על נהרות בבל

TheMarker Cafeפִּיּוּטאור הגנוזעל נהרות בבל

אור הגנוז

פוסטים פופולאריים

אדון הסליחות
16/9/08 | 1017 צפיות
כל זמן הוא הזמן
11/12/09 | 1327 צפיות
יהונתן, כריש לוויתן
10/10/08 | 2488 צפיות
אדון מוסר (לא הדג)
27/10/08 | 1051 צפיות
רוצה להיות נאיבי
30/6/09 | 968 צפיות
אל רפאני וארפא
6/1/09 | 1116 צפיות

פוסטים אחרונים

על נהרות בבל

לצפייה במסך מלא

על נהרות בבל

‎15

תכנים אישיים

29 תגובות יום שבת, 1/11/08, 20:34

עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ-- תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ. תהילים קלז.

עיוורים רואים מה שהם שומעים.

שלוש, שתיים, אחת. כלום. רק חושך מצרים.

ואיך התחילה מלחמת הדתות ?

פעם, מזמן, הייתי עיוור. אני לא מתכוון לזה שעוצמים עיניים לרגע ואחר כך מתעוררים עם האור הגנוז. אני מתכוון לשחור האפור הזה שלא רואים כלום. לא רואים, אבל שומעים ומרגישים צורות. ואתם יודעים מה ? זה לא מרגיש מוזר, כי לצבעים יש חיים משל עצמם. זה גם מה שמפריע. הכל מרגיש כמו פלסטלינה. מצד אחד אתה יכול לעצב את החלומות שלך, מצד שני זה קצת דביק.

פחדתי, בטח שפחדתי. אבל אז הגיע חג השבועות תש"א, 1941. מוסלמים ערכו פוגרום בשכונה, במה שכונה מאוחר יותר "פרהוד". מפחיד יותר לא יכול היה להיות. התעוררתי.

סתיו 1955. אני יושב עם סבא אברהם בגג הבית בסיומו של טורניר שש-בש ארוך כגלות. למטה הנהר ובו משייטים דגי שבול, בוני וביז. חלקם יהפכו מאוחר יותר לסמכ מזגוף : זהו השם המפורסם שניתן להכנת דגים צלויים ליד מדורת האש על שפת הנהר.

דפיקות עזות בדלת. מין ? שואג סבא. אין תשובה. בדאלק, רד תראה מי זה. אני פותח סדק צר, ולא תאמינו. מי עומד בדלת ? עמלק הפלישתי. טוב, אולי לא עמלק אבל כמו רפאל הלפרין מהמשקפיים כפול שתיים. כמו ירון לונדון כפול שש, אולי שש ורבע. ובגובה ? כמו הביג בן. פחד טמיר מיד ענקים. למה כזבתם אורות רחוקים ? פנים כאלה לא ראיתם. שפם כמברשת, ועל זרועו הימנית שני קעקועים דהויים : אני אוהב אותך אמא ואיטבאח אל יהוד. בחייאת אללה. הוא הולך להרוג אותנו !!!

אך לא אלמן ישראל. היהודים היו מוכנים לכל אירוע. מאחורי הדלת ניצב מתקן קטן שכונה לימים "בליסטרה עיראקית". לא. הוא לא מיידה אבנים קדומות, אלא לאפה דקה שבתוכה עמבה, כורכום ופלפל שחור. העמבה מטרתה להמם את התוקף, ואילו שילוב של כורכום ופלפל שחור טובים נגד סרטן. טוב, לא חשוב, יצאתי מהסיפור, בכל אופן, אני לוקח צעד קטנטן לאחור, פותח בתנופה את הדלת, לוחץ על הבליסטרה, מתכופף. פלאחחחח !!! הלאפה פוגעת לו במרכז החזה ונתזת לפרצופו. הוא נהדף לאחור, ראשו נחבט בעציץ האימתני של סבתא, והוא צונח ומת.

לא חולפת דקה וקול זעקה נשמע. לא, אלה לא הערבים שבאים לטבוח בנו אלא ניידת של המשטרה הבריטית. היות והתקציבים היו דלים למשטרה הייתה רק ניידת אחת, וגם זה בלי צ'קאלאקה (ניידת מעפנית !). במקום זה היו שוכרים איכרים קשי יום שהיו יושבים ליד הנהג ושואגים בקולי קולות : וונו, וונו, במקום הסירנה.

הסרג'נט בוחן את המצב בעצבנות ושואל מי אחראי לכל הבלאגן. מוכר הלפת צועק מאחור : שלרם מסלוק, שלרם מסלוק...כל השכנים מצביעים עלי ללא היסוס. לחץ. אני מרגיש שאני הולך ונעלם. שלוש, שתיים, אחת. אני עוצם את עיני וחוזר להיות עיוור.

אִמִּי מַרְתִּיחָה סֻכָּר בִּשְׁקֵדִים /הרצל חקק

רֵיחַ נָעִים שֶׁל מֵי וְרָדִים.
מַזָּלִי שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לְזִכְרוֹנוֹתַי בַּנֹּעַם
הַיָּחִיד בָּעוֹלָם הַתּוֹאֵם אוֹתָם. הִנֵּה הַשְּׁקֵדִים
הַכְּתוּשִׁים נִמְהָלִים בְּמֵי סֻכָּר רוֹתְחִים.
אִמִּי מְכִינָה לוּזִינָא לְבָנָה
לַהֻלֶּדֶת הַיְּלָדִים.
שְׁנֵי תְּאוֹמִים אַחִים.

שְׁנֵי אַחֶיהָ אָבְדוּ בְּפַרְעוֹת תַּשַׁ"א
גַּם הֶחָכָם לֹא יָדַע לִמְצֹא בָּרוּחוֹת הֵיכָן אוֹתָם
הָרוּחַ נָשָׂא. וּשְׂפָתָיו יָצְקוּ:
לֹא תִּקְרְאִי לְבָנַיִךְ הַתְּאוֹמִים בִּשְׁמוֹת אַחַיִךְ הָאוֹבְדִים.
אוּלַי חַיִּים הֵם. אוּלַי בָּרְחוּ אֶל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.

אִמָּא מוֹסִיפָה מֵי וְרָדִים. מְעַט הֶל
מְפַזֶּרֶת. שׁוֹפֶכֶת סֻכַּר קָרוּשׁ בְּתוֹךְ. חוֹתֶכֶת
בִּשְׁנֵי אֲלַכְסוֹנִים.
כְּאִלּוּ דָּלְקוּ נֵרוֹת. כְּאִלּוּ יוֹם הַשָּׁנָה.
אִמָּא מְכִינָה לוּזִינָא לְבָנָה.

אוֹהֶבֶת הָיְתָה, כָּךְ אָמְרָה, לְהַבִּיט
בְּשִׂפְתֵי תְּאוֹמֶיהָ הָרַכִּים. גּוֹנָם יָפֶה
כְּצַוְּארַי הַפְּרָחִים.
יֹבֶשׁ בְּגֵוָהּ: הַאִם רוּחַ אַחֶיהָ בָּאָה בְּבָנֶיהָ.
הַאִם שֻׁסְּעוּ צַוְּארֵיהֶם בְּמַאַכְלוֹת רוֹצְחִים.
יָדֶיהָ אֱמוּנוֹת עַל הַלּוּזִינָא .

מַרְתִּיחָה, מוֹרִידָה מִן הָאֵשׁ, שָׂמָה שְׁקֵדִים, מְעַרְבֶּבֶת, כּוֹתֶשֶׁת
לְחָיֶיהָ יְבֵשׁוֹת כְּאִלּוּ הִסְכִּינָה.
הַאִם הֶל דִּמְעוֹתֶיהָ נָמַס עִם הָאֵשׁ הַלּוֹחֶשֶׁת.

שְׁנֵי תְּאוֹמִים נוֹלְדוּ
עֵינֵיהֶם סֻכָּר וּשְׁקֵדִים.
וּבָאֲוִיר הַעֲמָדַת פָּנִים לֹא נִשְׁכַּחַת.
מֵי וְרָדִים.

דרג את התוכן: