חבורת הגל החדש בצרפת, וסליחה על חוסר בקיאות בפרטים המדוייקים והלא חשובים, המציאה את המונח במאי אוטור בקולנוע שמכיל בתוכו את ההבדלה בין סרט כמוצר של חברה לבין יצירה קולנועית של אמן. המושג נולד כדי לתת שם ל"סינגר-סונגרייטרס" של הקולנוע, מי שגם כותבים את התסריט גם מביימים וגם עורכים ראשיים של סרטם.

בקולנוע של הוליווד הייתה, ועודנה, נהוגה שיטת המפיקים, לשיטת המפיקים- מפיק יזם בוחר סיפור או תסריט, בוחר במאי ומכתיב לו את צורת העבודה על הסרט כך שלבסוף יצא מוצר קולנועי אפקטיבי שימשוך קהל. למעשה, שיטת המפיקים משכללת את הסרט עי" עבודה בקבוצה ביקורתית שמביאה כל רעיון יצירתי לכדי מיצוי כך שידבר ברור אל נפש האדם.

שיטת האוטור, בה אדם אחד אחראי על תהליך היצירה, מביאה רעיון אמנותי למיצוי משום שהיוצר האחראי הבלעדי נאבן קודם כל לביטוי רעיונו בדרכו ונשאר אטום לתגובות הקהל באמונה שמי שיבין לנפשו יתחבר לסרטו. ביטול הביקורת על המוצר הקולנועי הופכת אותו לשדוף רגשית ומורידה את כוחו להשפיע- לא רק להגיע אל יותר קהל אלא בהכרח להגיע אל עומק נפשו של המתבונן בו- האינטלקט מופעל גם הוא תמיד ע"י רגש. כך נמנעת התפתחות הרעיון שלו באמצעות מניפולציה קולנועית, האוטור ממציא חוקיות קולנועית ולא שועה לחוקים שעובדים, הוא ממציא הקולנוע לפעמים, כשמשהו בו פועל על הרגש, לרוב הוא נשאר יוצר מנוכר- האמנות הקולנועית היא לפני הכל אדריכלות של הנפש. שיטת האוטור יוצרת אמנות סובייקטיבית ושיטת המפיקים יוצרת מוצר קונקרטי שמשפיע על המתבונן בו.

בשיטת האוטור תמיד ניתקל במקוריות שכן האוטור מעיז לעשות ללא גבולות וללא תלות בקהל שלו אלא ברעיון האמנותי שלו בלבד אלא שתמיד נוכל לצפות בקלות ויתר התרגשות בקולנוע של מפיקים . אדם אחד לעולם אינו עקבי ולא יוכל אלא במקרה ליצור מוצר שידבר ברור. להיצ'קוק היו תסריטאים ששכללו את הרעיון הבסיסי שלו
ולבאך וליאונרדו היו מזמינים שתיקנו ודרשו את המוצר קצת אחרת.