יש בי היטלב קטן ביד אלימה ובוטחת מצווה על נתיניו קחו אותו אל מחנה הריכוז "עוד-שוויץ" ! עוד שוויץ ועוד שוויץ ועוד שוויץ... יוהרת היטלב הקטן היא סבל בלתי מנוצח. היטלב מכה בלב.
היטלב שונא "ייחודיים" הפתרון הסופי – להשמיד את כולם. ברכבת לעוד שוויץ, אני ועשרות "ייחודיים". בקרון מחנק כבד. מגיעים אל מחנה הריכוז, יורדים כולם. רוח סתיו מלטפת על פניי האם זהו ניחוח של חופש?
חודשים של סבל בלתי נתפס מובילים אל הסוף האפשרי היחיד - תא הגזים. היטלב, מכה בלב לוקח אותי באופן אישי, אל התא האישי שלי. כל "הייחודיים" האחרים הם אינם מענייני. שוב רוח סתיו קרירה על פניי. היטלב שלי, תמיד איתי.
בתוך התא, היטלב איתי. פותח את הברזים, והגז מציף את החדר. מחשבות לאינספור חודרות דרך אפי, אל גרוני, אל חזי, אל עומק בטני... המחנק משתלט - האם זהו ניחוח המוות?
כשהיטלב משתנק ליד הקיר אני מוצא בעצמי עוד כוחות להגיע אל צוהר קטן בקיר הנגדי לא ראיתי אותו קודם, אך עכשיו יכולתי לראות.
מבעד לחלון הזעיר משתקף נוף הפרדסים. מקסים. אל אפי מחלחל ניחוח הדרים, מדרים אל בטני. פרטיזנים רצים בין העצים. זה אותי מעצים. כשהיטלב מת, אני מתעמת. שוב רוח סתיו בשלווה - ניחוח אהבה? ידו של "ייחודי", שיצא לחופשי פתחת לי דלת נסתרת. בין העצים ניחוח הדרים מדרים אל בטני.
זה שוב אני. |