היי ספתא וחנה יקרות.

קמתי הבוקר עם הנג אובר שכולל בחילות ומיגרנה. במיטה לצדי מצאתי נוחר את ג'אקומו. יצא שרוקנו אתמול הרבה בקבוקי יין שהועלו שוב ושוב מהמרתף. נדמה לי שבפעם האחרונה שראיתי את ג'ובאני הוא ירד למרתף להביא לנו יין. אני מקווה שהוא לא נשאר שם וקפא מקור. יותר הגיוני שהוא הלך לישון איפשהו עם אינגה. כשירדתי בערב לאולם הראשי פגשתי את החבר השלישי משלישיית הג'ימלים (The Three G's) - ג'יאנקרלו. הוא היה במטבח הפתוח, קורע חסה לחתיכות ולידו בחורה יפנית שגלגלה סיגרים עבים מעלים ממולאים באורז. שאלתי מה זה. ג'יאנקרלו אמר שאלה הן אצות וקוראים לזה סושי. נזכרתי שלא אכלתי מהבוקר. (חנה, האוכל היפני הוא ממש טעים, אוכלים אותו עם משחה ירוקה חריפה וחתיכות דקות של ירק חמוץ כלשהו. יש לי הרגשה שלא תאהבי את זה). ג'יאנקרלו הוא ארכיטקט והוא חי במינכן. האורחים הגרמנים: זוג אחד ואינגה, בחורה עם שיער כמו זנבות של עכברים ורגליים מפה עד להודעה חדשה, ויוהאן - ארוך עם משקפים שחורים, חבר של היפנית (שהיא, יתברר בהמשך - אומנית מיצג). להפתעתי גיליתי דבר חדש על ג'ובאני: שהוא מדבר גרמנית שוטפת. הוא ואינגה שקעו בשיחה רצינית. הוא הרצה לה והיא חזרה כל הזמן ואמרה: "יָה, יָה, נטורליך." היין היה מצוין. ג'אקומו התעניין מאוד בישראל ואמר שהוא רוצה לבקר. הוא שאל על המצב הפוליטי. דיברנו על "המהפך", על בגין ועל ביקור סאדאת. אבל יצא לי כבר מכל החורים השיחות האלה. אין לי כוח להיות הנציגה בחו"ל של משרד ההסברה. ג'אקומו חי במילאנו והוא איש עסקים (כבר אמרתי?) הוא כזה חתיך. ממש דומה לזמר מסן רמו. גם ג'יאנקרלו מקסים. במיוחד השיניים שלו יפות כשהוא מחייך. אז ג'אקומו דאג לי לאוכל ולהרבה שתייה והיה מאוד שמח. ואז ג'יאנקרלו הודיע שיש תוכנית אומנותית: מאיוֹ, היפנית, הכינה לנו במיוחד הופעת מולטי-מדיה. שולחנות וספסלים הוזזו, האורות כובו ונשאר אור עמום. מוזיקה הקפיצה אותנו. לד זפלין ("קשמיר"?) מחריש אוזניים. נכנס יוהאן הגבוה עם גלימה שחורה. הזרועות שלו היו פרושות לצדדים וחשפו חולצה לבנה שעליה היה כתוב בצבע אדום זולג: BLOOD IS DEATH. ומתחתן בעפרון שחור: MILK IS LIFE. הפנים שלו היו מאופרות בלבן, עיניים מודגשות בעיגולים שחורים, והוא חשף שיניים של ערפד. הרוזן דרקולה בכבודו ובעצמו. ואז הוא זז וראינו שמאחוריו התחבאה היפנית. היא היתה ערומה לגמרי והחזיקה בקבוק חלב ביד. היא צעקה משהו לא ברור ושפכה על עצמה את החלב. ואז היא עמדה והטתה את הראש אחורה ושילבה ידיים מאחורי הגב. ואז יוהאן חזר כשהוא מנופף בגלימה כמו ערפד שוחר לטרף. הוא נעמד מעליה ופיו התקרב לצווארה החשוף וחקר אותו מקרוב כשוקל איפה לנשוך. הוא חשף ניבים ארוכות בגיחוך מפחיד. ואז, במקום לנשוך, הוא התחיל ללקק את החלב. תחילה מהצוואר, ואחר כך המשיך כלפי מטה, התיישב על ברכיו והחל לינוק ברעבתנות מפטמתה של מאיוֹ. היה מתח באוויר. ראיתי גם את ג'אקומו נדרך בסקרנות. אבל אז, ג'יאנקרלו שהיה מאוד שיכור, קפץ ממקומו ורץ לבמה. בלי היסוס הוא כרע והתחיל לינוק מהפטמה השנייה. מה אני אגיד לכן? זה היה קצת משונה. הזוג הגרמני התחילו למחוא כפיים חזק. אני חושבת שהם קיוו שזה יגרום למופע המביך להסתיים. אבל הוא נגמר בזה שג'יאנקרלו גרר את מאיוֹ מחוץ לאולם כשיוהאן ממשיך לשבת ולבהות אחריהם במבט מעורפל. ג'אקומו קם ואמר: "הולכים לישון!" והושיט לי יד שאבוא אחריו. נדמה לי שזה מה שעשינו.

אוף! איזה כאב ראש!

שלכן,

גונק.