אני מתגעגע

TheMarker Cafeאלי 48הרהוריםאני מתגעגע

הרהורים

פוסטים פופולאריים

ריק
25/4/09 | 451 צפיות
פולאר של יד ופולאר של ראש
7/10/09 | 632 צפיות
"אימת הפוסט"
16/11/08 | 721 צפיות
ילדה זרה
1/11/09 | 809 צפיות
סקס עם הרבנית
30/4/09 | 4071 צפיות
"אל תראוני שאני שחרחורת" – מיומנו של משוטט
12/3/09 | 532 צפיות

פוסטים אחרונים

אני מתגעגע

לצפייה במסך מלא

אני מתגעגע

‎5

תכנים אישיים

5 תגובות יום שני, 3/11/08, 18:50

יושב בביתי, כמעט אחת בלילה, ואני מתגעגע. אני כל כך מתגעגע, שעולות דמעות בעיניי רק מרוב געגוע. געגוע לך, בן-ציון דודי היקר והאהוב. אני לא יודע למה דווקא עכשיו, היום, ברגע זה, אני כל כך מתגעגע. אני יכול לשער מדוע, יש רקע סביר למחשבות שלי עליך דווקא בימים אלו, מחשבות שרק מעצימות את תחושת החיסרון שלך בחיי, שהרי כבר שבועות, שאני קורא, וחוזר וקורא, את מחברותיו של סבא ש.א., המחברות שר' יוסי, על פי הוראתך המפורשת, טרח להעתיק, לסדר, להגיה ולהדפיס. אני קורא את מכתביו של סבא, את סיפוריו, מחשבותיו, מאווייו, תשוקותיו, ובעיקר, את מלחמת ההישרדות היום יומית שלו למען ילדיו ובני ביתו. אני קורא, ויודע שאיני יודע עליו כלום. הרי לא הכרתי אותו, לא ראיתי אותו, לא שוחחתי איתו. כל מה שנשאר לי זה רק לדמיין ולנסות לחדור לעולמו המרוחק ממני.את סבא לא הכרתי, אבל אותך, דוד בן-ציון, הכרתי, ועוד איך הכרתי. כל כך הכרתי ואהבתיך, הערכתי אותך כבן אדם, כתלמיד חכם, כדוד דואג, מקשיב ותומך. מגיל שש-עשרה עת עמדתי על דעתי, לא משה ידי מידך. בשבתות בהן הגעתי ל"שבת חופשית" יושבים היינו סביב שולחן השבת, מפצחים פיצוחים ולומדים, הבית שקט, כולם כבר מזמן הלכו לישון. גם אתה, כהרגלך, קורא ומנמנם, קורא ושומט ראשך קדימה, על דף הגמרא...מאוחר יותר, עת דרנו ב מ.א. ואתה יחד עם בת זוגתך ש. הייתם פוקדים את ביתנו שבת בשבתו, שוב, אותו ריטואל, אותה המולת לימוד, ספרים, פיצוחים, אותיות פורחות באוויר, תה עם לימון... הגדרתי אותך כבר אז, לפני שנים רבות, כ "אדם ללא נגיעות", ללא אינטרסים אישיים, אדם כללי, ציבורי, ענו שלא נברא כמותו, אחוז בחבלי קסם לתלמידיו הרבים והמגוונים. התבגרתי והתפקחתי, קראתי שניתי ולמדתי, ומעולם, מעולם, לא זכיתי לחזור ולהסתופף במחיצתו של אדם הדומה לך, וזה כואב, מרגיז, ומעציב. נכון, דרכינו נפרדו לקראת זקנתך, דרכנו בשבילים מקבילים, בעולמות שונים, בבתי מדרש מרוחקים... אולם להט התשוקה שבעמל הלימוד לא שינה את פרצופו והשאירנו אחוזים ודבוקים. אתה חסר לי, דודי היקר, ולמרות השנים הרבות שאינך איתנו, הזיכרון מתעצם, התשוקה לנוכחותך גוברת, וה"חברותא" איננה עוד.

דרג את התוכן: