הקואצ'יה
...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.
פוסטים פופולאריים
-
איך להיות זה שלא מפטרים אותו?
14/4/10 | 626 צפיות
-
בחירות 2008
8/6/08 | 577 צפיות
-
השבוע נדרשתי לעבור בפתחה של לשכת רווחה עירונית
8/6/08 | 619 צפיות
-
הברית
8/6/08 | 594 צפיות
-
העתיד כמנוע דיזל
8/6/08 | 799 צפיות
-
הגיע הזמן להצביע ללטאה
31/1/09 | 469 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה? 23/8/14
- 4.7 מיליון ש"ח 11/6/12
- אירועים טובים לשיווק 14/1/12
- השיעור שהיה צריך ללמד את כולם, ואף אחד לא מלמד אותו 7/5/11
- איך אתם מגיבים לבעיות? 20/3/11
- אמונות מגבילות 30/11/10
תחזוקה מונעת
| דחינו עד אין ברירה. הגיע הזמן לגבות את המידע שעל המחשב הביתי שלנו, לפרמט אותו ולהתחיל מחדש. יש כאן היסטוריה שהולכת אחורה עד 1997 בערך. רק שתבינו - אחת התיקיות כאן נקראת "גיבוי של פנטיום 133", בתוך תיקיה שנקראת "גיבוי פנטיום 450". לדעתי היא עברה כבר 3 מחשבים. אז בזמן שאני בוהה בשמות הקבצים שעוברים לגיבוי, עלתה בדעתי שאלה.
עד כמה גיבוי חשוב בחיים שמחוץ למחשב? כולם מכירים את הדיבר האחד-עשר "Though Shall Make Backups!". כולם מסכימים שבמחשב, זה הדבר ההגיוני לעשות. ומה לגבי החיים?
אני לא מתכוון דווקא לגיבוי במובנו במחשב - שיכפול של מידע. גיבוי מיועד לשמר את מה שאם יאבד, לא ניתן לשחזור, או שהשחזור שלו יגזור משאבים רבים.
אני לא מכיר מישהו שמחזיק ילד לגיבוי, או מכונית לגיבוי. אני אפילו לא מכיר מישהו שמחזיק קומקום חשמלי לגיבוי (טוב, יש אנשים שמחזיקים עוד אישה, אבל זה לא בדיוק גיבוי, וגם לא ממש תורם לשימור הקיים). בסיכומו של דבר, את רוב האלמנטים בחיים, אנחנו לא מגבים. או כי אי אפשר, או מפני שיצירת הגיבוי יקרה מדי מול הסיכון, או שאין כל בעיה להשיג תחליף. אז אם לא גיבוי, הרי שמה שנשאר כדי לקיים את החשוב לנו הוא שימור ותחזוקה.
וזה מזכיר לי את הפרק בספרו של סטיבן קובי "שבעת ההרגלים..." לגבי הדבר שהוא קורא לו היחס P/PC. זהו היחס בין התפוקה שמתקבלת לבין מה שצריך להשקיע כדי לשמר ולתחזק את מקור התפוקה. קובי מביא דוגמה של משאית הובלות. אם רק ניסע במשאית ולא נעצור לטיפולים ותחזוקה, בהתחלה נפיק יותר תפוקה, אבל לאורך זמן המשאית תישחק, יופיעו תקלות ובעיות, והתפוקה תיפגע. כדי לקיים את התפוקה חייבים מידי פעם לוותר על קצת תפוקה ולהשקיע בתחזוקה.
בואו נגדיר תחזוקה. תחזוקה זה כשאתם משקיעים משאבים על מנת לשמר את מה שכבר יש, או לתקן אותו. תחזוקה של הבית, של הרכב, של הזוגיות, של היחסים עם הילדים, של הקשרים עם החברים, של היכולות האישיות, של הבריאות והכושר הגופני, של החיים.
אני לא טוב בתחזוקה שוטפת. כלומר, לא בתחזוקה פיסית. יש קטע קיר במסדרון שמחכה לסיוד מאז שבנינו את הקומה השניה לפני שלוש שנים. הטלביזיה של חדר השינה עומדת בסלון כבר חצי שנה וזו של הסלון מונחת בחדר העבודה מחכה שאגיע להזמין טכנאי, ואלו רק דוגמאות.
מצד שני, אני משקיע כמות ניכרת של זמן ואנרגיה בתחזוקת הדברים החשבים בחיים שלי - הזוגיות, המשפחה, הדברים שמעשירים אותי. וזה מזכיר לי משהו אחר שקובי כתב עליו - "חשבון הבנק הרגשי" שאנחנו מנהלים עם האנשים בחיינו. הקשבה, הבעת הערכה, שיתוף, התחשבות, אלו דברים שמהווים "הפקדה" בחשבון הזה. זילזול, עלבונות, חוסר התייחסות, הפרת הבטחות וכדומה, אלו דברים שיוצרים "משיכה" מהחשבון. ככל ש"היתרה" בחשבון שלנו עם מישהו גדולה יותר, כך הקשר טוב יותר, וכך יש סיכוי גבוה יותר שאותו אדם יהיה נכון לעשות למעננו או לסלוח לנו על מעידה. וכשאין אשראי בחשבון, הכל מידרדר לתשלום במזומן - "תן לי קודם או שלא תקבל" - אם בכלל ניתן לקיים קשר.
לצערי, הגעתי לגיל שבו הולכת ומתממשת סביבי הסטטיסטיקה של 30% גירושין. יש מקרים שבהם הבעיה כנראה היתה בבחירה הראשונית, אבל יש גם הרבה שניכר בהם שהבעיה היא בכך שבני הזוג לא השקיעו מספיק בחשבון הרגשי המשותף שלהם. קצת כמו הבחור מהשיר של בראד פייזלי, שסוף סוף קיבל את הקידום שרצה ורק כעת מבין שבזבז את הזמן שלו במאמץ לקנות לבחורה את כל הדברים כאשר מה שהיא באמת רצתה היו הדברים שבאים בחינם.
תחזוקה מונעת. כל מומחה יגיד לכם שזו השיטה. |
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה?
-
פטשניק
בתגובה על תרגיל חינוכי על יסודות האימון
-
נורית לרנר
בתגובה על אין צורך לבקש סליחה
-
adi_marker
בתגובה על הלקוח תמיד צודק
-
nogalavi
בתגובה על ערב בקורסיקה
-
ילדים של אל-ה'ים *
בתגובה על Abstract in Red
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מבחינתי - לא.
קודם כל אין לי שום בעיה עם התייחסות מילולית מכניסטית. כשאני משקיע בנישואין שלי זמן ומאמץ זה לא עושה את זה פחות מוצלח או מועיל בגלל שאני קורא לזה תחזוקה, וזה לא היה עושה את זה אפילו בגרם אחד יותר מועיל אם אקרא לזה "החייאה מחדש" שתהיה טעות בכל מקרה - כי שום דבר לא מת ולא צריך החייאה. מה שחשוב באמת זה מה עושים, ולא כל כך איך קוראים לזה. מילים תמיד מקבלות בסוף את המשמעות האמיתית שלהן.
ומי אמר שרוחו של האדם (ומה זה בעצם?) יכולה לעבור חידוש, או שימור? (מילים מכניסטיות למדי בעצמן).
תודה על ההתייחסות, אבל לא קניתי.
אני מזמין אתכם לחשוב על מונחים חליפיים למונח תחזוקה או לתחזק
אפשר אולי לומר "להחיות מחדש" או שמירה, שימור, חיזוק, שיפור וכדומה.
תחזוקה היא מילה חזקה שאכן פועלת חזק מאד בכל התחומים הטכניים מכניסטיים.
בכל זאת חלקי חילוף לאדם יש מעט, ולנפש אין בכלל.
כשמדובר באנשים, קשה לחשוב על המונח ברמה המכניסטית , רוחו של אדם מסוגלת לעבור ולהכיל תהליכי החייאה מחודשת, שימור, חיזוק שיפור וכו'
מה דעתכם - נשנה ?
אני מסכים איתך שאם זה תחזוקה רק לשם התחזוקה, זה כנראה מכניסטי ולא לעניין. חייב להיות רגש אמיתי ורצון אמיתי מאחורי זה, לא רק חישובי MTBF ויחס עלות/תועלת. אבל אני חושב שאולי לפעמים, למי שקצת שכח לתחזק - יכול להיות שאם יעשה כמה פעמים דברים, אפילו מתוך כוונה מודעת ומתוכננת ומחושבת, זה יוביל להתעוררות מחודשת אצלו, וגם בצד השני, מה שייצור היזון חוזר חיובי. "מתוך שלא לשמה... וגו'".
אני לא בטוח בכלל שהרדיפה אחרי להשיג משהו זה עניין של התקופה הזו בלבד. אולי בעבר היה פשוט פחות להשיג...
הפוסט מזכיר לי משהו נחמד ששמעתי:
איך להגיע להישגים בתחרות שחייה ?
"אתה חייב לשחות הכי מהר שאתה יכול ... ואחר כך לאט לאט להגביר את הקצב..."
יש לי יחס אמביולנטי לנחיצות או לשמוש במושג תחזוקה מונעת:
מצד אחד,
- כאשר המושג מתייחס למכונה, הכל ברור. יש מפרט טכני, יש הוראות יצרן, ויש תבונה או תובנה המייצרת שגרת תחזוקה. שנאמר, " גרם של תחזוקה מונעת חוסך קילוגרם של טיפול בתקלות".
מצד שני,
- כאשר המושג מתייחס לאדם, יש לי קצת בעיה ... לא עם המושג, כמובן, אלא עם ההשוואה של האדם למכונה.
"מותר האדם על המכונה" לא תמיד מבטיח תוצאה דומה לאותה פעולה ... והציפיה ש"תחזוקה מונעת" תגרום לעקביות בעניין זה, היא לכל היותר ציפייה ... לא דבר ודאי.
מצד שלישי,
אין ספק שכל מפגש בין שני אנשים – לא רק בזוגיות – יוצר בנק של רגשות. וככל שהאינטרקציה חשובה לנו יותר, רצוי שהחשבון יהיה ביתרת זכות. ואכן צריך לדאוג ל"הפקדות" שוטפות ... קרי, תחזוקה מונעת.
אני גם נוטה להסכים תיאורטית, שחשבון ביתרת זכות יש לו סיכוי גבוה יותר לשרוד "צונמי" מאשר חשבון ביתרת חובה.
מצד רביעי,
חשבון רגשי בזכות עלול לשמש עלה תאנה ... תחזוקה מונעת בכאילו ...
מצד חמישי,
אנחנו תמיד משקיעים במה שאנחנו אוהבים ו/או קל לנו יותר ... או, לחילופין, נמנעים מהפסד ... כי הפסד נתפס ככשלון.
יחס אמביוולנטי אמרתי כבר ?
וגיבוי חובה. ואם באדם עסקינן, אז אולי שיבוט ?!רק להיזכר במספר הפעמים שהגיבוי נדפק.
התסכול על כך מתחרה בתסכול שאני חש כשאני זוכר מאמרים של ידוענים על כך שזה קרה גם להם.
(או בשמחה לאיד, כשזה הגיע להם.)
תרבות ההשגים של ימינו מביאה אנשים לרדוף ולהשיג משהו - אבל ברגע שהשגת אתה לא ממש טורח לשמר . כאילו חשוב רק הצייד עצמו.
כנראה שמשהו מהאדם הקדמון נותר בנו - נשארנו ציידים , "ציידים מודרנים". חבל...