כותרות TheMarker >
    ';

    מיומנו של אמביוולנט

    רשימות, השקפות, חוויות מגוונות

    0

    אמביוולנטיות

    57 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 20:42

    ליברל הוא אדם רחב-אופקים מדי לתמוך בצד של עצמו במחלוקת." רוברט פרוסט ( 1874 - 1963),

    אני מבקש להבחין בין שלוש רמות של אמביוולנטיות:

    1. אמביוולנטיות כתכונת אישיות (דו-ערכיות אישיותית)
    2. אמביוולנטיות כמערך תפקידי חברתי (אמביוולנטיות חברתית)
    3. אמביוולנטיות תשקיפית-ניתוחית (אמביוולנטיות סוציולוגית)

    אמביוולנטיות כתכונת אישיות (דו-ערכיות אישיותית)

    על פי התיאוריה הפסיכו-אנליטית, בגיל 12-24 העולל מסוגל להתרחק מאמו. שלב זה מכיל משבר, "משבר ההתקרבות מחדש", שבו הילד מבין שלא תמיד רצונותיו חופפים לאלה של אמו. התינוק -- שבשלב הקודם הרגיש חלק ממערכת זוגית כל-יכולה -- תופס כעת את ההכרח שבפרידה הרגשית מהאם וזאת דווקא בתקופה של התמודדות עם אתגרים שלעתים קשים מדי עבורו. הילד בקונפליקט חזק בין הצורך באוטונומיה, לבין הפחד מאובדן אהבתה של האם – מה שגורם לו להתקפי זעם ויחס אמביוולנטי כלפיה.

    כמבוגר, הטיפוס אמביוולנטי נמנע ממחויבות ומאינטימיות; ואגב, הכרתי לא מעט טיפוסיות ממין נקבה כאלה, למרות שמדובר בסטריאוטיפ של גבר. הוא קמצן רגשית ויחבל בקשר אם הקשר לובש פנים מוצלחות. הוא אינו מאמין שמישהו מסוגל לאהוב אותו באמת, וחרד מנטישה, ולכן היא נוטה לקיים סדרת קשרים עם גברים לא פנויים או לנתק קשר אם שיחת "יחסינו לאן" מפציעה באופק.

     

    אמביוולנטיות כמערך תפקיד חברתי (אמביוולנטיות חברתית)

    רבים מהתפקידים החברתיים שלנו בנויים ממערך ציפיות ממוסדות הסותרות זו את זו :

    ניתוחים של תפקיד הרופא, יחסי הורים ילדים, או חיי זוגיות מדגימים כיצד התפקיד הטיפוסי מלא סתירות מבניות: לחוש בו זמנית חמלה אמפאטית יחד עם ריחוק תפקידי (רופא), איסור והרשאה (הורים) , משיכה ודחייה , שיתוף ותחרותיות, אינטימיות ואוטונומיה (זוגיות). למעשה, היייתי מסתכן ומכליל שברוב התפקידים החברתיים המשמעותיים שלנו מגולמים נטיות אמביוולנטיות. נא לא לבלבל את המצב האמביוולנטי עם האישיות האמביוולנטית.

     

    אמביוולנטיות תשקיפית-ניתוחית (אמביוולנטיות סוציולוגית)

    "אם יש לסוציולוג תפקיד, הרי עליו לספק כלי נשק יותר מאשר לתת שיעורים" (donner des lecons; כלומר: לא להטיף מוסר)

    (פייר בורדייה, "שאלות בסוציולוגיה" 99)

    "הרי אין כמובן בדעתנו להעלות במקום אינטרפרטציה מטריאליסטית, חד צדדית של התרבות וההיסטוריה, הסבר סיבתי רוחני, חד צדדי אף הוא. שניהם אפשריים במידה שווה. אך שניהם, אם אינם משמשים לעבודת הכנה למחקר , אלא מתיימרים להיות מסקנתו, לא יועילו הרבה לחקר האמת". (מקס וובר: :"האתיקה הפרוטסטנטית" 1905, שורות אחרונות).

     

    במתודולוגיה של מדעי החברה, טען וובר כי החברה היא מפגש בין ההקרנה האובייקטיבית של התופעה ובין התפישה הסובייקטיבית של האדם או החוקר. היות ותפיסתנו ושאלות המחקר שלנו מוטות על ידי ערכים וה"בוץ הקיומי" של חיינו, הרי שאלותינו מוטות. כל הסבר מדעי – פרשני או אחר – הוא חלקי בלבד.

    יחד עם זאת, שמירה על כללים מסוימים של מהימנות מעלה את הסיכוי להסבר נכון, שאיננו בהכרח שולל הסבר מתחרה.

     

     

    "אם אין לך ספקות, אתה לא יכול לייצר דברים טובים. בטחון מופרז מייצר רדידות"

    (פול אוסטר, 2008).

     

    "נמאס לי לקרא עבודות, מאמרים וספרים ולצפות בטלביזיה בדמויות, שאני יכול לנחש את מסקנותיהן מראש, רק על סמך שם הדובר".

    (אילן תלמוד בחלום בלהות זעיר בורגני)

     

    לצערי, חלק ניכר מהמדענים במדעי החברה נותנים לשיפוטי ערך להכתיב להם לא רק את השאלות אלא גם את התשובות. הדבר נכון בעקר לכלכלנים, אבל לא רק להם.

    במקום להתייחס לתיאוריה כאל מכשיר העוזר להסביר חלק מהמציאות, רבים בוחרים להאמין בתיאוריה כייצוג מלא וחד מימדי של המציאות. היות והתמיכה בתיאוריה היא גם קרדום לחפור בו קריירה, נדירים המקרים שבהם הוגי תיאוריה התכחשו לה כעבור זמן מה. נדיר אך קיים.

    הסכנה בחוסר שמירת המרחק בין האידיאולוגיה לבין העבודה המדעית, או ההתעקשות על הבחירה בקול אחד בלבד (האדם הרציונלי, הפירמה, הפועלים, המזרחיים, הפלסטינים) מביא לתפיסות פשטניות לא מתוחכמות ולהתלכדות קהילת שיח דביקה שלא נותנת לעובדות או לפרשנויות מתחרות לחדור מבעד לחומות הטירה.

    ההתבצרות בעמדות פסקניות מובילה גם ל"בורות הדדית", ולפסילת הנחות היסוד של יריבים לפני שהבנו את התועלת בטיעון שלהם.

     

    לאמביוולנטיות של המשקיף החברתי יתרון ניכר בשימור התכונה ההכרחית למשקיף: הבנה אמפטית יחד עם ניתוח חיצוני ופשוט של תופעה מורכבת, מתוך הבנה שה"אמת" המדעית היא תמיד חלקית, מותנית וזמנית.

     

    המחיר האישי של אמביוולנטיות סוציולוגית עלול להיות כבד, בדיוק כמו המחיר של אמביוולנטיות אישיותית.

    קשה למשקיף להזדהות עד תום עם פעולה פוליטית ולהימנות עם אסכולה.

    זה מחיר שלא קל לשאת.


    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/09 14:50:

      אחלה פוסט, אילן

      ומקווה שהקצב יגבר

      ונוכל לתהות איך לחבר את האינטואיטיבי עם האנליטי שאתה מציע לנו

      תודה

      :)

       

      ליברל הוא אדם רחב-אופקים מדי לתמוך בצד של עצמו במחלוקת.. גדול פרוסט

        14/1/09 08:14:

      פרק יא תהילים לגרוש אויבים

      א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: בַּיהוָה, חָסִיתִי אֵיךְ, תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי; נודו (נוּדִי), הַרְכֶם צִפּוֹר.
      ב  כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים, יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל, לְיִשְׁרֵי לֵב.
      ג  כִּי הַשָּׁתוֹת, יֵהָרֵסוּן צַדִּיק, מַה פָּעָל.
      ד  יְהוָה, בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה, בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ: עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ, בְּנֵי אָדָם.
      ה  יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
      ו  יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.
      ז  כִּי צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב; יָשָׁר, יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ

       

       העיקר בשורות טובות
        24/12/08 23:56:


      מוצאת חן בעיני האנליזה הזאת שלך כאן; במיוחד לאור העובדה שיצאתי מחוזקת ( ומהזה הייתי צריכה את זה היום... )  

      טוב

        7/11/08 21:50:

      צטט: karenv 2008-11-02 20:10:20


      נמאס לי לקרא עבודות, מאמרים וספרים ולצפות בטלביזיה בדמויות, שאני יכול לנחש את מסקנותיהן מראש, רק על סמך שם הדובר".

      (אילן תלמוד בחלום בלהות זעיר בורגני)

      המשפט שהכי תפס לי את העין.

      גם לי.

      הצהרה חזקה.

      גמני מרגישה ככה לפעמים.

       

        4/11/08 10:26:

      פוסט מעניין ומרתק, החכמתי ממנו רבות.

       

      ברשותך כמובן, אשתמש בכמה ציטטות שאהבתי...

       

      תודה שלך

      ירון 

       

       

        4/11/08 08:20:

      צטט: אסתי. 2008-11-01 21:32:16

      צטט: צביה רובין-טקסטואלית 2008-11-01 21:03:51

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי" 

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

      גם אני לא אהבתי את האמירות. הן אותנטיות ועל כך אני מצרה.

       

      למה זה כלכך מזעזע אתכן?

      ילדים מתוקים בגן לא זוכים ליותר תשומת לב וחיבוקים מאשר ילדים נודניקים או לא יפים מספיק?

      זו תופעה ידועה, אנשים מפתחים רגשות אמפתיים מהר יותר לאנשים נחמדים ויפים, זה מעוות אבל זו המציאות.

      תינוק וילד יפה זוכה פי שתיים למגע פיזי ויחס מילד פחות יפה.

      ככה זה עם נשים, גברים, מכוניות, אוכל, אנשים לא נחמדים מפתחים את מנגנון האנטיגוניזם ממול.

      האם זה נכון שזה יקרה אצל רופאים ויפגע ביכולת האבחנה והטיפול- התשובה צריכה להיות חד משמעי לא.

      אבל המציאות רחוקה מלהיות אידיאלית.

       

        3/11/08 23:34:

      צטט: מינימקסי 2008-11-03 23:24:09




      אמביוולנטיות אישיותית - טוב, נכון, ראוי , מתבקש.

      אמביוולנטיות חברתית - רע , ילדותי, להתרחק.

      אמביוולנטיום סוציולוגית - טובה גם טובה.


       

       

      אמביוולנטיות אישיותית - רע, אך יש גרועים ממנה.

      אמביוולנטיות חברתית - בלתי נמנעת.

      אמביוולנטיום סוציולוגית - טובה גם טובה, אם בוחרים בזה.

       

        3/11/08 23:32:

      צטט: אישון 2008-11-03 22:26:11

      צטט: מר רשתות 2008-11-01 21:28:36

      צטט: inspire 2008-11-01 21:12:26

      חיבור מעניין ומפרה. איכשהו, המנגנון האינטואיטיבי שבי ניעור תמיד כשמאמר אנליטי מפציע באופק, כמו כאן, ומנסה להשלים את הצרוף הזה, בתובנות שנובעות מבפנים.

      ובנימה זאת, לדעתי, בעידן המודרנה הנוכחי, ניתנת "רוח גבית" לתפישת שציינת בציטוט מבית מדרשך. הדרך היחידה כנראה להתמודד עם ים המידע הגדל אקספוננציאלית בכמותו, היא לתייג במהירות אנשים וטיפוסים, ובהתאם לזה לקבוע את מישור הייחוס האישי, הרגשי או המעשי בגינם. במובן הזה, זה מעין "אייקוניזציה" של דפוסי התנהגות של האדם. זה רק ילך ויעשה גרוע יותר. אינסטנט יותר, ויגובה בעוד ועוד דוקטרינות מדעיות מבוססות סטטיסטיקה מגמתית.

      בקיצור, יהיה דיסקו. כתבת משובח, כהרגלך.

      (*)

      גם בעבודה המדעית המיזוג (במשקלות שונים) בין האנליטי לאינטואיטיבי, הסטטיסטי והפרשני הוא חיוני.

      לגבי דיסקו, אני דווקא מעדיף רוק ובלוז. קריצה

       

       

      גם אינטואטיבי הוא אוסף של הקשים לוגים. מנכ"ל סוני לשעבר ,מהאנשים העשירים בעולם אמר שלפני כל עסקה היה מקשיב לכל האנליזות ובסופו של דבר מחליט מהבטן.

      בקשר לכל המוחלטים והאנליטים ראינו מה קרה איתם במשברים האחרונים בפוליטיקה ובכלכלה.קשה לנו להודות אבל בסופו של דבר אנחנו מחליטים רגשית.

      האמביוולנטיות נובעת מחוסר חיבור למה שאנחנו קוראים "בטן".נעצור כאן ..

       זה לא עימות בין האנליטי לאינטואיטיבי, אלא בין שתי אנליזות.

       

        3/11/08 23:24:


      רגע רגע רגע.

      אני אמביוולנטית לגבי הההחלטה אם זה טוב או רע להיות אמביוולנטית...

      אמביוולנטיות אישיותית - טוב, נכון, ראוי , מתבקש.

      אמביוולנטיות חברתית - רע , ילדותי, להתרחק.

      אמביוולנטיום סוציולוגית - טובה גם טובה.

      איפה הימים שבהם ידעת , נקודה. וגם אם לא  , לא נורא. מחר יפציע יום חדש.

      אילן , בתור פוסט בכורה שלי אצלך...אני ממש אבל ממש לא יודעת מה לומר.

      האם זה היה פתיח לשנת הלימודים שאתה הולך להעביר פה בקפה?

      יפה מאד ככה לנסות לפתוח לנבובים כמוני את הראש.

       

        3/11/08 22:26:

      צטט: מר רשתות 2008-11-01 21:28:36

      צטט: inspire 2008-11-01 21:12:26

      חיבור מעניין ומפרה. איכשהו, המנגנון האינטואיטיבי שבי ניעור תמיד כשמאמר אנליטי מפציע באופק, כמו כאן, ומנסה להשלים את הצרוף הזה, בתובנות שנובעות מבפנים.

      ובנימה זאת, לדעתי, בעידן המודרנה הנוכחי, ניתנת "רוח גבית" לתפישת שציינת בציטוט מבית מדרשך. הדרך היחידה כנראה להתמודד עם ים המידע הגדל אקספוננציאלית בכמותו, היא לתייג במהירות אנשים וטיפוסים, ובהתאם לזה לקבוע את מישור הייחוס האישי, הרגשי או המעשי בגינם. במובן הזה, זה מעין "אייקוניזציה" של דפוסי התנהגות של האדם. זה רק ילך ויעשה גרוע יותר. אינסטנט יותר, ויגובה בעוד ועוד דוקטרינות מדעיות מבוססות סטטיסטיקה מגמתית.

      בקיצור, יהיה דיסקו. כתבת משובח, כהרגלך.

      (*)

       גם בעבודה המדעית המיזוג (במשקלות שונים) בין האנליטי לאינטואיטיבי, הסטטיסטי והפרשני הוא חיוני.

      לגבי דיסקו, אני דווקא מעדיף רוק ובלוז.  קריצה

       

       

      גם אינטואטיבי הוא אוסף של הקשים לוגים. מנכ"ל סוני לשעבר ,מהאנשים העשירים בעולם אמר שלפני כל עסקה היה מקשיב לכל האנליזות ובסופו של דבר מחליט מהבטן.

      בקשר לכל המוחלטים והאנליטים ראינו מה קרה איתם במשברים האחרונים בפוליטיקה ובכלכלה.קשה לנו להודות אבל בסופו של דבר אנחנו מחליטים רגשית.

      האמביוולנטיות נובעת מחוסר חיבור למה שאנחנו קוראים "בטן".נעצור כאן ..

        3/11/08 22:17:

      מעולם לא הצלחתי לשכנע את עצמי בצידקת דרכי, אך במבחן הזמן הוכחתי שצדקתי בהחלטותי!

      תודה לך *

        3/11/08 17:38:

      צטט: מאירה וייס 2008-11-03 17:35:02

       

       

      כמו כל גברת מכובדת, אני אצטט מכובדים ממני. מתוך שנים שלושה שדנו בסוגיה הזו כרגע אצטט רק את מרי דוגלס, שב PURITY AND DANGER וגם ב IMPLICIT MEANINGS, טוענת ומוכיחה, לדעתי, את הטענה הזו בצורה מופתית. אני, מצידי, משוכנעת שיש שוני תרבותי בסובלנות לאמביבלנטיות.

       

      ולגבי המיתוס של סיזיפוס וועדות מינויים (ראה התייחסותך לעיל)-- לא מבינה. מה זה ועדת מינויים? לא זוכרת ולא מכירה מוסד כזה.

       

      שיהיה טוב,

      מאירה

       

       

       

       לדעתי, דגלאס, דורקהיים ולוי שטראוס הגזימו קצת בחשיבה הבינארית ובהדגשה על טוהר בחיי היומיום. אבל מה אני מבין באנתרופולוגיה ? מכל מקום, שונא טוהרנים, אנוכי... קריצה

      חוצמזה, מסכים שיש שוני תרבותי במידת הסובלנות.  

       

        3/11/08 17:35:

       

       

       כמו כל גברת מכובדת, אני אצטט מכובדים ממני. מתוך שנים שלושה שדנו בסוגיה הזו  כרגע אצטט רק את מרי דוגלס, שב PURITY AND DANGER  וגם ב IMPLICIT MEANINGS, טוענת ומוכיחה, לדעתי, את הטענה הזו בצורה מופתית.  אני, מצידי, משוכנעת שיש שוני תרבותי בסובלנות לאמביבלנטיות.

       

      ולגבי  המיתוס של סיזיפוס וועדות מינויים (ראה התייחסותך לעיל)-- לא מבינה. מה זה ועדת מינויים? לא זוכרת ולא מכירה מוסד כזה.

       

      שיהיה טוב,

      מאירה 

       

       

       

        3/11/08 17:34:

      צטט: מר רשתות 2008-11-03 12:16:05

      צטט: shabat shalom 2008-11-03 10:40:53

      צטט: מאירה וייס 2008-11-03 10:09:52

      לגבי: בשבח האמביבלנטיות (הספקנות, הגמגום).

      מעניין יהיה להוסיף את ההיבט התרבותי (כמובן!!!!). יש תרבויות שסובלניות יותר לאמביבלנטיות (במובן של דו משמעות. כמו מצרים העתיקה) לעומת חוסר הסובלנות כלפי עמעום (ספקנות, אמבילנטיות ) שמפגינות תרבויות אחרות (היהדות, למשל).

      מאירה


      אני לא מסכיםשהיהדות לא סובלת ספקנות (אולי בסופו של דבר היא לא סובלת את האמביוולנטיות...).

      למדתי שכל ספרי החוכמה היהודיים לדורותיהם בנויים על הצבת עמדות וגישות שונות וויכוחים ארוכים עלהם (עד לפסיקה). זה נקרא, נדמה לי, שו"ת (שאלות ותשובות).

      מה חבל שהרבה מנהיגים דתיים של היום חורצים דינים וגורלות על סמך אי סובלנות לדעות מנוגדות לאלה שלהם!!

       

      ממש לא מסכים אתך, מאירה.

      כל התיאורים של אבות האומה (אדם, יהודה בן יעקב, דוד המלך, נח, שלמה) רצופים דימויים שליליים ביותר שלהם. הן דמויות עגולות, שביצעו את החטאים הגדולים ביותר.

      כך גם הדיון בהם בתלמוד. גם חלק מהתנאים והאמוראים מתוארים במעשי עוון, שיכרות, הונאת דברים ויוהרה.

      דעת המיעוט נשמרת לאורך התלמוד, שדן גם בברייתות, אותן מסכתות שלא נכנסו למשנה הקנונית (ע"י העורך).

      כדאי להפריד בין המורשת היהודית לממסד הרבני, כמאמר מרטין בובר "הדעות הקדומות של הנוער".

       

       

       

        3/11/08 10:40:

      צטט: מאירה וייס 2008-11-03 10:09:52

       לגבי: בשבח  האמביבלנטיות (הספקנות, הגמגום).

      מעניין  יהיה להוסיף את ההיבט התרבותי (כמובן!!!!).  יש תרבויות שסובלניות יותר לאמביבלנטיות (במובן של דו משמעות.  כמו מצרים העתיקה) לעומת חוסר הסובלנות כלפי עמעום (ספקנות, אמבילנטיות ) שמפגינות תרבויות אחרות (היהדות, למשל).

      מאירה


       

      אני לא מסכיםשהיהדות לא סובלת ספקנות (אולי בסופו של דבר היא לא סובלת את האמביוולנטיות...).

      למדתי שכל  ספרי החוכמה היהודיים לדורותיהם בנויים על הצבת עמדות וגישות שונות וויכוחים ארוכים עלהם (עד לפסיקה). זה נקרא, נדמה לי, שו"ת (שאלות ותשובות).

      מה חבל שהרבה מנהיגים דתיים של היום חורצים דינים וגורלות על סמך אי סובלנות לדעות מנוגדות לאלה שלהם!!

       

        3/11/08 10:09:

       לגבי: בשבח  האמביבלנטיות (הספקנות, הגמגום).

      מעניין  יהיה להוסיף את ההיבט התרבותי (כמובן!!!!).  יש תרבויות שסובלניות יותר לאמביבלנטיות (במובן של דו משמעות.  כמו מצרים העתיקה) לעומת חוסר הסובלנות כלפי עמעום (ספקנות, אמבילנטיות ) שמפגינות תרבויות אחרות (היהדות, למשל).

      מאירה


       

        2/11/08 23:16:
      ואותי חבר יקר, האמביוולנטים הכי מעניינים נשיקה
        2/11/08 21:30:

      צטט: מר רשתות 2008-11-02 20:12:08

      צטט: רוזמונד 2008-11-02 18:53:20

      לפיכך אני מדמיין שבכל לילה מוטלת על מישהו חובת צחצוח הנעליים של נעל העולם. ובאופן זה נוצרים ההבדלים בין יום ולילה.”

       

      "

       לא מבין את זה הקשר בין שני המשפטים. 

      על יצירת ההבדל בין יום ולילה, בין ה"אובייקטיבי" ל"קונסקרוקטיבי"  יפה להשוות בין בראשית א' לבין פתיחת המשנה.

       

       

      ניסיתי להדגים מה קורה כשאין אמביוולנטיות ואין ספקנות. כך בא סנדלר ומסביר כיצד בנוי העולם. אין לו ספק שהוא הוא היודע הכל (יהירות, אמרנו?), כאשר כל שהוא יכול זה להשליך מעולמו הצר המוכר לו.

      כך הוא האדם שאיננו אמביוולנטי - הוא יודע חד-משמעית.

      באופן הזה ניתן להגיע לכדי אבסורד, בו, על פי פרשנות זו, אור היום נובע מנעל-העולם כשהיא מצוחצחת, החשכה נובעת מנעל-העולם, כשהיא מוכתמת, ומכאן שחייב להיות מישהו אשר מצחצח נעל-עולם זו כדי שניתן יהיה לעבור מן הלילה ליום.

      ----

      אם עדיין לא מובן, נעזוב זה.

      אני אכן מאמינה שאמביוולנטיות נחוצה כדי לנתח לבדוק ולחקור, אני חושבת שזו דרך חיים, ואכן יש פה הקרבה או וויתור על חיים מאוד נוחים ופשוטים.

        2/11/08 20:12:

      צטט: רוזמונד 2008-11-02 18:53:20

      לפיכך אני מדמיין שבכל לילה מוטלת על מישהו חובת צחצוח הנעליים של נעל העולם. ובאופן זה נוצרים ההבדלים בין יום ולילה.”

       

      "

       לא מבין את זה הקשר בין שני המשפטים. 

      על יצירת ההבדל בין יום ולילה, בין ה"אובייקטיבי" ל"קונסקרוקטיבי"  יפה להשוות בין בראשית א' לבין פתיחת המשנה.

       

        2/11/08 20:10:

      נמאס לי לקרא עבודות, מאמרים וספרים ולצפות בטלביזיה בדמויות, שאני יכול לנחש את מסקנותיהן מראש, רק על סמך שם הדובר".

      (אילן תלמוד בחלום בלהות זעיר בורגני)

      המשפט שהכי תפס לי את העין.

        2/11/08 20:08:

      צטט: מאירה וייס 2008-11-02 20:03:38


      אילן יקירי-

      איזה פוסט מצויין. מעלה נקודות מרתקות לדיון.

      ויש לי כל כך הרבה מה לומר.

      הוי.

      אבל אתייחס רק לנקודה או שתים.

      האמביבלנטיות כעמדה להתבוננות בעולם. זה מה שקוסם לי.

      אבל,

      למרות שברור לי למה אתה מתכוון ושאני כנראה מאד מזדהה עם העמדה הזאת, שהופכת אצל הסוציולוגית או האנתרופולוגית לכמעט עמדה אישיותית, אני תוהה אם המונח "אמביבלנטיות" מתאים לכאן ("הכי עדיף"). אני הייתי מעדיפה "ניכור" (בהיבט ה"חיובי" שלו), או העמדה שאלבר קאמי מתייחס אליה ב""מיתוס של סיזיפוס" שלו.

      כשסיזיפוס עולה בפעם הראשונה להר, הוא מקווה שיגיע, ואז הכל יסתיים. המטרה תושג כשיגע למרום ההר. ואז האבן נופלת בחזרה, ושוב הוא עולה להר, אבל עדיין לא מודע, ומקווה שוב, שהיתה זו אך טעות, והפעם האבן תגיע לראש ההר, והמשימה תושלם.

      השינוי הבסיסי קורה כאשר סיזיפוס יודע שלמרות שהוא יתאמץ בכל כוחו בדרך אל ראש ההר, הרי ברגע שיגיע לפסגה שוב תיפול האבן ושוב הוא יצא למסע הקשה.

      ואני מאמינה שזו בדיוק ההגדרה של להיות אינטלקטואל.

      אלא שבכל אחד מכיווני ההליכה שלו על ההר, הוא לא אמביבלנטי.

      הוא מאד שואף להגיע לה"אמת". אלא שבו בזמן הוא יודע, שכשייגע לאמת, האבן תיפול למטה. הוא יודע שהוא נדון לחפש שוב ושוב את האמת. מההתחלה. שאין תשובה אחת.

      אני גם לא כל כך בטוחה שכל סוגי האמביבלנטיות שהיצגת הם ממש על אותו מימד. אבל צריכה עוד לחשוב על כך.

      תודה שאיתגרת אותינו.

      וחבל שהיגעתי לפוסט רק היום, אחרי שאתמול הייתי מנותקת מהקפה.

      מאירה

       אלה שלושה מימדים שונים לגמרי של אמביוולנטיות.

      הייתי מדגים לך על מערכת צירים קרטזית, אבל מה אתם האנתרופולוגים מבינים ? קריצה

      אני לא חושב שהמושג "ניכור" הוא הנכון, למרות שהוא מייצג חלק מסוים מהקיום האינטלקטואלי.

      יותר חביב עלי free floating intellectual של מנהיים, למרות שזו רק אשליה.  

      והמיתוס של סיזיפוס, קיים מול וועדת המינויים !  

       

       

        2/11/08 20:03:


      אילן יקירי-

      איזה פוסט מצויין.  מעלה נקודות מרתקות לדיון.

      ויש לי כל כך הרבה מה לומר.

      הוי.

      אבל אתייחס רק לנקודה או שתים.

      האמביבלנטיות כעמדה להתבוננות בעולם. זה מה שקוסם לי. 

      אבל, 

      למרות שברור לי למה אתה מתכוון ושאני כנראה מאד מזדהה עם העמדה הזאת, שהופכת אצל הסוציולוגית או האנתרופולוגית לכמעט עמדה אישיותית, אני תוהה אם המונח "אמביבלנטיות"  מתאים לכאן ("הכי עדיף").   אני הייתי מעדיפה "ניכור"  (בהיבט ה"חיובי" שלו), או העמדה שאלבר קאמי מתייחס אליה ב""מיתוס של סיזיפוס" שלו.

      כשסיזיפוס עולה בפעם הראשונה להר,  הוא מקווה שיגיע, ואז  הכל יסתיים. המטרה תושג  כשיגע למרום ההר. ואז האבן נופלת בחזרה, ושוב הוא עולה להר, אבל עדיין לא מודע, ומקווה שוב, שהיתה זו אך טעות, והפעם האבן תגיע לראש ההר, והמשימה תושלם.

      השינוי הבסיסי קורה כאשר סיזיפוס יודע שלמרות שהוא יתאמץ בכל כוחו בדרך אל ראש ההר, הרי ברגע שיגיע לפסגה שוב תיפול האבן ושוב הוא יצא למסע הקשה. 

       ואני מאמינה שזו בדיוק ההגדרה של להיות אינטלקטואל.

      אלא שבכל אחד מכיווני ההליכה שלו על ההר, הוא לא אמביבלנטי.

      הוא מאד שואף להגיע לה"אמת". אלא שבו בזמן הוא יודע, שכשייגע לאמת, האבן תיפול למטה. הוא יודע שהוא נדון לחפש שוב ושוב את האמת. מההתחלה. שאין תשובה אחת. 

      אני גם לא כל כך בטוחה שכל סוגי האמביבלנטיות שהיצגת הם ממש על אותו מימד. אבל צריכה עוד לחשוב על כך. 

      תודה שאיתגרת אותינו.

      וחבל שהיגעתי לפוסט רק היום, אחרי שאתמול הייתי מנותקת מהקפה.     

      מאירה

        2/11/08 19:33:

      אם אין לך ספקות, אתה לא יכול לייצר דברים טובים. בטחון מופרז מייצר רדידות"

      (פול אוסטר, 2008).

       

      מאוד מסכימה.

       

       

      לגבי החולה והרופא, כתבתי פעם שלקוחות לא נחמדים מקבלים שירות פחות טוב !

      אין מה לעשות.

       

      אבל אצלי זה רק הבנק....אצל הרופא חייבים להיות נחמדים (-:

       

       

        2/11/08 18:53:

       

      אילן,

      בהחלט מעניין ומעורר מחשבה.

      איך הצלחת לתמצת כל כך הרבה בכל כך מעט מילים.


      לגבי האמביבלנטיות החוקרת, אכן, הספק, הספקנות והאמביבלנטיות הכרחיים כדי למנוע מההטייה לבחור במדגם שגוי, לשאול את שאלת המחקר המוטה, ומעל לכל לפרש את התוצאות.

      ולגבי פרשנות אצטט דוגמא שנותן רודולף שטיינר מתוך ספרו "מחשבה אנושית ומחשבה קוסמית":


      "בואו נניח את ההנחה הבאה. היה היה בגורליץ סנדלר בשם יעקב בוהם. הוא למד את אומנותו היטב – כיצד חותכים סוליות, כיצד יוצרים את הנעל על אימום הסנדלרים, וכיצד דופקים את המסמרים לתוך הסוליות והעור. הוא ידע כל זאת לפרטי פרטים. כעת, נניח שאותו סנדלר, ששמו יעקב בוהם, קם ואמר:


      "עכשיו אראה כיצד בנוי העולם. אניח שיש אימום סנדלרים עמוק בבסיס העולם. על האימום הזה נמתח בעבר עור העולם; אח"כ נוספו מסמרי העולם, ובאמצעותם חוזקה סוליית העולם לגפת העולם. אח"כ נכנס לתמונה צחצוח נעליים, ונעל העולם צוחצחה כולה. בדרך זו אני יכול להסביר לעצמי בבירור כיצד יש אור בבוקר, כיוון שאז מבריקה משחת הנעליים של העולם, אבל בערב היא מוכתמת בכל מיני דברים; היא אינה מבריקה עוד. לפיכך אני מדמיין שבכל לילה מוטלת על מישהו חובת צחצוח הנעליים של נעל העולם. ובאופן זה נוצרים ההבדלים בין יום ולילה.”

      "

        2/11/08 16:34:

      צטט: ה קדרית 2008-11-02 01:28:16

      צטט: shabat shalom 2008-11-01 23:58:59


      האמביולנטיות היא ההמצאה המקדמת ביותר של תרבות המאה העשרים..

      כל זה נכון רק אם אין לך בטחון עצמי מופרז, כי השחצנות היא בכל מקרה האמא של הטמטום.

      ולכן האמביולנטיות  היא ההמצאה הכי הרסנית של המאה העשרים כי היא יצרה וואקום שלתוכו ניכנסים השחצנים.

       

       

      לא הבנתי אותך.אפשר הסבר?

      אני חושב שרשתות הסביר את זה הרבה יותר יסודי ונרחב ממה שאני אנסה פה להסביר.

      האמביולנטיות היא העמדה המשתנה של החיים שלנו בהתאם לתפקידים הרבים שאנחנו ממלאים. אין דברים מוחלטים וחד כיווניים בחיים. בעבר אם היית אציל כל הדברים האחרים היו "מסתדרים" בהתאם.

      היום האמביולנטיות (משהו שמנוגד לאמונה מוחלטת - צריך לשאול את רשתות אם אני מדייק), היא דרך חיים, דרך מחשבה, פילוסופיה של הידע.

      מכיון שכך זהו המושג שקידם את האנושות (לדעתי) במאתיים השנה האחרונות. הכל פתוח לבדיקה ולאימות חוזר. ככה מגלים עולמות חדשים.

      לעומת זאת: שחצנים שחושבים שהם יודעים הכל, וכל עולמם הוא העולם הבלעדי הקיים ואין עולמות אחרים, וצורות חיים אחרים (ואם יש אז הם תמיד פחות טובים מאשר אלה של השחצנים), אלה מטומטמים כי הם לא פתוחים ללמוד, לא פתוחים ולא רוצים ללמוד מאחרים.

      עכשיו,

      לחיות באמביוולנטיות זה נורא קשה. בן האדם רוצה בטחון, משהו להאחז בו (כמו דת ואלוהים, למשל).

      מכיון שכך, השחצן ש"יודע הכל" בבטחון רב, יכול לסחוף אחריו את אלה שלא יכולים לחיות במצב אמביולנטי. זה קשה. האמביולנטיות יצרה אצלם וואקום - מין ריקנות כזו של חוסר החלטיות - את הואקום הזה ממלא, פותר, השחצן בבטחון העצמי המופרז שלו, והמתקשים שמחים להיגרר אחרי הבטחון שלו (שהם כל כך זקוקים לו).

      הארכתי, אבל אני מקוה שהסברתי את עצמי.

       

       

        2/11/08 16:15:

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 14:13:10

      צטט: מר רשתות 2008-11-02 13:41:50

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 13:15:22

      תודה על הפוסט:)

       

      היהירות היא אחת התכונות המגוכחות ביותר של האדם.

       

      מדעי החברה שמתיימרים להיות מדע מדוייק יכולים להעזר במעט צניעות. כשעוסקים באדם ובחברה, איך אפשר לשכלל את כל הנתונים לכדי מסקנה מוצקה דיה?

       

      אולי ניתן להוסיף ללימודים באוניברסיטה קורס באמביוולנטיות?

       

       

      מדעי החברה אינם מדויקים, אך בלתי ניתן להבין את החברה בלעדיהם.

      אכן כך.

       

      רק רציתי לומר שהם מתיימרים להיות מדויקים כמו המדעים המדוייקים. אין הדבר אפשרי, לעניות דעתי, ולא בזה כוחם.

       

      :)

       

       

       מנסיוני, גם לא מתיימרים, חוץ אולי מכלכלה.

        2/11/08 16:14:

      על פניו, מרתק וקבל בשל כך כוכב.

      אשוב לקרוא זאת באופן מעמיק בשעות הערב.

        2/11/08 14:13:

      צטט: מר רשתות 2008-11-02 13:41:50

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 13:15:22

      תודה על הפוסט:)

       

      היהירות היא אחת התכונות המגוכחות ביותר של האדם.

       

      מדעי החברה שמתיימרים להיות מדע מדוייק יכולים להעזר במעט צניעות. כשעוסקים באדם ובחברה, איך אפשר לשכלל את כל הנתונים לכדי מסקנה מוצקה דיה?

       

      אולי ניתן להוסיף ללימודים באוניברסיטה קורס באמביוולנטיות?

       

       

       מדעי החברה אינם מדויקים, אך בלתי ניתן להבין את החברה בלעדיהם.

      אכן כך.

       

      רק רציתי לומר שהם מתיימרים להיות מדויקים כמו המדעים המדוייקים. אין הדבר אפשרי, לעניות דעתי, ולא בזה כוחם.

       

      :)

       

        2/11/08 13:41:

      צטט: רועי פולמן 2008-11-02 13:15:22

      תודה על הפוסט:)

       

      היהירות היא אחת התכונות המגוכחות ביותר של האדם.

       

      מדעי החברה שמתיימרים להיות מדע מדוייק יכולים להעזר במעט צניעות. כשעוסקים באדם ובחברה, איך אפשר לשכלל את כל הנתונים לכדי מסקנה מוצקה דיה?

       

      אולי ניתן להוסיף ללימודים באוניברסיטה קורס באמביוולנטיות?

       

       

       מדעי החברה אינם מדויקים, אך בלתי ניתן להבין את החברה בלעדיהם.

        2/11/08 13:15:

      תודה על הפוסט:)

       

      היהירות היא אחת התכונות המגוכחות ביותר של האדם.

       

      מדעי החברה שמתיימרים להיות מדע מדוייק יכולים להעזר במעט צניעות. כשעוסקים באדם ובחברה, איך אפשר לשכלל את כל הנתונים לכדי מסקנה מוצקה דיה?

       

      אולי ניתן להוסיף ללימודים באוניברסיטה קורס באמביוולנטיות? 

       

        2/11/08 11:24:

      צטט: חמוטל. 2008-11-02 10:26:02


       

      וחוצמזה אני אמביוולנטית לגמרי לגבי תחילתה (בזמן ) של שנת הלימודים האקדמית (:

       

      חמוטל.

       

      תוכרז שביתה, ומיד !  

        2/11/08 10:27:

      ובלי טיפה של אמביוולנציה, נהניתי לקרוא את ההעמדה המשולשת היה כיף אילן ושווה שחזרת לכתוב.
        2/11/08 10:26:

      צטט: מר רשתות 2008-11-01 21:38:49

      צטט: אסתי. 2008-11-01 21:32:16

      צטט: צביה רובין-טקסטואלית 2008-11-01 21:03:51

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי"

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

      גם אני לא אהבתי את האמירות. הן אותנטיות ועל כך אני מצרה.

       

       אני לא יודע למה התכוון הרופא, אך תופעת "החולה המגעיל" מוכרת מזמן, גם בטיפול נפשי, גם ברפואה וגם בשירותים אישיים.  זו הטיה שרצוי להיות ערים לה.

      זה עובד גם הפוך:

      רצוי שרופא לא ינתח את קרובו ניתוח מסובך, למשל, כיוון שהזדהות היתר עם החולה עלולה לשבש החלטות בעת סיבוך.

      גם עורך דין המייצג את עצמו במשפט מסובך מסתכן.  

       

       

      הפסיכולוגיה הקלינית (בזרמים האנליטיים והדינמיים) מתייחסת באופן מקצועי לתופעת המטופל שמעורר בנו רגשות של דחיה. המטפל שאינו מחפף חייב לחפש את התשובות בתוך עצמו ובדינמיקה (:

      ב"חקירה הפסיכולוגית" גם אם היא בתנאי קליניקה ותחת חוזה טיפולי, בדיוק כמו בחקירה מדעית, אסור לעגל פינות , אסור לתייג, ולחפש פתרונות קלים.

       

      נורא חבל שרופאים אינם עוברים הכשרה דומה.

       

      וחוצמזה אני אמביוולנטית לגמרי לגבי תחילתה (בזמן ) של שנת הלימודים האקדמית (:

       

      חמוטל.

        2/11/08 10:11:

      מביא לתפיסות פשטניות לא מתוחכמות ולהתלכדות קהילת שיח דביקה שלא נותנת לעובדות או לפרשנויות מתחרות לחדור מבעד לחומות הטירה.

      ההתבצרות בעמדות פסקניות מובילה גם ל"בורות הדדית", ולפסילת הנחות היסוד של יריבים לפני שהבנו את התועלת בטיעון שלהם.

      ניתוח מעמיק על הנושא

      הן מההיבט האישי

      והן מההיבט החברתי   מדעי  ועוד..

       המאמר דורש

      קריאה שניה מעמיקה

      כפי שנכתב.. וכן

      התבוננות בעצמנו

      כאנשים פרטיים וכחלק מעדר..

      תודה על התבוננות  חודרת

      שלך

      אפרת*

        2/11/08 10:06:

      צטט: רקדן המילים 2008-11-02 01:56:05

      *

      פוסט מחכים ומעורר מחשבה....

      אז ככה כותב סוציולוג?

      או מישהו שבאמת אכפת לו מחיי המציאות...?

       לסוציולוגים ז'אנרים רבים לכתיבה, המושפעים הן מכתיבה של מדעי הטבע והכלכלה, והן מהתיאוריה הספרותית וכתיבה הסטורית.  בחירת הז'אנר הוא פועל יוצא של המתודולגיה של החוקר(ת), כלומר לאיזו אסכולה כללית היא שייכת.

      רוב הסוציולוגית חפים מאמביוולנטיות סוציולוגית.

      אבל הזחוחים ביותר במדעי החברה הם הכלכלנים, שמבחינות רבות אוחזים במדע פוסט-מודרני, כיוון שהמדע שלהם, שאני מאד מאד מכבד אותו, איננו אמפירי ומורכב ממשחקים של stylized facts.  

       

        2/11/08 09:47:

      צטט: ה קדרית 2008-11-02 01:53:35

      צטט: מר רשתות 2008-11-02 01:52:06

      צטט: ה קדרית 2008-11-02 01:28:53

      אילן תגיד,זה לא שאם אני אמביוולנטית בעצם זה משרת אותי?אני פה ושם...אני לא מחליטה..

      אוף אני לא אוהבת את זה!

      זה לא פה ושם;

      זה גם וגם.

       

       

       


      וזה דעיין מבלבל אותי.

      גם ככה אני חסרת יציבות כללית אישית קוסמופוליטית.למה לשגע עם פוסטים כאלו?למה?

      חשבתי אפשר לחשוב בצורה אחת.אוף אילן די עם המחקרים הללו.

      אין איזה מחקר לסכינא?

       זה לא מחקר.

      ותפסיקי עם האמביוולנטיות האישיותית שלך,ותבשלי לי סכינא.. (הרמת לי להנחתה קריצה).

       

        2/11/08 04:18:


      שמחתי על ההזמנה לפוסט הזה, לקרוא אותו ואת התגובות המעניינות בחלקן.

      אולם..

        2/11/08 01:56:

      *

       פוסט מחכים ומעורר מחשבה....

      אז ככה כותב סוציולוג?

      או מישהו שבאמת אכפת לו מחיי המציאות...?

        2/11/08 01:53:

      צטט: מר רשתות 2008-11-02 01:52:06

      צטט: ה קדרית 2008-11-02 01:28:53

      אילן תגיד,זה לא שאם אני אמביוולנטית בעצם זה משרת אותי?אני פה ושם...אני לא מחליטה..

      אוף אני לא אוהבת את זה!

       זה לא פה ושם;

      זה גם וגם.  

       

       

       


      וזה דעיין מבלבל אותי.

      גם ככה אני חסרת יציבות כללית אישית קוסמופוליטית.למה לשגע עם פוסטים כאלו?למה?

      חשבתי אפשר לחשוב בצורה אחת.אוף אילן די עם המחקרים הללו.

      אין איזה מחקר לסכינא?

        2/11/08 01:52:

      צטט: ה קדרית 2008-11-02 01:28:53

      אילן תגיד,זה לא שאם אני אמביוולנטית בעצם זה משרת אותי?אני פה ושם...אני לא מחליטה..

      אוף אני לא אוהבת את זה!

       זה לא פה ושם;

      זה גם וגם.  

       

        2/11/08 01:50:

      צטט: אשת 2008-11-01 21:41:08

      נראה שיש משהו משתק באמביוולנטיות חברתית, לא? מן סיוג עצמי תמידי.

       ממש לא.  אלה החיים, ואלה הדילמות.

      באמביוולנטיות אישיותית יש משהו משתק והרסני, בעקר ליחסים רומנטיים.  

       

        2/11/08 01:28:

      אילן תגיד,זה לא שאם אני אמביוולנטית בעצם זה משרת אותי?אני פה ושם...אני לא מחליטה..

      אוף אני לא אוהבת את זה!

        2/11/08 01:28:

      צטט: shabat shalom 2008-11-01 23:58:59


      האמביולנטיות היא ההמצאה המקדמת ביותר של תרבות המאה העשרים..

      כל זה נכון רק אם אין לך בטחון עצמי מופרז, כי השחצנות היא בכל מקרה האמא של הטמטום.

      ולכן האמביולנטיות  היא ההמצאה הכי הרסנית של המאה העשרים כי היא יצרה וואקום שלתוכו ניכנסים השחצנים.

       

       

      לא הבנתי אותך.אפשר הסבר?
        1/11/08 23:58:


      האמביולנטיות היא ההמצאה המקדמת ביותר של תרבות המאה העשרים..

      כל זה נכון רק אם אין לך בטחון עצמי מופרז, כי השחצנות היא בכל מקרה האמא של הטמטום.

      ולכן האמביולנטיות  היא ההמצאה הכי הרסנית של המאה העשרים כי היא יצרה וואקום שלתוכו ניכנסים השחצנים.

        1/11/08 22:37:

      אמבוויולנטיות יוצרת לופ ...

      השאלה אם אנחנו רוצים להשאר שם...

       

        1/11/08 21:50:

      נהדר. בעצם ככה ככה.  בצחוק כמובן. למרות שבכל צחוק יש אמת.

       

      ועכשיו ברצינות: נהדר ומעורר מחשבה.

       

      אני דווקא לא מופתעת מדבריו של רם, נראה לי כי זו נטייה טבעית להשלים את מה שאננו יודעים, על אדם כמו גם על מציאות. נראה לי שבאופן טבעי רופא העובד מול אדם מזמין ונעים יהיה פנוי יותר להיות מקצועי. כמובן, המקצוענות האמיתית היא להשאר פנוי וער גם כאשר הסביבה היא נוחה פחות.

       

       אינספייר, אני לא שותפה לפסימיזם הפעם. דיסקו זה אחלה, גם בלוז וג'אז. אני בעד שירים בעברית, אנגלית וצרפתית, כאלה שאפשר לשיר תוך כדי התנועעות  :))

       

      שבוע נהדר,

      לימור

       

       

       

       

       

        1/11/08 21:41:
      נראה שיש משהו משתק באמביוולנטיות חברתית, לא? מן סיוג עצמי תמידי.
        1/11/08 21:38:

      צטט: אסתי. 2008-11-01 21:32:16

      צטט: צביה רובין-טקסטואלית 2008-11-01 21:03:51

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי"

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

      גם אני לא אהבתי את האמירות. הן אותנטיות ועל כך אני מצרה.

       

       אני לא יודע למה התכוון הרופא, אך תופעת "החולה המגעיל" מוכרת מזמן, גם בטיפול נפשי, גם ברפואה וגם בשירותים אישיים.  זו הטיה שרצוי להיות ערים לה.

      זה עובד גם הפוך:

      רצוי שרופא לא ינתח את קרובו ניתוח מסובך, למשל, כיוון שהזדהות היתר עם החולה עלולה לשבש החלטות בעת סיבוך.

      גם עורך דין המייצג את עצמו במשפט מסובך מסתכן.  

       

        1/11/08 21:32:

      צטט: צביה רובין-טקסטואלית 2008-11-01 21:03:51

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי" 

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

      גם אני לא אהבתי את האמירות. הן אותנטיות ועל כך אני מצרה.

       

        1/11/08 21:28:

      צטט: inspire 2008-11-01 21:12:26

      חיבור מעניין ומפרה. איכשהו, המנגנון האינטואיטיבי שבי ניעור תמיד כשמאמר אנליטי מפציע באופק, כמו כאן, ומנסה להשלים את הצרוף הזה, בתובנות שנובעות מבפנים.

      ובנימה זאת, לדעתי, בעידן המודרנה הנוכחי, ניתנת "רוח גבית" לתפישת שציינת בציטוט מבית מדרשך. הדרך היחידה כנראה להתמודד עם ים המידע הגדל אקספוננציאלית בכמותו, היא לתייג במהירות אנשים וטיפוסים, ובהתאם לזה לקבוע את מישור הייחוס האישי, הרגשי או המעשי בגינם. במובן הזה, זה מעין "אייקוניזציה" של דפוסי התנהגות של האדם. זה רק ילך ויעשה גרוע יותר. אינסטנט יותר, ויגובה בעוד ועוד דוקטרינות מדעיות מבוססות סטטיסטיקה מגמתית.

      בקיצור, יהיה דיסקו. כתבת משובח, כהרגלך.

      (*)

       גם בעבודה המדעית המיזוג (במשקלות שונים) בין האנליטי לאינטואיטיבי, הסטטיסטי והפרשני הוא חיוני.

      לגבי דיסקו, אני דווקא מעדיף רוק ובלוז.  קריצה

       

        1/11/08 21:12:

      חיבור מעניין ומפרה. איכשהו, המנגנון האינטואיטיבי שבי ניעור תמיד כשמאמר אנליטי מפציע באופק, כמו כאן, ומנסה להשלים את הצרוף הזה, בתובנות שנובעות מבפנים.

      ובנימה זאת, לדעתי, בעידן המודרנה הנוכחי, ניתנת "רוח גבית" לתפישת שציינת בציטוט מבית מדרשך. הדרך היחידה כנראה להתמודד עם ים המידע הגדל אקספוננציאלית בכמותו, היא לתייג במהירות אנשים וטיפוסים, ובהתאם לזה לקבוע את מישור הייחוס האישי, הרגשי או המעשי בגינם. במובן הזה, זה מעין "אייקוניזציה" של דפוסי התנהגות של האדם. זה רק ילך ויעשה גרוע יותר. אינסטנט יותר, ויגובה בעוד ועוד דוקטרינות מדעיות מבוססות סטטיסטיקה מגמתית. 

      בקיצור, יהיה דיסקו. כתבת משובח, כהרגלך.

      (*)

        1/11/08 21:08:

      צטט: צביה רובין-טקסטואלית 2008-11-01 21:03:51

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי"

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

       מחקרים רבים שנעשו בעיקר בבתי החולים האוניברסיטאיים בארצות הברית הגיעו למסקנה שמרבית המקרים שבהם האבחנה הוחמצה על ידי רופאים הסיבה היתה חולה ששוייך לסטראוטיפ מסויים. מזעזע , אבל דורש מהרופא להתעלות מעל לרגשותיו וזו הסיבה ל"ריחוק המקצועי" הנדרש מהרופא, אבל, כאמור, קשה מאוד ליישום.

       


      אילן, אני מאוד אמביוולנטית לגבי הפוסט שכתבת LOL

      בקיצור, נהניתי. מעורר מחשבה.

      אני החלטתי כבר מזמן שאין לי כוח לנהל קשרים (מלבד קשרים פונקציונליים הכרחיים)

      עם אנשים בעלי אישיות אמביוולנטית.

      שיחפשו את החברים האמביוולנטיים שלהם :-)

      "מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי" 

      משפט כזה מזעזע כבר מזמן לא קראתי.

      לא ידעתי שיש רופאים/ות שהאבחנה שלהם מוטית ע"י מידת ה"נחמדות" של החולה...

      ולא ידעתי שיש חשיבות למידת ה"נחמדות" של החולה...

      מזעזע.

        1/11/08 21:01:

      אוקיי :-)))

      אז..אולי..לא לגמרי אמביוולנטית, כן יכולה להזדהות עם "הוא אינו מאמין שמישהו מסוגל לאהוב אותו באמת"

      אבל...זה בטח ניתן לשינוי איטי.

        1/11/08 20:56:

      מכיר את הדואליות הזו כרופא:

      חמלה על חולה עלולה להביא לטיפול לא נכון בגלל הניסיון לחסוך לו סבל של בדיקה קשה

      מאידך תחושת דחייה מחולה לא "נחמד" יכולה לגרום לפספוס אבחנה שהיתה נעשית בקלות אצל חולה "נורמטיבי" 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פרופ' רשתות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין