כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של גרייס

    לילה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    שקט

    6 תגובות   יום ראשון, 2/11/08, 02:41

    חשבתי שליבי אבד בחשיכה

    חשבתי שקולי לא נשמע

    לכודה בשתיקה גדולה

    חורף,אבל הסערה שקטה

    מי יושיע אותנו 

    מי יאמר -אני עורג  אלייך יקרה

     אולי מחר אקנה לי שמלה לבנה

    תן לי שקט עד יום מותי 

    אמרה המשוררת הדגולה

    והלכה לעולמה

     עכשיו היא כבר מזמן נשכחה

     גם את כמהה  לדממה 

    להרגיע את הסופה

    כי הכל בראש שלך אשה

    לכי למיטה ותחלמי

    על חיבוק ארוז בחבילת שוקולד לבן

    ואז תתעורר אשה שמנמנה

    סוף סוף מרוצה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/08 09:18:
      נוגע, עצוב, מוכר, קשה. יפה.
        6/11/08 05:43:


      ימים חשוכים, לבד, החורף בא.
      לילות ארוכים, גם אין גשם אהבה.
      רגשות מעורבים, שימחה ועצב.
      מחשבות שונות ומקצת הכאב.
      ועל כך נאמר:

       

      "כאשר אתה אפוף צער התבונן מחדש בעמקי לבך,

      ומצאת כי מה שהתאבלת עליו גורם לך שמחה." ג'. ח. ג'.

       

      P  A  F

        3/11/08 18:39:


      בשתיקתך אמרת בעצם הכל...

      חשופה לכאב ...

      וליום המחר...

      אהבתי

      ערב קסום

        3/11/08 11:34:


      אין על יונה וולך

      ואת מקסימה כתבת פה את השקט שלך

      כוכב באהבה.

        2/11/08 18:45:


      תן לי שקט בקופסא. ואם הוא בקופסאת שוקולד וגם  מתוק, מה טוב

       

      מלנכולי עצבובי ויפה

        2/11/08 16:27:


      רגישות רבה+עצב+קמצוץ של יאוש+מעט תקווה.

      הסתיו שבחוץ,  ואיך הוא יודע לחדור גם פנימה.

       אנחנו הנוגעים בנפשם של אחרים, לא תמיד קל לנו.

      פרופיל

      גרייס ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      התקשורת לקויה רשת דפוקה

      למה את צריכה להיות יפה להטריף את עצמך בשביל מי ולמה

      אני קוראת כל כך הרבה בלוגים וחושבת לעצמי שזה מין מונולוג ארוך ובלתי פוסק על הבדידות