מכירים את זה שאתם חושבים על משהו,
אז ככה בסוף השבוע האחרון זה קרה לי.במהלך השבועיים האחרונים חשבתי על חברה טובה שהיתה לי, ממש חברת נפש. היינו יוצאות יחד כל סופ"ש מדברות כל היום, נפגשות, מרכלות על בנים ובגדים ....נו כמו שרק בנות יודעות. בשבועיים האחרונים לא הפסקתי לחשוב על אותם ימים על הריקודים, שלשתינו היו כמעט אותם צעדים, איך היינו רוקדות וכולם היו מסתכלים. על הערבים השקטים, על אותם מבטים שייש רק בין שתי חברות שרק הן מבינות מה הכוונות מאחורי כל תו ותו או חיוך זדוני כזה או אחר כאשר עובר לו איזה גבר שריונר.יותר מהכל רציתי לחוות זאת שוב את הכייף הזה, את השחרור מהכל, את הסתמיות המורכבת ואת האוזן הקשבת. ביום שישי האחרון יצאתי לי למסיבת יומהולדת של ה-X . יומהולדת שממש לא היתה במקום (לפחות מבחינתי בהתחלה), ממש לא היה לי חשק לצאת, בטח שלא לרקוד, במיוחד אחרי שהבטחתי לעצמי שמקומות מהסוג הזה ממש לא באים בחשבון. בשמלת מיני שחורה, ומגף אפור וארוך הלכנו לחגוג, זה היה מאוד נחמד לראות אנשים ששנים לא ראיתי כל החברים המשותפים הבנות הבנים. בדרך למקום החשוב ראיתי בזווית העין מישהי שמאוד דומה לאותה החברה, בלבי אמרתי שאין סיכוי היא בת"א בחיים לא מבלה רק באזור הרצלייה והסביבה, ולמה דווקא עכשיו ומה זה בא לומר לי? וכל אותן מיליון שאלות שרק יכולות לעלות בשנייה אחת, או אולי זו סתם אשליה?????? חזרתי בחזרה לחבר'ה שלנו, קצת מהורהרת, מאוד מסוקרנת ובמבטים מאוד בוחנת. מיותר לציין שהריכולים חזרו על בגדים, בנים וכו.....
|