לפני שלוש שנים ניהלתי שיחה עם עמית לעבודה, בחור יפני נחמד להפליא. היינו בנסיעה ללקוח וקרענו את התחת בעבודה. הנסיעה שלי ארכה שבועיים פחות סופשבוע ואילו הוא... הוא נעדר מהבית שלושה חודשים!!! שלושה חודשים שהוא לא ראה את אשתו ואת שני ילדיו.
אכלנו יחד צהריים והתווכחנו על "למה חשוב שאנחנו נהיה פה אצל הלקוח במקום להיות בבית". הבחור דיבר איתי על "החברה" ועל "החשיבות שלנו ללקוח" ועוד כהנה וכהנה דברים. אנחנו צריכים להיות פה "כי הלקוח סומך עלינו שנמצא לו פיתרונות". להגנתו אומר שהוא האמין בתמימות יפנית נפלאה בכל הדברים האלה.
ברגע אכזרי של בהירות שאלתי אותו "מה מטרת החברה שלנו". התשובה ברורה מן הסתם לישראלי ממוצע אבל הוא ענה דברים מוזרים כמו "לתת שירות", "לעזור ללקוחות" ועוד דברים שהסמ"נכלומניקית לענייני משאבי אנוש שלנו תלתה בצורת מגילת קלף (משהוא בסגנון - הרגע מצאו אותי במערה מעל יריחו). מטרת החברה טענתי היא אחת ויחידה - להרוויח כסף לבעלי המניות. יפני או לא- הוא נאלץ להסכים איתי.
ואז, ברוע לב אינסופי, הכרחתי אותו לחזור על כל הטענות הקודמות שלו אבל עם הסיומת: "כדי שבעלי המניות ירוויחו יותר כסף". זה הלך ככה בערך: "חשוב שנעבוד 24 שעות בלי לישון - כדי שבעלי המניות ירוויחו יותר כסף". "חשוב שלא נראה את הילדים עשרה ימים - כדי שבעלי המניות ירוויחו יותר כסף". "חשוב שנילחץ נדאג ולא נישן טוב מקוד תוכנה שכתבנו - כדי שבעלי המניות ירוויחו יותר כסף".
לו יכולתי לתפוס את השינוי בהבעת פניו בשלוש דקות האלה, הייתי מקבל פרס על צילום. נפרשה עליהם מסיכה של כאב מזוקק. אז מה אפשר ללמוד מהמשבר הנוכחי???
אני מציע למפוטרים, לאלה שתחושת עלבון צורבת בגרונם אחרי שקרעו את התחת ורואים מקרוב אוכלי חים וקומבינטורים פורחים - וגם לאלה שלא פוטרו- לתלות שלט גדול על דלת היציאה. "מטרתה האחת והיחידה של החברה בה אני עובד היא לעשות כסף לבעלי המניות. וגם להנהלה הבכירה". תזכרו את זה לפני שאתם נותנים את הנשמה.
|