פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
ואיפה אתם הייתם ב'76? פוסט-ממתק לשבת
באביב 1974 הייתי תינוק בן קצת יותר מחצי שנה. העולם ניסה להתאושש ממשבר הנפט של אופ"ק, ישראל ליקקה את פצעי המלחמה הנוראה ההיא והנשיא ניקסון נאלץ להתפטר בבושת פנים לאחר גילויי פרשת ווטרגייט. אש"ף השתולל באירופה, מלחמת וויטנאם הסתיימה, תנועת ההיפים החלה לגווע ורוק ודיסקו התחילו לתפוס את המקום שלהם בתודעה הפופולרית הבינלאומית. אבבא זכו באירוויזיון עם "ווטרלו".
זו גם השנה שהשיר היחיד במינו הזה של ז'נט, Porque Te Vas, יצא לאוויר העולם, אבל נשאר כמעט אנונימי עוד שנתיים תמימות, ונעשה להיט מרסק-מצעדים רק אחרי שנכלל בסרט "Cría cuervos" של קרלוס סאורה, שזכה בפסטיבל קאן וקיבל פרס מיוחד בפסטיבל ברלין של 1976. זו השנה של מבצע אנטבה ושל משפטי אירגון הטרור באדר-מיינהוף בגרמניה. מלחמת האזרחים בלבנון ניטשת במלוא עוזה, סוריה פולשת כדי להישאר והאו"ם קורא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
אלה זכרונות קולקטיוויים.
הייתי בן שבע כששנות ה70 נגמרו, והזיכרון שלי לא יכול להיות מהימן כמו של אוספי-רשומות מקצועיים. אבל אני כן זוכר, והזכרונות שלי אמיתיים. אני זוכר את השיר הזה, וזו אחת ההרמוניות הראשונות שאני מלקט אי פעם. אני זוכר את מי שנראתה לי כמו אישה והיום אני חושב שבטח הייתה בת 24 לכל היותר, שהלכה מולי במדרכה ונתקעה, לא מצליחים להחליט מי יפנה למי ומתנדנדים מצד לצד בתיאום משונה, היא וילד ממושקף בן שש. זוכר את רכב הפשע האמריקאי, הלבן עם פס שחור של דוד שלי, יעקב, ואת הסוסיתא-קוביה של דוד אחר שלי, דוד.
וזוכר את עצמי במטבח של אמא שלי, ילד בגובה החצאית שלה וקצת. מה היה שם?
וכאילו נשים הריחו אחרת אז, וגברים, גם. אולי ריח גוף לא היה דבר מגונה, ושיער גוף לא היה משהו שצריך להצמית. וכאילו תמיד משהו התבשל או נאפה או מישהו היה צריך להגיע, משפחה או חברים של ההורים, או אחת מחמש הדודות, או הדוד. דודה אחת הייתה בהולנד, השניה בברזיל, מטוסים נוסעים בשמיים מארץ לארץ ריתקו את הדמיון שלנו, והיינו מקבלים ממתקים ממקומות רחוקים, וגבינות, ומזכרות. העולם היה ענק, ובלתי מוכר, ומסעיר.
אני רואה את ז'נט ומבין את הערגה שלי לרוך - ככה נראו הנשים כשגדלתי. ואתה לא יכול שלא לתהות מה מסתתר מאחורי העיניים הממיסות האלה, ומהם הריחות והטעמים האצורים מתחת לבדים הנדיבים, ואתה לא רוצה באמת לדעת, מעדיף לחשוב שאתה לא באמת יכול ולא רוצה לדעת, שאולי יש רגעים מעטים מידי של מציאות שהם יותר חזקים מאגדה.
קצת ילד בגובה החצאית של אמא, עדיין, ותמיד הולך ככה - ככה -
- מה היה שם? -
|
תגובות (62)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתוב נפלא
"פוסט ממתק", לכל ימות השנה..
איזה מרגש אתה!
אני לא זוכרת מאז כלום :)
אבל בזכותך התוודעתי לאז....
יש דברים שאנחנו עוזבים אבל הם לא עוזבים אותנו.
כתבת יפה ורגיש.
(אני נולדתי)
מקסים
לא רוצה להגיד איפה אני הייתי....אבל הייתי כבר כמה זמן :)
והשיר הזה באמת קסום ולוקח לימים ההם בזמן ההוא שהכל כאלו היה נכון ומושלם......
זוכר בבהירות רבה מידי לפעמים.
הצפירה המיתולוגית ההיא, ההורים שלי גם דיברו עליה מלא, ועל זה שהיו מטוסים מעל חיפה באמצע יום כיפור ופתאום שמעו רדיו מהבתים. נראה לי שאנחנו בדרך להפקה מחודשת ואכזרית עוד יותר של זה.
ממש שיחק לי המזל, אם כך, תינוקת.
איזה יופי לך שאתה זוכר בכזו בהירות
לי יש בלאקאאוט לגמרי לגבי זכרונות
מלבד אלו הקולקטיביים
שאותם בודאי ראיתי מאוחר יותר בטלוויזיה
אבל אני כן זוכרת בודאות את צפירת האזעקה של מלחמת יום הכיפורים
ואת אח שלי מוריד אותי מהאופניים שהרכיב אותי עליהם
ורץ איתי למקלט
הממ. לא נולדתי אז, אבל את השיר אני מכירה היטב.
והתיאורים... איזה תיאורים..
וכאילו נשים הריחו אחרת אז, וגברים, גם. אולי ריח גוף לא היה דבר מגונה, ושיער גוף לא היה משהו שצריך להצמית. וכאילו תמיד משהו התבשל או נאפה או מישהו היה צריך להגיע,
זה משהו. תיארת בדיוק את מה שמעסיק אותי מאז שאני אמא, רק לא הייתי מצליחה להכניס את זה ולהגדיר את זה במשפט אחד.
את נשמעת ממש עדינה יחסית לאחת שמתקשרת לאנשים ומאיימת עליהם במפרקות מפוצפצות (אם יורשה לי).
הפסיכולוגיה הבסיסית שלך - יש עליה. לגמרי מחכך ת'אמת.
תודה דנה, כיף של תגובה (:
גם אותי אבל דיברת על שנות ה70 שאני כמובן כבר רקדתי ושרתי בהם אז נזכרתי בשיר הזה ואז הסתבר לי שהוא משנות ה 60 המאוחרות ואני חושבת שהוא זכה בפסטיבל הזמר ביחד עם בלדה לחובש
פעם השיר הזה היה (רק) מצחיק אותי - - -
תודה רחל, יפה.
great hearts feel alike? (:אלון, הבאתי לך שיר
http://www.youtube.com/watch?v=kTd6jkJXUHs
נולדתי.
השיר הקטיפתי הזה תמיד יוצר אצלי תחושה של אושר וחמימות
(מעולם לא צפיתי באף קליפ שלו עד עתה)
איזה כיף להתרפק על העבר אצלך :)
אז מה עם נוח לא לראות את הרעות החולות שאפיינו את התקופה ההיא?
אם הייתי רואה את השימלה הזאת בזארה הייתי קונה אותי לעצמי, או למי שתגיע ותחליט להיות האהובה שלי (:
את חייבת להראות עכשיו תמונה, את יודעת. חייבת חייבת. חושב שלאחותי הגדולה היה משהו דומה, עם פסים.
השיר באמת בונבון, כיף לראות אותך כאן. מסתבר שהפוסט הזה מאגד סביבו אחלה חבריא.
ראיתי בזארה את השמלה הזאת השבוע!!!
אני חושבת שב76 קיבלתי מסבא של בני דודי חצאית עם משבצות חום & תכלת. לפי התמונות התהלכתי עם החצאית הזאת בערך 5 שנים רצופות. לפעמים עם ג'ינס מתחת. פיתחתי אז סטייטמנט אופנתי גנוז...
השיר מקסים. רטרו אמיתי.
אלוהים, הזוועה (:
אלוהים אדירים. אני חושבת שנקלעתי בטעות לסדום ועמורה.
(מבצעת נסיגה טקטית לפני שהסרגל יגיע אלי...)
With a ruler or with your big hand?
Are you gonna spank me, headmaster oak?
חלי
או פורטונה (במיוחד הערב)
אל תהיי כזו רצינית רחלי, It's מימונה Time...
Light'n up.
אה, עוד משהו...
אם זה היה מפריע לאלון,
אלון כבר היה אומר משהו,
היות וזה הבלוג של אלון.
כנראה שכן...
buckle up, it's gonna be a bumpy ride
היו זמנים...
אוי! אנחנו נשמעים כמו סבא וסבתא, אנחנו לא כאלו זקנים אלוני!
אני עוד זוכרת שלחביתוש היה מפתח
יואבי את דלת הקסמים היה פותח
ששון גבאי היה המדריך החתיך משכונת חיים
כשלפיסטוק היה בית
ועל חוף כורכר עמד הצריף של תמרי הנגר.
היו זמנים (:
שמח לשמוע, קרלוק. תודה.
בשנת 76' בת שנה וקצת, צעדים ראשונים שלי, של הטלויזיה בשחור-לבן עם ערוץ אחד...
הכל היה נפלא ותמים עד הופעת הסלולרי/אינטרנט...
פוסט מקסים אלוני!
נפלא
עושה צמרמורת של עונג והיזכרות
אלה מילים כבדות, מר נבו (:
תודה, לכבוד הוא לי.
זה את אחראית לזה? זה מקסים. שיחקת אותה.
הייתי מאוהב בה ועכשיו אני מבין למה. בגללך...
כוכב :)
הנה השיר עם תרגום עברית
זו קלאסיקה אמיתית (: לכבוד הוא לי לארח את זה כאן. שובבת.
תודה ססקיה (:פוסט על שנות ברזיל, במטותא.
אבל בכל זאת נעים לחשוב
שבסוור, יש את כנס הסוורים העולמי.
שם סוורי הנמל מעלים סברות מרחיקות לכת,
על שברים והסתברויות
על משברים ותוחלות
ולמי שאין לו תוחלת,
לפחות שיקנה חותלת
ולא יהיה לו קר ברגליים.
ומי שחותלת לא יאה לו
בדוכן הסמוך,
יכול לרכוש חותנת
במחיר הקרן!
נפלא ומלא.
לא. זו מילה מהעת העתיקה בלשון העברית.
אין לה קשר לשום עיר צרפתית.
אוופס. התלבלבתי.
ב-74 הייתי בברזיל.
ב-76 כבר כאן בחזרה.
וסוורי נמל אלה תמיד היו הגיבורים.
אלה של סאלוניקי, היהודים, שהושמדו
אלה של דרום תל-אביב: שרידי ההם מסאלוניקי
עכשיו אני קוראת את הספר על הקאמורה.
שם יש סוורי נמל, המעורבים בהברחות בלתי פוסקות.
יש קשר בין סוורי הנמל לעיר סוור שבצרפת?
בברזיל
אני מה זה מבינה אותך.
זה בדיוק כמו שכתבת - פוסט ממתק. ככה בקטנה, לטוחנות של הנפש.
פליקרית, איזו מלכה. לא ייאמן שעבר כמעט חצי שנה מאז שכתבתי את זה. אחה"צ של שישי משפיעים עלי חזק מאוד, כנראה.בכל מקום המגע האוהב שלך. תודה, מת עלייך.
איפה אני הייתי ב 76'...?
התחברת היטב לערימת הסרוורים ההיא והקסם מענג.
כיף לראות אותךפה, עם הרגליים היחפות והדיסקוטק שמלווה אותך לכל מקום.
אין לי מושג מה היה בתל אביב, אז או היום - הסובייקט פרובינציאל, יש לדעת.
אבל אני מקווה לדעת מה הולך בתל אביב בקרוב. מתכנן לבוא אל, או על, העיר.
מזמן לא קראתי משהו כל כך יפה ונוגע.
אני מבינה את הגעגוע שלך וניסיתי הרבה פעמים להבין את שלי.
מה שבעיקר מאפיין את התקופה ההיא זה פשטות ואחידות. לא היו הבדלים גדולים, כולם גרו באותן דירות והרוויחו בערך אותו דבר והלבישו אותנו אותו דבר. לא יודעת איך היה בתל-אביב, בטח אחרת...
והיתה תמימות גם של התקופה וגם שלך, בתור ילד.
אנחנו עדיין די תמימים, מה את יודעת. תודה ליה.חיוך מלא אושר - ככה אנחנו רוצים. תודה.
תודה, ש.פ., בשמי ובשם הפוסט הגאה שלי (-:
איזה כיף להיזכר בימים הללו... היינו כה תמימים
הדברים שכתבת ממש נכונים
קסום ,"יש רגעים מעטים מידי של מציאות שהם יותר חזקים מאגדה", כזה....נעים!
שמעלים חיוך מלא אושר....
פשוט נוגע, מעורר געגוע לאז.. כאילו לא רק המראות היו אחרים אלא גם האור עצמו. והריחות.. והצלילים.... התרגשתי.
מקסים.