כותרות TheMarker >
    ';

    שירים

    המיות לבי

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    קוביזם

    13 תגובות   יום רביעי, 5/11/08, 10:59


    עינים סגולות

    ושפתיים בשלות

    ושדיים זקורים

    חצופים-חשופים

     

    רגליים ארוכות

    וצמות הדוקות

    וריסים שחורים

    מפתים-מחכים

     

    כל החלקים ישנם

    ראשון לאחרון

    ובכל זאת משהו בתמונה הזאת

    לגמרי לא נכון

     

    החיוך מאונך

    האף על הסנטר

    ועין שמאל על האוזן

    שהתיישבה על הלב החיוור.

     

    ואז באת.

     

    ובהינף מכחול,

    ככה פתאם,

    החיוך המאונך

    והאף בסנטר,

    הרגישו

    בדיוק

    במקום. 

     

    [ועל התמונה המדויקת, הנפלאה כל כך, תודה לאי יו!!!

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=778149 ]

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/08 13:48:
      ואת זה אני כבר באמת צריכה לדעת ולזכור...
        9/11/08 13:42:

      גם אני חשבתי מיד על פיקסו...

      מבחינתי, הוא הניח הכול במקום...

      רק למראית עין אנו רואים כפי שאנו רואים...

        9/11/08 12:58:


      אבל הבעיה עם עיגולים,

      היא שממש בקלות הם הופכים לבועות סבון...

      אני תמיד שוכחת את זה.

       

      אולי כי אני שוכחת שהעיגול שלי צריך להיות שלם ובדיוק במקום, כמו שהוא. לבד.

      בלי להזדקק למשהו חיצוני שישלים אותו.

       

      ואולי

        9/11/08 11:24:

      זה מאד מאד יפה. איך הקוביזם הזה ופך לעיגוליזם בהינף עט.
        6/11/08 11:15:


      מסובך

       

      (חיוך תודה...)

        5/11/08 21:03:

      משובח
        5/11/08 14:52:


      זה מה שקורה כשנותנים למעצבנות תעשייתיות לקרוא שירים על פיקאסו!!!...

       

      והאמת היא, שלמרות שמדובר במחשבת לילה מאוחרת וקצת טיפשית,

      לא במקרה ראיתי דווקא ציורים של פיקאסו מול העיניים.

      והכי כיף - זה לא היה ציור ממשי שלו. ציירתי לי בדמיון ציור חדש,

      שמורכב מכל מיני ציורים של פיקאסו ואולי גם מכמה כאלה שהוא מעולם לא צייר...

      וככה נולד השיר הזה.

      ואני חושבת שאחד הרגעים הכי מדהימים בחיים,

      זה הרגע שבו כיף לנו עם מי שאנחנו. ככה בדיוק.

      לא פחות ולא יותר. 

      ועם אף בפסנתר!

        5/11/08 14:28:

      צטט: שירק'ס 2008-11-05 14:21:23


      עם אף יפה כמו שלך -

      יותר בסדר מזה לא יכול להיות!!!

       

      התכוונתי לקוביות הלגו שלי אבל יצא לי טעות הדפסה פרוידיאנית.

       

      אבל אני רוצה את האף בפסנתר!

        5/11/08 14:27:

      אה... אף.... ואף על פי...חחח

       

      בקשר לקוביזם - פיקאסו צמח מתוך הצורך להפסיק לשים את הדברים במקומם הנכון. הוא צייר מגיל 13 ועבודות מוקדמות שלו היו ריאליסטיות לחלוטין. לאחר חקר ממושך וארוך של הריאליזם, הוא הגיע (יחד עם עוד קבוצה של ציירים) לז'אנר שמאפשר שיח אחר לגמרי על המציאות שלנו. הוא הצליח להכניס המון רגש וסובייקטיביות לציורים שלו על ידי עיוות של המציאות.

       

      ועם זאת, גם הציירים הריאליסטים ביותר, היו מכניסים איזשהו עיוות בפרספקטיבה של הציור או בפרופורציות, משהו שעין בלתי מיומנת מתקשה להבחין בו, ועם זאת, הוא חתימה שקטה של הצייר.

       

      ואם נחשוב על זה עוד קצת - אין אמת אחת. אם את בוחרת לראות את עצמך עם האף בסנטר, את תראי את עצמך עם האף בסנטר. פיקאסו בחר לראות את המציאות בקוביות, והנה, כל דבר אפשר לצייר בקוביות. איזה כיף לו ולך שיש לכם מישהו שאוהב את הקוביות שלכם.

       

      אני חוזרת לקוביות הלגו שלו...

       

        5/11/08 14:21:


      עם אף יפה כמו שלך -

      יותר בסדר מזה לא יכול להיות!!!

        5/11/08 14:19:


      חחח

      מעניין. גם מצחיק.

       

      אצלי זה הפוך - אני מחכה שמישהו יגיד לי שזה בסדר שהאף לא בסנטר...

        5/11/08 11:39:


      Thanks, Sonko!!!

      (It was just a silly thought in a lonely night...)

      But I really love Picasso -

      He does with colors and shapes

      What I can only dream to do with words...

        5/11/08 11:36:

       

       

       

       

      great song for big artist

       

      .respect