הוא קרא ובחר להגיב. אני ערכתי. ככה זה נראה מהצד שלו -

בוקר.

על כל פנים, נדמה לי כי זה בוקר.

האם חלמתי את התזמורת הקאמרית שמנגנת במיוחד עבורי את שופן? כעבור דקה וחצי בערך מתברר לי שלא, כשיד נשית ואלימה במיוחד חובטת בשידה שלצידה בחיפוש אחר הנייד המשמש לה גם כשעון מעורר.

החלומות פרחו זה מכבר דרך עיניי המתאמצות להישאר עצומות.

המיטה משחררת אנחה קלה כשהיא קופצת ממנה בחדווה, וטופפת ברגליים יחפות (בכל עונה מעונות השנה, ובכל טמפרטורת-רצפה קיימת) ורועשות אל חדר המקלחת והשירותים.

אני שומע אותה מורידה מחצית מיכל ניאגרה, ופותחת מיד אחרי את הברז לזמן קצר (שמח לגלות שההטפות החוזרות ונשנות שלי בענייני חסכון במים לא נפלו על אוזניים ערלות). אפילו צחצוח השיניים, בתנועות יסודיות ואיטיות, מרעיש לי את הבוקר.

אני יודע כי סיימה עם חדר הרחצה כשאני שומע אותה צועדת למטבח, פותחת ארונות ומוציאה משם את תחליפי-המשקולות שלה.

דרך העיניים העצומות זה נשמע בערך ככה: טפיפות רגליים יחפות (אולי לפחות תגרבי גרביים?), חריקת דלת ארון מטבח, שקיות זזות, גם כמה אריזות, קופסאות מתכת פוגעות בתקרת מדף ארון, קופסאות מתכת פוגעות בשיש, טפיפות רגליים יחפות (אפילו נעלי-בית זה בסדר לי).

שקט.

היא הגיעה לשטיח שבסלון.

אני מצליח להתנמנם עוד כמה דקות, משתעשע אפילו במחשבה של חזרה אל מחוזות השינה כשמגיע תורן של כפיפות הבטן. יום אחד אגיש למכון-הכושר שלה לשעבר תביעה על כך שלימדו אותה כי כפיפות אינן כפיפות אם הן לא מלוות בנשיפות. אחרי כ-40 נשיפות – רגיעה זמנית.

שוב טפיפות רגליים אל האמבטיה.

היא מתקלחת. הזרם כל-כך חזק שאפשר לפזר באמצעותו הפגנות.

היא חוזרת אל חדר השינה, עטופה במגבת.

אני מכה כעת על חטא - אני הוא זה שאמרתי לה כי לא סביר שתתלבש בחדר האמבטיה הפצפון. בלתי-נתפסת כמות הרעש שיכולה להפיק האהובה הזו שלי מפעולה פשוטה כהתלבשות.

פתיחת דלתות הארון מניבה חריקה קטנה של דלת ישנה שמסרבת להישאר פתוחה. אני יודע את זה. היא יודעת את זה. היא פותחת אותה שוב. ושוב. ושוב.

אני חושב לעצמי: "אולי פשוט תחזיקי את הדלת עם היד בזמן שאת בוהה פנימה???"

תודה לאל, היא בחרה. פריטים נשלפים ונלבשים במהירות.

מבט קצר אל המראה (איך היא רואה בכלל משהו, היא אפילו לא פתחה את התריסים?), ופלאח...מתקלפים הבגדים הללו ממנה באותה מהירות בדיוק, רק הפעם בלוויית "אוף" קצר וחרישי.

ניסיון נוסף. שביעות-רצון כנראה. אני לא שומע אותה מחייכת עדיין, כך שברור לי שאני רק בעין-הסערה. חלק ב' של תכנון הגרדרובה היומית מתקרב בצעדי-ענק – יצירת הטוטאל-לוק!!!

בראשי מתחילה להתנגן נעימת הנושא מתוך "מלתעות", בדיוק בקטע שמבשר על בואו הממשמש ובא של הכריש.

ואז...

אני כבר יודע שבמגירות שבארון הימני נמצאים הצעיפים, המטפחות והחגורות; בתיבה שבחדר הסמוך נמצאות קופסאות קטנות ושקיות-נייר, שבתוכן יש תכשיטים, רובם,כך נדמה לי, מפלסטיק, חלקם האחר מורכב מהרבה חוליות, כנראה מתכת; במגירה שבקומודה – אוסף של גרביים וגרביונים; בארון שבמרפסת – מגוון הכובעים. 

אני חולם (בהקיץ כבר) על בית עשוי מבד, רצוי קטיפה או משי. 

"בוקר טוב, מאמי".