ינשופה לשעבר
מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..
פוסטים פופולאריים
-
למה אכפת לי
19/3/08 | 1091 צפיות
-
ריחות שפוגשים בדרך
5/8/07 | 1874 צפיות
-
שירות לציבור ממסדרונות האו"ם
13/1/09 | 858 צפיות
-
דירונת קטנה ואנשים בה יפים (וגם קצת פטריוטיות)
7/6/07 | 1423 צפיות
-
להלן כותרות הפוסטים שלא נכתבו השבוע*
21/12/08 | 950 צפיות
-
כמה כבר גדולות הביצים שלך? אה?
24/3/08 | 1857 צפיות
פוסטים אחרונים
- ישן בפני חדש תוציאו 26/3/12
- דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם. 23/7/10
- ככה סתם באמצע היום 19/1/10
- לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!! 7/1/10
- fnv tpar kv,jct? 29/12/09
- ערב עם דן 24/12/09
דברים שחפצים יכולים לעשות
אני מכירה המון אנשים שסובלים מדי יום. אינני חפה מסבל, אבל לפחות במה שקשור לעבודה, אני מנסה למזער אותו. איך עושים את זה? אין לי נוסחא סדורה, אבל כשעוד לא ידעתי מה ואיך חברה אחת האירה את עיני לעובדה שאני יודעת היטב מה "לא". משם נשאר רק להסיק מה "כן" ואיך ליצוק את זה לתוך תבנית שגם אפשר לחיות ממנה.
רשימת המצרכים הנחוצים כללה: עבודה פיזית יצירתיות אתרים משתנים אנשים מתחלפים חיבור רגשי אבל לא טיפולי ממש בלי מכירות (פולניות כמוני חייבות קצת שלילה....)
למצרכים יש להוסיף את המשאבים הקיימים (מכלול הדברים שאני טובה בהם), לערבב היטב ולהגיע לתשובה. לקח איזה שנה- אבל התבשל ונולד. מה? תקראו
בסופו של דבר גיליתי שמה שהכי כיף הוא לראות מטמורפוזה של אנשים בגילאים שונים. למה הכוונה? הנה כמה דוגמאות: (השמות בדויים והפרטים עורבבו קצת, אבל התמצית כשהיתה)
הכרתי אדון אחד - נקרא לו צבי, בן שבעים וקצת, שיותר מעשרים שנה לא העז להכניס מישהו הביתה ומעולם לא הוזמן איש תחזוקה כזה או אחר מגודל הבושה. איש פעיל שיוצא לטיולים, לומד מיני קורסים ויודע ספר. כיוון שהוא גר במקום קטן בו כולם מכירים את כולם, בהתחלה הוא מאוד לא רצה שידעו מה אני עושה שם ואפילו סירב לתת לי ללכת לבד אל הפח הגדול כדי שלא ישאלו שאלות. במשך כמה עשורים הוא חי בין ערימות חפצים מגובבות, חלקי ריהוט וקירות שלא תוקנו ופילס לו שבילים אל המיטה (בסלון, כי אל חדר השינה היה קשה מדי להגיע) ואל השירותים. ביום החמישי לאתגר המשותף ארעה תקלה. איזה קצר חשמלי איים לקצר את יום העבודה שלנו משמעותית, כיוון שהימים היו ימי חורף קצרים וכהים. היות שכבר התוודעתי להיקף ההסתרה, נותר לי רק לומר ש"נעבוד כמה שנצליח". חלק מהעבודה שלי הוא ההתמודדות עם הפחדים הרבים והמשונים שחפצים ובלאגן מסוגלים לייצר אצלנו. עברו שעתיים בערך ופתאום, בלי לומר מילה, האדון שלנו תופס את הטלפון, מתקשר לחשמלאי ומבקש ממנו לבא בדחיפות. חצי שעה אח"כ החשמלטור הופיע, תיקן והלך. אני יודעת שזה נשמע כמו פעולה יומיומית שרובנו לא משקיעים בה בכלל מחשבה, בוודאי שלא רגשות, אבל עבור מישהו כמו צבי זו היתה קריעת ים סוף. לראות אדם שחי את מרבית חייו הבוגרים בסתר ובבידוד ובבושה כשהוא מצליח לנהוג באסרטיביות קונקרטית בסיטואציה שהוא נמנע ממנה כמה עשורים - אלו הרגעים שעושים לי את זה.
תוך כדי עבודה, עולים הרבה דפוסים שפעמים רבות קשורים לדברים שהם הרבה מעבר לחפצים שנערמו בכל מיני חדרים וארונות. גברת אחרת שהכרתי היא בת לניצולי שואה. נשואה ואם לארבעה, נקרא לה שולה. חלקנו נחשפנו ל"קשר השתיקה" עוטף הכל השרוי לפעמים בבתים של ניצולי שואה. השתיקה היא כ"כ בסיסית שלפעמים אנשים שגדלים ככה הופכים לצל של עצמם, אין להם קול והם תמיד חרדים. שולה מצאה את עצמה אביזר טכני בביתה שלה, היא מעולם לא למדה להציב גבולות לילדים ולבעלה והבית כבר לא היה שלה. החרדה שלה הביאה אותה לקנות הרבה מהכל ולדחוף את זה בכל מקום אפשרי. שקיות בתוך שקיות, בארונות, על הרצפה, על השולחנות - בכל מקום. עבדנו רק שתינו. היא לא רצתה שהמשפחה תדע, בעיקר לא בעלה. דיון שחזר על עצמו היה הפחד שלה לשנות מיקומם של דברים שבעלה רגיל אליהם, אפילו אם מדובר בכלים שהיא משתמשת בהם יותר. יום אחרי שסיימנו לסדר את המטבח חיכתה לי הפתעה. ביום האתמול שולה לחמה בי בחירוף נפש כדי להותיר מגירה מסוימת כפי שהיתה כדי להמנע מויכוח עם הבעל. ויתרתי, לפעמים צריך. בבוקר שולה הכינה לנו קפה והראתה לי בגאווה את המגירה. מסתבר שלראשונה זה שנים היא מצאה את הכח להודיע לבעלה בנעימות נחרצת שהיא צריכה שהמטבח יהיה לה נח. היא הופתעה לגלות שהוא קיבל את הדברים ללא עוררין. כשדיברתי איתה לאחל שנה טובה שמתי לב שאופן הדיבור שלה השתנה, היא לא לחשה יותר.... היא גם סיפרה שהיא למדה ללכת קצת יתר לאט ולא לרוץ כל הזמן. נשבעת לכם שיש לי צמרמרת...
יש עוד המון סיפורים, קיצוניים יותר ופחות, וככה זה נראה מהצד השני: (חתכתי את השמות, מטעמי פרטיות כמובן)
והנה עוד אחד:
*למרות שזה עשוי להראות ככה, המטרה איננה להאדיר את שמי, אלא להראות כמה רגשי יכול להיות תהליך של סדר - גם כשזה לא מקרה קיצוני. |
תגובות אחרונות
-
שמעון מאיר
בתגובה על ישן בפני חדש תוציאו
-
אייקון חברתי
בתגובה על דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם.
-
lakonya
בתגובה על לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!!
-
אודי ברוך
בתגובה על ככה סתם באמצע היום
-
איש-ון
בתגובה על כוסאומו המקום הזה
תגובות (79)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא הרבה :-)
עוזר, נכון?
מה קורה?
אם אין סדר, לא שקט לי לרוב.
לכן אני מקדישה לזה מעט זמן בשביל השקט. .
מסכימה שזה לא חד חד ערכי,
אבל הנסיון אומר את שלו...
ואם זה עושה לך טוב- אני האחרונה שאפריע :-)
ותודה :-)
לא מסכים עם זה שבאלגן מעיד על בלאגן רגשי
או ש
עדיין לא הפנמתי שאני אולי צריך לעשות סדר בחיים שלי
בינתיים אני אשאר עם קצת בלאגן כי זה עושה לי טוב
את עושה עבודת קודש את
כבר שמעתי את ה"אידיאולוגי" הזה...
לפעמים הוא פשוט דרך אלגנטית להתייאש מהבלאגן ולשמור על פאסון.
מייקס סנס?
באמת מדהימות האפשרויות שנפתחות :-)
שמחתי.
שאני אהרוס לך את הבדיחה?
נשבעת לך שניסיתי להבין את הקישור.
בחיי שלא הצלחתי...
אני צריכה להביא אותך לאח שלי. זו תהיה דרמה.
אצלו זה אדיולוגי
נהנתי מאוד לקרוא.
זה מרתק ומדהים, מה שסדר בבית יכול לחולל בנפש!
טוב,נו,די . הנה - תגובה מס' 70 . לא התאפקתי .
(פשוט השילוב של חפצים ו69 היה גדול עליי .רשאית למחוק אם תחליטי :-) )
אני פוחד לזכות בלוטו.
את יכולה למלא בשבילי מלא טפסים ואם תזכי עבורי אני אפסיק לפחד. שבועת צופים!
אני משתדלת :-)
תודה.
בהחלט! ובמקום בו אני נמצאת כרגע,
את בהחלט מהווה לי השראה:-)
תודה מותק
תודה מותק :-)
תודה רבה רבה.
הרבה מים עברו בנהר, אה?
:-)
אז השגתי את מטרתי :-)
את בסדר את.
אני עוד זוכרת את היום ההוא שסיפרת לי שאת רוצה לעשות את זה. להקים עסק מהכישרון שלך.
ועכשיו, אחרי תקופה ארוכה אני קוראת ורואה שעשית את זה בגדול!
אז המון מזל"טים! מגיע לך! ולפי מה שאני קוראת את עושה עבודה נפלאה!
:-)
הו, שאתה טועה...
פוסזט שמנשב בו הרבה חום אנושי
עשה לי טוב
דברים שחפצים יכולים לעשות{לנשים}.
שאת עוד מעט שם. עוד קצת...
זה מה שזה אומר :-)
תודה בובה
ממש חסר לי פה אייקון של פטיש!
כשהבית שלי מבולגן זה אומר שקשה לי
עכשיו הבלגן שלי בשקיות
מעניין מה זה אומר?
אבל אין ספק שאנשים כמוך יכולים לשנות לאנשים את החיים
יח כחך ידגל
כחעי וק'וןםקטם ו'אטקוןם
' ךחלךדגחחךל שדגכח י
גחך שדי געחלע ...
התבלגנה לי התגובה...
אני קורא אתכם לסדר.
בכיף :-)
ומבטיחה להעביר.
:-)
שמחה שאהבת ושיחקת במילים.
תודה על פוסט חשוב
וגם:
נעים בצוואר לנסטור....
סדר הוא לא רק בחפצים
יופי של סידור מצאת לך בסידור
אהבתי!
אתה מתנדב, מה?
אני מבינה שלא סיפרו לך שאני נאצית כשזה מגיע לעבודה :-)
תודה.
:-)
אמרת נכון - זה תמיד הצעד הראשון.
הוא עוזר לגלות המון דברים שקשה אחרת.
תודה רבה רבה!
\רוצה עוזר ליום בשבוע?
לסדר איתו או לספר לו?
בינתיים, עובר כוכב
להקל עלייך ולהודיע לכם מתי אני בסביבה?
אין, זה רשום אצלנו.
בטוח.
"לדבר עם ליאור".
רק שפשוט זה מתחת לאיזו ערימה של ספרים שאין לה מקום והיא נודדת מהשולחן למיטה ומהמיטה לשולחן, על פי צרכי השינה והאוכל.
בסוף זה יקרה.
האמת?
אני פשוט נהנית. לא יותר, לא פחות.
תודה רבה
בעצם הענין הוא להתמודד עם מה שעומד מאחורי.
אני תמיד אומרת שזה קצת כמו בהפרעת אכילה - בהפרעת אכילה האוכל הוא תמיד משהו אחר: פיצוי, נחמה, בטחון...
ככה זה גם עם חפצים.
והנמר הלבן מבקש להבהיר שהוא זכר גאה,
והוא מודה על הירק :-)
המסר עבר ובכל זאת אי אפשר לגמרי להתעלם מהשליחות שבתפקידך (מבחירתך החופשית) לסדר לאנשים את המגירות של הגרביים והנפש, להיכנס להם לקרביים ולכיריים, לאיזורי הדמדומים וההסתרה, להפוך קבעונות וקערות על פיהן ולהשתומם על הקלות והשמחה שהשינוי המאיים מביא עליהם. את צדיקה ומוצדקת. וכיף לך שאיפשרת לעצמך.
מעניין איך בנויות מגירות-הנפש...
איך סדר בחפצים יכול לערער/לסדר משהו בשיווי-המשקל הדק.
עוד יפתחו מסלול לימודי: "תרפיה בְּ- סֶדֶר"...
אולי סופסוף יבינו חבריי ל"קפה" למה כשסוער לי בפנים
אני מבקשת שלא ישלחו לי לינקים לפוסט החדש...
ואת הכוכב אעניק דווקא לחתולתך : )
אוּם-כֻּל-חתול ושוּת', ליטוף חתולים ליחידים ובסיטונאות...
לגג שלך אנחנו נעשה מאמץ ונכלול אותך בתכנית הקולינרית
בענין הנפש - אנחנו עובדים על זה כבר עשור, לא?
נכון שזה פטנט מעולה?
:-)
הי מתוקה.
תודה רבה.
הענין הוא תמיד להבין מה הסיבה שהיא "רודה" בך, לחפש תוך כדי עבודה את הטריגרים ואת הפחדים שהחפצים האלה מעוררים או מרגיעים. כדאי גם לזכור שמי שעובר את התהליך לא יכול לראות את התוצאה הסופית בעיני רוחו ושהוא מתמודד עם חרדות שלא קשורות אלייך, אלא שלו בלבד...
אשאיר לכם מפתחות לגג שלי ולנפש, כשאני חוזר אני רוצה שיהיה מסודר, בשניהם!
:-)
ותודה על הסלסלות
שמחתי לקרוא ולחטט בחוויות שלך, באמת תהיתי לי איך הולך העסק ונשמע מצוין!
אויש ואויש ואויש מי כמוני יודעת שלהכנס לבית אפל זה הדבר הכי מעצבן שיש... שעות לנבור ולסדר את הבלאגן של האחר בעוד היא רודה מעליך שתזהרי לא לפרק את עטיפת הצלופן המאובקת (לי זה קרה פעם בבית של אחת שאני אפילו לא זוכרת את שמה) וכל הזמן לקוות שמערכת הכלים היוקרתית שלה תמצא עצמה אצלי כי היא תודה שבכל אופן אין לה מה לעשות איתה (וזה לא קרה.... רדתה בי בזמן שארזתי את המערכת היוקרתית ואמרה לי שלעולם לא יהיה לי כזה)
איזה יופי שאת מפיקה הנאה בסוף מהשינוי (אני בזמנו לא הצלחתי.... רק למדתי איך *לא* להתנהג)
ששש....!
לא צריך לספר להם הכל.
:-)
ותודה.
מרגש , ומן הסתם טוען באנרגיות לזמן ארוך .יישר כוח ! (זהו . עד כאן רצינות) .
(מצטער , אני חייב - הם יודעים שאת מתגלחת בכיור וכו'? )
תודה כפרה!
(אפילו בכתוב אני שומעת את הפולניות שלי מקלקלת את ההגייה)
אני מאוד קלה להשגה, לא צריך לפנטז...
וברור-
נוסחא, קופסא, דוגמא - שורשים זה טעים.
את אלופה! ואת אלופה במה שאת עושה.
ואת יודעת, זה לא כזה פשוט לעשות. זה כ"כ מורכב ודורש המון רגישות.
ויש לך אותה ויותר...
(בהצלחה יקירתי)
אני מפנטזת על היום בו אזמין אותך אלי....
ואת כותבת נוסחא עם א'! כמוני! בארמית. חולה עלייך.
ואני תמיד שואלת: מי יעיד על עיסתנו טוב יותר מאיתנו?
אני יוצאת חוצץ נגד הקונספט שאדם לא יכול להעיד על עצמו. אני נגד להיות תלויה באחרים כדי שיגדירו אותי ויעידו עליי.
חאלאס עם הצניעות...
אבל אז אני אהיה נחתומה (יש לזה צורת נקבה בכלל?) שמעידה על עיסתה...
תודה, יפה.
:-)
יש קלישאות שאני מוכנה לחיות איתן בשלום :-)
(ולסדר לא צריך לקחת הרבה זמן, אבל אני לא אפתח את ההרצאה עכשיו)
מגניב!! תעשי לעצמך כרטיס ביקור:
ליאור רועי
פסיכוסדרית בחסד
לא בטוח שצריך לבוז.
מספיק להביט נכוחה.
אורדיק ....
busted!!
מרתקת השפעת החומר על הרוח.
בעיקר כשאתה מגיע מהכיוון הבז לאובייקטים הגשמיים...
זה ממקור ראשון וחצי - הרי הפרשנות שלי נכנסת מאליה.
במהלך הכתיבה נזכרתי קצת בסיפורים שלך, על העבר ועל החיים.
דומה קצת בדרך פתלתלה.
תודה יקירתי :-)
בנות יקרות,
בתור אחת שכך כתבה בחתימת הבלוג שלה, אני כבר לא מבינה כלום (:-
"על השולחן בחתיכה אחת.אין צורך לחפש מתחת לשולחן לא תמצאו שם כלום".
לפעמים מבינים גם קודם, אבל צריכים את ה"פוש".
אחלה מילה אובג'קטרפיה.
אפשר גם חפצולוגיה.
היה לי לקוח שקרא לזה "פסיכוסדר".
:-)
רבות נכתב על הקשר בין הסדר למצב הנפשי. אבל כשאת כותבת בלי מליצות, ממקור ראשון, יד ראשונה של חוויה מתקנת לאנשים הללו, אני מתרגשת בערך כמוך.
אני זוכרת שכאשר נפגשנו שוחחנו גם על כך.
היי ברוכה בעמלך, ודעי, כי קורטוב של פולניות עוד לא הזיק לאיש.
ניצה
ליאור, באמת מרגש.
אשכרה אובג'קטרפיה.
רק כשמזיזים מבינים עד כמה הכל היה כל-כך תקוע.
אחד הדברים שהפתיעו אותי בהתחלה הוא שלנושא הזה אין גיל וגם לא מכנה משותף אחר.
כבר עבדתי בבתים של רווקים/ות, זוגות עם ילדים, פנסיונרים, משרדים וסטודיו שעוסקים בהם בכל מיני תחומים, אנשי חינוך, רפואה, משפטים, חקלאים, יו ניים איט...
גם ענין העבר לא רלוונטי - זה מגיע ממקומות כ"כ שונים אצל כל אחד שאי אפשר אפילו להתחיל לכווץ את זה לכדי אחידות.
ואוי ואבוי לך חלונות!
שונאת לנקות! שונאת!
מצד שני - אחרי ביקור שלי - הרבה יותר קל לעשות את זה. גם את החלונות :-)
וואוו.. בהחלט שני סיפורים מרגשים. לחשוב שבשבילי לסדר, לשנות זה דבר של מה בכך.
מעניין לדעת אם זה בעיקר אנשים מבוגרים ואם יש איזה עבר משותף.
ובכלל, נראה לי שעלית פה על צורה טיפולית. אולי תצליחי לאבחן גם כמו מטפלים סיניים - כל איזור בבית מה הוא מסמל בלב. זה יכול להיות שוס רציני.
אגב, את עושה גם חלונות?.. :-)
את מפספסת נקודה סופר חשובה -
אני מתמודדת היטב עם בלאגן...
(שלא לדבר על זה שאני לא תמיד בתפקיד, יו קנואו)
ואין בעיה, תמיד אפשר אצלי או לסנג'ר את הגג של אמית :-)
חחחחח......
על אחריותך :-)
טוב זה ברור לך שבגלגול הזה
אוכל קפה וכל דבר אחר, הוא מחוץ לתחום בבית הזה :))
תודה לבנוש :-)
סדר כפייתי יכול לבא מכל מיני מקומות.
לפעמים זה המיצג של הפרעת OCD קלה (או לא כ"כ קלה),
לפעמים זו הדרך של אנשים להשיג שליטה על חייהם,
לפעמים דברים אחרים.
צריך קודם להבין מאיפה זה מגיע, אח"כ אפשר ללכת הלאה - אם צריך.
תודה :-)
זה פשוט החלק המעניין באמת בעבודה שלי.
ליאור יקרה
מסכימה מאוד שבלגאן בבית או במשרד מעיד על בלגאן רגשי.
ברוב המקרים חייבים עזרה כדי "להתארגן" מחדש על החיים...
המכתבים שצרפת מעידים על כך שאת עושה עבודה נפלאה !
נ.ב.
מכירה גם מצב הפוך של סדר כפייתי...מה עושים? מבלגנים להם את הבית או את החיים ?
(-:
האדרת את עצמך ! וזה בסדר:)
*