| צהריים. עוד מעט אני יוצאת להפסקה. נגמרו החגים, כבר אין חופשות, ואין סיבות וחוזרים לעבודה. בהבדל מניסים, שנוסע כל יום שעה לעבודה, העבודה שלי מחכה לי מרחק פסיעות מחדר השינה. את הקפה שתיתי עם הפיג'מה. לרגע חשבתי להשאר איתה. מה ההבדל? אני במילא בבית. כשנגמר הקפה כבר הבנתי שאני הולכת להחליף בגדים. זה שאני עובדת מהבית לא אומר שאני צריכה להיום כל היום בפיג'מה ולהרגיש כמו סמרטוט. התבטלו לי פגישות היום. אז למה להתלבש יפה? ככה. בשביל הנשמה שלך. גם לאנשים שלא רואים אותך דרך המחשב מגיע שתתלבשי לכבודם. החלטתי להקדיש את היום הזה לשיווק באינטרנט ולכתיבה. מה הטעם להתבאס שהתבטלו לי הפגישות? במילא היו לי שבועיים עמוסים לעייפה. מגיעה לי קצת לשבת עם עצמי. ערמות הכביסה שצריך לקפל, לכבס ולתלות, מציצות עליי מהפינה. מחכות לראות מתי אני אתפתה. אני מחזיקה את עצמי. עוד שעה. הבטחתי לעצמי שזה שאני עובדת מהבית לא אומר שאני עובדת בית. ואם הייתי הולכת לעבודה כמו פעם? גם אז הכביסה הייתה מציצה אליי? אז שתחכה. אני צריכה לעבוד. העסק שלי חוגג שנה. כולם מדברים על המיתון בפתח. זה אומר שאין מקום לפינוק. צריך להפיץ את השמועה על האימון כמה שיותר הרבה וכמה שיותר רחוק. את כל הבוקר הקדשתי להודעות בפורומים שונים כדי להזמין להרצאה שאני ושרית עושות. פעם ראשונה שאני מעיזה להעלות הודעות בפורומים שאני לא פעילה בהם, כאקט שיווקי. בכלל בשנתיים האלה שאני בבית, ובמיוחד בשנה הזו שאני מנהלת עסק, אני עושה הרבה דברים של פעם ראשונה. פעם ראשונה שאני כותבת משהו שהוא בעיקר עבור עצמי. לא אכפת לי שתקראו. לא משנה לי אם לא. החלטתי לתעד את הימים שלי. כדי שאזכור. כדי שאדע את הדרך שעברתי. כדי שאוכל לספר לנכדים שלי, על החיים שחייתי. ונמאס לי מדפים ומחברות שמתאספות בערמות. אני מתחילה אחת ואף פעם לא גומרת אותה לפני שעוברת לשנייה. ככה המחשב, אין ניירות ואין בלגאן וגם לא צריך לזכור איפה הנחתי את זה. יש לי עוד חודשיים שלמים להצליח. אם עד סוף דצמבר משהו משמעותי לא יקרה, אני אצטרך לחפש עבודה. אני לא רוצה לחזור לעבוד כשכירה. אני רוצה להצליח. רק שזה לוקח זמן ואנרגיה וכסף. אני מזכירה לעצמי שאני יודעת להתמודד. אף פעם בהיסטוריה שלי לא הייתי מובטלת באמת. תמיד עבדתי. אז אם יהיה צריך - גם הפעם נסתדר. הכי טוב שתעבדי באימון ניסים אמר לי. צודק. רק שיתרומם כבר. יש לי הרגשה שהולכים השבוע לקרות דברים טובים. מספיק שיגיעו 40-50 אנשים להרצאה של שרית ואני מאושרת. מספיק שאני אצליח להקים 3 קבוצות אימון ואני מאושרת. האמת. אני מאושרת כבר. כל בוקר כשאני קמה בבוקר, אני מאושרת שאני לא צריכה לעמוד בפקקים, לרצות איזה בוס שמוק שאוהב לעשות פוזות, שאני לא בלחץ היסטרי. שהיה לי שכל ואומץ לעזוב הכל ולעבוד מהבית, במה שאני אוהבת באמת. שיש לי מזל שניסים איתי. בלעדיו הייתי הולכת לאיבוד. אני זורעת הרבה זרעים בשבועות האחרונים. משהו חייב לצמוח מהם. אני שמה בצד את האכזבה אתמול מאלה שפגשו אותי, שאמרו לי באוזן שהפגישה שלהם איתי הייתה משמעותית וחשובה ולא העזו להגיד את זה לפני כולם כהמלצה. אני סולחת להן, מה שחשוב זה שהן ראו משהו חדש. שהן מאושרות עכשיו קצת יותר. אני רעבה. גם במקום העבודה שלי יש הפסקת צהריים. |