כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    אי זוגיים 2

    14 תגובות   יום שלישי, 4/11/08, 20:51

    שש ושתי דקות.

    אני חונה לא רחוק מהבית של גדעון, אבל אני באמצע שיחת יחסינו המקצועיים לאן עם גוני ולא נעים לי להפסיק באמצע, והאמת היא שאני גם לא כל כך ממהרת להגיע לפגישה אז אנחנו ממשיכות לדבר עוד כמה דקות עד שנהיה שש ושבע דקות ובכל זאת לא הגעתי לפגישה הקודמת ואני מתחילה להרגיש קצת לא נעים אז אני מסיימת עם גוני ונכנסת לחדר בדיוק בסוף משפט של אורן.

     

    אני שומעת רק את ה"וזהו" ולא בא לי לבקש תקציר כי בכלל אין לי סבלנות לפגישה הזאת והאמת היא שאין לי כוח לאורן ולבכייה המתמשכת שלו על הקשר שנגמר עם החברה ההיא שלא התאימה לו בכלל ולמרות זאת הוא מתעקש להתרפק כי אם הוא ישחרר אחיזה הוא כנראה מפחד שהוא לא יצליח לעמוד לבד.

     

     

    אני מנסה להבין מאיפה מגיעה הביקורתיות חסרת האמפתיה הזאת, וכרגיל מגיעה למסקנה שיש באורן משהו מכמיר לב ודבר מה נוסף שגורר רצון עז להוריד לו סטירה ולהסביר לו שהגיע זמן להיות גבר ושמספיק כבר לפחד מהצל של עצמו כל הזמן.

     

     

    אני מדמיינת את עצמי סוטרת לו בעוצמה באמצע הקבוצה – הכל כולל המבט ההמום של אורן, התגובה המזועזעת של האחרים והכתם הארגמני שמתפשט על גבי הלחי הסטורה, וזה מצליח לשעשע אותי קצת, אבל הקולות של האחרים מצליחים לפלוש לי לתוך הדמיון המשעשע ואני נאלצת להחזיר את עצמי למציאות ולהקשיב לגיא כועס קולקטיבית על הקבוצה – על חוסר הרצינות, חוסר המחויבות והעובדה שכל פעם מישהו אחר לא מגיע.

     

     

    גיא נואם לנו את ההחלטות שהוא קיבל לפני שהצטרף לקבוצה ואפילו שהוא אומר שהוא לא מבקר הוא באבו אבוהה מבקר וכרגיל ממצב את עצמו בעמדה המתחסדת הזאת של זה שעושה את הדברים הכי נכון בעולם, הצדיק האחרון בסדום.

    יש בו מן גרעין קשה כזה בגיא, משהו לא מתפשר, שלא מכיר בחולשות של אחרים או בשונות או בבלת"מים. ששופט אחרים בדיוק לפי הסטנדרטים שהוא מציב לעצמו.

     

     

    כמובן שאני היחידה שמגיבה בקצף על כך ש"הקבוצה" היא לא שם עצם קיבוצי אלא מכלול של פרטים שלא תמיד יכולים להגיע לפגישה, ושזה ממש מגוחך מצידו לצפות שכל הפרטים שמשתתפים בקבוצה יתנהגו בדיוק כמותו, למרות שתוך כדי ההשתלחות בו אני מבינה שלא רק היחס המתחסד שלו מעצבן אותי אלא גם זה שאני צריכה להגיב על חוסר הרצון שלי להתחייב לקבוצה ובכלל, ותמיד עדיף לתקוף כשאתה לא בטוח בעובדות, כמו שאמר המרצה האגדי שלי לרטוריקה.

     

     

    התחייבות זה הצד החלש שלי בכל מקרה, ואני נזכרת באיש המכירות המסכן בשייפ שלא הצליח להבין למה אני מתעקשת על המסלול היקר יותר למרות שאני תמיד אוכל לקצר ולשלם את ההפרש, אבל מבחינתי עצם המחשבה על התחייבות לשנתיים למשהו, למישהו, הרגישה ממש מחניקה והעדפתי לשלם מראש על החופש שלי.

     

    דווקא לרן התחייבתי, אפילו שהיום אני יכולה להודות, בשקט, שלא הייתי בטוחה לחלוטין. מוזר.

    באחת השיחות עם אבא שלי, הוא סנט בי לגבי הפחד שלי ממחויבות ואני מיד שלפתי את האס המנצח שלי, אלא שבתמורה זכיתי למבט מוזר כזה, וחצי חיוך. "מה, אתה חושב שידעתי שיש לו גידול במוח??" שאלתי אותו נדהמת הוא לא ענה אבל האין תשובה שלו הבהירה שהוא חשב שבדרך פלאית כלשהי ידעתי שבכל מקרה זה לא יהיה ה"לנצח" שלי.

     

     

    מאז השיחה הזאת עברו חודשים ארוכים ולא מעט מים (ככה זה בחורף).

    אין לי מושג או רצון לנתח מה בדיוק השתנה מאז - אולי זה הזמן, או העונה, או כוח עלום אחר, אבל פתאום כל עניין המחויבות הזה

    מרגיש לי

    מפחיד פחות.

     

    חושבת שהפעם אני אפילו אגיע לפגישה בזמן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/08 13:04:


      אז זאת הבעיה!

      מזל שבאת..

        6/11/08 16:16:


      אחרי קריאה מעמיקה וחוזרת הגעתי למסקנה שעיקר הבעיה שלך היא שאת מנהלת שיחות בשש ושתי דקות.

      אני לעולם לא אנהל שיחות בדקות זוגיות.

        6/11/08 12:24:

      לא, לא, תודה לך!
        6/11/08 10:29:

      נהניתי שוב לקרוא אותך. תודה חיוך
        6/11/08 09:04:

      צטט: כבר לא אמביוולנטית 2008-11-06 08:42:17


      יפתי, כתוב מקסים אבל בעיקר מה שחשוב

      הפעם זה התוכן!

      אני מאוד שמחה לשמוע, זה הרכות הזו נכון?

      רכות, פתיחות, מוכנות... אני יודעת?

      יודעת איך זה מרגיש, פחות לאיפה לקטלג את זה.

      בשביל זה יש מומחים, כמוך :)

       

        6/11/08 09:02:

      צטט: shai.h 2008-11-05 21:42:30


      כתוב נהדר וכן. אבל בגלל שזה היפר-ריאליסטי לא ברור מי זה מי ובכל פסקה נוסף מישהו שהוא נוכח-נפקד וצריך לנחש. מרגיש כמו חלק מיומן ואולי אני צריך לבדוק,אם הוא קיים אצלך קודם בטקסטים :-) שי

       

      תודה.

      והנה, אני באה לקראתך (למרות שזה סוג הכתיבה, נראה לי, קצת כתוב מהאמצע...)

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=497082

       


      יפתי, כתוב מקסים אבל בעיקר מה שחשוב

      הפעם זה התוכן!

      אני מאוד שמחה לשמוע, זה הרכות הזו נכון?

        5/11/08 21:42:


      כתוב נהדר וכן. אבל בגלל שזה היפר-ריאליסטי לא ברור מי זה מי ובכל פסקה נוסף מישהו שהוא נוכח-נפקד וצריך לנחש. מרגיש כמו חלק מיומן ואולי אני צריך לבדוק,אם הוא קיים אצלך קודם בטקסטים :-) שי

        5/11/08 17:13:
      הנה משהו שאף פעם לא נמאס לי לשמוע ! נשיקה
        5/11/08 12:02:


      הרבה זמן לא עידכנתי אותך כמה אני אוהבת אותך

      אמה יפתי!!!

        5/11/08 00:41:

      צטט: guy7373 2008-11-04 23:07:41

      חיוך

      טוב

      חן חן

       

        5/11/08 00:41:

      צטט: rangil 2008-11-04 22:16:17


      מרתק ומקסים ברונטה. באמת.

      והכול אמיתי נכון?

      (שאלה רטורית לחלוטין, אם כבר ברטוריקה עסקינן)

       

       


      את האמת? הרוב המכריע.
        4/11/08 23:07:

      חיוך

      טוב

        4/11/08 22:16:


      מרתק ומקסים ברונטה. באמת.

      והכול אמיתי נכון?

      (שאלה רטורית לחלוטין, אם כבר ברטוריקה עסקינן)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין