בהתחלה נזלו ההרים הכבירים הצוקים המשוננים החומים אל חול המדבר כמו נעשו גוף אחד איתי שקט מלווה אותי לאורך כל הדרך שקט כחול עמוק כמו שמיים מחשבות כמו עננים צפים לכל עבר בלי יעד מתוכננן במדבר הכל נבלע גם החיים כמו ואקום נשאבים הלכתי לחפש משמעות ומצאתי את עצמי הדרך בסוף כל יום הסתימה אבל האופק בליילה במדבר אף פעם לא נראה ובסוף כל יום מביט לשמיים כבשתי עוד כוכב כאילו שהמדבר עבר בתוכי ולא אני בתוכו הבנתי שתמיד בסוף כל יום נשאר עוד מעט זמן להתבונן להבין שיש הרים גבוהים ממני יש שמיים יותר צלולים ממחשבות שהמיים ששתיתי הרוו יותר מצמאון הבנתי שאפשר למתוח שעה במדבר למיליון רגעים של הרהורים שהלכתי למדבר למסע וחזרתי עם המון אהבה
(התמונה צולמה בזמן המסע תהנו מהעוצמה והשקט) כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |