כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    שובו של החלום האמריקאי

    44 תגובות   יום רביעי, 5/11/08, 00:08

    בעוד שעות ספורות יזכה, ככל הנראה, ברק אובמה להיות הנשיא השחור הראשון בבית הלבן. מסע הבחירות המרתק הזה שנערך על רקע משבר כלכלי, ערכי ומוסרי בארצות הברית,  מחדד את כול אותן סיבות שהופכות את ארצות הברית למקום שמחד קל לבוז לו ומצד שני אי אפשר שלא להעריצו.

     

    באיזה עוד מקום יכול להיות מעבר כה סוחף מימין שמרני וניצי לשמאל פרוגרסיבי. מנשיא משייצג את ארצות הברית של ההון, הנפט ואי ההבנה לתרבויות אחרות, לאדם שכל סיפור חייו הוא כור היתוך של תרבויות , דתות וגזעים? באיזה עוד מקום מלבד ארצות הברית ניתן לדמיין הפנמה של לקחים כה מהירה מחד ומצד שני חזרה על אותם משגים וטעויות של העבר?

     

    איזה מקום בעולם יכול לספק, את תצוגות האווילות הקולקטיבית הכי גדולות והזויות ובאותה נשימה את המערכת האקדמית הטובה בעולם? איזה עוד מקום בעולם, מסוגל או מעז, לעיתים כמעט בזמן אמת להתמודד בקולנוע ובספרות עם חרפותיו ועם קלקוליו ובו בעת להמשיך ולייצר חרפות חדשות ללא הרף?

     

    ארצות הברית היא מקום כמעט מסתורי עבור רבים מתושבי כדור הארץ, זו תרבות שקשה למתבונן מן החוץ להבינה, מצד אחד שטחית וריקנית, מצד שני עמוקה ומעמיקה. הפער הזה בין שני פניה של אמריקה מעורר בלבול ואי הבנה, מעורר חוסר נוחות בקרב רבים מתושבי העולם, אך גם מעורר הערצה.

     

    החלום האמריקאי כמו כל האתוס האמריקאי בנוי על כך שכל אחד יכול להצליח הוא רק זקוק לקצת מזל קורטוב עזרה מן האל ובעיקר רצון ותושייה. עבור המתבונן מן החוץ, המיתוס הזה בנוי על מרמה ועל חלום שקרי. עבור המתבונן מן החוץ, החלום של אמריקה החומרי והגשמי הוא ריק מתוכן ויותר מכך איננו בר הגשמה.

     

    אך זה לא היה תמיד המקרה, לאחר מלחמת העולם השנייה, האמריקאים נתפסו באירופה כגיבורים. ארצות הברית הייתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אמריקה ייצגה את המרחב האינסופי, את החירות ואת חדוות היצירה. עם הערצה נולד גם הפחד,  עם השנים נשחק המעמד שלה, הערצה הפכה לחשש מפני ההשתלטות של הערכים האמריקאים על התרבויות המקומיות. הערצה הפכה לבוז לשטחיות התרבותית ולמדיניות הכוחנית.

     

    אבל ארצות הברית ידעה תמיד להתעלות, ידעה תמיד לשוב, בתנופה חדשה, לכבוש את הלבבות, לכבוש את המדע ולכבוש את הדמיון הקולקטיבי העולמי. תמיד ארץ של ניגודים, ארץ של שחור ולבן ארץ של חירות ודיכוי שחיים יחדיו בערוב מוזר של הנשגב והמושמץ.

     

    בכמה מדינות ברחבי העולם יכולים להיווצר סרטים כמו מ.א.ש שמבקר את האבסורד של המלחמה ואת אווילותה בזמן שהצבא עוד נלחם, בכמה מדינות סרט כמו אפוקליפסה עכשיו יכול להיווצר, שנים כה מעטות לאחר תום המלחמה, כאשר הפצעים טרם הגלידו והזיכרונות עוד טריים? חוזקה של ארצות הברית תמיד נבע מכך שגם הביקורת החריפה ביותר על מעשיה, באו מבית. הכוח נבע מכך שבסדרות הטלוויזיה שלה ובתרבות הפופולארית שלה האירועים הקשים ביותר, מתורגמים לאמירה ולביקורת, כמעט תמיד בזמן אמת.

     

    קסמה של ארצות הברית פעל במשך שנים ארוכות על כל יושבי תבל ועורר את דמיונם, אמריקה הייתה מערת המטמון האלדורדו העולמי, החלום של כמעט כל יושבי תבל, המקום להיות בו וליצור בו, המקום שבו ניתן כל הזמן להתחדש, המקום שבו ניתן להתנער מחבלי העולם הישן.

     

    ברק אובמה הוא לא המועמד הטוב ביותר להיות הנשיא הבא של ארצות הברית, לפחות כרגע, הוא נופל בכישוריו ובניסיונו מהאנשים שהוא הביס בדרך. הוא פחות מוכן לתפקיד מהילרי קלינטון או מג'ון מקיין. אבל ברק אובמה ינצח, ככל הנראה, הלילה, בגלל שבתקופה של ליקוי מאורות ובתקופה של בלבול וחיפוש אחר דרך, הוא הצליח להחזיר את הקסם, את האמונה בארצות הברית. הוא הצליח להפוך את הקמפיין שלו לקמפיין של תקווה, הוא הצליח להיות האור בקצה המנהרה והוא היחיד שיכול תדמיתית וסמלית להחזיר לעולם את האמון בארצות הברית של אמריקה. בימים קשים אלו, ברק אובמה החזיר את העיקרון המכונן של אמריקה, הוא מזכיר לנו שארצות הברית היא לא רק ג'ורג בוש וחבר מרעיו היא גם, עדיין, ארץ האפשרויות הבלתי סופיות, ארץ שבה גם הבלתי אפשרי יכול להתקיים. באותה מדינה שבה כאשר אובמה נולד עוד הייתה נהוגה הפרדה גזעית במקומות מסיימים, יזכה אדם שחור להיות נשיא ארצות הברית.

     

    ארצות הברית הגזענית והשמרנית לא נעלמה, כמובן, ארצות הברית שמתקשה להבין תרבויות זרות ורומסת מדינות אחרות בשם האינטרסים שלה חיה וקיימת. אבל ארצות הברית משתנה כל הזמן, וארצות הברית מורכבת יותר מן הנראה לעין.

    כאשר אובמה היה רק בן שנתיים נאם מרטין לותר קינג את נאומו המפורסם, בו אמר "יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה". כנראה שחלק מן החלום הזה יתגשם היום.

           

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/08 13:30:

      צטט: שמענו עלי 2008-11-09 17:28:10

      "צטט: מולי בנטמן 2008-11-

      מפחיד רק לחשוב מה יקרה בעתיד,

      נשיא צהוב בחדר הסגלגל, למשל"
      ..אתה ודאי יודע שבאמנות צהוב וסגול נחשבים צבעים משלימים

      - בחזרה לעתיד?

       

      כל יום אני לומד ממך משהו חדש

       

        10/11/08 13:25:

      צטט: שטוטית 2008-11-10 02:13:48

      ובכל זאת, למרות שהוא לא היה המועמד המועדף עלי בתחילה-

      זכייתו של אובמה בנשיאות והצלחתו לגרוף אחריו מיליוני מצביעים והרבה מהם צעירים

      מזכיר לי קצת את דור הסיקסטיס והתקווה הגדולה שהיתה אז....

      .

      לדעתי זכייתו של אובמה בנשיאות מסמנת ומסמלת משאלה לעולם אחר מזה שידענו

      בדורות האחרונים, עולם שבו תהייה יותר ערבות הדדית ואחריות קהילתית וחברתית

      .

      ואל לא לשכוח את קונדוליסה רייס שלדעתי "הרגילה" את האמריקנים לראות שחורים

      בתפקידים בכירים מאוד וסימנה את הדרך לבחירתו.

       

      תמיד צעירים רוצים עולם טוב יותר, הרבה פעמים אפשר לחוש חוסר שביעות רצון מהפוליטיקה, אך האם כאשר בוחנים את השינוי הפוליטי בעקבות שנות השישים ניתן באמת לדבר על שינוי. האם המערכת הפוליטית באמת השתנתה מן היסוד? אני לא בטוח. ללא ספק רייס וקולין פאואל היו המסמנים שהכינו את הקרקע להיתכנות של נשיא שחור

        10/11/08 02:13:

      ובכל זאת, למרות שהוא לא היה המועמד המועדף עלי בתחילה-

      זכייתו של אובמה בנשיאות והצלחתו לגרוף אחריו מיליוני מצביעים והרבה מהם צעירים

      מזכיר לי קצת את דור הסיקסטיס והתקווה הגדולה שהיתה אז....

      .

      לדעתי זכייתו של אובמה בנשיאות מסמנת ומסמלת משאלה לעולם אחר מזה שידענו

      בדורות האחרונים, עולם שבו תהייה יותר ערבות הדדית ואחריות קהילתית וחברתית

      .

      ואל לא לשכוח את קונדוליסה רייס שלדעתי "הרגילה" את האמריקנים לראות שחורים

      בתפקידים בכירים מאוד וסימנה את הדרך לבחירתו.

        9/11/08 17:28:

      "צטט: מולי בנטמן 2008-11-

      מפחיד רק לחשוב מה יקרה בעתיד,

      נשיא צהוב בחדר הסגלגל, למשל"
      ..אתה ודאי יודע שבאמנות צהוב וסגול נחשבים צבעים משלימים

      - בחזרה לעתיד?

        8/11/08 21:31:

      צטט: inthemselves 2008-11-08 10:25:20

      פוסט מעולה. במיוחד התיאור הציורי של אמריקה.

       

      אני חושב דווקא שאובאמה, למרות חוסר ניסיונו, הוא כן המועמד המתאים. בעוד שמועמדים אחרים שהביס ייצגו את המוכר, היה זה אותו מוכר שהביא את ארה"ב למקום בו היא נמצאת היום. אובאמה אומנם אינו מנוסה, אך חוסר ניסיון זה, בשילוב היכולת המדהימה שלו (עד כה, לפחות) להתייעל, להתייעץ ולשפר הופכים אותו למנהיג המתאים ביותר לאמריקה שתקועה על המסילה. 

       

      שבת שלום

       

      (אני לא חושב שהוא מייצג באמת את השונה מלבד בדמיון הקולקטיבי  (שגם הוא חשוב מאוד, כמובן)

      אינני חושב שמבחינת תכניו הוא מייצג משהו שאיננ מוכר

       

        8/11/08 21:29:

      צטט: שמענו עלי 2008-11-08 07:44:41

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-06 09:07:50

      צטט: rachel~~ 2008-11-06 08:47:10

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 22:31:36

      צטט: rachel~~ 2008-11-05 15:05:40

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

       

      זה מסוג השיחות שאין להן תכלית ואין לאיש את היכולת להוכיח או להפריך

       ואני אומרת שזה בכלל לא רלוונטי שהאיש שחור ולא הבנתי למה יונית וכל הכתבים

      המונחים ברחבי ארצות הברית חזרו על זה כל כך הרבה פעמים.

      חבל שבמאה ה 21 בכלל מייחסים חשיבות לצבע עור.

       

       

      גם אם את צודקת והצבע איננו המהות, אי אפשר עדין בעולמנו כיום להתעלם מכך. אולי בחירתו של אובמה פותחת את הצהר לכך שיום אחד שאלת צבע המועמד תהיה טריוויאלית

       

      תלמיד שלי (כתה ב') הגדיר את זה כך: 'נשיא שחור בבית הלבן'

       

       

      מפחיד רק לחשוב מה יקרה בעתיד

      נשיא צהוב בחדר הסגלגל, למשל

       

        8/11/08 10:25:

      פוסט מעולה. במיוחד התיאור הציורי של אמריקה.

       

      אני חושב דווקא שאובאמה, למרות חוסר ניסיונו, הוא כן המועמד המתאים. בעוד שמועמדים אחרים שהביס ייצגו את המוכר, היה זה אותו מוכר שהביא את ארה"ב למקום בו היא נמצאת היום. אובאמה אומנם אינו מנוסה, אך חוסר ניסיון זה, בשילוב היכולת המדהימה שלו (עד כה, לפחות) להתייעל, להתייעץ ולשפר הופכים אותו למנהיג המתאים ביותר לאמריקה שתקועה על המסילה. 

       

      שבת שלום

       

        8/11/08 07:44:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-06 09:07:50

      צטט: rachel~~ 2008-11-06 08:47:10

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 22:31:36

      צטט: rachel~~ 2008-11-05 15:05:40

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

       

      זה מסוג השיחות שאין להן תכלית ואין לאיש את היכולת להוכיח או להפריך

       ואני אומרת שזה בכלל לא רלוונטי שהאיש שחור ולא הבנתי למה יונית וכל הכתבים

      המונחים ברחבי ארצות הברית חזרו על זה כל כך הרבה פעמים.

      חבל שבמאה ה 21 בכלל מייחסים חשיבות לצבע עור.

       

       

      גם אם את צודקת והצבע איננו המהות, אי אפשר עדין בעולמנו כיום להתעלם מכך. אולי בחירתו של אובמה פותחת את הצהר לכך שיום אחד שאלת צבע המועמד תהיה טריוויאלית

       

      תלמיד שלי (כתה ב') הגדיר את זה כך: 'נשיא שחור בבית הלבן'

       

        7/11/08 22:57:
      הלואי ופה היתה ספיריט שבזו כמו באמריקה .......אנשיפ פה עיפים ואדישים   יום יבוא  ןנחזה בראש אחר הלואי
        7/11/08 15:55:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2008-11-07 00:13:42


      פוסט יפה. הזכרת כאן את היכולת של האמריקנים לבקר את עצמם בזמן אמת. כדאי גם ללמוד מהם את היכולת לא לבקר את עצמם בזמן אמת על מלחמות צודקות (מישהו אמר מלחמת תש"ח?) גם אם יש על מה להתלונן. נדמה לי שפצצת האטום במלחמת העולם השנייה היא הדוגמה הקיצונית ביותר.

       

      פצצת האטום היא באמת אירוע שלא זכה מעולם להתייחסות רצינית.

      אני חושד שזה משתי סיבות

      1. האירוע עצמו היה קצר - לא היו מעורבים בו חיילים אמריקאים לאורך זמן, הוא נותר מופשט מדי להבנה. 

      2. זוועות המלחמה ההיא היו כה רבות

      3. אני חושב שהיפנים לא השתמשו באירוע ככלי לניגוחה של ארצות הברית

       

        7/11/08 15:51:

      צטט: רומי שנהר 2008-11-06 14:52:27

       

      מולי,

      תודה על ההזדמנות להריע לאובמה,

      לאפשרות שהוא מביא

      יותר מכל דבר אחר,

      ולהוכחה הניצחת שהזמנים משתנים!

      אני לא חושבת שאובמה ניצח בגלל עבודת-שיווק מצוינת,

      זו אמירה קצת צינית לטעמי,

      ולא חושבת שיש מתאימים ממנו לתפקיד:

      הוא מסוגל לא פחות מכל אחד אחר מהמועמדים האפשריים.

      ובכל מקרה:

      it's never a one man's show

      כמו שכולם יודעים.

      שאמריקה תבחר נשיא צעיר, שחור, ולא-מקושר כמו המתחרים שעמדו מולו,

      נראה לי כמו נצחון ערכי מובהק,

      גם אם לא נטול מוקשים.

       

      ועכשיו נותר לקוות שציפי לבני תנצח אצלנו,

      ואולי עוד יפציע בוקר חדש עלינו ועל כל עם ישראל...

       

      חיוךהילה

       

      קשה לי להאמין שבמקרה הישראלי נקום בקרוב לשחר חדש

       

        7/11/08 15:50:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-11-06 13:44:40


      זה תיקון. אנחנו חיים רגעים היסטוריים.

       

      את התזה שלי לתואר שני עשיתי על העבדים השחורים בארצות הברית. כל מסלול לימודי, בתואר הראשון והשני, היה עליהם, על מרטין לותר קינג, על לנגסטון יוז, על הרנסנס של הארלם, על חוקי ג'ים קרו, על מלחמת האזרחים ולינקולן - גיבור נעורי וימי כיום - כל לימודי הובילו אותי אל אובאמה.

       

      בכיתי לא מעט אתמול. אני רואה שחורים שפעם ראשונה בחייהם - בין אם הם בני 25 או 75 - מקבלים את ההזדמנות לשותפות אמיתית בחברה שדחתה אותם - וממשיכה לעשות זאת. אובאמה הוא רק ההתחלה. לא הסוף. הסוף יהיה כשתוקל בעיית הסלאמס , העוני, הפשע, החד-הוריות, שבקרב השחורים היא פי שלוש מאשר בקרב הלבנים בארה"ב.

       

      אבל את התיקון שהאיש המבריק הזה מתחיל לעשות, לא מבינים בחברה האטומה, היהירה, הגזענית והמתנשאת שלנו. בישראל העניקו סקרים מסקרים שונים כ-75% למקיין, בקרב יהודים-ישראלים בלי זכות בחירה בארה"ב - וטוב שהם בלי זכות בחירה. רק לשם השוואה -  77% מהיהודים האמריקניים הצביעו אובאמה. כה הרבה גזענות, פחדים קמאיים וטמטום משולב בבורות ובעצלנות קיימים כאן, שזה מזכיר את המיתוסים בדרום ארה"ב בתקופת העבדות, על השחור השטני. מפליא שעוד לא שורפים כאן שחורים על צלבים.

       

      אובאמה הוא תקווה ל... טוב, אני נסחף לססמאות, אבל האיש הזה יכול להביא את ארה"ב לאותו בסיס כלכלי שיאפשר לה לתמוך בנו. ומצחיק שדווקא בתקופות של נשיאים דמוקרטיים נחתמו כל הסכמי השלום שלנו, ודווקא בתקופת בוש התחזקו איראן והחמאס. זו ירושת בוש היהיר.

       

      אבל אל תבלבלו את הישראלי יודע-הכל עם עובדות.

       

      אנחנו פשוט עוד רחוקים מאוד מהאפשרות של להאמין בשינוי

      מצד שני גם בארצות הברית של לפני 4 שנים זה לא היה נראה אפשרי

       

        7/11/08 15:49:

      צטט: libi15 2008-11-06 11:58:07

      פוסט מרתק.

      מאחר ורק על עצמי (והדברים שמעניינים אותי), לדבר ידעתי (-:

      חשוב להתייחס גם לעובדה שהקמפיין שהוא ניהל הוא טקסט-בוק מבחינה שיווקית.

      במיוחד מדהים מה שהוא עשה עם האינטרנט.

      עכשיו נשאר לראות האם יש תוכן מאחורי ההבטחה הפרסומית כי אין ספק שעל תדמית בלבד 

      לא ניתן להשען לאורך זמן בתפקיד שלקח על עצמו.

       

      הגדולה או הבעיה של השיטה האמריקאית מבוססת על כך שאיכות השלטון של מנהיג תלוי בצוות שהוא בונה סביבו ואני מעריך שרוב הסיכויים שנקבל צוות איכותי מאוד ושקול מאוד תחת שלטון אובמה

       

        7/11/08 00:13:

      פוסט יפה. הזכרת כאן את היכולת של האמריקנים לבקר את עצמם בזמן אמת. כדאי גם ללמוד מהם את היכולת לא לבקר את עצמם בזמן אמת על מלחמות צודקות (מישהו אמר מלחמת תש"ח?) גם אם יש על מה להתלונן. נדמה לי שפצצת האטום במלחמת העולם השנייה היא הדוגמה הקיצונית ביותר.
        6/11/08 14:52:

       

      מולי,

      תודה על ההזדמנות להריע לאובמה,

      לאפשרות שהוא מביא

      יותר מכל דבר אחר,

      ולהוכחה הניצחת שהזמנים משתנים!

      אני לא חושבת שאובמה ניצח בגלל עבודת-שיווק מצוינת,

      זו אמירה קצת צינית לטעמי,

      ולא חושבת שיש מתאימים ממנו לתפקיד:

      הוא מסוגל לא פחות מכל אחד אחר מהמועמדים האפשריים.

      ובכל מקרה:

      it's never a one man's show

      כמו שכולם יודעים.

      שאמריקה תבחר נשיא צעיר, שחור, ולא-מקושר כמו המתחרים שעמדו מולו,

      נראה לי כמו נצחון ערכי מובהק,

      גם אם לא נטול מוקשים.

       

      ועכשיו נותר לקוות שציפי לבני תנצח אצלנו,

      ואולי עוד יפציע בוקר חדש עלינו ועל כל עם ישראל...

       

      חיוךהילה

        6/11/08 13:44:

      זה תיקון. אנחנו חיים רגעים היסטוריים.

       

      את התזה שלי לתואר שני עשיתי על העבדים השחורים בארצות הברית. כל מסלול לימודי, בתואר הראשון והשני, היה עליהם, על מרטין לותר קינג, על לנגסטון יוז, על הרנסנס של הארלם, על חוקי ג'ים קרו, על מלחמת האזרחים ולינקולן - גיבור נעורי וימי כיום - כל לימודי הובילו אותי אל אובאמה.

       

      בכיתי לא מעט אתמול. אני רואה שחורים שפעם ראשונה בחייהם - בין אם הם בני 25 או 75 - מקבלים את ההזדמנות לשותפות אמיתית בחברה שדחתה אותם - וממשיכה לעשות זאת. אובאמה הוא רק ההתחלה. לא הסוף. הסוף יהיה כשתוקל בעיית הסלאמס , העוני, הפשע, החד-הוריות, שבקרב השחורים היא פי שלוש מאשר בקרב הלבנים בארה"ב.

       

      אבל את התיקון שהאיש המבריק הזה מתחיל לעשות, לא מבינים בחברה האטומה, היהירה, הגזענית והמתנשאת שלנו. בישראל העניקו סקרים מסקרים שונים כ-75% למקיין, בקרב יהודים-ישראלים בלי זכות בחירה בארה"ב - וטוב שהם בלי זכות בחירה. רק לשם השוואה -  77% מהיהודים האמריקניים הצביעו אובאמה. כה הרבה גזענות, פחדים קמאיים וטמטום משולב בבורות ובעצלנות קיימים כאן, שזה מזכיר את המיתוסים בדרום ארה"ב בתקופת העבדות, על השחור השטני. מפליא שעוד לא שורפים כאן שחורים על צלבים.

       

      אובאמה הוא תקווה ל... טוב, אני נסחף לססמאות, אבל האיש הזה יכול להביא את ארה"ב לאותו בסיס כלכלי שיאפשר לה לתמוך בנו. ומצחיק שדווקא בתקופות של נשיאים דמוקרטיים נחתמו כל הסכמי השלום שלנו, ודווקא בתקופת בוש התחזקו איראן והחמאס. זו ירושת בוש היהיר.

       

      אבל אל תבלבלו את הישראלי יודע-הכל עם עובדות.

        6/11/08 13:20:

      יום יבוא

       ישלי חלום

      איזה מיתוס נהדר

       איזה ארץ מדהימה

       אבל מה ?

      :)))

       תרגיעו

       הוא  גזור מהנייר האמריקאי

      .

       אולי בכל זאת נדביק לו שפם

       ונקרא לו  ברק פרץ אהוד או?

       נזכור

       שכל העולם במה

        6/11/08 11:58:

      פוסט מרתק.

      מאחר ורק על עצמי (והדברים שמעניינים אותי), לדבר ידעתי (-:

      חשוב להתייחס גם לעובדה שהקמפיין שהוא ניהל הוא טקסט-בוק מבחינה שיווקית.

      במיוחד מדהים מה שהוא עשה עם האינטרנט.

      עכשיו נשאר לראות האם יש תוכן מאחורי ההבטחה הפרסומית כי אין ספק שעל תדמית בלבד 

      לא ניתן להשען לאורך זמן בתפקיד שלקח על עצמו.

        6/11/08 09:07:

      צטט: rachel~~ 2008-11-06 08:47:10

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 22:31:36

      צטט: rachel~~ 2008-11-05 15:05:40

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

       

      זה מסוג השיחות שאין להן תכלית ואין לאיש את היכולת להוכיח או להפריך

       ואני אומרת שזה בכלל לא רלוונטי שהאיש שחור ולא הבנתי למה יונית וכל הכתבים

      המונחים ברחבי ארצות הברית חזרו על זה כל כך הרבה פעמים.

      חבל שבמאה ה 21 בכלל מייחסים חשיבות לצבע עור.

       

       

      גם אם את צודקת והצבע איננו המהות, אי אפשר עדין בעולמנו כיום להתעלם מכך. אולי בחירתו של אובמה פותחת את הצהר לכך שיום אחד שאלת צבע המועמד תהיה טריוויאלית

       

        6/11/08 08:47:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 22:31:36

      צטט: rachel~~ 2008-11-05 15:05:40

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

       

      זה מסוג השיחות שאין להן תכלית ואין לאיש את היכולת להוכיח או להפריך

       ואני אומרת שזה בכלל לא רלוונטי שהאיש שחור ולא הבנתי למה יונית וכל הכתבים

      המונחים ברחבי ארצות הברית חזרו על זה כל כך הרבה פעמים.

      חבל שבמאה ה 21 בכלל מייחסים חשיבות לצבע עור.

       

        5/11/08 22:36:

      צטט: ורד א. 2008-11-05 22:08:31


      כל הכבוד לאובמה שהוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון ושאפשר להגשים חלום.

      כל הכבוד גם לארה"ב שהוכיחה שאכן בשלה לשינוי.

      נקווה שאובמה וארה"ב יצליחו ויפתחו עידן חדש.

       

       

      משמעמם בטוח לא יהיה כאן

        5/11/08 22:35:

      צטט: א י ל ה 2008-11-05 16:14:16


      אין ספק שהוא מותג זוהר, האיש הזה.

      הוא השכיל לייצר תבנית מסנוורת, מפתה, קורצת, בלי למעוד ולו פעם אחת, וזה כולל הכול - מהמראה שלו, דרך הרטוריקה ועד לאשתו, הילדות וסבתא <זצ"ל>.

      הוא מקסים ושובה. לגמרי.

      היישר מתכנית הריאליטי כוכב נשיא נולד.

       

      ועם זה, כמו שאמרת, הוא לא בהכרח האיש בעל הכישורים הטובים ביותר. הילרי הייתה יכולה להתאים יותר.

      אבל אין לה את השארם המפיל הזה שיש לו.

      אז מה יצא לנו? שבחרנו נשיא שרמנטי.

      :)

      לא שזה רע. להפך. זה טוב. אבל עד לאן אפשר ללכת עם זה?

      עכשיו חובת ההוכחה עליו.

      לי נראה -פשוט זה לא יהיה.

       

       

       

      כמו קלינטון בזמנו הקסם האישי יכול להחזיק מעמד כול עוד הכל הולך טוב, קלינטון בוודאי לא היה נשיא רב חשיבות בהיסטוריה האמריקאית אך הכל עבד לו כמו, הכלכלה פרחה וארצות הברית הפכה למעצמה המובילה. בכהונתו השנייה כבר היה צורך להוריד אותו מדרגת אל ולהכתים את נשיאותו ואת דמותו ולכן הועצמה כל כך פרשת לווינסקי. גם לאובמה צפויים לא מעט ימים של חסד ואחריהם גם הוא יזכה למתקופות שמטרתן תהיינה להורידו מן האולימפוס, להחזירו לעולם האדם

       

        5/11/08 22:32:

      צטט: גילה . 2008-11-05 15:06:54


      בכמה מדינות ברחבי העולם יכולים להיווצר סרטים כמו מ.א.ש שמבקר את האבסורד של המלחמה ואת אווילותה בזמן שהצבא עוד נלחם, בכמה מדינות סרט כמו אפוקליפסה עכשיו יכול להיווצר, שנים כה מעטות לאחר תום המלחמה, כאשר הפצעים טרם הגלידו והזיכרונות עוד טריים? חוזקה של ארצות הברית תמיד נבע מכך שגם הביקורת החריפה ביותר על מעשיה, באו מבית. הכוח נבע מכך שבסדרות הטלוויזיה שלה ובתרבות הפופולארית שלה האירועים הקשים ביותר, מתורגמים לאמירה ולביקורת, כמעט תמיד בזמן אמת.

       

      לאיודעת בכמה מדינות אבל בטוח שבמדינה כמו שלנו. ראה המלחמה האחרונה.

      העניין אצלינו הוא לא כמה הביקורת נוקבת וישירה אלא מה מטרתה ומאיזה מצב רגשי (מקוה שזה מינוח מתקבל בהקשר הזה) היא באה.

      העם האמריקאי, אוהב את עצמו וגאה בעצמו. כאשר הוא מבקר את מנהיגיו הוא לא עושה זאת  מתוך שינאה עצמית , חוסר ביטחון בזכות הקיום הבסיסית שלו.  חוסר יכולת  לקבל מנהיגות (אצלינו מימי משה רבנו ועד היום)

      חופש הביטוי והביקורתיות קיימים בהחלט גם אצלינו אבל הביקורת: מתלהמת, חסרת אחריות, לא תמיד מבוססת ובדוקה. קודם רצים לספר לחברה אח"כ בודקים.

      אני בעד החופש לבקר, מעל לכל במה, בעיתונות, בטלוויזיה בקולנוע ובתיאטרון אבל באחריות, באמינות. לא בהשתלחות ולא בהתלהמות שהמטרה הראשונית שלה היא רייטינג ולא אידיאולוגיה.

       

      תודה על המאמר שכתבת. נהניתי לקרוא.

       

      אני דווקא לא מסכים אתך אלנו ההתמודדות העמוקה והמהותית עם הדברים מגיעה לרוב באיחור גדול, עד היום מעטים הסרטים ויצירות הספרות שנכתבו על מלחמת יום כיפור או מלחמת לבנון השנייה

        5/11/08 22:31:

      צטט: rachel~~ 2008-11-05 15:05:40

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

       

      זה מסוג השיחות שאין להן תכלית ואין לאיש את היכולת להוכיח או להפריך

        5/11/08 22:30:

      צטט: איירבוס-max 2008-11-05 14:05:30

      ואנחנו, מוליק, שמעתיקים כל גבר (גם טוב וגם רע) מארה"ב באיחור של כמה שנים - מה יהיה עלינו כאן?

      יש בכלל באופק מישהו או משהו שיכול כך לסחוף ולתת תקווה?

       

      אני חושב שקשה מאוד להשוות, אני מניח שגם אם היינו זוכים למישהו במהדורה ישראלית שמנסה לעטוף אותנו בסיסמאות ובסגנון דיבור אמריקאי עטוף יפה בנייר צלופן, היינו כנראה בועטים בו עוד בטרם היה מתרומם.

        5/11/08 22:28:

      צטט: moshe sidon 2008-11-05 14:03:23


      מולי, לדעתי החלום האמריקאי לא ייגמר לעולם, אבל זה לא קשור לדעות קדומות. שני המועמדים היו פחות טובים מהסטנדרט שהייתי מצפה לו, אילו הייתי אזרח אמריקאי. אני מקווה שהם בחרו את הכי טוב בשבילם ובשבילנו .

      משה

       

      חלומות מטבעם מתקיימים כל עוד יש מי שמוכן להאמין בהם ואני חשוב שבמצב הנוכחי עולם שלם רוצה עדיין או זקוק עדיין להאמין בחלום הזה.

        5/11/08 22:27:

      צטט: היידו 2008-11-05 12:15:40

      תודה מולי

      כרגיל מדויק, מחכים, חד מבט ורגיש

      אז תודה וכוכב *

       

      היידו

       

       

      במקום מילים, או בנוסף להן, הייתי שמח להרים כוסית יחדיו

       

        5/11/08 22:26:

      צטט: איילת עמית אמנית 2008-11-05 08:33:19

       

       אובמה הצליח איפה ש"מוכשרים" ממנו הצליחו פחות,

      וצוות יועצים טוב יכול לפצות על חוסרים שהצבעת עליהם.

       

      אמריקה חווה היום יום גדול והיסטורי - מפגן ניצחון וחגיגה דמוקרטית מרשימים!

      על הדרך שעשה עד לכאן מגיע לו ח"ח גדול 

       

      *

       

      כמו כל סיפור אגדה שהופך לגדול מן החיים עצמם, היו פה נסיבות והזדמנויות שכולן התחברו יחדיו ברגע הנכון והולידו רגע היסטורי רב רושם

        5/11/08 22:08:


      כל הכבוד לאובמה שהוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון ושאפשר להגשים חלום.

      כל הכבוד גם לארה"ב שהוכיחה שאכן בשלה לשינוי.

      נקווה שאובמה וארה"ב יצליחו ויפתחו עידן חדש.

       

        5/11/08 21:37:
      יום יבוא
      ביצוע: אל תקרא לי שחור
      מילים: דן אלמגור
      יום יבוא, יום יבוא
      במהרה, בקרוב הוא יבוא
      זאת ידע כל אדם
      בעמקי לבבו
      יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!

      יום יבוא, יום יבוא
      הוא קרב והולך בנתיבו
      לא יושפל שום אדם
      על גזעו וצבעו
      יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא.

      הוא יבוא, זה היום
      כך אראינו ואין זה חלום
      אם נמות כמשה על פסגת הר נבו
      לא נשכח, הוא מוכרח
      הוא יבוא!

      יום יבוא במהרה
      פעמון החרות דרור יקרא
      ושחורים ולבנים יתכנסו מסביבו
      יום יבוא, יום יבוא, יום יבוא.

      יום יבוא, יום של אור
      יום של חג לאדם השחור.
      יחייך אז האל ממרומי מושבו.
      הוא יבוא, הוא יבוא, הוא יבוא!

      הוא קרב, זה היום
      ועם בוקר נקום ופתאום
      גם אנחנו פתאום בני אדם ככולם
      אז נדע
      הוא כבר בא, הוא כבר בא, הוא כבר בא!

      יום יבוא, יום יבוא
      זאת ידע כל אחד בלבבו.
      אם נמות כמשה על פסגת הר נבו
      לא נשכח, הוא מוכרח
      הוא יבוא!
        5/11/08 21:25:

      אחד הטקסטים החכמים שקראתי כאן ולי נדמה, שיש כאן דווקא ניצחון עולמי -

      בעולם, בו יש "עולם שלישי", נפרץ סכר, נקבעה עובדה.

      הגזענות בארה"ב לא נעלמה וגם בעולם לא אבל בפעם הראשונה מיעוט הפך לשליט. זה, כך נדמה לי, טורף את הקלפים.

       

      עכשיו נותר לו רק להוכיח שיכול הוא לעשות משהו. 

        5/11/08 16:38:


      מולי,

      כמי שמשתדלת להתרחק מחדשות בכלל ופוליטקה בפרט, נהנתי לקרוא - דווקא בגלל שלא נכנסת ל"מי אמר מה", "הבטיח מה ולמי". יופי של פוסט.

      השבוע הקרינו את הסדרה "ג'ון אדמס" שכמובן עסקה בשנותיה הראשונות של אמריקה כאומה, ואחד המשפטים המעניינים שנאמרו שם היה דווקא ע"י אביגייל אדמס, אשר הגיעה לראשונה לוושינגטון הבירה, לאותו בית לבן, שניבנה ע"י שחורים (ובכוונה אני משתמשת בביטוי כה גזעני), וכך היא אמרה: "בירה שניבנת על ידי עבדים, איזה טוב כבר יכול לצאת מזה". חומר למחשבה!

        5/11/08 16:14:


      אין ספק שהוא מותג זוהר, האיש הזה.

      הוא השכיל לייצר תבנית מסנוורת, מפתה, קורצת, בלי למעוד ולו פעם אחת, וזה כולל הכול - מהמראה שלו, דרך הרטוריקה ועד לאשתו, הילדות וסבתא <זצ"ל>.

      הוא מקסים ושובה. לגמרי.

      היישר מתכנית הריאליטי כוכב נשיא נולד.

       

      ועם זה, כמו שאמרת, הוא לא בהכרח האיש בעל הכישורים הטובים ביותר. הילרי הייתה יכולה להתאים יותר.

      אבל אין לה את השארם המפיל הזה שיש לו.

      אז מה יצא לנו? שבחרנו נשיא שרמנטי.

      :)

      לא שזה רע. להפך. זה טוב. אבל עד לאן אפשר ללכת עם זה?

      עכשיו חובת ההוכחה עליו.

      לי נראה -פשוט זה לא יהיה.

       

       

        5/11/08 15:06:


      בכמה מדינות ברחבי העולם יכולים להיווצר סרטים כמו מ.א.ש שמבקר את האבסורד של המלחמה ואת אווילותה בזמן שהצבא עוד נלחם, בכמה מדינות סרט כמו אפוקליפסה עכשיו יכול להיווצר, שנים כה מעטות לאחר תום המלחמה, כאשר הפצעים טרם הגלידו והזיכרונות עוד טריים? חוזקה של ארצות הברית תמיד נבע מכך שגם הביקורת החריפה ביותר על מעשיה, באו מבית. הכוח נבע מכך שבסדרות הטלוויזיה שלה ובתרבות הפופולארית שלה האירועים הקשים ביותר, מתורגמים לאמירה ולביקורת, כמעט תמיד בזמן אמת.

       

      לאיודעת בכמה מדינות אבל בטוח שבמדינה כמו שלנו. ראה המלחמה האחרונה.

      העניין אצלינו הוא לא כמה הביקורת נוקבת וישירה אלא מה מטרתה ומאיזה מצב רגשי (מקוה שזה מינוח מתקבל בהקשר הזה) היא באה.

      העם האמריקאי, אוהב את עצמו וגאה בעצמו. כאשר הוא מבקר את מנהיגיו הוא לא עושה זאת  מתוך שינאה עצמית , חוסר ביטחון בזכות הקיום הבסיסית שלו.  חוסר יכולת  לקבל מנהיגות (אצלינו מימי משה רבנו ועד היום)

      חופש הביטוי והביקורתיות קיימים בהחלט גם אצלינו אבל הביקורת: מתלהמת, חסרת אחריות, לא תמיד מבוססת ובדוקה. קודם רצים לספר לחברה אח"כ בודקים.

      אני בעד החופש לבקר, מעל לכל במה, בעיתונות, בטלוויזיה בקולנוע ובתיאטרון אבל באחריות, באמינות. לא בהשתלחות ולא בהתלהמות שהמטרה הראשונית שלה היא רייטינג ולא אידיאולוגיה.

       

      תודה על המאמר שכתבת. נהניתי לקרוא.

        5/11/08 15:05:

       

      בשני ערוצים שמעתי שתי שאלות  שהועלו לדיון

      האחת האם הוליבוד תרמה לעניין הנשיא השחור(הסידרה 24 למשל)

      או אולי קונדוליסה וקולין.

      או שתי הסיבות יחד.

        5/11/08 14:23:

      צטט: מולי בנטמן 2008-11-05 14:02:50

      צטט: יובז 2008-11-05 08:17:16


      יופי של פוסט. זו אכן גדולתה של אמריקה.

      אמריקה אכן מוכנה ופועלת לשינוי.

      הלוואי אצלנו.

      ואני מקווה שיהיה נשיא טוב גם עבורנו.

       

      נשיא טוב עבורנו יכול גם להיות נשיא שכאן יתפס כלא מוצלח וכלא אוהד אוטמטי של ישראל

      דווקא מתוך תיווך יותר מאוזן יכולה לצמוח התקווה

       

      בהחלט כך. דווקא זו יכולה להיות ההזדמנות האמיתית עבורנו.

        5/11/08 14:05:

      ואנחנו, מוליק, שמעתיקים כל גבר (גם טוב וגם רע) מארה"ב באיחור של כמה שנים - מה יהיה עלינו כאן?

      יש בכלל באופק מישהו או משהו שיכול כך לסחוף ולתת תקווה?

        5/11/08 14:03:


      מולי, לדעתי החלום האמריקאי לא ייגמר לעולם, אבל זה לא קשור לדעות קדומות. שני המועמדים היו פחות טובים מהסטנדרט שהייתי מצפה לו, אילו הייתי אזרח אמריקאי. אני מקווה שהם בחרו את הכי טוב בשבילם ובשבילנו .

      משה

        5/11/08 14:02:

      צטט: יובז 2008-11-05 08:17:16


      יופי של פוסט. זו אכן גדולתה של אמריקה.

      אמריקה אכן מוכנה ופועלת לשינוי.

      הלוואי אצלנו.

      ואני מקווה שיהיה נשיא טוב גם עבורנו.

       

      נשיא טוב עבורנו יכול גם להיות נשיא שכאן יתפס כלא מוצלח וכלא אוהד אוטמטי של ישראל

      דווקא מתוך תיווך יותר מאוזן יכולה לצמוח התקווה

       

        5/11/08 12:15:

      תודה מולי

      כרגיל מדויק, מחכים, חד מבט ורגיש

      אז תודה וכוכב *

       

      היידו

       

        5/11/08 08:33:

       

       אובמה הצליח איפה ש"מוכשרים" ממנו הצליחו פחות,

      וצוות יועצים טוב יכול לפצות על חוסרים שהצבעת עליהם.

       

      אמריקה חווה היום יום גדול והיסטורי - מפגן ניצחון וחגיגה דמוקרטית מרשימים!

      על הדרך שעשה עד לכאן מגיע לו ח"ח גדול 

       

      *

        5/11/08 08:17:


      יופי של פוסט. זו אכן גדולתה של אמריקה.

      אמריקה אכן מוכנה ופועלת לשינוי.

      הלוואי אצלנו.

      ואני מקווה שיהיה נשיא טוב גם עבורנו.

        5/11/08 00:50:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-11-05 00:47:09

       

      ושום דבר על הקשרים למנהיגים אנטישמיים, חברים תומכי ארגוני טרור ועוד כהנה וכהנה. העיקר הכריזמה ?

       

      אני זוכר אחד שהבטיח להחזיר תקווה לעם מסויים... קראו לו "התקווה האחרונה"

       

      איך זה נגמר אז כולנו יודעים...

       

       

       

       

       

      כאן אנחנו כבר חוזרים לשאלה שמה בין הדימוי למציאות ומדוע המהות איננה הנושא אלא רק הקליפה. אבל זה חלק מהפרדוקס האמריקאי. אני בכוונה לא מתייחס כמעט לשאלות המהות בדברים כאן אלא רק לסמל ולכן גם ציינתי בדברים שבעיני אובמה לא היה המועמד המתאים ביותר להיות נשיא

       

        5/11/08 00:47:

       

      ושום דבר על הקשרים למנהיגים אנטישמיים, חברים תומכי ארגוני טרור ועוד כהנה וכהנה. העיקר הכריזמה ?

       

      אני זוכר אחד שהבטיח להחזיר תקווה לעם מסויים... קראו לו "התקווה האחרונה"

       

      איך זה נגמר אז כולנו יודעים...

       

       

       

       

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין