אתמול כשבראנו את האדם - פתאום היתה לי תובנה.

פתאום הבנתי שהכל כתוב כבר מבראשית ואני רוצה לשתף אתכם.

.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים..."

לידה.

אלוהים עדיין נמצא רק ברוחו. רגע חגיגי. 

ביום הראשון הוא מצטייר כמו קוסם. הוא אומר: ויהי אור והנה נוצר האור. זאת כל העבודה שהוא עושה - נרשמת הצלחה ראשונה. "וירא אלוהים כי טוב".

ביום השני הוא עושה פעולה, מפריד בין מים לשמיים. הוא מצייר קו - את קו האופק.

מה שמתחת לקו זה מים ומה שמעל הקו שמים.

לילדים אני אומרת שהוא דוחף את המים למעלה ואז הוא מצביע למטה ואומר: פה מים ואחר כך מצביא למעלה ואומר: שם-מים...

נרשמת עוד הצלחה של אלוהים והוא מרוצה. נרשמו כבר שתי הצלחות.

ביום השלישי הוא כבר עושה שני דברים:

מרחיק את הים על מנת לגלות את האדמה ועל האדמה מזריע דשא ונוטע עצי פרי.

פעמיים כי טוב.

מוצא חן בעיני האלוהים ההצלחות הקטנות והוא מתחיל יותר ויותר לסמוך על עצמו.

ביום הרביעי הוא כבר מבין שצריך לשמור על העצים שברא - פוטוסינטזה ולכן הוא בורא את השמש. הוא גם מבין שצריך ליצור את הזמן.

אם רוצים סדר בחיים - חייבים לסדר את נושא הזמן. יום זה יום, לילה זה לילה. חודש זה חודש ושנה זאת שנה. העיקר שיהיה פה סדר פנימי, ברור וקבוע.

אלוהים כל יום עובד יותר קשה, עושה יותר דברים, מבין יותר הבנות ומצליח יותר הצלחות, מתחיל להסתמן עולם ברקע כל יום יותר ויותר.

מאושר מהצלחותיו עובר אלהים אל היום החמישי.

ביום החמישי הוא בורא את חיות המים ואת חיות השמים.

למה הוא לא ברא את כל החיות, למה רק את חיות המים והשמים. היה יכול לסיים את נושא החיות ביום חמישי ולברוא ביום שיש רק את האדם, אבל הוא לא הרגיש בטוח מספיק. חיות המים והשמים זה רחוק ויותר קל להתמודד איתם. הם לא קשורים למעגל הקרוב שלו.

ביום שישי הוא עבד הכי קשה. ברא את חיות האדמה ואת האדם הוא כל כך מרוצה מעצמו עד שהוא אומר "וירא אלוהים כי טוב מאד..".