"רוב המנהלים לא נותנים עדיפות לשיפור הישגי תלמידים"  (כותרת בכתבה בעיתון "הארץ"http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1034099.html).

"בסקר השתתפו 1,560 מנהלים - כמחצית מכלל המנהלים במערכת החינוך, מבתי ספר יסודיים ותיכוניים כאחד. מהנתונים שהגיעו לידי "הארץ" עולה כי 18.3% מהמנהלים דירגו את "ביסוס תחושת השייכות והמשמעות של כל באי בית הספר" כיעד המרכזי שלהם, ו-16.1% ציינו את "החינוך לערכים ולדרך ארץ". 15.9% נוספים השיבו כי המטרה העיקרית שלהם היא צמצום האלימות במוסדות החינוך שבאחריותם".

ואני אומר - אם אלה המנהלים שלנו - אז יש לנו תקווה.

 יש לנו תקווה כי יש לנו:

מנהלי בית ספר שאכפת להם מהילדים כאנשים ולא רק ממספרים יבשים.

מנהלי בית ספר שמבינים שחשוב יותר להתנהג כמו שצריך מאשר להוציא ציון גבוה במבחן במתמטיקה.

מנהלי בית ספר שיודעים שבהינתן הבסיס הנכון- כל תלמיד "גרוע" יכול לפרוח באקדמיה ובהמשך חייו.

 פשוט כל הכבוד לאנשים האלה שמתעלים מעל הקטנוניות של המספרים היבשים. שמבינים שכל אחד יכול "להלל לפאר ולקלס" אותם על "הישגי התלמידים" אבל איש לא ידע לעולם מה המחיר ששולם על מנת להגיע להישגים אלה.

 בהחלט כתבה מעודדת.