| אני לא יכולה ככה! אני פותחת את הלב ואתה לא מקשיב לי בכלל. תגיד משהו.. למה אתה שותק ככה, תגיד ."מה את רוצה שאני אגיד? כל דבר לא אכפת לי, רק תגיד"אני לא מרגיש כמוך" אז מה אתה כן מרגיש? אני מרגיש שאני אוהב אותך קשה לי, אתה לא עוזר לי .. אוהב אותי אתה אומר , אני לא מעניינת אותך בכלללא אכפת לך איך אני מרגישה , אתה לא מוכן לשנות כלום בשביל שיהיה לי טוב, שיהיה לנו טוב "זה לא קצת מאוחר לשנות? את כבר הגעת להחלטה כן ואני פה בגלל שאני רוצה שתגרום לי לשנות אותה ,לוחץ לי , הזוגיות הזו קטנה עליי אין לי אוויר. "תפתחי כפתור יהיה לך יותר קל לנשום.." אמר לי "דביל! מה אתה אוהב בי?" "מה"?" אמרת שאתה אוהב אותי , מה בדיוק אתה אוהב בי? תגיד לי את כל המילים שגברים שונאים להגיד ובנות רק מתות לשמוע, ולהגיד אני אוהב אותך זה לא מספיק, צריך להסביר למה ." הוא שתק לרגע ואז אמר : " אני אוהב שאת חווה את הכל בגדול, הכל סביבך סוער ומרגש,אני נשאר בלי מילים מהקצב שלך מהמהירות שבה השמחה שלך הופכת עצב והופכת לשמחה בחזרה אני אוהב את הלב שלך, את לב הזהב שלך שלא מפסיק להישבר ולהתאחות מחדש. אני אוהב שאת עושה גלים גדולים מבלי לקחת בחשבון שגם את עלולה לטבוע בהם והכי אני אוהב בך את האומץ שלך, את האומץ לשאול שאלות קשות שאת כבר יודעת את התשובות להן מראש . "אני אוהב אותך, דאפי... אני אוהב אותך . ""אתה זוכר איך הכרנו?" שאלתי אותו , את היפה שלי . "בטח שאני זוכר" ענה "זה היה בכדורגל, נגמר המשחק ואני הלכתי לעבר המלתחות, את היית בקהל , ישר קלטתי את היופי המהמם שלך. "ישר קלטת שאני לא לובשת חזייה , וזה עשה לך את זה! זה מה שהתכוונת להגיד "את עדיין עושה לי את זה ,דאפי " "גם אני אוהבת אותך , תומר ." וקרוב לוודאי אני תמיד אוהב אותך ולא אפסיק לאהוב אותך לעולם. " תומר ליטף את שערי ואז העביר יד רכה על פני , אחז אותן בשתי ידיו לחץ חזק וקירב ראשי אל חזהו, "אני יודע" אמר לי. "דמעות הציפו אותי ומבלי לשים לב הרטבתי כעת את החולצה האדומה שלו. " אני לא רוצה לעזוב אותך , ולהשאיר אותך לבד,מי ידאג לך מחר?" "את לא אמא שלי דאפי . אל תחשבי מי ידאג לי, תחשבי איך את עוזרת לעצמך, איך את דואגת שיהיה לך טוב, אני אהיה בסדר, באמת ." "ומה תעשה מחר?" המשכתי לשאול, "כשתחזור מהעבודה והבית יהיה ריק?" הסתכלתי עליו, הוא היה כל כך שליו, כל כך מוכן, כאילו ידע מראש , שהיום זה היום, היום שבו אני עוזבת את הבית . עוזבת אחרי כל כך הרבה שנים ביחד , שנים יפות ומתוקות . הייתי כשבויה בקסם שלו, הערצתי את החוכמה שלו, השתגעתי מהחיקויים שלו ומעיני השקד המהממות שזרחו בכל פעם שראה אותי . לא פעם היה מתקשר אלי, קורא לי לצאת החוצה מהעבודה לרגע ומפתיע אותי במתנה, סתם ככה הוא אוהב אותי. הוא כל כך אהב אותי, תמיד אומר שאני כמו השיר של שלום חנוך, שאני אהבת נעוריו. רציתי שיגיד שהוא כועס עלי , שהוא לא אוהב אותי, שעדיף שניפרד. בשביל שיהיה לי יותר קל לעזוב. ניגשתי אל ארון הבגדים, רק את הבגדים שלי לשבועיים הקרובים לקחתי, את השאר לא הייתי מסוגלת, לא רציתי להזיז לו שום חפץ בבית ,שהכל ישאר אותו הדבר. הארון היה מסודר ומאורגן, אילו חיי נישואים חייתי ,בגדי חורף בצד אחד ובגדי קיץ בשני. אספתי את בגדי הכנסתי אותם לתיק מטיילים גדול לא הייתי מסוגלת כעת להביט בו בעיניים , מה הוא חושב עכשיו, יושב לו על המיטה בחדר שינה ממתין שאסיים , רואה איך אני מחסלת אותנו בכל סוודר שאני מכניסה לתיק .שבתי שוב אל המיטה ניגשתי אליו בפעם האחרונה , הלב שלי דפק בחוזקה תומר היה שקט הוא לא דיבר, הוא ניסה לשמור על פאסון, רכנתי לעברו , נישקתי אותו בפעם האחרונה, את הילד שלי, את היפה שלי , נישקתי אותו ודמעות נשפכו שוב מעיני , הייתי עייפה ומותשת מכל היום הקשה הזה .בית חזהו היה נראה לי המקום המושלם כרגע לנוח מעט, לעצום עיניים ולהירדם , אך לבסוף קמתי נעמדתי בפתח הדלת "אני אוהבת אותך תומר " אמרתי "תתקשרי אלי כשאת מגיעה הביתה, אני רוצה לדעת שהגעת בשלום" הוא לא ליווה אותי הוא נשאר כעת שכוב במיטה ורק מנופף לי בידו לשלום , מנופף עד שיצאתי משדה ראייתו, סגרתי את דלת הדירה ובכי עז החל לפרוץ מתוכי, לא יכולתי להשתלט על עצמי על כמות הדמעות שהשארתי שם . את כל הזהות שלי השארתי שם עם תומר בבית . נכנסתי לאוטו.לא מצליחה לשכוח את התמונה של תומר יושב על המיטה ומנופף לי לשלום .כעסתי עליו שבשתיקתו נתן לזר להיכנס בינינו, כעסתי על שהשאיר אותי לבד ובכך הבריח אותי לזרועותיו של גבר אחר . כעסתי על שלא נתן לי לאהוב אותו.זמן כה רב הייתי קרועה בין שניים היקרים לי מכל דבר אחר בעולם . ימים הייתי מונה את יתרונות האחד על חסרונותיו של האחר. יכולה להישבע שהייתה תקופה בחיי בה אהבתי שני גברים מקסימים, שכל אחד אהב אותי בדרכו. אם היה זה תומר שלא לחץ עלי, ורצה שאגיע להחלטה לבדי ואחשוב אך ורק לטובתי ואם היה זה עידן, שבמבט אחד בפניו הרוגעים ומגע לחיצת ידו החזקה שאמרו לי: זה בסדר, אם תיפלי אני אהיה שם לתפוס אותך.תקופה זו הסתיימה והייתי חייבת להחליט. הרגשתי רעה ,הרגשתי לא ראויה והתפללתי שלא עשיתי טעות איומה באותו יום באמצע חודש אדר ימים יגידו.. |