מי מכם עוד לא ביקר בשגרירות ארה"ב בישראל בכדי להוציא ויזה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות...

מי מכם לא הוציא מכיסו כסף רב על אגרות, טפסים, הרשמה וכל מה שדרוש בכדי להתקרב ולו במעט לטיסה 777 של אל-על לניו יורק.

מי מכם שצלח את שלב השטרות והשקלים והגיע ליום המיוחל של "הראיון" בשגרירות, לא לפני שחיכה זמן רב בחוץ והתערבב עם הלחות התל אביבית הידועה לשמצה...

מי מכן נערות/נשים שהתכוננתן שעות במספרה של ויויאן (פן עצבני המתחיל בפוני משוך חזק לצד, מניקור, פדיקור...) ועד הגעתכן לפקיד שעל פיו ישק דבר, הפן שלכן הפך להיות משהו שדומה לתספורת של ריטה מהקדם ארוויזיון (לפחות ויתרתן על הז'קט הצהוב...) ואל נשכח את העצבים של החנייה, אם הגעתם באוטו, או של האוטובוס ("גברתי תזהרי בבקשה, אני צריכה להגיע בחתיכה אחת לשגרירות").

וזהו זה, לאחר כמה שעות טובות, הגעתם לרגע אשר לו ייחלתם כל כך (יותר מאשר חתונת ילדכם), כי הרי, אין על הדוד סם...

עכשיו הכל תלוי בערמות הטפסים שהבאתם מהבנק, מכתב מהעבודה, מהגן של הילד, מהעבודה של אמא וכל דבר יצרתי שהצלחתם לחשוב עליו.

עכשיו זה אתם מול אותו הפקיד שכבר חלפו על פניו יותר מ- 200 אנשים לפניכם רק באותו היום ממש...

ואז הוא שואל: "לצורך מה הנסיעה"?

ואתם עונים: "חופשה, ביקור משפחתי, עבודה, ירח דבש"

זהו גם הרגע להציף את אותו הפקיד בכל המכתבים שהבאתם במיוחד בשבילו.

מחכים כמה שניות/דקות ואז מגיעה התשובה:

"אדוני/גברתי, אפשר בבקשה את הדרכון שלך"

או לחילופין: אדוני/גברתי, שיהיה לך המשך יום טוב".

אז תחזיקו לי אצבעות, כי ביום שני הקרוב בשעה 13:50, אני אהיה בדיוק במקום הזה, מחכה בקוצר רוח לתשובה מס' 1.

ואם תהיתם, לא, עוד לא יצא לי להיות בשגרירות ארה"ב, כל התיאור המייגע של קבלת או אי קבלת הויזה הוצג/תואר/וסופר לי ע"י אבאמא, שכנים, חברים, סוכנת נסיעות, עו"ד, אחים, ויויאן מהמספרה וכל אחד שמבין דבר או שניים בקשרי ארה"ב ישראל... כי הרי כל האנשים הנ"ל מבינים דבר או שניים בקשרי ארה"ב ישראל... כמו כולנו !

אז בבקשה, רק שייתנו לי ויזה, כדי שלא אצטרך לשמוע את כל אותם האנשים אומרים לי אח"כ: א-מ-ר-נ-ו  ל-ך !!!