כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    פאנק. תת תרבות חלק 1

    8 תגובות   יום שני, 3/11/08, 08:20

     לונדון היא עיר מצוינת לעקוב בה אחרי שינויים תרבותיים חברתיים. אפשר להגיד שכל עיר גדולה היא כזאת אך הניסיון שלי מלמד שללונדון השינויים מגיעים מהר יותר ונראים יותר. השינויים זורמים אליה מכל קצווי הממלכה ומן הערים הגדולות והקטנות האחרות.

    בשנות השישים המוקדמות רחובות העיר היו מלאים בצעירים לובשי חליפות כהות, חובשי מגבעות שחורות קטנות ומנופפים מטריה לכל עבר בכל מזג אוויר. הם היו נחמדים כמו בובות חלונות ראווה.

    הגל הביטניקי כבר היה בסופו. על במת התיאטרון, כנציגת התרבות עלה גל מחזות המחאה של צעירים בני המעמד הנמוך. המעמד העליון נעלם מהבמה.

    בפאבים אפשר היה עדיין לחוש בסיווג מעמדי אך לא לקח זמן רב ובתי השתייה הציבוריים אכן הפכו להרבה יותר ציבוריים כשבחלק גדול מהם התחילו להתערבב אוכלוסיות מרמות שונות. לקראת החצי השני כבר שמעו בחנויות מוסיקת פופ והביטלס הכתיבו אופנה חדשה. 

    האופנה שימשה תמיד ראי לתרבות. במשך שנים רבות אופנאי הצמרת נלחמו באורך המכפלת של השמלה. סנטימטר מתחת לברך או שני סנטימטר מעל לברך. אך אז פרץ לרחוב המיני ואתו גזרת השק חסרת הצורה. החליפות נעלמו, הג'ינס נראה הרבה יותר מקודם, השיער התארך.

     בסוף שנות השישים הגל ההיפי הגיע מאמריקה. אפשר היה לראות אותם שוטפים את העיר. צ'לסי הייתה מעוז אחד, קרנבי סטריט הפך במהרה למעוז חנויות האופנה הזולות. בקינגס רואד נפתח המרכז הגדול הראשון של המון חנויות קטנטנות שמכרו את אופנת הרחוב והשפיעו מרחוק גם על תל אביב כך שכשנפתח "הקניון" הראשון קראו לו לונדון מיניסטור והוא היה מורכב כמו בלונדון מהמון חנויות קטנטנות.

    מול החנויות הקטנות הללו בלונדון נפתחה החנות "ביבה"  הכלבו הענקי לאופנה מתקדמת. הוא היה כל כך מדהים בעיצובו עד שלא היה ברור כלל מה למכירה ומה נועד לקישוט. הוא נסגר די מהר.

    עם הזמן האופנה ההיפית הפכה להיות יקרה. אופנאי הצמרת עברו לכמה עונות לבדי הג'ינס. ג'ינס בתפירה עילית. כך הפך הג'ינס הזול לבגדי מעצבים שעלו פתאום הון עתק. מכנסי ג'ינס שנתפרו בצבע חוט שונה, טלאי על הכיס האחורי או על הברך הביאו את הג'ינס הזול והעממי למחירים שלא יתוארו בימים ההם. סמרטוטים במחירי עתק מלאו את החנויות.

     המהפכה נגמרה בקול ענות חלשה. ההיפים חזרו הביתה להתפרנס והפכו למיני ביל גייטסים. היה ברור שהגיע זמן למשהו חדש.

    אין כנראה תשובה מי היה באמת הראשון. מי הכתיב את הזרם החדש וכיצד התפשט מיד ואומץ על ידי צעירים אחרים. בהתחלה הם היו מעטים. ילדים עם תספורות אינדיאניות. כרבולות צבועות בצבעי מלחמה איפור שחור מוגזם המון ברזלים על הבגדים וקצת אחר כך גם על הפנים ואברי גוף אחרים. ומה שהיה יפה בעיניהם הוא להראות כמה שיותר מכוערים ויוצאי דופן. עניין של טעם. גם הם התקבצו ברחבת הכנסייה הגדולה בקינגס רואד בצ'לסי.

    יחד אתם נולד זרם הפאנק המוסיקלי. הם שמחו להצטלם ועשו פוזות לפני כל  תייר. שנה אחרי זה כבר ידעו שכדאי להם לבקש כסף עבור הרשות לצלם אותם, לא שילמת הם הפנו לך את הגב או הגיבו באלימות.

    כעת יצא ספר המחקר על "תת – תרבות הפאנק." משמעותו של סגנון. דיק הבדיג' מכנה את כל קבוצות תת התרבות שהוא מדבר עליהן בספר בשם " תת תרבות מרהיבת עין" כזו שסממניה חיצוניים ומזדקרים מידית לעיני הציבור. כך הוא מתייחס אליהן  מרהיבות עין.

    אנגליה עברה שינוי ענק כתוצאה של מלחמת העולם. עירוב הקבוצות בצבא, החזרה הביתה כל אחד למקומו והעלבון שספגו המעמדות הנמוכים. עלבון נוסח קזבלן. החיים השתנו. המרירות חלחלה לדור הצעיר. קבוצות פשע של צעירים התחילו לצוץ בשכונות הרחוקות של  הערים הגדולות. וכשהכלכלה התחילה להתאושש מעט נהר  אל השפע המתעורר דור חדש ובזבזני. הצעירים.

     אלו שפעם היו תלויים בהוריהם הפכו להיות פלחי שוק גדול ועצמאי. החברות הגדולות התחילו לכוון אליו יותר ויותר מוצרים ובעיקר יותר ויותר אופנה. חלק מהצעירים המשיך את מסורת המעמדות שקיבל בביתו, חלק בין ניתוק מהמעד אליו השתייכו.  השייכות האישית הפכה להיות מרכיב חשוב שלא נודע קודם לכן.

    את מסעו מתחיל דיק הבידג' כותב הספר הרבה קודם להולדת הפאנק. הוא מתחיל בספרו של ז'אן ז'נה " יומנו של גנב" שנכתב ב 1949. הבדיג' מתחיל דווקא שם כדי לצטט קטע קטן המסביר את היוולדותו וחשיבותו של סמל תרבותי.

    ז'נה מספר איך בצעירותו תפסו אותו בגבול ספרד שוטרים כשבכליו שפופרת וזלין. גברים לא השתמשו בווזלין, אלא אם כן היו הומוסקסואלים. השפופרת הזו הפכה להיות הסמל המייצג שלו לזמן רב.

     ז'נה הפך את חייו ואמנותו לחקר ההשלכות החתרניות של הסגנון. מעמדו ומשמעותו של המרד דרך סמלי היום יום. סיכת בטחון, אופנוע, שפופרת ווזלין. המתח שבין קבוצות דומיננטיות לקבוצות כפופות משתקף ברבדים של תת תרבות המורכבים מאובייקטים בעלי משמעות כפולה המזהירה את העולם ה"סטרייטי" בנוכחותם המרושעת.

    מה שהופך להיות אייקון של תרבות אסורה על ידי האחד למשהו מעורר אי נחת ואיום על האחר. הסגנון הוא הזירה שבה ההגדרות המנוגדות מתנגשות. תת התרבות תמיד תהיה חשודה ותלווה במחלוקת. כך טיפוח כרבולת על הראש, תקליט  או בגד מסוים הופכים להיות סגנון, מחווה של אי ציות, בוז וזלזול.

    אך איך אפשר לחפש את תת התרבות אם אין לנו הגדרה רגילה של "תרבות" לפי מילון אוקספורד תרבות CULTURE"טיפוח, השגחה, פרקטיקה של עיבוד אדמה, טיפולן או גידולן של חיות מסוימות. טיפוח ועילוי הנפש, שיפור או עידון על ידי חינוך ותרגול. הצד האינטלקטואלי של הציוויליזציה.."וזה אחרי קיצור הערך.  מספיק לראות מכאן כמה עמום המושג.

    הגדרה אחרת המוכרת כנראה יותר היא זו המתארת את היווצרות הקלאסיקה. תרבות כאמת מידה למצוינות אסתטית " הטוב ביותר שנאמר ונחשב אי פעם בעולם ( אופרה, ספרות, מוסיקה, בלט דרמה..)" בקיצור אמנות.

    היו שהרחיבו את ההגדרה לכיוון כל מה שקשור לאורח חיים המבטא משמעות. הבהרה ופירוש המתבטאים באורח חיים ויוצרים תרבות.

     המשורר ט"ס אליוט הרחיב את ההגדרה " כל הפעילות האופיינית ותחומי העניין של אנשים. משחק דרבי. תחרות שיט. פרות. 12 באוגוסט. יום הגביע. מרוצי כלבים. שולחן פינבול. לוח חיצים. גבינה. כרוב חלוט. שורש סלק בחומץ. כנסיות גותיות והמוסיקה של אלגר" 

     תיאוריית תרבות המערבת את היחסים בין הגורמים המרכיבים את אורח חיינו המלא. התרבות נחלקה לתרבות גבוהה ותרבות הטראש. " תרבות צמר גפן מתוק" פוטבול רומן זול רומן אונס וצהובונים של יום ראשון. אך גם "ללא הערכה של ספרות טובה, אף אחד לא יוכל באמת לעמוד על טיבה של החברה". 

     ניתן ליישם שיטה של ניתוח ספרותי ביקורתי לא רק על ספרות – הזוכה להוקרה על ידי הממסד האקדמאי – אלא גם על תופעות חברתיות כמו אמנות פופולארית ותקשורת המונים. בצורה כזו שתשפוך אור על משמעויותיהם עבור הפרטים שאליהם הם משתייכים"

    בהמשך הגדרת התרבות נודד הבדיג' להגדרות של בארת, להגדרות  אידיאולוגיות המגיעות אל ומ- מרקס. הוא נוגע באלתוסר ודה סוסיר . וחוזר לאקדמיה

    " רוב מוסדות החינוך המודרניים, למרות הניטרליות לכאורה של החומרים שמהם הם בנויים  - לבנים, רעפים, מלט – טומנים בחובם הנחות אידיאולוגיות אשר מובנות בארכיטקטורה עצמה. שיטת הפקולטות משעתקת את הקטגוריזציה של הידע לכדי תחומי אמנות ומדעים על ידי מיקומן של דיסציפלינות שונות בבניינים שונים. ולא רק אלא שרוב המכללות שומרות על חלוקה מסורתית ככל שהן מקצות קומה נפרדת עבור כל נושא"

    צורות אלו מסייעות להגביל לא רק את מה שנלמד אלא כיצד נלמד. במקרה זה תורגמו מסגרות המחשבה שלנו לכדי לבנים אמיתיות ומלט. 

    הבאתי שתי דוגמאות לפופ העליז של שנות השישים. קולות רעננים מוסיקה קליטה ושושבה. זמרים שבאו ממעמדות נמוכים יור. ובעולם המבט הבריטי העממי, בניגוד לזמרים האמריקאים שהיו מקובלים עד אז.
    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/08 22:51:

      צטט: סאני סייד דאון 2008-11-03 18:55:44


      ואני בדיוק רציתי להוסיף שהתמונה של הפודל מתאימה פה(:

       

       

      הפודל  נובח  בוורוד.
        3/11/08 18:55:

      ואני בדיוק רציתי להוסיף שהתמונה של הפודל מתאימה פה(:
        3/11/08 18:51:


      נכון  פעם  היו  אומרים  10?

      10  !!!  דני,  עוד  ועוד.

        3/11/08 18:21:
      תענוג של פוסט, דני. מחכה להמשך.
        3/11/08 18:10:

      * דני עבור הפוסט המעולה שלך

      הסוקר תרבויות ובעיקר את לונדון

      אותה כל כך אהבתי בשנות השבעים והשמונים!

      לצערי בשנות הששים לא ביקרתי בה עדיין.

      תודה רבה!

      לאה HALINKA

        3/11/08 11:06:

      מעניין. תודה
        3/11/08 09:01:

      צטט: חיהל'ה 2008-11-03 08:49:56


      מצוין, דני!

      ז'אן ז'נה, פאנק ולונדון עם הקפה של הבוקר. תודה לך.

       

       חכי למה שיהיה לך מחר לצהרים קריצה

        3/11/08 08:49:


      מצוין, דני!

      ז'אן ז'נה, פאנק ולונדון עם הקפה של הבוקר. תודה לך.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין