היום בבוקר, במהלך דיוושי על אופני הכושר בשייפ הצטרפתי לשיחה בין שתי מאמנות שם שאחת שהן דיוושה לידי. הן דיברו על זה שאין להן זמן, הן תמיד עסוקות, מזניחות חברים, ואין מה לדבר בכלל על דייטים. הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהן צודקות, וגם לי אין זמן, אחת מהן אמרה שזה קטע של תל-אביב, שהעיר הזאת שואבת את הזמן מהאנשים, כולם תמיד עושים משהו, נשאבים לאיזה מקום ובלי לתאם מראש אי אפשר לעשות שום דבר. אמרתי שאני לא יודע מה איתן אבל בקשר אלי היות שאני כבר שנים רבות בסשן של עבודה-לימודים אכן אין לי זמן, ואת האימונים שלי בחדר הכושר אני עושה בשש וחצי בבוקר כי אחרת אני פשוט לא אעשה אותם.
היום בזמן שאני אוכל את ארוחת הערב, ידידתי רעות התקשרה והצהירה "יש שקשוקה" וכשאמרתי לה "אני כבר אוכל" היא רטנה ש"אי אפשר לעשות איתך שום דבר". להגנתה יאמר שזו כבר פעם שניה או שלישית שהיא מזמינה אותי לארוחת ערב ואני פשוט לא יכול להגיע. הצעתי לה שאני אזמין אותה ואת בן-זוגה לארוחת ערב אצלי כפיצוי אולם אז היא אמרה "אבל אז לא תוכל לתקן לנו את המחשב" (עליתי עליכם!, למרות שאני די זול עם החברים שלי, הם מאכילים אותי ואני מסדר להם מיני תקלות).
אני חושב שהפעם האחרונה שהייתי בחופשה (כלשהי) זה היה באוקטובר או ספטמבר באילת...ואני תמיד עושה את זה לעצמי... דוחף קדימה עד שנגמר כל הכח. Oh well. Some things never change.
|