כותרות TheMarker >
    ';

    מלך או קרבן? התמודדות עם תרבות הצריכה

    0 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 20:59

    צרכנות היא דרך חיים, צורת מחשבה. היום כשאנחנו רוצים משהו אנו חושבים –  לקנות! כשמישהו מאיתנו צריך חפץ כלשהו, הוא חושב "אני צריך לקנות ... צריך לקנות לחם, צריך לקנות בגדים..." ולא "צריך לאפות לחם," "צריך לתפור בגד." פעולת הקנייה, על פי תרבות הצריכה, אמורה לספק את צרכינו ולענות על משאלות ליבֶּנוּ. ומכאן גם השאיפה להיות עשיר – לספק את כל מאווינו על ידי קניות.

     

    מבחינה חברתית זוהי שאיפה בעייתית מאוד. על כל עשיר כזה (שיכול לקנות הכל ובלי הגבלה) חובה שיהיו מספיק עניים, שיעבדו, ייצרו, ויספקו את מבוקשו. במילים אחרות: אין עשיר בלי עניים. אל דאגה, זו אינה קריאה למלחמת מעמדות, וזה לא פוסט סוציאליסטי. מי שימשיך לקרוא לא ימצא פה שום מילה נגד עשירים, אלא רק מחשבה ועצה משותפת כיצד יכולים אנחנו, אלה שלא יכולים לצרוך ללא רסן, לחיות חיים מלאים ומספקים.

     

    הבעיה

    1.

    צריכה ללא הגבלה אפשרית רק לעשירים, כל היתר יכולים לשחק בנדמה לי, הם יכולים לקנות בתשלומים, לקחת הלוואות ולצרוך כאילו הם חיים באיזה סרט ("סקס והעיר גדולה"), הבעיה שזה רק בנדמה לי. גם אלה שמנסים לחיות כמו קרי, מירנדה ושרלוט, לא באמת צורכים בלי הגבלה. גם להם יש בקרה עצמית, חלשה אמנם, ובכל זאת גורמת להם המון ייסורים. מהניסיון שלי היא גורמת ליותר ייסורים מאשר לאלה בעלי שליטה עצמית גבוהה. גם מי שצורך מעבר ליכולותיו עדיין מגביל את צריכתו בסופו של דבר, ועדיין מתייסר על מה שאינו יכול לקנות.

     

    2.

    גם אם החובות שהאנשים האלה צוברים לא מובילים לקטסטרופה כמו עיקול חשבונות בנק או דברים גרועים מאלה הם בכל מקרה נמצאים במאבק מתמיד לצוף מעל פני המים. הם יצטרכו לקחת כל עבודה שתפרנס אותם, לעבוד שעות נוספות, משמרות לילה אם יש או עבודה שנייה כשהמצב דוחק, וכל זה בא על חשבון משהו. על חשבון המשפחה, הזוגיות ועל חשבון ההתפתחות האישית. אנשים כאלה משועבדים לצריכה שלהם, וחוץ מערימות בגדים יקרים לא נשאר להם הרבה.

     

    3.

    בן אדם ללא חסכונות נמצא ברמת סיכון גבוהה, כל משברון יכול לרסק אותו. פיטורים שבמקרה אחר היו מסתכמים בתקופת צנע ואולי אפילו פותחים פתח לשינוי, יהפכו למאורעות כבירים שספק אם יוכל להתאושש מהם. וגם אם השבר לא קרה, צלו מרחף ממעל, הפחד ממנו נמצא איתו תמיד, וממלא את החיים בחרדות.

     

    הפתרון

    1.

    בהשאלה מגבי ניצן(מחבר באדוּלינה), זוהי בחירה בין מלך לקרבן. בידינו הבחירה אם להיות מלך או להיות קרבן. כמה חבל שכמעט תמיד אנחנו בוחרים להיות קרבנות. כדי להיות מלך לא צריך להיות עשיר ולא צריך עבדים, כדי להיות מלך צריך למנוע השתעבדות למחשבה, שקניות יכולות לענות על כל צרכיך, אחרת אתה הקרבן. כשאתה צריך משהו, במקום לחשוב – איך אני קונה, תחשוב – איך אני משיג.

     

    2.

    תוציא פחות ממה שאתה מרוויח. אמנם קלישאה אך האמת איננה שחוקה, וגם לא יכולה להישחק. תוציא פחות ממה שאתה מרוויח כדי: לשלם חובות, לבנות קרן חירום וכדי להשקיע. כל אחד בקצב שלו, כפי יכולתו. כשמישהו יטיף לך שצריך ליהנות מהחיים (כאילו שצריכה חסרת רסן מביאה הנאה) תזכור שבגיל שבעים כשהוא עוד יעבוד למחייתו אתה תעשה מה שמתחשק לך כבר במשך עשרים שנים.

     

     

    לסיכום

    תרבות הצריכה היא תרבות של סיפוק צרכים על ידי קניות. תרבות של חסכנות היא שינוי אורח מחשבה: קנייה איננה האלטרנטיבה היחידה, ישנן שלל דרכים למצוא סיפוק ואושר, כמו עשייה, יצירה, התפתחות, השכלה, משפחה, חברים... ולכן אפשר וצריך לרסן את הצריכה כך שנוציא פחות ממה שאנחנו מרוויחים.

    מה שנדרש הוא שינוי באורח המחשבה: להיות מלך ולא קורבן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון