כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הורים, ילדים והשכלה

    2 תגובות   יום שני, 3/11/08, 22:55
    * תקציר לטובת הממהרים:

    אין תחליף לתרומה ההורית (המעשית!) להשכלת הילדים. בנוסף, השכלה רחבה ומעמיקה הכרחית לילדים. מי שמסכים עם הטענות, אבל לא בטוח איך עושים זאת, אין לו זמן לעשות זאת, או שהוא נטול כישורים או סבלנות מיוחדים, מוזמן לקפוץ היישר לתחתית הדף, לרשימה ראשונית וקצרה של הצעות יעילות, שלא דורשות מאמץ של ממש מההורים. מי שאינו מסכים עם הטענות, מוזמן לקרוא את טיעוניי... ,

     

     

     

     

     

    אני שולחת את ילדיי למסגרות החינוך הרגילות (הבכור בכיתה ב', המרכזית תעלה בשנה הבאה לכיתה א'). זכיתי גם – עבור בני – למחנכת מדהימה (וזו לא התחנפות; היא לא קוראת בלוגים). אני חושבת שחינוך ביתי הוא, לפחות ברוב המקרים, לא דבר טוב (ממגוון סיבות, שלא אפרט כאן). ועם כל זאת, אין לי שום ספק שהאחריות הבלעדית על השכלת הילדים מוטלת על הוריהם, שאמורים לא רק לשלם בעבורו או לאפשר אותו, אלא לבצע אותו בפועל. למה?

    1. כידוע, ההשכלה שרוכשים ילדינו בבית-הספר היא, במקרה הטוב, מעטה.
    2. חמור מזה: הילדים לא לומדים לחשוב, לא לומדים מיומנויות בסיסיות כמו איתור מידע, ניתוחו או עיבודו (בבקשה לא להתווכח איתי כאן. קראתי בייאוש יותר מדי עבודות איומות של סטודנטים – בוגרי המערכת הזאת – מכדי לאפשר כאן וויכוח).
    3. בעיות אלה אינן עשויות להפתר בטווח הזמן הנראה לעין, אלא אם – במטה קסם – יצומצמו כל הכיתות לקבוצות של 15 תלמידים, ינופו כל המורים הגרועים ויגויסו (יש מאין) אלפי מורים מעולים חדשים, ויתוקצבו בתי-הספר באופן שיאפשר למורים מעולים אלה לבטא את כשרונם ויכולתם ולחרוג מעבר לבינוניות השלטת.
    4. ילדים לומדים מהוריהם הרבה יותר מאשר ממוריהם (לטוב ולרע).

    כל ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. עד כאן ברור. ומהו הטוב ביותר? אולי שיהיו מאושרים? (אבל בלי עתיד? ואולי מתוך כשלון בהבנת המציאות?) שיצליחו? (באיזה מובן? ואם יצליחו כלכלית, אך יהיו אומללים? ואם יצליחו מקצועית, אך יהיו מנודים חברתית? ובנוסף, מי יתקע לידינו ש"הצלחה" בעינינו היא "הצלחה" גם בעיני ילדינו?)

    הייתי מנסחת את השאיפה ההורית הבסיסית באופן כזה: השאיפה לפתוח אפשרויות רבות ככל האפשר בפני ילדינו, ולאפשר להם לבחור ולממש מעט מתוך אפשרויות אלה. לממש "מעט", מפני שרובם המוחלט של בני-האדם, גם המוצלחים, המוכשרים, המחוננים והמצוינים ביותר ביניהם, אינו מסוגל לממש בהצלחה אפשרויות רבות מדי, תוך שמירת השפיות וההנאה מן העשייה. לעומת זאת, יש לפתוח אפשרויות רבות ככל האפשר (בגיל הצעיר יותר, לפני שמתחילים לממש אותן), כיוון שלעולם אין לדעת אילו אפשרויות עשויות לענות על הצרכים, הרצונות והיכולות העתידיים של ילדינו.

    ידוע כבר שהשכלה פותחת יותר אפשרויות מהיעדר השכלה, אך אני מדברת על יותר מכך: השכלה – לאו דווקא פורמלית – מאפשרת בחירה מושכלת, יכולת התמודדות עם מצבים שונים, חשיבה פתוחה ומקורית ועוד שלל יתרונות. מה שחשוב ביותר, בעיניי, הוא לאפשר לילדים להכיר תחומים רבים ככל האפשר, מחד, וללמד אותם להבין מה מעניין אותם, כיצד ללמוד מה שמעניין אותם וכיצד למנף את העניין והידע שלהם לעיסוק יצרני. נשמע בומבסטי (וזה אכן בומבסטי), אבל לא בלתי אפשרי.

    השכלה רחבה, כלומר כזו הכוללת תחומים מגוונים, ומעמיקה, כלומר כזו שמספקת הבנה מקיפה של תחום אחד או שניים לפחות – מאפשרת, בין היתר, להכיר מגוון רחב של תחומים שניתן לעסוק בהם; להכיר דרכי חשיבה שונות, המקובלות בתחומים שונים, ועשויות לסייע בתחומים שונים ומשונים, לאו דווקא אלה שבעבורם הן פותחו; לשלב צורות חשיבה המקובלות בתחומים שונים, וכך לייצר חשיבה מקורית וייחודית; להתמיד ולהתמודד עם אתגרים ועם קשיים, ועוד ועוד.

    היופי הוא, שאין בהכרח צורך בסכומי כסף גבוהים כדי לאפשר לילדינו השכלה שכזו, כל עוד יש באמתחתנו גישה נכונה, ורצוי שגם סבלנות וזמן. לטובת אלה שהאחרונים חסרים להם, נסחתי כאן מספר הצעות שעובדות אצלי היטב, ואינן כרוכות בהשקעת מאמץ רב: 

     

    • שיטת ה"במקרה השארתי פה" א': ספרים, שאני רוצה שילדיי יעיינו בהם, מונחים בנון-שלנטיות במקומות שבהם הילדים לא יכולים להתעלם מהם (בכל בית יש מקומות כאלה). אצלי, למשל, היעיל ביותר הוא להשאיר אותם במקום בו הם מתארגנים בבוקר ליציאה ובערב לשינה. ההתארגנויות הללו אורכות כמובן "שעות" ארוכות, במהלכן יעדיפו הילדים להביט בכל דבר מלבד במה שכרוך בפעילות יעילה.
    • שיטת ה"במקרה השארתי פה" ב': גזרי עיתונים מעניינים אני משאירה על שולחן האוכל במטבח, ומשיגה שתי מטרות במכה אחת: הם מסתכלים; הם בשקט בזמן שאני משתדלת לארגן ארוחת ערב. "גזרי" עיתונים, מפני שלרוב, יש סביב הכתבה הרלוונטית תמונות וכותרות שאני מעדיפה לחסוך מהם. הכתבות עצמן יכולות להיות בכל נושא: גור נולד בספארי; חללית שוגרה לחלל; מוזיקאי שהם מכירים מתראיין; מדור "אנשים בעבודה" מתוך themarker, שלצערי נדמה לי שהפסיק להופיע – אין גבול לנושאים שעשויים לעניין את הילדים, כל עוד הם יודעים שמדובר במשהו מעולם המבוגרים; איש אינו מכריח אותם להביט; הזמן המוקדש לעניין אינו בא על חשבון דבר אחר, שהם אוהבים.
    • מוזיקה: פשוט להשמיע, כמה שיותר, וכמה שיותר סגנונות. כמו בעניין ההשכלה בכללותה, גם כאן יש חשיבות להיכרות עם מגוון תחומים. תזכורת: מוזיקה, מעבר להיותה אוצר בלום בפני עצמה, קשורה גם ליכולת מתימטית ומילולית.
    • ניסויים בבית: יש כאלה שדורשים שעות של הכנה, ויש כאלה שלא דורשים (כמעט) כלום. הנה אחד כזה: קחו שני כלים שונים, ושאלו את הילדים איזה מהם גדול יותר. עכשיו בדקו: מלאו את האחד במים, ושפכו אותם לכלי השני. קלאסיקה. או: השבוע, כשמזג האוויר שמשי, קחו מראה קטנה, קערית מים ודף לבן, הניחו את המראה בתוך המים וכוונו אותה אל השמש. מול המראה תנו לילדים להחזיק את הדף הלבן. רואים את הקשת? ,
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/08 23:32:

      הי מהטמה,

       

      בעניין הרתיעה מעצם ההסכמה: פרדוקס מסוים: אולי לא בא לי להסכים איתך, אבל בדיוק בתחתית תיאור הבלוג שלי מצוטט אוסקר ויילד היקר המתלונן, שאם מישהו מסכים איתו, הוא מיד מתחיל לחשוד שהוא טועה.

       

      הבעיה עם הסטודנטים מעצבנת במיוחד: ראשית, הם באמת ובתמים לא מבינים מה לא בסדר; שנית, בגלל היחסיות (הרי לא מדובר רק בסטודנטים בודדים, אלא בתופעה), אכן מעבירים לפעמים קבוצות שלמות - כי האופציה האחרת היא להכשיל קבוצות שלמות - וכך נוצר מעגל סגור: תגמול על רדידות שרק מעודד אותה... :-(

        3/11/08 23:08:

      1. צטט: "כידוע, ההשכלה שרוכשים ילדינו בבית-הספר היא, במקרה הטוב, מעטה.
      2. חמור מזה: הילדים לא לומדים לחשוב, לא לומדים מיומנויות בסיסיות כמו איתור מידע, ניתוחו או עיבודו (בבקשה לא להתווכח איתי כאן. קראתי בייאוש יותר מדי עבודות איומות של סטודנטים – בוגרי המערכת הזאת – מכדי לאפשר כאן וויכוח)".

       

       

      לצערי אני חייב להסכים איתך (זה פשוט לא אינטלקטואלי להסכים ולכן אני לא נוטה להסכים). לפני חודש ביקשה ממני ידידה לקרוא עבודת סימנריון שלה בקרימינולוגיה. בקריאה ראשונה ללא הכרת החומר ראיתי שמדובר ב"העתק-הדבק". אין קשר בין פיסקה אחת לשנייה.  השבוע קראתי עבודה של ידידה אחרת בתחום הספרות, אותו דבר. שתי עבודות שהייתי מעביר אותן על מינימום רק על מבנה הפרקים. וזו לא הפעם הראשונה. בתקופת לימודי ניתקלתי השכם וערב בעבודות של חברים לשולחן הלימודים שחסרות מיומנות בסיסית של חשיבה עצמאית.

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון