!

      אני דווקא ההיפך. לא לימדתי אותם כלום, חוץ מאולי אולי - אני מקווה שלפחות את זה - לא לפחד מחושך.

      דניאלה, אם אני תופסת אותך אני מכבסת אותך.

      הרילרט הזה, מה זה? זו התאבדות, עדיף מיגרנה, זה הרג אותי. הייתי מוכנה לתרום את עצמי למדע היום.

      את חייבת לי.

       

      חמודה, אם את לא מוכנה למות, סימן שהמיגרנה שלך לא מספיק קשה.

      לא כיחדתי. דברים כהוויתם אמרתי ואני שמחה לראות שהכדור עזר.

      אין בעד מה 

        30/10/08 22:49:
      זכית!
        30/10/08 22:42:

      הוא לימד אותך אנושיות, הבנת הזולת, רגישות. והוא עשה את זה באופן מאוד מוצלח.
        30/10/08 22:41:

      צטט: דניאלה לונ 2008-10-30 22:35:20

      מה זה, ממתי כל זה?! אבהים אדירים!

      אני דווקא ההיפך. לא לימדתי אותם כלום, חוץ מאולי אולי - אני מקווה שלפחות את זה - לא לפחד מחושך.

      דניאלה, אם אני תופסת אותך אני מכבסת אותך.

      הרילרט הזה, מה זה? זו התאבדות, עדיף מיגרנה, זה הרג אותי. הייתי מוכנה לתרום את עצמי למדע היום.

      את חייבת לי.

       

        30/10/08 22:37:

      הממ... אבא שלי לימד אותי לזהות אמהות שוות. זה גם כן משו.

       

        30/10/08 22:35:

      מה זה, ממתי כל זה?! אבהים אדירים!

      אני דווקא ההיפך. לא לימדתי אותם כלום, חוץ מאולי אולי - אני מקווה שלפחות את זה - לא לפחד מחושך.

        30/10/08 22:03:


      יש בקטע הזה משהו שבא לך לצרוח...: גם אני רוצה!!!

      איזה יופי.*

       

      אין טעם להתפלסף יותר מידיי, זה פשוט וזה בועט.

       

      "לשעבר אלא מה?"....כתבת ואהבתי.

       

       

        30/10/08 22:00:

      צטט: איריתה@ 2008-10-30 20:25:33


      את החושך, גירשת לבד.

      הרי אבא נתן לך את כל הכלים לזהות אותו...

      איריתה

       

       אם את מתכוונת למה שאני חושבת, אז את בעצם צודקת לגמרי. נשיקה

        30/10/08 21:59:

      צטט: פ. השקד 2008-10-30 20:11:28

      היום כבר לא מייצרים יותר אבאים כאלו.

       באמת? דווקא בעלי לשעבר די מתקרב לסטייל הזה, רק ילדינו האנטיפטיים לא ממש מוכנים לשמוע. אבל דומה.

       

        30/10/08 21:49:

      צטט: חץ עין נץ 2008-10-30 19:56:39



      לרכוב על אופניים

       בחיים אבל בחיים לא נסעתי על אופנים

      לרכוב על סוס

      את עושה צחוקים. בחורת הגונות ......האמת? היה אבא רציני האבא שלך

       טוב.... קיצרתי קצת.... ותודה על ההשקעה הפנומנלית, כרגיל אצלך. כמובן שאיני בחורה הגונה, ואבי הדבר האחרון שיכולת להגיד עליו היה שהוא בנאדם רציני. הוא מת ביום שבת, וכשביום שישי לפני כן באנו אליו, בני הצעיר ואני, פצחנו במרתון של בדיחות גסות.

       

        30/10/08 21:39:


      מיא

      פוסט נפלא, מרגש 

      גרמת לי להתגעגע לאבא שלי

      מאי

        30/10/08 21:34:

      צטט: מיא 2008-10-30 21:06:09

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

      עכשיו הירוק מתפשט לי על הפנים. החושך שלך שחור בהיר, אם את יכולה להגיד כאלה דברים לעצמך על עצמך .  

        30/10/08 21:16:

      זכית!

      לא רק שאבא שלך לימד אותך. אלא שהוא בכלל היה פנוי כדי ללמד.

      להבנתי רוב האנשים חושבים:

      "מה אבא שלי לימד אותי? 

      אבא שלי לימד אותי שאני אפס.

      שאני קטן ומושתן

      שאני יכול הרבה יותר אבל לא מתאמץ.

      שאם רק הייתי משקיע הייתי מגיע ל..

      לאן? 

      שחבל שהוצאתי 99 במבחן. הרי אם הייתי קצת מתאמץ היה יכול לצאת 100

      שחבל שקניתי נעליים כאלו מכוערות. הרי אם הייתי מוסיף שקל בטח הייתי יכול למצוא משהו יפה.

       

      גם אבא שלי לימד אותי בדיחות גסות

      וגם לימד אותי איך לספר אותן כשזה הכי לא מתאים

      וגם סיפר אותן כשאני שומע

      כשאני נעלב

      כשאני נעלב בשבילו

      בגללו

      בגלל שהוא אבא שלי.

       

      אבא שלי לא נתן לי לאחוז משוט בגיל שנה

      או בכלל להתנסות

      הרי אם אני אנסה אני אכשל

      אין סיכוי שאני אצליח

      כשניסתי, הוא מיד לקח את המשוט לידיו.

      חו"ח שלא אסתכן

      ואסכן את כולם 

       

      אבא שלי קפץ ממטוסים

      אז ברור שאני לא יכול

      אפילו לא מהמקפצה בבריכה 

       

      אבא שלי סיים תואר

      בהצטיינות

      אז מה הסיכויים שאני אצליח להכין ש.ב.

      (אפילו של כיתה ג')

       

      לאבא שלי יש עברית מושלמת

      (כך לפחות הוא חושב)

      אז איך אני מעיז לומר שתי ילדים

      כן,

      הוא לימד אותי להעיר

      ולהציק

      ושוב להעיר

      ולהציק

      לאלו שטועים 

      "

       

      נראה לי מספיק.

      די 

       

      אז מיא (אהבתי את האומץ לתת לילדה שם שהוא בכלל שם עצם בארמית), אני מרגיש שאת צריכה לראות את כל האור הגדול שאבא שלך העביר אליך גם אם הוא לא אמר שככה מגרשים את החושך.

      כי ככה בדיוק עושים את זה.

       

      מקנא! 

      מקווה להיות לילדים שלי קצת יותר כמו אבא שלך וקצת פחות כמו האבא הפרטי שלי. 

        30/10/08 21:07:

      צטט: מיא 2008-10-30 21:01:56

      צטט: tuvi-po 2008-10-30 19:23:56


      אביך לימד אותך להיות בנאדם.

      זה כל מה שאני הייתי אומר על אבי.

      ואין יותר צורך בגרם אחד יותר מזה

       אני כל כך מסכימה איתך.

       

      זה כאילו כל כך מעט ולמעשה כל כך הרבה, וכל כך הרבה אנשים לא קיבלו בבתיהם את זה בדיוק.

      להתייחס לזולת כאל יש, קיים, לא לאיין אותו. להתייחס לרצונותיו, לרגשותיו, למאווייו, לדעותיו, לא לדרוך עליו, לא להתעלם ממנו. כי התעלמות היא הכי כואבת. אפילו שברי הזכרונות שחולפים לי עכשיו כשאני כותבת את זה חותכים וכואבים.

       

      אתה אחד הבודדים שכשהייתי בתקופה הקשה שלי וקראתי אותך וכשכתבת לי, ידעתי שאני אולי מטורפת, אבל אני לא לבד. כלומר לא בטירוף אלא בשאיפה שלי להגינות ולתמיכה. 

       

       

      להיות בן אדם לא לומדים בבית.

      להיות בן אדם, זה אתה כשאתה גדל, ומחליט להיות בן אדם, למרות ובגלל כל מה שהיה או לא היה.

      הרצון להיות בן אדם טוב יותר ממה שלימדו אותך.

      מודעות, רצון ויותר מכל רגישות ולא רק לעצמך.

        30/10/08 21:06:

      צטט: אירה ג 2008-10-30 19:51:40

      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.

       שלא יצנח לו כלום. את יודעת מה הקילול האולטימטיבי שלי לגברים שאני עוזבת? שלא יהיה לו אותי. זה הכל. גבר שהייתי איתו לא ישכח אותי לעולם.

       

        30/10/08 21:05:

      צטט: מיא 2008-10-30 20:53:53

      צטט: איילת יוגה 2008-10-30 19:17:16


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       התרגשתי מהתגובה שלך. באמת. את יודעת מה? מחמיא לי לחשוב ככה, ואולי בעתיד עוד אגיע לתפוצה שבאמת תגרום לי לחשוב שתרמתי אור קטנטנטן.

       

      איילת מאז שהכרתי את מיא היא הדליקה לי את האור הכי גדול

        30/10/08 21:01:

      צטט: tuvi-po 2008-10-30 19:23:56


      אביך לימד אותך להיות בנאדם.

      זה כל מה שאני הייתי אומר על אבי.

      ואין יותר צורך בגרם אחד יותר מזה

       אני כל כך מסכימה איתך.

       

      זה כאילו כל כך מעט ולמעשה כל כך הרבה, וכל כך הרבה אנשים לא קיבלו בבתיהם את זה בדיוק.

      להתייחס לזולת כאל יש, קיים, לא לאיין אותו. להתייחס לרצונותיו, לרגשותיו, למאווייו, לדעותיו, לא לדרוך עליו, לא להתעלם ממנו. כי התעלמות היא הכי כואבת. אפילו שברי הזכרונות שחולפים לי עכשיו כשאני כותבת את זה חותכים וכואבים.

       

      אתה אחד הבודדים שכשהייתי בתקופה הקשה שלי וקראתי אותך וכשכתבת לי, ידעתי שאני אולי מטורפת, אבל אני לא לבד. כלומר לא בטירוף אלא בשאיפה שלי להגינות ולתמיכה. 

       

        30/10/08 20:53:

      צטט: איילת יוגה 2008-10-30 19:17:16


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       התרגשתי מהתגובה שלך. באמת. את יודעת מה? מחמיא לי לחשוב ככה, ואולי בעתיד עוד אגיע לתפוצה שבאמת תגרום לי לחשוב שתרמתי אור קטנטנטן.

        30/10/08 20:52:


      שכחת להיות בן אדם

      אבל את במילא כזאת :))))

        30/10/08 20:25:


      את החושך, גירשת לבד.

      הרי אבא נתן לך את כל הכלים לזהות אותו...

      איריתה

        30/10/08 20:11:
      היום כבר לא מייצרים יותר אבאים כאלו.
        30/10/08 19:56:


      לרכוב על אופניים

       בחיים אבל בחיים לא נסעתי על אופנים

      לרכוב על סוס

      את עושה צחוקים. בחורת הגונות לא רוכבת על סוסים, בספרדית קבלרוז  פרשים זה את יודעת מה ושאומרים את זה על בחורות זה נחשב להעלבה הכי גדולה. כי בחורה לא יכולה להית בתולה אחרי העניין הזה במיוחד שאזורים מסוימים של דרון אנקירה קבלרוז בהקשר של בחורות יפות זה ממש כאלה שעובודת בעבור כסף.  אולפני קבלרו בלוס אנג'לס היו לפחות בשנות ה90 האולפנים לפורנו הכי גדולים אחרי פלינט

       

      לשחק מטקות

       זה גם אני יודע לפחות בצורה תאורטית. למה מישוה רוצה לשחק מטקות? פעם אחת דווקא במירטל ביץ' בדרום קרולינה ה התחשק לי לשחק מטקות שהייתי שם בחופש. ואלה מאיפה ידוע מה זה מטקות? אבל אבל אני למדתי שאף פעם אי אפש רלדעת ומה שאתה לא שואל אתה אף פעם לא תדע.

      זה ככה שאני נוסע לחופש אני לוקח איתי כל מיני דברים אז למשל הייתי לוקח מחשב איתי (לא לאפטופ מחשב שלם גדול עם מסך ומדפסת לא סבלתי אז לאפ טופים) את יודעת איזה שלאפ זה לטוס ואו לנסוע עם מחשב בבגאז' לחופש? הייתי לוקח עשרים ספרים לקרא,  מאמר לכתוב, בד ציור לצייר ותווים לכמה שירים שרציתי לעבוד עליהם (עד היום אני יצאלחופש עם תווים) אבל שאני מגיע לחופש אז בסוף דווקא מתחשק לי משהו אחרלגמרי למשל  נגיד לדוג דגים ואין לי חכה? אז אני הולך לקנות חכה. פעם אחת בקנקון כמעט נסעתי חזרה לניו יורק להביא חכה. עד שמצאי חנות לחכות קניתי חכה הכי משוכללת . את חושבת שתפסתי דג? אפילו אל סרדין אבל בעבור שהחכה לא תחזור בתולה לניו יורק קניתי דג בחנות ותליתי אותו על החכה וככה הצתלמתי  בשביל החברה ובעבור שלא יגידו עלי שאני שוויצר דווקא קניתי דג קטן מאוד. 

      בקיצור דווקא באותו היום בא לי מטקות הלכתי לחפש מטקות 

       עכשיו שמה זה הדרום העמוק, זה לא ניו יורק ולא גריניץ' וילאג' (שמה די כיף להיות יהודי כי הם שונאים יניקז יורת מאשר הם שונאים יהודים בכל מקרה הם לא אוהבים זרים והפעם האחרונה שהיגעו לשם צעירים יהודים  וכושי להסביר להם בעניין רישום מצביעים זה נגמר בשלוש גוויות בביצה הקרובה ואפילו עשו על זה סרט)  בקיצור אני רואה בכביש ליד המלונות כאלה חנויות של מוצרי ספורט עם גלשנים ומגבות וכאלה מין דברים ואני אומר לזוגתי בואי ניראה אם יש להם מטקות זה חניות כאלה גדולות עם חניה וחלון ראווה ענק . ואני אומר לה פה איך אני אסביר להם מה אני רוצה? פינג פונג לחוף מה אני אומר. אני נכנס פנימה וליפני שאני אומר מר לוטארטאדל (זה ככה שמה הם קוראים אחד לשני לוטארדאל זה היה גנרל שרכב עם ג'נרל לי במלחמת האזרחים וכל מיני שמות כאלה של ג'נרלים של הפדרציה ) אני שומע מהצד השני "מוששששהה תיראה זאת השרמוטה  מה היא מחטטת בבגדיד ים ותיראה מה השמן רוצה! " (השמן זה אני) היה להם מטקות קניתי לא שיחקתי נגררו איתי איזה עשר שנים בסוף יום אחד הלכו לאיבוד באיזה טיסה לאן שהוא. אז למה לממודלשחק מטקות? אנ את הילדה שלי אין סכנה שאלמד אותה.

      לשחק פינג פונג

      זה דווקא ידעתי ואפילו הפסדתי הרבה פעמים לאלוף הארץ עוד שהיה ילד. דרור פולאק היה בכיתה ז אנחנו היינו בי"ב היה נותן לנו פור 20:0 וומנצח אותנו....

      לשחק טניס

      לא שיחקתי אבל הייתי חובט איזה שהיא תקופה בקיר. תגידי את לא מיזע קצת יותר מדי? כל כך הרבה התעמלות? מה אולי תעשי קצת סקס במקום להתרוצץכל כךה הרבה?

      לחתור בסירה

      מה יש ללמוד? גם על זה יש לי סיפור. אני נולדתי במושב היינו ילדים הינו עובדים בחופש ונוסעים לתל אביב ליום כיף אני ככה מדבר גיל 13 ארבעעשרה. היה לנו תירגולת

      תחנה מרכזית צגיעים בצהרים מוקדם

      גלידה בתחנה המרכזית (היה מונטאנה כזה בתחנה המרכזית)

      פלאפל איפה שהוא אני אל זוכר אני חשוב באיבן גבירול כי משםהיינו הולכים ברגל לירקון

      סירה בירקון חותרים שעה חוזרים אוטובוס לגני התערוכה קיר המוות קארטינג והביתה

       ואז כבר היינו מתחלקים לזוגות וכל אחד היהמנסה לקחת בסירה שלו את הכי שווה בכיתה וזה אל היה צחוק טוב הלכנו לירקון אני דווקא קיבלתי מישהיא שממש אבל ממש היתה המלכה של הכיתה נסענו בירקון חתרתי בסירה חזרנו לחוף מבטחים נעמדתי בצד של הסירה רגל פה בסירה ורגל שם על המזח ככה בנושאלנטיות ג'נטלמניתלעזור לה לרדת בכל אופן מדובר במלכה של הכיתה! ככה היא יורדת ועוד נשענת עלי ויי עלה לי הלחץ דם לורידים של הכליות......ואז לפתע פתאום הסירה מתחילה ככה להתרחק מהמזח ואני מתחיל לתרגל שפאגאט ואאאאאאאאאאאאווווווווו פלאאאאץ' עכשיו אנחנו מדברים על הירקון בימים החשוכים שלו. להזכיר לך אחרי שניקו אותו סשה אלתרמן כמעט מתה רק מלהריח את המים .

      עד היום לא מפסיקים לספר את הסיפור הזה זוה היה ב1967! את במינה על מה אני מדבר?

      לחתור בקיאק

      לא בעיה אני לא נכנס בחור הקטן הזה NEXT

      לחתור בקאנו

      הא? שו האדה? מה זה?

      להשיט מפרשית

       זה דווקא הבתי ועכשיו אני דווקא לפימים חושב על איזה מפרשית קטנה לשות לאופק. רק לא תמיד יש לנו זמן לחלומות שלנו

      להחזיק הגה של יאכטה

      נו באמת

      לקשור קשרים ימיים

      כנ"ל מה זה הייתם בצופים? 

      לצבוע קיר

      לטייח קיר

      עוד מעט טני מתחי ישפוצים אני אקרא לך

      לבנות מנוף

      לפסל בחימר

      לעשות יציקת גבס

      לבנות קובייה (ותיבה ופירמידה וחרוט וגליל וצורות הנדסיות מורכבות)

      לעשות אמבטיה לכלב

      לצייר חתול (וסוס ופיל ומכונית ומטוס ואונייה)

      לצייר אדם ביחסי מידות נכונים, ופנים 

      לצייר סוגי פונטים לכותרת

      לכוון ולירות חצים למטרה

      לבנות קשת וחצים

      לשחק ביליארד

      לשחק סנוקר

      לשחק באולינג

      לשחק פֶּטאנק

      לשחק כדורעף

      לזרוק פריזבי

      לתפוס פוטבול

      רק כדור רגל לא למד אותך. אבל פוטבול זה חשוב. את שמת לב שהשנה גם הדובים משיקאגו וגם הג'יאנטס מובילים? זה הולכת להיות שנה מענינית

      לבנות חכה ולדוג בחכה

      זה חשוב אם היית בקנאקון והית צריכה לדוג אין סכנה שהיית מסתובבת שם בשכונה הזאת עם המקסיקנים הלימים הללו בעבור שחשקה נפשך לדג אלא היית בונה לעצמך חכה. זה משהו!

      לבנות עפיפון (תלת מימדי!) ולהעיף אותו

      עיונים זה כיף לא צריך לבנות אפשר לקנות גם עפיפון פושטי של כמה דולאר עם הילדים? זה כיף אדיר.

      לקשט עוגה

      נו ברצינות העוגה האחונה שאפיתי היתה בשנת 1982וגם כן יצאה מאפן.

      להכין תחפושת

      לאפר ליצן

      לצלם תמונות בעלות ערך

      להסתכל ביצירת אמנות

      לתלות תמונה על קיר

      את כל תולדות האמנות

      את חוקי הפרספקטיבה

      להבין קצת איטלקית

      לבשל פסטה

      לבשל רוטב לפסטה

      לשתות יין

      לעשות גבינה

      צהובה או לבנה?

      לבחור ירקות ופירות

      לשתול

      לבחור שטיח

      לקנות עתיקות

      את כל ההיסטוריה של העולם

      המון בדיחות גסות

      לערבב פיגמנטים

      זה אני לא במין

      להעריך עבודה טובה

      להעריך זיוף טוב

      לא לפחד מצבעוניות

      לא לפחד מטעמים

      לא לפחד מדברים חדשים

      להתיידד עם אנשים מתרבויות אחרות

      אף פעם לא להתבייש בגוף

      לראות את עצמי קודם-כל כאדם ורק אחר-כך כאשה

      למרוד בממסד

      החוכמה זה לשנות בלי לריב (אבל זה למדתי ארחי הרבה שנים...)

      להזדהות עם פועלים

      לאהוב יופי

      לשנוא חושך  

       

      אבא שלי לא לימד אותי רק דבר אחד - איך לגרש את החושך

      חושך אחד AT A TIME לא כולם ביחד

       

      האמת? היה אבא רציני האבא שלך

        30/10/08 19:51:
      הוא לימד אותך לגרש חושך של אחרים. הדלקת לי את הלילה מושלמת שכמותך. ואל תתני לנערים זבי חוטם (הלוואי שצנחו לו המניות) להרוס לך את היום.
        30/10/08 19:23:


      אביך לימד אותך להיות בנאדם.

      זה כל מה שאני הייתי אומר על אבי.

      ואין יותר צורך בגרם אחד יותר מזה

        30/10/08 19:17:


      באמת פוסט מרגש.

      נשמע שהוא היה אבא מאוד נוכח.

      לדעתי, בכך שהוא הביא אותך לעולם, הוא תרם הרבה מאוד למיגור החושך...

       

       

       

       

       

       

       

       

        30/10/08 19:15:
      כן, גם אני שואלת כל דבר שאני לא מבינה. אף פעם לא מפחדת שיחשבו שאני מפגרת. בתיכון המורים תמיד היו אומרים לי - למה רק את שואלת תמיד? אז הייתי עונה: אל תדאגו. אם אני שואלת, זה סימן שאפחד לא מבין.
        30/10/08 19:11:

      לי יש נטייה לקפדנות יתר בדברים מסויימים (בעיקר עבודה) שהיו לי לרועץ במשך השנים.

      אחת העבודות הראשונות שלי (כסטודנטית) היתה בניקיון בתים.

      אחד פיטר אותי כי ניקיתי יותר ממה שהתכוון.

      בגרפיקה, לא פעם שמעתי את המשפט המרגיז עד מפוצץ "תחפפי, אל תשקיעי כל כך, לא צריך".

      וכשבשיחה אני מתעקשת להבין את הכוונה במלואה, נוטים לייחס לי כבדות או לחילופין הצקה.

      זה די גרם לי להתכנס בראש שלי ולא לצפות להיות מובנת...

        30/10/08 19:06:
      דרך אגב, אני מאוד קפדנית בדברים האלו קריצה
        30/10/08 19:06:
      לדאבוני אותי הוא הפך למפלצת. וכשהילדים שלי אומרים לי על כל דבר מהזהמ'שנה, אני יוצאת מכליי השבירים.
        30/10/08 19:01:

      צטט: מיא 2008-10-30 18:41:19

       כן, גם לאבא שלי היתה התמדה אינסופית ופרפקציוניזם מטורף, עד כדי כך שהרבה פעמים הייתי מתייאשת ואומרת לו - למה לי לעשות? במילא אתה תעשה יותר טוב. והמחמאה הכי גדולה היתה כשהוא היה אומר שעשיתי משהו יותר טוב ממנו. הוא בכל דבר היה נוגע וממשש, מעביר יד לראות שהמשטח חלק. פסל, עץ, מתכת, בד. שנא גימור גרוע. היה מעמיד אותי לשייף שעות.

       

       

      הפרפקציוניזם של הורי גרם לי, בהפוכה, לאהוב דברים לא גמורים. חצי מפוענחים. חומרים מחוספסים. ליכלוך (לא בבית דווקא, אלא באמנות) וטעויות. 

        30/10/08 18:41:

      צטט: מיכל* 2008-10-30 17:31:09

      קודם כל העבודה של אביך מאוד מעניינת.

      ומאוד סבנטיז, מן הסתם נעשתה אז.

      צבעים בסיסיים, צורות גאומטריות, ומשחקי תלת מימד.

      הברגה מצידו.

       

      דבר שני, כייף לך שלימדו אותך את כל הדברים האלו 

      חלק גדול מהם עד היום אני רוצה ללמוד, אבל צריכה סיפתח.

      לימדתי את עצמי את השאר (לעשות גבינה, לעשות לחם, פטאנק, פול [לא סנוקר], להתבונן באמנות, להעריך איכות וזבל).

       

      מאבא שלי למדתי מהי התמדה וסבלנות (לראות אותו מתעסק באחד מתחביביו הוא אחד מתחביביי העיקריים).

      וגם שאימון הגוף הוא דרך חיים (הייתי נוסעת איתו לשחות לפני בית ספר, ביסודי, ובצבא כשהייתי יוצאת לחופשות, היינו יוצאים לריצה בפרדסים).

       כן, גם לאבא שלי היתה התמדה אינסופית ופרפקציוניזם מטורף, עד כדי כך שהרבה פעמים הייתי מתייאשת ואומרת לו - למה לי לעשות? במילא אתה תעשה יותר טוב. והמחמאה הכי גדולה היתה כשהוא היה אומר שעשיתי משהו יותר טוב ממנו. הוא בכל דבר היה נוגע וממשש, מעביר יד לראות שהמשטח חלק. פסל, עץ, מתכת, בד. שנא גימור גרוע. היה מעמיד אותי לשייף שעות.

       

        30/10/08 18:34:
      וכרגיל את לא מגזימה.
        30/10/08 18:17:
      אבא נדיר, חינוך מושלם, פוסט מקסים לגמרי. מושלמת.
        30/10/08 18:16:

      צטט: שושי פולטין 2008-10-30 17:50:17

      חינוך טוב או רע, אבל משעמם בטוח לא היה עם אבא שלך...

       

      זה בטוח.

        30/10/08 18:15:

      צטט: אלת האש 2008-10-30 17:44:57

      אני פשוט עדיין מרגישה מזעזע, המעיים שלי ממש מתהפכות בקבר.

      ואם לרוב הסכין תקועה מהעין לתוך המוח {זה בכאב ראש הרגיל} עכשיו הסכין תקועה בשכמות ומסתובבת.

      איפה הייתי-

       

      אהה כן באבות, אבא שלי היה אבא גרוע, אבל לא הכי גרוע, תמיד יש יותר גרוע.

      אבל בגלל שהוא היה כזה אני יצאתי כזאת, אז אני חושבת שכדאי לאודות על האמת, יצאתי ממש לא רע.

      היכולות שלי הן מתנה נהדרת.

      חוץ מזה שיש גם את הגנטיקה שהיא סוג של מתנה, גם כאן הוא תרם לי גנים טובים.

      אבא שלך היה מיוחד מאוד.

       

      אגב תסביך נטישה ממני? אני תמיד חוזרת.

      וגם, הבילארד הוא שם כולל למשחקי כדור שולחן, סנוקר הוא המשחק.

       

      ולא נראה לי שאמרתי מה שרציתי, המוח שלי מפוזר.

      אבל אני חייבת לאפס את עצמי. את יודעת.

       

       עצם האובדה שאת מתעקשת לאודות על האמת מסגירה שהמוח שלך עדיין מאודה, מאמי. וכן, יכולת הישרדות מופלאה וחוזק כמו שלך גם הם קלפים מנצחים לחיים, אין ספק.

       

        30/10/08 18:12:

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 17:34:08


       חסי - או תחת שלך, או תחת צפוני. לא מסתפקת בפחות.

       

        30/10/08 18:12:

      צטט: רנרט 2008-10-30 17:33:50

      הנה הזדמנות להגיב ברצינות: איזה כיף לך,ואיזה אבא נהדר.

       

      את רוב הרשימה שלך אני לא יודע לעשות עד עצם היום הזה!

       טוב, מותר לך פעם אחת אבל רק אחת להגיב אצלי ברצינות. 

      כן, אני חושבת שהוא היה איש מיוחד מאוד, אבל באמת בזמן אמיתי לא חשבתי שהוא היה אבא נהדר כי רוב הזמן הוא התנהג כמו ילד בן חמש.

      ובימים האחרונים כשחיברתי את הרשימה עלה בדעתי שזו רשימה מופלאה. 

       

        30/10/08 18:08:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-10-30 17:15:41


      את רואה למה חשוב להזמין אותי לכאן, כי אם הייתי מפספסת לא הייתי יודעת מה אני מפסידה. לדעת זה עניין מאוד מאוד רציני ובשביל זה צריך שמישהו ילמד אותנו. זכית, יקירתי, הרבה דברים שלמדת  "בזכות אבות" נקראים  גם אצלי בזכות הא או האם, תלוי . מה שבטוח הוא שהם חלק ממני ולא תמיד אפשר להפריד אותם מהאישיות שלי. כמה יפה שאת זוכרת לציין את מקור הלימוד והערכים כמו מעשה היומיום נמצאים תחת איצטלת, למדתי מאבי.

      22 הוא גיל מעניין אבל אני לא בטוחה בכל השאר.

      ניצה

       אני לא רק זוכרת שהם ממנו, אלא רבים - גם איפה ומתי נלמדו. ואני באמת לא חושבת שזה הגיל ובאמת באמת שאין לי בעיה להיות עם גבר צעיר ממני ולא אתנשא עליו אבל הבעיה התחילה כשהוא התנשא עליי וטען שאני נאיבית ולא מבינה איך העולם פועל. ואם העולם רע ומושחת? אז להשתלב בשיטה? ועובדה שגם בלי הררי כסף אני חיה לי את חיי בנוחות ובעונג שלא מביישים את הפוסטמות המדוגמות ביותר של כיכר המדינה.

       

        30/10/08 18:01:

      צטט: מיא 2008-10-30 17:45:28

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 16:54:31

      צטט: מיא 2008-10-30 16:41:04

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 15:58:03

       

       זהו, שכל התיזה הזאת שלך נראית לי מאוד מרחיקת לכת.

       

       

      זה בגלל שאת לא רואה תוצאות מיידיות של ההשפעה שלך והתרומה שלך לגירוש החושך.

        30/10/08 17:50:
      חינוך טוב או רע, אבל משעמם בטוח לא היה עם אבא שלך...
        30/10/08 17:45:

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 16:54:31

      צטט: מיא 2008-10-30 16:41:04

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 15:58:03


      זה אחד מהפוסטים היותר נוגעים ללב שקראתי אי פעם. רשימה לקונית לכאורה ורוויית געגועים והערכה.

       

      נדמה לי שהרשימה הארוכה של הדברים שלימד אותך אביך היא בדיוק מושלמת לגירוש חושך.

       

      ואת משתמשת בה לשם כך.

       

      סורה חושך !

       

      סאמי אוהבת אותך

       אני מתכוונת, במובן שלא מספיק שבנאדם ישאף לטוב ויאהב יופי וידע לבנות עפיפונים מנייר משי דק מן הדק, אם הוא מוקף בחברה אלימה, אטומה, עילגת, אדישה לניואנסים, בזה ליופי, שאיזה שימפנז יכול לכתוב בקפה פוסט על כמה הוא רצה לזיין "כוסית" אבל חברתה ה"דבה" נתקעה לו באמצע ברוב חוצפתה והרסה לו את התוכניות - ולזכות להמון תגובות משתתפות מצד נשים (!!!!!) ירחם השם, ואת באה עם הידע הלא רלוונטי שלך, כמו מה בין דוגמת טקסטיל פייזלי לדוגמת פפיטה, וכל העידון הזה שווה לתחת של קדרית כי כאילו איפה את חיה, בשלולית של המדמנה של הג'יפה של מי האפסיים של החרא של הבהמיות של הירקון איפה שמוצאים מזוודות מלאות בילדות בנות ארבע.

       

       

       

      העידון שלך מגרש את החושך, גם אם הוא להבת נר קטנטנה במדבר חשוך. לפחות הוא מאיר לך את הבועה שלך ואת סביבתך המיידית.

      נכון, גירוש מפלצות גדול עלייך, אבל אין דרך ללמד גירוש מפלצות. הדרך היחידה היא להיות מלאך בעצמך ולתת דוגמה אישית שתעורר רצון להיות כמוך.

      והיי בטוחה שהעושר הפנימי שלך מעורר רבים לשאת אלייך עיניים.

      (שמת לב פעם כמה כניסות יש לפוסטים שלך? על כל אלה את משפיעה)

       זהו, שכל התיזה הזאת שלך נראית לי מאוד מרחיקת לכת.

       

        30/10/08 17:44:

      צטט: מיא 2008-10-30 17:22:54

      צטט: אלת האש 2008-10-30 17:06:02


      הרבה שנים כשהייתי הולכת ברחוב והייתי רואה אבות עם הילדות שלהן, מחזיקים להם את היד, מחבקים אותם, מלטפים להם את השיער ומביטים בהם בעיניים אוהבות, ליבי היה מתכווץ בתוכי. היום במבט אחורה, אבא שלי לימד אותי על החיים יותר מכל ליטוף שיער מרכך. הוא לימד אותי לשרוד בכל מצב, להסתדר, להביט לחיים בעיניים ולא לפחד וגם אם פחדתי {אתמול הייתה לי שיחה מענגת עם הבן שלי על פחדים- נראה לי שווה פוסט, אבל קודם פוסט מיגרנה} לעמוד מול הפחד. כמובן שהוא לא ממש התכוון לכל אלה, אבל יצא לו. ובכל פעם שאני מביטה במראה יש לי את הצלקת הקטנה ליד העין מתנה ממנו, צלקת סקסית וחננית. *** חייבת ללכת..אבל שתדעי שאני באמצע...

       את לא תאמיני, אבל גמני קינאתי בילדות אחרות. חשבתי שאבא שלי בלתי נסבל, כי הוא היה עקשן ווכחן וממש לא אבהי אלא ילדותי וקפריזי. ואת עושה לי תסביך נטישה, שתדעי.

       

       

      אני פשוט עדיין מרגישה מזעזע, המעיים שלי ממש מתהפכות בקבר.

      ואם לרוב הסכין תקועה מהעין לתוך המוח {זה בכאב ראש הרגיל} עכשיו הסכין תקועה בשכמות ומסתובבת.

      איפה הייתי-

       

      אהה כן באבות, אבא שלי היה אבא גרוע, אבל לא הכי גרוע, תמיד יש יותר גרוע.

      אבל בגלל שהוא היה כזה אני יצאתי כזאת, אז אני חושבת שכדאי לאודות על האמת, יצאתי ממש לא רע.

      היכולות שלי הן מתנה נהדרת.

      חוץ מזה שיש גם את הגנטיקה שהיא סוג של מתנה, גם כאן הוא תרם לי גנים טובים.

      אבא שלך היה מיוחד מאוד.

       

      אגב תסביך נטישה ממני? אני תמיד חוזרת.

      וגם, הבילארד הוא שם כולל למשחקי כדור שולחן, סנוקר הוא המשחק.

       

      ולא נראה לי שאמרתי מה שרציתי, המוח שלי מפוזר.

      אבל אני חייבת לאפס את עצמי. את יודעת.

       

        30/10/08 17:43:

      צטט: שמעון מאיר 2008-10-30 16:45:17

      צטט: מיא 2008-10-30 16:32:43

      צטט: שמעון מאיר 2008-10-30 15:54:33

      עוד מעט קט תבוא ההזדמנות:

      באנו חושך לגרש.

      תדליקי חנוכיה ויהיה לך אור גדול.

      מיא, מתכון לסופגניות כבר יש לך שאת מתהדרת בשלל אומניות ?

       שמעון נשמה, אני חושבת באמת שתקצר ידן של הסופגחנוכיות לגרש את כל החושך המטפורי שעמישראל שרוי בו בעת הזאת, על הפערים, השחיתויות והאטימות הנוראה לסבלו של הזולת.

      היכן זה ? כל הרע הזה?

      לא הייתי מפריז.

      בכל זאת, המצב לא עד כדי כך גרוע_ה.

      עד חנוכה יש תקופה יפה של חשוון וכסלו....... יש גם גשם, ירוק וטבע (לא המניה טבע טבעי).

       איפה אתה חי?

      מקום רביעי בעולם המערבי בחוסר השוויון בחלוקת ההכנסות זה לא גרוע בעיניך?

      וראש ממשלה שעומד לדין?

      והשחיתות בממסד הציבורי?

      והאלימות ברחוב?

      והפשיעה המזוויעה בתוך המשפחה?

      הדולר, המניות וכל סוגי הטבע הידועים לאדם - על הזין שלי.

        30/10/08 17:34:

        30/10/08 17:33:

      הנה הזדמנות להגיב ברצינות: איזה כיף לך,ואיזה אבא נהדר.

       

      את רוב הרשימה שלך אני לא יודע לעשות עד עצם היום הזה!

        30/10/08 17:32:

      צטט: phoebe 2008-10-30 17:15:09

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:38:55

      ----------------------------------

      אבל רק יוגורט חמוץ רגיל...לא כל היוגורטים המחנונים שצצו עלינו..

      ומי שרוצה להביא אותה בעקיצה - לכתוש לתוך העיסה שן שום או שתיים..לערבב מעט....

      לסגור החיתול טוב טוב...לתלות אותו על הברז בכיור כל הלילה טיף טיפ...בבוקר מעדן!

       

      אז זה מה שעושים עם החיתול....!


      -ברור לכן שחשבתי על משו אחר לגמרי-

       

      לא - זה מה שעושים עם החיתול!

       

        30/10/08 17:31:

      קודם כל העבודה של אביך מאוד מעניינת.

      ומאוד סבנטיז, מן הסתם נעשתה אז.

      צבעים בסיסיים, צורות גאומטריות, ומשחקי תלת מימד.

      הברגה מצידו.

       

      דבר שני, כייף לך שלימדו אותך את כל הדברים האלו 

      חלק גדול מהם עד היום אני רוצה ללמוד, אבל צריכה סיפתח.

      לימדתי את עצמי את השאר (לעשות גבינה, לעשות לחם, פטאנק, פול [לא סנוקר], להתבונן באמנות, להעריך איכות וזבל).

       

      מאבא שלי למדתי מהי התמדה וסבלנות (לראות אותו מתעסק באחד מתחביביו הוא אחד מתחביביי העיקריים).

      וגם שאימון הגוף הוא דרך חיים (הייתי נוסעת איתו לשחות לפני בית ספר, ביסודי, ובצבא כשהייתי יוצאת לחופשות, היינו יוצאים לריצה בפרדסים).

        30/10/08 17:28:

      צטט: מיא 2008-10-30 17:18:14

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:42:15


      אגב אבות....ששלי מת כשהייתי קצת צעירה..ומה שנותר לי זו האהבה המטורפת למוסיקה..

      להיות קצת מטורפת בעצמי...

      לבשל בישולים בלי מתכונים....

       

      ולהשתלט למיא על התגובות...

       הבמה כולה שלך חסי, אבל אני מאוד אתמרמר אם לא תביאי לפה איזה תחת עסיסי

       

       

      אל נא תתמרמרי אהובתי בימים אלו...כאשר צעירונת את...

      יש לנו ימים יותר אפלים בנשיות שלנו..שימרי המירמור להם...

      ותחת עסיסי ?

      לזה התכוונת?

       

       

        30/10/08 17:23:

      צטט: meirav shavit 2008-10-30 17:11:28

      יפה. את יודעת הרבה!!!

      אבא שלי גם נגר, לימד אותי לראות  רק חושך.

      היום אני מזהה.

       יפים לך המשקפיים האלה בחושך.

       

        30/10/08 17:22:

      צטט: אלת האש 2008-10-30 17:06:02


      הרבה שנים כשהייתי הולכת ברחוב והייתי רואה אבות עם הילדות שלהן, מחזיקים להם את היד, מחבקים אותם, מלטפים להם את השיער ומביטים בהם בעיניים אוהבות, ליבי היה מתכווץ בתוכי. היום במבט אחורה, אבא שלי לימד אותי על החיים יותר מכל ליטוף שיער מרכך. הוא לימד אותי לשרוד בכל מצב, להסתדר, להביט לחיים בעיניים ולא לפחד וגם אם פחדתי {אתמול הייתה לי שיחה מענגת עם הבן שלי על פחדים- נראה לי שווה פוסט, אבל קודם פוסט מיגרנה} לעמוד מול הפחד. כמובן שהוא לא ממש התכוון לכל אלה, אבל יצא לו. ובכל פעם שאני מביטה במראה יש לי את הצלקת הקטנה ליד העין מתנה ממנו, צלקת סקסית וחננית. *** חייבת ללכת..אבל שתדעי שאני באמצע...

       את לא תאמיני, אבל גמני קינאתי בילדות אחרות. חשבתי שאבא שלי בלתי נסבל, כי הוא היה עקשן ווכחן וממש לא אבהי אלא ילדותי וקפריזי. ואת עושה לי תסביך נטישה, שתדעי.

       

        30/10/08 17:19:

      צטט: ארול 2008-10-30 16:43:03

      מה קשור חתול לגבינה?

      אתן חולבות אותו?! 

       אנחנו מעמידות אותו לשמור עליה, כמובן.

       

        30/10/08 17:19:

      צטט: מיא 2008-10-30 17:14:14

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:36:55


      חושך אמרת?

      יודעת שיש אנשים שבכלל לא רואים שיש חושך?הם בטוחים שהכל זורח כל הזמן...ורב הזמן מהתחת...

      אז זה שהבחנת בו - זה כבר לימוד בפני עצמו...

      עזבי לגרש..מה שמגרשים מגיח מאיזה חור אחר...לכי בתוך החושך.

      תפקחי עיניים - תראי שיש שם קצת אור....פיששש אחרי יום עבודה בתוך החימר אפילו אני לעצמי נשמעת קצת ניו אייג'ית...הצילוני!

       

       

       למה ניו אייג'ית כפרה, לפעמים צריך קצת אור. הלוואי שהיית מדברת ככה עם המעצב של חנות זארה בסנטר לפני שהפך אותה למערת האופל. היום הלכתי לשם בפעם הראשונה אחרי השיפוץ וחשכו עיניי - פשוטי כמשמעי.

       

      חי חי הייתי שם לפני יומיים עת שזפו עיניי את סרטו החדש של הוודי אלן.....

      אכן מערת אופל...האם שמת לב שפתאום צצה להם חנות בתוך חנות?

      כאילו,זארה כמו תמיד..ופתאום עלק בגדים שנראים כמו בגדי מעצבים.

      שאני קוראת להם בגדי מעצבנים.למה?כי התיפורים שלהם דומים לתחת שלי.

      סליחה בעצם,

      התחת שלי הרבה יותר יפה...עכשיו הוא רק קצת כואב......

       

       

        30/10/08 17:19:

      צטט: ארול 2008-10-30 16:43:03

      מה קשור חתול לגבינה?

      אתן חולבות אותו?! 

       

       סליחה שאני מתערבת, אריאל, אבל אין לך רסיטל להתכונן לו, עכשיו?

        30/10/08 17:18:

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:42:15


      אגב אבות....ששלי מת כשהייתי קצת צעירה..ומה שנותר לי זו האהבה המטורפת למוסיקה..

      להיות קצת מטורפת בעצמי...

      לבשל בישולים בלי מתכונים....

       

      ולהשתלט למיא על התגובות...

       הבמה כולה שלך חסי, אבל אני מאוד אתמרמר אם לא תביאי לפה איזה תחת עסיסי

       

        30/10/08 17:16:

      צטט: נעמית 2008-10-30 16:41:33


      את מושלמת! וגם נראית טוב!

      אפשר להציע לך נישואין?

      חיוך

       אני עם מוסדות גמרתי!

       


      בזכות האב או האם, תלוי


      את רואה למה חשוב להזמין אותי לכאן, כי אם הייתי מפספסת לא הייתי יודעת מה אני מפסידה. לדעת זה עניין מאוד מאוד רציני ובשביל זה צריך שמישהו ילמד אותנו. זכית, יקירתי, הרבה דברים שלמדת  "בזכות אבות" נקראים  גם אצלי בזכות הא או האם, תלוי . מה שבטוח הוא שהם חלק ממני ולא תמיד אפשר להפריד אותם מהאישיות שלי. כמה יפה שאת זוכרת לציין את מקור הלימוד והערכים כמו מעשה היומיום נמצאים תחת איצטלת, למדתי מאבי.

      22 הוא גיל מעניין אבל אני לא בטוחה בכל השאר.

      ניצה

        30/10/08 17:15:

      צטט: inspire 2008-10-30 16:37:58

      (באמת דבר אחרון. אני מקווה שלא אבא לימד אותך על נפתולי המניקור, הסרת השיער, חדוות הבוטוקס, ונפלאות הרקיחות החלקלקות בהם סכים גוף. כי אם כן, את לא מתקרבת לילדות שלי. no way).

      באמת דבר אחרון.

       

       לא, אבא שלי דווקא התהדר בנפתולי הג'יפה. את זה אי אפשר לקחת ממנו גם אחרי מותו. זה שלי פרטי.

        30/10/08 17:15:

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:38:55

      ----------------------------------

      אבל רק יוגורט חמוץ רגיל...לא כל היוגורטים המחנונים שצצו עלינו..

      ומי שרוצה להביא אותה בעקיצה - לכתוש לתוך העיסה שן שום או שתיים..לערבב מעט....

      לסגור החיתול טוב טוב...לתלות אותו על הברז בכיור כל הלילה טיף טיפ...בבוקר מעדן!

       

      אז זה מה שעושים עם החיתול....!


      -ברור לכן שחשבתי על משו אחר לגמרי-

       

        30/10/08 17:14:

      צטט: ה קדרית 2008-10-30 16:36:55


      חושך אמרת?

      יודעת שיש אנשים שבכלל לא רואים שיש חושך?הם בטוחים שהכל זורח כל הזמן...ורב הזמן מהתחת...

      אז זה שהבחנת בו - זה כבר לימוד בפני עצמו...

      עזבי לגרש..מה שמגרשים מגיח מאיזה חור אחר...לכי בתוך החושך.

      תפקחי עיניים - תראי שיש שם קצת אור....פיששש אחרי יום עבודה בתוך החימר אפילו אני לעצמי נשמעת קצת ניו אייג'ית...הצילוני!

       

       

       למה ניו אייג'ית כפרה, לפעמים צריך קצת אור. הלוואי שהיית מדברת ככה עם המעצב של חנות זארה בסנטר לפני שהפך אותה למערת האופל. היום הלכתי לשם בפעם הראשונה אחרי השיפוץ וחשכו עיניי - פשוטי כמשמעי.

       

        30/10/08 17:12:

      צטט: inspire 2008-10-30 16:35:18

      .... עוד משהו. רק לשם הדיוק ההסטורי, את, איך שאת נטורל, כמו שמשתקף בין כל השורות שלך שפגשתי כאן ואצל אחרים, ואצלי, את מיוחדת ונדירה. לא יודע ב-שיט מי לימד אותך מה, אבל המיקס הזה אלוהי בעיני. League of your own.

      אז תגידי לבן זונה הילד ההוא ש- @*#&&@))@ ישר לתוך ה- *#@) של ה- #&#$ הצולעת שלו.

       

       

       

       אל תידג, ליד הקילולים שיצאו לי מהפה ה-ח$@@%#@$ שלך הם עלי כותרת של ורדים.

        30/10/08 17:11:

      יפה. את יודעת הרבה!!!

      אבא שלי גם נגר, לימד אותי לראות  רק חושך.

      היום אני מזהה.

        30/10/08 17:10:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2008-10-30 16:33:42

      וכדורסל ממי למדת?

      ולעשן?

      (הכי חשוב זה ללמד איך לעשן (גם אם סולדים מהעישון).

      -- -- --

      זה פוסט תשובה יפה לר' אליעזר שאמר:

      כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, לִמְּדָהּ תִּפְלוּת".

       חחחחח (הומאז' לדניאלה)

      לעשן לא למדתי וטוב שכך

      כדורסל וכדורגל ושחייה ועוד ספורטים למדתי באופן ממוסד בחוגים וממורים - וגם טניס אחר כך

      ואל תשכח שהיתה לי אמא שלימדה אותי לא מעט

      ובעלה שאצלו גדלתי והיה צוללן ולימד אותי לצלול ועוד דברים

      ולו היה דוד שהיה פרופסור למתמטיקה בטכניון - אז בשעות הפנאי הוא היה פותר איתי בעיות דרך 

      וסבא שלי לימד אותי את כללי העברית וגם משחקי קלפים ושאר מיומנויות חשובות

      אבל התורה באמת נפלה איכשהו בין הכיסאות 

       

        30/10/08 17:09:

      צטט: מג'הדין אל-כראם 2008-10-30 15:54:51


      גרמת לי להרהר מה אני לימדתי את בנותיי עד היום. רק ליפול על הרצפה מצחוק, נדמה לי. 

       

      זה אולי הכי חשוב שיש. זה עצום

       

        30/10/08 17:06:

      הרבה שנים כשהייתי הולכת ברחוב והייתי רואה אבות עם הילדות שלהן, מחזיקים להם את היד, מחבקים אותם, מלטפים להם את השיער ומביטים בהם בעיניים אוהבות, ליבי היה מתכווץ בתוכי. היום במבט אחורה, אבא שלי לימד אותי על החיים יותר מכל ליטוף שיער מרכך. הוא לימד אותי לשרוד בכל מצב, להסתדר, להביט לחיים בעיניים ולא לפחד וגם אם פחדתי {אתמול הייתה לי שיחה מענגת עם הבן שלי על פחדים- נראה לי שווה פוסט, אבל קודם פוסט מיגרנה} לעמוד מול הפחד. כמובן שהוא לא ממש התכוון לכל אלה, אבל יצא לו. ובכל פעם שאני מביטה במראה יש לי את הצלקת הקטנה ליד העין מתנה ממנו, צלקת סקסית וחננית. *** חייבת ללכת..אבל שתדעי שאני באמצע...
        30/10/08 17:00:

      צטט: מנורית 2008-10-30 16:24:00


      אבא שלי, נגר, הלך לעולמו לפני שנתיים.

      -

      לימד אותי לדוג.

      לאהוב ספרים.

      לאהוב אופרה.

      לראות את העולם כמו.. סרט מצוייר.

      וזהו זה.

      (אוהבתותך)

       מה זה לראות את העולם כמו סרט מצויר? פרטי, זה מעניין

       

        30/10/08 17:00:

      צטט: אלת האש 2008-10-30 16:21:22


      אני למדתי מאבא שלי הרבה דברים.

      אבל השפן צורח.

      והראש הרוס- דניאלה אני עוד אתפוס אותך.

      ואין לי כוחות יותר להקיא.

       

      את כל אלה דווקא אבא שלי לא לימד אותי.

      יש מצב שאני אעריך אותו למרות הצלקות.

       

      אחזור, כמובן.

       דניאלה, כפרה - את נתת לה תרופה יותר גרועה מהמחלה.

       

        30/10/08 16:59:

      צטט: שוב מטיילת 2008-10-30 16:20:34


      אויש, עוררת את געגועי לאבאבוכה

       

      ובכל זאת, כיכבתי, כי מגיע..

       

       ושתביני, היינו רבים אני ואבא שלי בוקר, צהריים וערב בצרחות עד לב השמיים. אבל הגעגועים באמת רבים.

        30/10/08 16:58:

      צטט: edan igali 2008-10-30 16:14:49

      הזכרת לי מישהי שאני מכיר שבתור ילדה למדה בבית ספר (אמריקאי כמובן) על ויטמינים בירקות וכאלה, וכשהיא חזרה הביתה ונעמדה ליד אמה (המאוד לא אינטיליגנטית) במטבח והתחילה לדקלם איזה ויטמינים יש בכל ירק שהאמא חתכה לסלט אז האמא העיפה אותה מהמטבח "...ותפסיקי לבלבל את המוח עם השטויות שלך". כמובן שהיום היא בחורה מבריקה והאמא נשארה סתומה בלחץ אבל כמה כאלה כבר יש.

       הורים סתומים זו באמת אחת המכות שהעולם חסך ממני.

       

        30/10/08 16:55:

      צטט: inspire 2008-10-30 16:05:15

      זה פוסט שאני אוהב במיוחד. כי הוא מדבר עליך הכי פחות מהקודמים לו. מה שמגדיר מחדש את המונח יחסי.

      בכל מקרה, הוא גם לימד אותך מה לא לעשות. אני מניח. וללכת אחרי תחושות בטן. אולי. ולהבין שכתיבה היא סוג של ביטוי. כנראה. רק, שזה לא מוחשי כמו סוסים או לגו. גם, לא הוקצה לזה שיעור ספציפי. זה היה שם, בין לבין.

       

      וחוץ מזה, שיופי שגמרת עם הסייח. מילאת את המזווה (בזין דגושה) בתנוחות ואנחות לחורף שלם, ויצאת למבצעיות רבות שסיירת אגוז שלמה לא תהין להגשים במהלך שירות מלא. גם שבת מן הקרב מלאת עזוז ותגובה. והנה הפוסטינור הראשון שמבשר את תקופת האקס-הביצ'יוניזם החדש (אוחחח, איך אני מרוצה ממשחקי המלים החננים שלי, אוחחח).

       

      ברגעים הקשים, תעשי כמוני - תצפי בערוץ הופ בל קול, וברדיו תשימי את יוסי סיאס. הוא הולך משו על רקע אוגי והמקקים.

       

      (את באמת יודעת את כל מה שכתבת? זה כל כך טרנסג'נדרי כזה)

       

       

       

       אני אוהבת שאתה כותב בזרם התודעה. מי זה אוגי פופ והמחושים? ואני יודעת כמעט הכל. רק הסנוקר שכחתי. פעם הייתי ממש אלופה. השאר נשאר. בעיקר החתירות למיניהן. אני חותרת מהר מאוד. כשהייתי נשואה תסכל אותי מאוד שבעלי חותר אף מהר ממני בכל סוגי הסירות. גם הוא ספורטאי והוא חזק מאוד מאוד. אני יודעת עוד דברים כמו כדורסל וכדורגל, אבל לא מאבא שלי. אבא שלי גם היה לוקח אותי למשחקי כדורגל מדי פעם ולמשחקי טניס בגביע דיוויס (ראיתי אפילו את אילייה נסטאסה!) ואפילו למשחקי כדורמים שהוא מאוד אהב אבל את זה לא כתבתי כי זה לא ממש לימוד. אני לא מכירה הרבה ילדים שהלכו באופן סדיר לצפות בליגת הכדורמים... הייתי ילדה מאוד ספורטיבית. הייתי בת-בן . כבר כתבתי על זה. כאילו לגמרי בן.

       

        30/10/08 16:54:


      ובקשר ללגרש את החושך

      נזכרת בשיר ערש ששמעתי ממש כשהייתי תינוקת

      "א-בא א-בא הלך לעבודה, הלך לעבודה...."

      לא יודעת למה, אבל השיר הזה הטיל עלי אימים כל פעם מחדש.

        30/10/08 16:54:

      צטט: מיא 2008-10-30 16:41:04

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 15:58:03


      זה אחד מהפוסטים היותר נוגעים ללב שקראתי אי פעם. רשימה לקונית לכאורה ורוויית געגועים והערכה.

       

      נדמה לי שהרשימה הארוכה של הדברים שלימד אותך אביך היא בדיוק מושלמת לגירוש חושך.

       

      ואת משתמשת בה לשם כך.

       

      סורה חושך !

       

      סאמי אוהבת אותך

       אני מתכוונת, במובן שלא מספיק שבנאדם ישאף לטוב ויאהב יופי וידע לבנות עפיפונים מנייר משי דק מן הדק, אם הוא מוקף בחברה אלימה, אטומה, עילגת, אדישה לניואנסים, בזה ליופי, שאיזה שימפנז יכול לכתוב בקפה פוסט על כמה הוא רצה לזיין "כוסית" אבל חברתה ה"דבה" נתקעה לו באמצע ברוב חוצפתה והרסה לו את התוכניות - ולזכות להמון תגובות משתתפות מצד נשים (!!!!!) ירחם השם, ואת באה עם הידע הלא רלוונטי שלך, כמו מה בין דוגמת טקסטיל פייזלי לדוגמת פפיטה, וכל העידון הזה שווה לתחת של קדרית כי כאילו איפה את חיה, בשלולית של המדמנה של הג'יפה של מי האפסיים של החרא של הבהמיות של הירקון איפה שמוצאים מזוודות מלאות בילדות בנות ארבע.

       

       

       

      העידון שלך מגרש את החושך, גם אם הוא להבת נר קטנטנה במדבר חשוך. לפחות הוא מאיר לך את הבועה שלך ואת סביבתך המיידית.

      נכון, גירוש מפלצות גדול עלייך, אבל אין דרך ללמד גירוש מפלצות. הדרך היחידה היא להיות מלאך בעצמך ולתת דוגמה אישית שתעורר רצון להיות כמוך.

      והיי בטוחה שהעושר הפנימי שלך מעורר רבים לשאת אלייך עיניים.

      (שמת לב פעם כמה כניסות יש לפוסטים שלך? על כל אלה את משפיעה)

        30/10/08 16:50:

      צטט: edan igali 2008-10-30 16:04:57

      אם הייתי מכין רשימה דומה היא היתה לפחות באותו האורך, בנושאים אולי יותר טכניים, אבל לא פחות מרשימה. (תודה, אבא). 

      אני מוכן לעזור לך עם החושך, והלוואי שילדים היום יקבלו מההורים שלהם חצי ממה שאת קיבלת מאביך.

      (ואני אפילו לא רוצה להציע שתשאלי את הפרחח הצעיר מה הוא קיבל מהוריו או מה יהיה לו לתת לילדיו...חוץ מכסף "ושילכו לשחק בחוץ ולא יפריעו") 

       

       עידן, הישאר על ידי. אני צריכה אותך בעניין החושך.

      ושמעתי מה הוא קיבל מהוריו. אתה לא רוצה לדעת. זה טרגי ועצוב.

       

       

        30/10/08 16:46:

      צטט: פ. השקד 2008-10-30 16:03:42

      איזה אבא פלא היה לך. לא פלא שאת מדהימה כל כך. מלאה כרימון.

       

      גם אני מתחילה ללמוד בשבוע הבא איטלקית. שפה קשה אבל יפהפיה. שווה ההשקעה.

       

      לה רגי'נה שכמותך. 

       

       

       

       

       הייתי כבר בשיעור הראשון. אכן שפה נפלאה. את יודעת מה המוטיבציה האמיתית שלי, עם על הכבוד לאבי? להבין סופסוף את המילים בכל השירים שאני אוהבת. למשל המורה אמרה משהו עם המילה סֶמפּרֶה שזה תמיד, אז אני ידעתי ישר, כי בכל שירי סן רמו יש פֶּר סֶמפּרֶה, שזה לנצח - איך לא? הרי האהבה היא תמיד לנצח. לא ככה? מניסיון.

       

        30/10/08 16:45:

      צטט: מיא 2008-10-30 16:32:43

      צטט: שמעון מאיר 2008-10-30 15:54:33

      עוד מעט קט תבוא ההזדמנות:

      באנו חושך לגרש.

      תדליקי חנוכיה ויהיה לך אור גדול.

      מיא, מתכון לסופגניות כבר יש לך שאת מתהדרת בשלל אומניות ?

       שמעון נשמה, אני חושבת באמת שתקצר ידן של הסופגחנוכיות לגרש את כל החושך המטפורי שעמישראל שרוי בו בעת הזאת, על הפערים, השחיתויות והאטימות הנוראה לסבלו של הזולת.

      היכן זה ? כל הרע הזה?

      לא הייתי מפריז.

      בכל זאת, המצב לא עד כדי כך גרוע_ה.

      עד חנוכה יש תקופה יפה של חשוון וכסלו....... יש גם גשם, ירוק וטבע (לא המניה טבע טבעי).

        30/10/08 16:43:

      צטט: ארול 2008-10-30 15:58:47

      כפרות שלי, הלוואי עלי חינוך כזה!

      ולילד באמת מגיע בטוסיק. מארז, הכוונה. 

       אריאל, אבא שלי באמת ניסה גם ללמד אותי לקלוע ראש טורקי מחבל, שגם את זה הוא כמובן ידע, אבל את זה אפפם לא קלטתי. ובהצלחה הערב ברסיטל!

       

        30/10/08 16:43:

      מה קשור חתול לגבינה?

      אתן חולבות אותו?! 

        30/10/08 16:42:


      אגב אבות....ששלי מת כשהייתי קצת צעירה..ומה שנותר לי זו האהבה המטורפת למוסיקה..

      להיות קצת מטורפת בעצמי...

      לבשל בישולים בלי מתכונים....

       

      ולהשתלט למיא על התגובות...

        30/10/08 16:41:


      את מושלמת! וגם נראית טוב!

      אפשר להציע לך נישואין?

      חיוך

        30/10/08 16:41:

      צטט: בלאק סמארה 2008-10-30 15:58:03


      זה אחד מהפוסטים היותר נוגעים ללב שקראתי אי פעם. רשימה לקונית לכאורה ורוויית געגועים והערכה.

       

      נדמה לי שהרשימה הארוכה של הדברים שלימד אותך אביך היא בדיוק מושלמת לגירוש חושך.

       

      ואת משתמשת בה לשם כך.

       

      סורה חושך !

       

      סאמי אוהבת אותך

       אני מתכוונת, במובן שלא מספיק שבנאדם ישאף לטוב ויאהב יופי וידע לבנות עפיפונים מנייר משי דק מן הדק, אם הוא מוקף בחברה אלימה, אטומה, עילגת, אדישה לניואנסים, בזה ליופי, שאיזה שימפנז יכול לכתוב בקפה פוסט על כמה הוא רצה לזיין "כוסית" אבל חברתה ה"דבה" נתקעה לו באמצע ברוב חוצפתה והרסה לו את התוכניות - ולזכות להמון תגובות משתתפות מצד נשים (!!!!!) ירחם השם, ואת באה עם הידע הלא רלוונטי שלך, כמו מה בין דוגמת טקסטיל פייזלי לדוגמת פפיטה, וכל העידון הזה שווה לתחת של קדרית כי כאילו איפה את חיה, בשלולית של המדמנה של הג'יפה של מי האפסיים של החרא של הבהמיות של הירקון איפה שמוצאים מזוודות מלאות בילדות בנות ארבע.

       

        30/10/08 16:38:

      צטט: מיא 2008-10-30 16:30:50

      צטט: phoebe 2008-10-30 15:47:58


      אוי שאת יודעת לעשות המון דברים!


      -איך עושים גבינה?-

       לא רק זה - את הרוב הוא לימד אותי כשהייתי ממש ממש קטנה. הוא לא טרח לקרוא ספרים על גידול ילדים ונתן לי להחזיק משוט למשל בגיל שנה בערך. ושנים אחר כך הייתי בטוחה שכל הילדים שולטים בכל המיומנויות האלה. שזה הסטנדרט... ולשאלתך - הכנת גבינה משלבת יוגורט וחיתול.

       

      ----------------------------------

      אבל רק יוגורט חמוץ רגיל...לא כל היוגורטים המחנונים שצצו עלינו..

      ומי שרוצה להביא אותה בעקיצה - לכתוש לתוך העיסה שן שום או שתיים..לערבב מעט....

      לסגור החיתול טוב טוב...לתלות אותו על הברז בכיור כל הלילה טיף טיפ...בבוקר מעדן!

       

        30/10/08 16:37:

      (באמת דבר אחרון. אני מקווה שלא אבא לימד אותך על נפתולי המניקור, הסרת השיער, חדוות הבוטוקס, ונפלאות הרקיחות החלקלקות בהם סכים גוף. כי אם כן, את לא מתקרבת לילדות שלי. no way).

      באמת דבר אחרון.

        30/10/08 16:36:


      חושך אמרת?

      יודעת שיש אנשים שבכלל לא רואים שיש חושך?הם בטוחים שהכל זורח כל הזמן...ורב הזמן מהתחת...

      אז זה שהבחנת בו - זה כבר לימוד בפני עצמו...

      עזבי לגרש..מה שמגרשים מגיח מאיזה חור אחר...לכי בתוך החושך.

      תפקחי עיניים - תראי שיש שם קצת אור....פיששש אחרי יום עבודה בתוך החימר אפילו אני לעצמי נשמעת קצת ניו אייג'ית...הצילוני!

       

       

        30/10/08 16:35:

      צטט: מר רשתות 2008-10-30 15:55:27

      ומה עם בישול מאמאליגה ?קריצה

      אבי גם היה צייר ומוסיקאי, ולמדתי ממנו הרבה.

      בעקר בישול, השכלה כללית לרוחב והרבה דברים רעים.  

       וואלה? דברים רעים? כמו מה למשל?

       

        30/10/08 16:35:

      .... עוד משהו. רק לשם הדיוק ההסטורי, את, איך שאת נטורל, כמו שמשתקף בין כל השורות שלך שפגשתי כאן ואצל אחרים, ואצלי, את מיוחדת ונדירה. לא יודע ב-שיט מי לימד אותך מה, אבל המיקס הזה אלוהי בעיני. League of your own.

      אז תגידי לבן זונה הילד ההוא ש- @*#&&@))@ ישר לתוך ה- *#@) של ה- #&#$ הצולעת שלו.

       

       

        30/10/08 16:35:

      צטט: מג'הדין אל-כראם 2008-10-30 15:54:51

      טוב, אמרתי לך לנפנף את הדגנרט ההוא, נכון?

      אז הגיע הזמן. 

      ילד... החיים עוד יכניסו לו בטוסיק. מכות, הכוונה. 

      ואם לא החיים, אני. מכות, הכוונה. 

      גרמת לי להרהר מה אני לימדתי את בנותיי עד היום. רק ליפול על הרצפה מצחוק, נדמה לי. 

       הלוואי שהיה ילד. אז היתה עוד תקווה. המנטליות היתה מסואבת כשל בן שמונים. הרגשתי על ידו תינוקת זכה וברה.

      זה כל מה שלימדת את בנותיך? אפילו לא ריקוד קווקזי מסורתי אחד?

       

      וכדורסל ממי למדת?

      ולעשן?

      (הכי חשוב זה ללמד איך לעשן (גם אם סולדים מהעישון).

      -- -- --

      זה פוסט תשובה יפה לר' אליעזר שאמר:

      כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, לִמְּדָהּ תִּפְלוּת".

        30/10/08 16:32:

      צטט: שמעון מאיר 2008-10-30 15:54:33

      עוד מעט קט תבוא ההזדמנות:

      באנו חושך לגרש.

      תדליקי חנוכיה ויהיה לך אור גדול.

      מיא, מתכון לסופגניות כבר יש לך שאת מתהדרת בשלל אומניות ?

       שמעון נשמה, אני חושבת באמת שתקצר ידן של הסופגחנוכיות לגרש את כל החושך המטפורי שעמישראל שרוי בו בעת הזאת, על הפערים, השחיתויות והאטימות הנוראה לסבלו של הזולת.

       

        30/10/08 16:30:

      צטט: phoebe 2008-10-30 15:47:58


      אוי שאת יודעת לעשות המון דברים!


      -איך עושים גבינה?-

       לא רק זה - את הרוב הוא לימד אותי כשהייתי ממש ממש קטנה. הוא לא טרח לקרוא ספרים על גידול ילדים ונתן לי להחזיק משוט למשל בגיל שנה בערך. ושנים אחר כך הייתי בטוחה שכל הילדים שולטים בכל המיומנויות האלה. שזה הסטנדרט... ולשאלתך - הכנת גבינה משלבת יוגורט וחיתול.

       

        30/10/08 16:24:


      אבא שלי, נגר, הלך לעולמו לפני שנתיים.

      -

      לימד אותי לדוג.

      לאהוב ספרים.

      לאהוב אופרה.

      לראות את העולם כמו.. סרט מצוייר.

      וזהו זה.

      (אוהבתותך)

        30/10/08 16:21:


      אני למדתי מאבא שלי הרבה דברים.

      אבל השפן צורח.

      והראש הרוס- דניאלה אני עוד אתפוס אותך.

      ואין לי כוחות יותר להקיא.

       

      את כל אלה דווקא אבא שלי לא לימד אותי.

      יש מצב שאני אעריך אותו למרות הצלקות.

       

      אחזור, כמובן.

        30/10/08 16:20:


      אויש, עוררת את געגועי לאבאבוכה

       

      ובכל זאת, כיכבתי, כי מגיע..

        30/10/08 16:14:
      הזכרת לי מישהי שאני מכיר שבתור ילדה למדה בבית ספר (אמריקאי כמובן) על ויטמינים בירקות וכאלה, וכשהיא חזרה הביתה ונעמדה ליד אמה (המאוד לא אינטיליגנטית) במטבח והתחילה לדקלם איזה ויטמינים יש בכל ירק שהאמא חתכה לסלט אז האמא העיפה אותה מהמטבח "...ותפסיקי לבלבל את המוח עם השטויות שלך". כמובן שהיום היא בחורה מבריקה והאמא נשארה סתומה בלחץ אבל כמה כאלה כבר יש.
        30/10/08 16:12:

      אני למדתי מאבא שלי להיות פרובוקטיבית ועורכת.
        30/10/08 16:05:

      זה פוסט שאני אוהב במיוחד. כי הוא מדבר עליך הכי פחות מהקודמים לו. מה שמגדיר מחדש את המונח יחסי.

      בכל מקרה, הוא גם לימד אותך מה לא לעשות. אני מניח. וללכת אחרי תחושות בטן. אולי. ולהבין שכתיבה היא סוג של ביטוי. כנראה. רק, שזה לא מוחשי כמו סוסים או לגו. גם, לא הוקצה לזה שיעור ספציפי. זה היה שם, בין לבין.

       

      וחוץ מזה, שיופי שגמרת עם הסייח. מילאת את המזווה (בזין דגושה) בתנוחות ואנחות לחורף שלם, ויצאת למבצעיות רבות שסיירת אגוז שלמה לא תהין להגשים במהלך שירות מלא. גם שבת מן הקרב מלאת עזוז ותגובה. והנה הפוסטינור הראשון שמבשר את תקופת האקס-הביצ'יוניזם החדש (אוחחח, איך אני מרוצה ממשחקי המלים החננים שלי, אוחחח).

       

      ברגעים הקשים, תעשי כמוני - תצפי בערוץ הופ בל קול, וברדיו תשימי את יוסי סיאס. הוא הולך משו על רקע אוגי והמקקים.

       

      (את באמת יודעת את כל מה שכתבת? זה כל כך טרנסג'נדרי כזה)

       

       

       

        30/10/08 16:04:

      אם הייתי מכין רשימה דומה היא היתה לפחות באותו האורך, בנושאים אולי יותר טכניים, אבל לא פחות מרשימה. (תודה, אבא). 

      אני מוכן לעזור לך עם החושך, והלוואי שילדים היום יקבלו מההורים שלהם חצי ממה שאת קיבלת מאביך.

      (ואני אפילו לא רוצה להציע שתשאלי את הפרחח הצעיר מה הוא קיבל מהוריו או מה יהיה לו לתת לילדיו...חוץ מכסף "ושילכו לשחק בחוץ ולא יפריעו") 

       

        30/10/08 16:03:

      איזה אבא פלא היה לך. לא פלא שאת מדהימה כל כך. מלאה כרימון.

       

      גם אני מתחילה ללמוד בשבוע הבא איטלקית. שפה קשה אבל יפהפיה. שווה ההשקעה.

       

      לה רגי'נה שכמותך. 

       

       

       

       

        30/10/08 15:59:

      צטט: מג'הדין אל-כראם 2008-10-30 15:54:51

      טוב, אמרתי לך לנפנף את הדגנרט ההוא, נכון?

      אז הגיע הזמן. 

      ילד... החיים עוד יכניסו לו בטוסיק. מכות, הכוונה. 

      ואם לא החיים, אני. מכות, הכוונה. 

      גרמת לי להרהר מה אני לימדתי את בנותיי עד היום. רק ליפול על הרצפה מצחוק, נדמה לי. 

       

      זה לגמרי מספיק, ארז.

        30/10/08 15:58:

      כפרות שלי, הלוואי עלי חינוך כזה!

      ולילד באמת מגיע בטוסיק. מארז, הכוונה. 

        30/10/08 15:58:


      זה אחד מהפוסטים היותר נוגעים ללב שקראתי אי פעם. רשימה לקונית לכאורה ורוויית געגועים והערכה.

       

      נדמה לי שהרשימה הארוכה של הדברים שלימד אותך אביך היא בדיוק מושלמת לגירוש חושך.

       

      ואת משתמשת בה לשם כך.

       

      סורה חושך !

       

      סאמי אוהבת אותך

        30/10/08 15:55:

      ומה עם בישול מאמאליגה ?קריצה

      אבי גם היה צייר ומוסיקאי, ולמדתי ממנו הרבה.

      בעקר בישול, השכלה כללית לרוחב והרבה דברים רעים.  

        30/10/08 15:54:

      טוב, אמרתי לך לנפנף את הדגנרט ההוא, נכון?

      אז הגיע הזמן. 

      ילד... החיים עוד יכניסו לו בטוסיק. מכות, הכוונה. 

      ואם לא החיים, אני. מכות, הכוונה. 

      גרמת לי להרהר מה אני לימדתי את בנותיי עד היום. רק ליפול על הרצפה מצחוק, נדמה לי. 

        30/10/08 15:54:

      עוד מעט קט תבוא ההזדמנות:

      באנו חושך לגרש.

      תדליקי חנוכיה ויהיה לך אור גדול.

      מיא, מתכון לסופגניות כבר יש לך שאת מתהדרת בשלל אומניות ?

        30/10/08 15:51:

      רק פיבי הגיבה לפניי! כיכבתי. אהבתי. נקרעתי.

      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

      ריגשת. מאממת. אשוב לקרוא.

        30/10/08 15:47:


      אוי שאת יודעת לעשות המון דברים!


      -איך עושים גבינה?-