וניצבת דוממת

שתיקת הבנת חיי,

טעות בחירותי-

מחירן לאהובים מכל.

סיסמאות הגיוס זועקות בתוכי.

למרגלותי הצבעים . אלו שרציתי שכחת קיומם.

ויד רועדת טובלת

והצבע עז ועצום

צבעי מלחמה.

ומורחת כמו שיודעת

מסמנת יעודי על פני ,על גופי-

בעל כורחי.

זקופה ויודעת,

אני- המגן,

אלה כנענית עתיקה לוחמת

מאז ולעולם.

לא ידעה,

לא תדע עול גבר.

והדמעות מפלסות נתיבן

מותירות שובל צבע מרוח.

הנני.