את מכירה את זה כשראש הממשלה עולה על דוכן הנאומים בעיתות מלחמה, ואומר:
"אנחנו חזקים! אנחנו ננצח! בכל מלחמה יש קורבנות, אבל אנחנו איתנים!"
ופעם אנחנו "מנצחים" ( לא באמת מנצחים, כי חיילים מתים..), כמו במלחמת ששת הימים, ומרגישים על הגובה! אחר כך באות המלחמות שכבר לא בטוח מי ניצח... אבל ראש הממשלה ממשיך לומר - "אנחנו ניצחנו! פעלנו נכון!"
אחר כך מגלים את הלומי הקרב, את השכול, את הזכרונות הקשים...
אל תהיי ראש הממשלה של עצמך.
תני לספק לכרסם. את אולי לא חזקה כמו שחשבת. אל תמשיכי בקרבות... אל תגידי "נצחנו!"
כן, היו לך ניצחונות, נלחמת בעוז רוח אבל אולי גם ביהירות, ושכחת את הלומי הקרב בשולי הדרך...
הרשי לעצמך להיזכר...להיות רכה ושבורה...להביע ספקות, להיות בחוסר ודאות...
אי אפשר לברוח מהכאב...
אין שלם מלב שבור. |