שמונה בבוקר , בחוץ על הטרקטורון.חם. האדמה כבר התייבשה לחחלוטין, היה בוץ?

רק שאריות עקבות צמיגי הטרקטורים שחרצו באדמה רטובה נתיבם מזכירים רטוב של חורף.

סיבוב של חצי יום הפך לסיבוב של חצי שעה, כשמורחת + עצירה לארוחת בוקר של שאריות קרימסון (ענבים) שלא החליף צבע. וההתלבטות של הבוקר היא האם ענבים של ההתחלה טעימים כמו הענבים של הסוף....והקול של העלים שנשרו בזמן דריכה והצבעים של טרום חורף- עניינים שברומו של עולם- עננים שברומו של עולם. ארץ מבולבלת בכל המובנים- החורף מתחפש לקיץ, העצב מעורבב בשמחה, האנשים הכי והכי לא.... וחוזרת אל בין הקירות שם אני לא אני. ושוב פה, מול חלון מרצד, מחפשת עניין. תועה למילים . תוהה משמעות.

ומן שקט בחוץ של עצים לפני שינה. כמו יודעים מה ששכחנו אולי?

וככה בלי להרגיש תוך יום יומיים נגמרים גם הרימונים.

וגעגוע לאפרסקים של תחילת מאי.

ושוב כמיהה לגשם לילדים יחפים בתחתונים קופצים בשלוליות ומחפשים חלזונות מחמד.

ואולי המעגל הוא הצורך.