הגיגים ומחשבות הגבר ...
כן,
גם גבר חושב לפעמים,
עם הראש...
פוסטים אחרונים
- ריבאונד ? אני ??? 3/12/12
- בונים חומה גבוהה 9/11/12
- תהליך... 3/11/12
- רוצה להאמין 31/10/12
- להתנקות מהסם הזה 26/10/12
- חזרתי הנה. מישהי התגעגעה ?!?!? 20/10/12
ארכיון
אני הבנזונה... (?)
אני יודע ואת יודעת. אהבנו ? נמשכנו ? נדלקנו ? מה זה חשוב בעצם... היה שם משהו נעים, לשנינו. היה גדול עלייך. "אני לא יכולה להיות מאהבת שלך" אמרת... והחלטת שזהו. אז נגמר. וחשבת שנוכל להמשיך לדבר, כאילו כלום. לא בשבילי יקירה. אז לקחתי עוד קצת רוורס. כשהיינו מדברים מדי פעם, היה צובט. ואז התחלת לכעוס. בכל שיחה שהיינו "נתקלים זה בזו", כעסת. כעסת שאני לא בקשר, כעסת שרק את יוזמת, כעסת שאם את לא פונה אלי אז אני לא אפנה אף פעם... ואת נותנת לי להרגיש כמו בנזונה. "דפקתי- זרקתי" (נזרקתי....אגב). אז לא עוד קטנטונת. אני לא כועס עלייך, לא רוצה שתכעסי עלי, עוד נדבר , מדי פעם. לא נשוב לעולם למה שהיה, לא תהיה אינטנסיביות יומיומית, אל תצטערי על מה שיש, את בחרת את הדרך הזאת, ואני מכבד. אבל בבקשה ילדה, אל תנסי לגרום לי להרגיש בנזונה. כי אני לא. בחיי שאני לא.
אהבתי אותך. מבינה ?
גבר,
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שומרת המסך שלי,
גרסת המחבר היא מה שכתבתי.
גרסת המחובר(ת) הובאה גם היא...
כפי שהתקבלה בצד שלי כמובן.
צעדנו יחדיו לדרך מבלי להביט רחוק מדי.
ברור לי שכל אחד שקע לתוך הסובייקטיביות שלו,
ובכל זאת...
ההחלטה לסיים לא באה ממני.
ובכל זאת,
מצאתי את עצמי על "ספסל הנאשמים",
כי לא היו בי כוחות להמשיך במערכת "ידידות מופלאה",
אחרי שאהבתי קצת...
לא יכולתי.
אז הרגשתי רע.
כמו.... בן זונה.
תודה על התגובה הכחולה.
שב"ש,
גבר 1,
איזה גיוון לשמוע את זה מהצד השני..
השאלה היא מה היא בכלל גרסת המחבר..
כל אחד הרי רואה רק את הצד שלו
והרבה פעמים הוא שונה לחלוטין ממה שהאחר רואה.
והבעייה היא שאחרי כל התקלים האלה אין תקשורת וכל אחד טובע בתוך הסובייקטיביות שלו מבלי לדעת מה עובר על השני.
חבל.
שרית מדהימנית,
חחח,
לא היה 'סכסוך',
היתה בעיקר תחושת מועקה מטרידה.
וואלה אפילו לגברים זה קורה,
התסכול הזה ,
כשאנו לא ממש מבינים איפה טעינו...
כשאתן לא ממש משתפות פעולה בניסיון להסביר,
אתן הרי מומחיות ב'העברת תחושות ורגשות בטלפתיה',
או בחצאי מילים ומשפטים,
וכשאנו כבר מגלים התעניינות,
אתן בעיקר עונות :
"עזוב , לא משנה"....
תודה לך על היותך,
תודה על שאת באה,
תודה על שאת גם ....חוזרת.
גבר 1,
יו
YO
סוף סוף נשמע הצד השני ל'סיכסוך'....
סחתיין על פוסט מאת:
גבר גבר-אחד
ים סוף- את נהדרת!!!
וגם אתה לא רע... אדון גבר אחד
אתה הורג אותי (ברכות) שתדע...
(אבל אמרתי מראש, שעוד אגיע, אקרא ואככב..מה פתאום נטישה?
)
לא לא לא !!!
תקשיבי.
ותקשיבי טוב טוב :
סופתי,
זה בלתי חוקי בעליל,
להיכנס לי שוב לחיים בלי להתריע.
חשבתי שננטשתי לצמיתות.
את עוד כאן ???
עדיין מבקרת ??
תני לי חודש להתאושש,
ואז אצליח להגיב לתגובה שלך.
את הלמות הלב שלי ,
בטח אפשר לשמוע עד מעמקי ים סופ(תי)...
כייף שבאת.
תישארי קצת ?
גבר 1 ,
מה שיפה בבריאה שלנו,
שכל כך הרבה פעמים בחיים,
נבין שמה שאנו עוברים,
עברו כבר,
עוברים,
ועוד יעברו....
רבים וטובים אחרים.
תודה על הכניסה .
תודה על התגובה.
מקווה שבסופו של דבר תעשה לך...
רק טוב.
גבר,
אני חייבת להגיד לך על זה משהו.. :)
היה היה פעם מזמן (וזה דווקא לא סיפור אגדה)
מן איש כזה שנהיה לי חבר טוב טוב,
הגיע לי הכי קרוב שגבר אי פעם הגיע
(ובהיותי אני, וכיוון שאתה כבר מכיר .. אתה מבין שזה המון)
לא היתה בינינו אינטימיות רומנטית.
כלומר בהתחלה התחלה.. הוא הציע שנהיה יותר, אני אמרתי "לא מתאים"
וכל החברות הקרובה עד לעומק באה אח"כ.
אני לא הבנתי שהוא אוהב אותי.
ז"א אמרנו "אני אוהב/ת אותך" - אבל אתה יודע, כמו שחברות יכולות להגיד..
ואז בסיטואציה מסויימת הוא "חתך" ממני.. אבל חזק.
זה הרגיש לי כאילו הוא זרק אותי מהבית,
טרק את הדלת ואפילו לא טרח להביט מהחריץ, לראות מה נהיה איתי.
לא הבנתי. וזה הותיר חותם.. כזה שאינו נמחק. כאב עצום.
ברבות השנים - סיטואציה הפוכה (היית מאמין?! אני לא..)
הגעתי נורא קרוב למישהו, הכי קרוב שאשה אי פעם הגיעה אליו
לא היתה אינטימיות רומנטית.. ז"א,
בהתחלה בהתחלה... היו פלרטוטים וזה כמעט הלך לשם
אבל פעם אחת אני נסגתי
ואח"כ הוא נסוג - וכל החברות הקרובה עד לעומק, באה אח"כ.
ואני?! אני רציתי למות... מעולם לא תיארתי לעצמי כמה זה קשה.
ולא שלא התחבטתי כי --- מה הוא אשם? מה עשה לי רע?
האם כאדם הוא לא "שווה" לי מספיק כדי להשאר שם גם
אם אני לא מקבלת את מה שאני רוצה..
אבוי לתמימות..
כמיהה... - כמה שלא הבנתי אותה.
כמיהה היא דבר מכלה.
והקרוב-רחוק הזה, הוא סבל.
בסוף - חתכתי - הכי חזק שאפשר
(אבל כן הסברתי, כן הצצתי לראות מה נהיה - לא רציתי להשאיר צלקת)
בוא נקווה ששילמתי את חובי לקרמה.
לא יכולה להגיד שלא היה "מגיע לי".. :)
ואו...
יש לי הרבה מה להגיד על מה שנכתב כאן.
אם לצידה של האישה....
ואם לצידו של הגבר
אבל לדעתי אלך לאיבוד בבליל המחשבות המתרוצצות בראשי כרגע על הנושא.
זה נוגע בי בהרבה נקודות רגישות.
מעלה בי זכרונות, מזכיר לי הבנות.....
מאוד נגע בי ואני עדיין לא החלטתי אם עשה לי טוב או לא...
מה שכן... מאוד אמיתי