המחוג הזעיר נושק לספרה 2 ואץ רץ לו לעבר הספרה שלוש. אחיו הגדול ממנו נע בקצב מהיר יותר ומנסה להדביק את אחיהם הפוחז הצעיר אחוז התזזית שרץ לו דקה אחר דקה.

לילה. פניה מונחות רגועות על כרית ומשחק של אור וצל מאיר בהן זויות לא מוכרות למרות שנות ההתבוננות הארוכות. דקות ארוכות אינני מצליח להזיז את עיני מפניה והמחשבות זורמות שוצפות גלים גלים. הפנים השלוות סוף סוף לאחר עמל היום נוסכות רוגע ושלווה בליבי מהולים בחשש וספקות.

חרוש קמטים הוא הלב כפניו של איכר זקן. שריטות צורמות רבות מכסות כל פינה וזווית, עדות דוממת למאבקי החיים, לכשלונות מרפי הידיים, לאכזבות. קרני האור שיצאו מפניה השלווים כאילו נוסכים בו צרי ומרפא מיישרים את הקמטים הרבים, משדרים תקווה והשלמה.

קרניים אלו צורבות את ליבי כמו מלח מרפא על פצעים פתוחים. המחשבה חודרת ומקנה מרירות ונוחם כאחד. הספק התמידי שצורב את הלב לא מניח: אולי לא טוב היה לה בכלל להכירני? אולי לחינם גררתי אותה להרפתקאת חיי הסתמית והקשה ומוטב היה לה לו לא הכירה אות כלל ועיקר. האם אושר הבאתי לה או צער?

ראויה הייתה ליותר מזה זה ודאי. צעירה, שמחה, מלאת חיים וסקרנית הייתה, כאילו נגררה בעל כורחה אחרי משחקיו המרושעים של קופידון. לא ידעה אהבה אחרת מעולם. לאט לאט חדר החץ גם את שריון ליבי הקפוא. אספתיה אל תוך חיי בפליאה ותקווה גדולה, ומאז היא חתרה בשביל חיי בנחישות ומבלי חרטה או רתיעה. כל המכשולים והייסורים לא השיבו רגליה אחור. כל ההבטחות שהופרו, האכזבות הגדולות ובעיקר הקטנות שהיו מרפות את ידיהם של רבים לא יכלו לה, והיא נותרה צועדת במעלה ההר.

אך אלמלא אותו פיתול חיים מקרי אולי אכזרי, אותו מפגש מוזר ופלאי הרי הייתה ממשיכה בשביל אחר. ואולי, אותו שביל יכול היה להיות מואר יותר, עליז יותר. אולי לא היה צורך בכל אותם מלחמות ומאבקים, אולי היה הולם יותר את דמותה, כשרונותיה המיוחדים, תווי אופיה.

אך הפנים משדרים רוגע, השלמה, שלמות. העפעפיים העצומות מחביאים את הגלגל השחור החודר שמביט אל תוך חדרי נשמתי ומביא להם אור ושמחה. השפתיים מלאות ונאות. כרגע ישרות הן, אך בעיני רוחי עולה דמותן המתעגלת לחיוך אוהב ומקרב. עצמות הלחיים נעות עם הנשימות הקצובות ומרעידות את העור הרך ומזכירות את נעימות מגעו.

האם זו אשליה או שמא אושר הוא המבצבץ מבין ריסי עיניה הלאים? התחדשות נשמתה בשנתה מקרינה גם עלי, מחממת, מנחמת, מרפאת. גלים גלים, כגלי הים השקטים ומלאים עוצמה, נשלחים אלי מתוך נשמתה כוחות חיים וממלאים אותי תקווה חדשה.

אט אט נעצמות עיני וליבי מלא בתקווה חדשה.