כששאלתי את יואב אם ירצה לבוא להקפת הכינרת, ענה בלי למצמץ, "בטח"!

בשבוע שעבר, רשמתי את שנינו להקפה המלאה. 65 ק"מ. למרות שההגבלה היתה לרוכבים מעל גיל 13, היתי משוכנע שיואב, שהוא "רק" בן 12, יוכל לעמוד במשימה במיוחד כשהוא רוכב איתי. אני מאמן רוכבים, אז את הבן שלי לא אוכל לאמן?

ביום שבת בבוקר, או יותר נכון בלילה, התעוררתי, העמסתי אופניים לרכב, ארגנתי את הציוד הדרוש והערתי את יואב. בשעה 04:00 יצאנו לדרך. אספתי בדרך בחורה המתאמנת אצלי ויצאנו לכינרת. יואב הספיק לישון כשעה עד שזרחה השמש. חנינו קצת לפני צומת צמח ויצאנו ברכיבה לעמדת הרישום. ההזנקה היתה חופשית כך שבשעה 06:45, יצאנו לדרך.

אלפי רוכבים. כבישים ללא מכוניות, הכוונה טובה מאוד של שוטרים ומרשלים - ארגון למופת!

נתתי ליואב לרוץ קדימה כשאני רוכב מאחור. פחדתי שאם ירכוב לידי, יתלונן על קושי. רכבנו לכיוון טבריה ומשם לעליה נחמדה לאחר הקיבוץ גנוסר. אנשים הלכו ברגל כי העליה לא קלה. את יואב, לא ראיתי. סייעתי פה ושם לרוכבים, מי בעידוד, מי בתיקון טכניקת רכיבה ואף תיקון פנצ'ר אחד. לאחר הירידה לכרי דשא, יואב מתקשר ושואל למקומי. הסברתי לו ושאלתי, איך היתה העליה. "לא קשה במיוחד" ענה לי והפך אותי לאב יותר גאה ממה שאני בדרך כלל. מחייך, הגברתי מהירות תוך עקיפת רוכבים אחרים והגעתי אליו. יואב מספר לי שעלה את העליה, עקף רוכבים וכבר נמאס לו לשמוע מכל עבר "כל הכבוד". הפך לשחצן, בני בכורי...

מזג האויר היה מושלם. לא חם ולא קר. מזג אויר בהזמנה. הגענו לצומת אלמגור, משם יצאה ההקפה הקצרה - 31 ק"מ. יואב רוכב קדימה, נהנה מהדרך. חולפים על פני חוף גולן והוא נזכר בפעמים שהינו שם. כל זמן הרכיבה שאני רוכב לידו, הוא מספר לי ומדבר. ללא הפסקה ממש. "יואב, די לדבר. שמור כוחות ואויר. ההקפה טרם הסתיימה. שמור כוחות" אני מדריך אותו ויואב, כאילו הרכיבה קטנה עליו. רוכב ונהנה. חלפנו על פני עין גב, האון עד לצומת חמה. כבר רואים את המבנה הגדול בצומת צמח. יואב סיים את המסע כשהוא מאושר ושמח. אני גאה בבן שלי שעמד במשימה. קיבלנו את שקית הפליירים והמדליה, נפרדנו מחברים ומכרים ורכבנו לכיוון הרכב. יואב חלץ את נעלי הרכיבה ונעל סנדלים. הרגשתי שהיתה זו הקלה קטנה עבורו. ביצענו כמה תרגילי מתיחות ושחרורים ויצאנו דרומה - הביתה.

בכל נסיעה חזרה הביתה מהצפון, יואב לא נותן לנו לפספס את בית הפנקייק. ישבנו לאכול ויואב התענג על פנקייק מוצף בסירופ מייפל. ביקש עוד מנה והתענג גם עליה.

בדרך חזרה, ראינו שלטים "צמחים טורפים". חשבתי שמגיע לו. נכנסנו למשתלה בביתן אהרון. קיבלה אותנו מוכרת נחמדה מאוד. הראתה ליואב את הצמחים הטורפים. קניתי לו עציץ של דיונאה - צמח טורף יפה שיואב בחר. הוא קיבל הסברים על שיטת הגידול המיוחדת הכוללת השקייה במי גשם או מים מזוקקים. "חלילה, לא מי ברז", הסבירה לו המוכרת. בדרכנו הביתה, עברתי בעבודה ולקחתי בקבוק מים מזוקקים, שיהיה לו לצמח.

חזרנו הביתה. יואב עלה הביתה חבוש בבנדנה שקיבל במסע, אופניים ביד אחת ועציץ ביד השניה.

לא היה מאושר ממנו.

בערב, הגיע חברו הטוב עומר, עם הוריו לקפה. כולם החמיאו לו שעבר מסע כזה בהצלחה.

אני בטוח, שהלך לישון עם חיוך.....