סיכמנו הכל בבית המשפט הוחלט שהוא רואה את הילדים ימי ג' וכל שבת שניה, אמצע השבוע למספר שעות וכל שבת שניה ללינה מהרגע הראשון התחילו הבעיות לפעמים היה מגיע ולפעמים לא באמצע השבוע בטענה של אני עובד אני לא יכול להגיע. סופי שבוע הוא הודיע שהוא לא לוקח אותם ללינה אלא מגיע ימי שישי בשעה שניקבעה אוסף אותם מחזיר אותם בשעה שנקבעה ולמחר בבוקר מגיע שוב.

אבל ופה האבל הגדול תמיד היה מאחר/היה מודיע בדקה ה 90 שהוא לא מגיע בגלל סיבות כאלה ואחרות

ואז יום אחד הוא הודיע שהוא עוזב את האיזור והביקורים שלו יהפכו לפעם בחודש באותו נוהל ולפעמים הוא יגיע ימי שישי מוקדם (זה אומר יפסידו מוסד חינוכי) ויקח אותם לכל השבת לאט לאט הכל ירד.

פעם בחודש הפך לפעם בחודשיים, טלפונים פעם ב"שכחתי" ואז הגיע עוד בום "אני לא עומד בתשלומי המזונות אני מפסיק לראות את הילדים אני לא רואה אותם לא משלם מזונות" כמובן לא נתתי לזה לקרות לא רוצה לבוא לא צריך אבל מזונות שישלם לילדיו.


הסברתי לו יפה שאני חושבת שכדי מאוד שיחזור לאיזור המרכז וככה גם יצליח למצוא עבודה כי באיזור שהוא גר אין עבודות (דרום רחוק) וגם יהיה לא קל לראות את הילדים הוא אמר שהוא לא משחק לפי המשחק שלי ואין סיכוי שהוא עוזב שם הכל וחוזר לפה (אפילו לא לטובת ילדיו)


לפני כחודשיים הבנתי דרך פקידת סעד לסידרי דין (שאני כמובן ביקשתי כדי לנסות לשכנע אותו לשוב ולראות את ילדיו) שהוא חזר למרכז אבל הוא עדיין לא רואה את ילדיו כבר במשך שנה.

התחילה שנת הלימודים הוא אפילו לא התקשר לאחל להם שנת לימודים פוריה.


אז למה??????????????????


למה אנחנו האימהות כאשר הוא מבקש חייבות לתת לו לראות את הילדים ???

למה הסדרי הראיה הם זכות ולא חובה???

לא לא מסתכלים כאן על טובת הילד?????

הרי אב שנעלם להם מהחיים זה חסך ענקי??


למישהו יש תשובה?????????