מורשתו של קסטנר

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008, 9:58 מאת: גדעון לוי, הארץ

הגיעה העת להרכין ראש בסליחה בפני האיש שבחר בדרך המו"מ על פני דרך הלחימה העקרה. הוא הותיר מורשת חשובה - כן למו"מ, עם כל אחד

מי מאחורי, מי מלפני ומי משני צדי? כשעלה האור באולם התחוור: בשורה לפני ישבה משפחת הנרצח, הגבר המזוקן בשורה שמאחורי היה הרוצח ושתי הגבירות הקשישות משני צדי, שהיה צריך לתרגם להן את הסרט דובר האנגלית, היו מהניצולות. פסטיבל הקולנוע בחיפה הציג: "להרוג את קסטנר", סרטה המפעים של האמריקאית גיילן רוס. 129 דקות תיעודיות מרתקות על הרצח הפוליטי המסעיר ביותר של שנות ה-50, רצח ד"ר ישראל קסטנר, כולל ראיון ראשון ומצמרר עם הרוצח, זאב אקשטיין.

כשהבמאית ביקשה מניצולי "רכבת קסטנר" לקום, צצו ועלו מרחבי האולם כפטריות דמויות היגון של מי שחבים את חייהם לנרצח המושמץ והמשוקץ, שעד היום אין להם ולמשפחת הנרצח מנוח. דמעות חנקו את גרוני.

אין לנו היום עוד פרשיות שכאלו. יובל שנים אחרי המשפט והרצח שבא בעקבותיו, ועדיין עמדה מועקה גדולה וכבדה בחלל האולם. ראש עיריית חיפה, יונה יהב, מיהר להציג לפני אדם ששני אחיו הקטנים לא הצליחו לעלות לרכבת ההצלה והוא נושא אתו עד היום את אשמת קסטנר. אבל יובל שנים אחר כך הגיעה העת להרכין ראש בסליחה בפני האיש שבחר בדרך המו"מ על פני דרך הלחימה העקרה וחסרת הסיכוי. יובל שנים אחרי שבחרנו בחנה סנש, שלא הצילה ולו יהודי אחד, כגיבורת ילדותנו - בחרנו? בחרו בשבילנו - הגיעה העת לבקש סליחה ומחילה מקסטנר. אולי הסרט החשוב הזה יעשה את המלאכה ההיסטורית הזאת, במקום שבו אין לקסטנר לא יד ולא מצבת, זולת קברו.

המורדים והנכנעים

קסטנר אכן מכר את נפשו, כדברי השופט בנימין הלוי. הוא מכר את נפשו לשטן המו"מ, השתדלנות וההצלה בכל מחיר. הוא הציל 1,600 יהודים, יותר מכל יהודי אחר. לא הפרטיזנים ולא מורדי גטו ורשה, לא הלוחמים ולא הגיבורים עשו כן. דרכו לא התאימה לישראל הצעירה והלוחמנית. הסופר מתי מגד כתב למחרת המשפט ב"משא": "בזכות המורדים ולא בזכות הנכנעים". המציל קסטנר היה מ"הנכנעים".

כאז כן עתה אנחנו בעד המאבק, ויהי מה. שום עושה שלום לא נחשב כאן גיבור כעושי המלחמות. עם שטנים, ישנים וחדשים, לא מדברים, בשואה כן עתה. כל כך רצינו אז לראות את היהודי החדש, עם הרימון בידו, כפסלו של מרדכי אנילביץ' ביד מרדכי, ולהתנער מהיהודי הישן, האיש ההדור במגבעת, שניהל מו"מ עם השטן ולעזאזל התוצאות, העיקר המאבק.

ובכן, האנשים שקמו באולם בחיפה הם תוצאת ה"בגידה" של קסטנר. הם חיו בזכותו חיים שלמים, הקימו משפחות ונותרו עם רגשות האשם על שניצלו.

טענות הימין נגד קסטנר נותרו מעורפלות. לא רצינו בו כגיבור וזהו. ראול ולנברג עשה אותו הדבר ויש לו רחוב ופסל בתל אביב, כי הוא לא היה משלנו. אבל בהירצחו הותיר קסטנר מאחוריו מורשת חשובה, שעד עצם היום הזה אנחנו מנסים להתנער ממנה ולנדותה: כן למו"מ, עם כל אחד. רוצים לדעת למה? תשאלו את ניצולי הרכבת של קסטנר.

איפה היו הניצולים בתגובה על "מכר את נפשו" מאת גדעון לוי ("הארץ", 23.10)

גדעון לוי התרגש מנוכחותם של רבים, אשר חייהם או חיי הוריהם ניצלו הודות ל"רכבת של קסטנר", בהקרנת הסרט "להרוג את קסטנר" בפסטיבל הסרטים בחיפה. ההתרגשות במקומה, אולם אני לא יכולה להיפטר מן השאלה המעסיקה אותי כבר הרבה שנים: איפה היו הניצולים בזמן המשפט? הרי היו בישראל מאות בני אדם שניצלו באותה רכבת, מדוע הם לא ישבו באולם בית המשפט וחיזקו את ידיו של ישראל קסטנר בשעה שעו"ד שמואל תמיר ואנשיו עשו בו שמות?

האם הם התביישו בכך שנשארו בחיים? האם העדיפו מטעמים חברתיים-ציבוריים להיעלם? ואיפה היו אחרי הרצח, ובשעת הערעור? מדוע לא נשמע קולם?

ושאלה שנייה שמטרידה אותי: ידוע מן המחקר ההיסטורי כי קסטנר נסע להעיד במשפטי נירנברג בברכת הממסד הישראלי, ובמידה רבה על פי בקשתו: בעיקר נכון הדבר לגבי העדות לטובת קורט בכר, שעמו היו למדינה כנראה עסקים כלכליים (בכר עסק באספקת מזון ותבואות אחרי המלחמה). מדוע מסתירים פרשה זו מידיעת הציבור? איני רוצה להצדיק בכך את העדות לטובת פושעי מלחמה רצחניים כבכר, הרמן קרומיי ודיטר ויסליצני, אך דומני שאם חוזרים ועוסקים בפרשה זו, חשוב לברר את העובדות עד תום. אולי היה הדבר חוסך עגמת נפש, סבל ואפילו חיי אדם.

ד"ר נילי קרן

קרית אונו

*

כתוספת למאמרו של גדעון לוי ברצוני להזכיר שקסטנר ובני הזוג הנזי ויואל ברנד הצליחו, בזכות המשא ומתן שניהלו עם הגרמנים על אספקת משאיות תמורת יהודים, לדחות את גירוש יהודי בודפשט לאושוויץ. בינתיים הרוסים התקרבו לאושוויץ, וכ-120 אלף יהודים ניצלו בגטו בודפשט. גם סיפור זה לא מוזכר משום מה כאשר מדברים על "פשעי" קסטנר.

משה ורטש

רמת השרון

*

את תיאור רשמיו מהסרט על קסטנר שהוקרן בפסטיבל בחיפה מסיים גדעון לוי במסקנה ש"קסטנר הותיר מאחוריו מורשת חשובה...: כן למו"מ, עם כל אחד. רוצים לדעת למה? תשאלו את ניצולי הרכבת של קסטנר". הוא צודק, עובדה: אף לא אחד מחצי מיליון יהודי הונגריה שהוסעו באופן מסודר היישר לתאי הגזים לא נכח באולם הקולנוע בחיפה.

ד"ר משה שילה

נס ציונה