סבתא וחנה יקרות שלום, משוגעים הגויים האלה! עברו כבר יומיים מאז כתבתי לכן ובדומה לתהפוכות במזג האוויר (הנה לדוגמה, ירד אתמול גשם בלי הפוגה והיום יום חמים ונעים) יש גם תהפוכות במצבי. אתמול ג'אקומו לא עזב אותי לרגע. הוא הסב את נושא השיחה שוב ושוב לעובדה שהייתי חיילת בצבא, וביקש שאספר לו על אימוני מטווח, סוגים של נשק, אם יריתי בעוזי, ואיזה מדים היו לי... כבר התחלתי לחשוד שהוא מרגל אבל כנראה הוא סתם סוטה שמתחרמן מהמחשבה על נשים במדי צבא עם רובה ביד. בכל מקרה, אחר הצהריים, אני, לפחות, מיציתי את הקטע. אמרתי לו שאני צריכה להיות לבד. בארוחת ערב, ג'ובאני ואינגה התעסקו אחד עם השנייה כמו קופים בפליית כינים. ג'יאנקרלו התחיל לכרכר סביבי. ובאמת, הוא היה ממש מקסים. והחיוך שלו משגע. הוא ישב לידי קרוב ולחש לי כל מיני מחמאות באוזן (הוא התעכב בעיקר על חלקי גוף שלי. בעצם, כשאני נזכרת, הוא דיבר די הרבה על החזה שלי), אז שאלתי אותו ישר: "ומה עם מאיוֹ?" (די ברור שהוא היה אתה יום קודם). אז הוא אמר: "היא עם יוהאן. וחוץ מזה, את נראית לי הרבה יותר נדיבה ממנה." זה הרשים אותי. שבן אדם רואה איכות פנימית כזאת אצל מישהו אחר. זה אומר עליו משהו, לא? אז קצת התגפפנו (בשבילך, סבתא, אני משתמשת במילים מכובדות). היום בבוקר הוא מצא אותי יושבת על מעקה בחצר, תופסת שמש. הוא ניגש ישר לעניין ושאל אם אני מוכנה להתחתן איתו. (וואו! הצעת נישואין ראשונה בחיי). אמרתי שלא. הוא שאל אם אני מוכנה לבוא להתארח אצלו במינכן לכמה זמן ורק אז להחליט, ואמרתי שכן. מה אתן אומרות על זה? מחר אני נוסעת איתו. מה אכפת לי. אני לא מתחייבת לכלום. חוץ מזה, יש כמה עניינים חשובים לבדוק איתו הלילה. אלוהים אדירים! קודם ג'ובאני, אחר כך ג'אקומו ועכשיו ג'יאנקרלו. בניגוד לכל הציפיות, החיים שלי לא משעממים! שלכן, גונק.
סבתא וחנה יקרות, במיטה עם ארכיטקט קצת שיכור, קיבלתי הרצאה שלמה. אני לא יודעת למה הוא התחיל לדבר על איזה כנסייה גדולה: הדואומו של פירנצה, הפרופורציות של כיפת הכנסייה שהיא ורודה בכלל... וסיפר על ארכיטקט אחד, ברונלסקי (על אף שמו - לא יהודי) שנעשה מפורסם בגללה. והוא התלהב כל כך. טוב, בסך הכול הוא היה די בסדר. אתן יודעות למה אני מתכוונת. עכשיו אני יושבת ארוזה ומחכה לו. הוא שכח משהו בחדר. נפרדתי מהאחרים כבר אתמול בלילה, כי ידעתי שאנחנו יוצאים בבוקר השכם וכולם ישנים עד מאוחר. ראיתי רק את מאיוֹ מסתובבת פה באיזשהו מקום. בטח תהיה לכן הפתעה כשאתקשר ממינכן. למכתב לוקח להגיע שבוע עד עשרה ימים. שמעתן כבר משהו מאמא שלי? מרשים לה לקבל מבקרים? טוב. אני אשמע על זה בטלפון. שלכן, ג. ו. נקדימון
|