בעבודתי אני עוסק בתפקיד ניהולי בבית מלון ומתקוף תפקידי אני גם אחראי על מחלקת החשמל של המלון. מפעם לפעם יוצא לי לראיין עובדים. את הראיון האחרון יקח לי זמן לשכוח. התייצב למולי בחור לא צעיר שלמד הנדסאי חשמל עבר אי אילו קורסים מאוד מרשימים. רזומה מאוד רחב בתחום החשמל. עבד בחברת חשמל עבד בצבא כחשמלאי ועוד. לפי הרישומים של הקו"ח הייתי במקום ממנה אותו כמנהל מחלקת חשמל. התחלתי בשיחה קלילה של ספר לי על עצמך וכדומה ועברתי לשאלות קלילות על חשמל ופתאום אני רואה שהבן אדם כתב עולם ומלואו אבל לא מבין כלום בחשמל. שאלתי אותו איך אתה בפיקוד ובקרה אמר לי 8 מתוך 10 אמרתי סבבה תכנן לי איזה מעגל פשוט הבן אדם לא ידע שאלתי אותו שאלות פשוטות של אם מנוע לא עובד מה הסיבות כלום גורנישט וכן הלאה אחרי כחצי שעה שהבן אדם רואה ששוב ושוב לא הולך לו הוא קם ואמר "מה אני אגיד לך באתי לכאן עם כל הביטחון העצמי וחשבתי שאני טוב בחשמל אחרי השאלות שלך אני חושב להחליף מקצוע" אותו רגע ליבי נחמץ התחלתי לנהל איתו שיחה פסיכולוגית של עידוד ואז הוא שוב קם ואמר אולי תתן לי שאלה פתוחה שאני אשאל את עצמי ואני אענה אמרתי יאללה שאל העיקר תציל את הכבוד האבוד שלך הבן אדם בחר שאלה ראה שהוא לא מסתדר איתה בחר שאלה ושוב טעה קם ואמר טוב אני הולך להיות נגר עברו בי בימים האחרונים מחשבות האם החמרתי עם הבן אדם בשאלות למרות ששאלתי את השאלות האילו גם לעובדים שלי ואת הרוב הם ידעו. או אולי הארתי את חייו של האדם וזה איזה תפנית בחייו
|