שם ,תחת עץ השיקמה,מצאנו פינה,

שם, בצל השקיעה, אהבנו עד אימה,

שם, לרחשי איוושות הענפים, אמרנו וידוי

שם, עד כלות נשימה, חרטנו זכר וגומה.

במעלה המשעול, רגשנו להבא,

ידענו, קצרי נשימה, את  הצעד הבא,

חורצים עקבות בשביל התשוקה,

מותירים שובל, אידי צעדים.

 לגזע העץ, חיטבנו מצע

פרחי שושנה, עטפונו שמיכה,

צמרת העץ זימרה חרישית,

יונים מקננות, עצרו נישמתן.

עלה בשערך נותר מיותם,

אגל זיעה נוזל לו בדד,

אוחזים ידינו, חוזרים אפופים,

שם בצל השקיעה , הירח זרח.