המקלדת פרושה לפניי, מזמינה לאלתר
אותיות, מילים, משפטים ואולי סיפור אחר.
מנסה לא ליפול במלכודת החרוז
אך המיינד מתעתע: "אחות שלי, רק בלי בלוז!"
טוב נו, נלך על משהו חפוז..
כבר סיפרתי על ריחו של תפוז?
אולי בעצם נסתפק ברגש ארוז?

ואולי את הנונסנס אשאיר למומחים בעניין...
הנה הנה זה בא, מתפרץ עוד אחד למניין
מנסה לחדול ממעשיי, אך הנייר כה לבן, אל המעיין...

מעיין היצירה יבש זה מכבר
כשקצת טוב בלב, הקורא יוצא נשכר
ובכל זאת מגששת אולי הוא יופיע
ללא תלות בכמיהה, בעצב או ערגה
אצליח להביע
הרי אפלת הלב אינה תנאי, נכון?
מתנצלת, כה רציתי לחזור
ליצור, לשתף
אתה עוד קורא? שמא מתעלף?
מגרד בפדחתך, נותן סיכוי אחרון...די מעייף
אז תודה על ההתמדה, אין צורך להגיב
קצת נדפק לי העסק
אשחרר אותך כדי שתוכל לדפדף
לשיר אהבה או שנאה שיכנס לך ללב