גישה אסתטית שעומדת מאחוריה פילוסופיית הואבי –סאבי (יפנית) המהללת את יופיו של הקטן, הארעי והשולי.

זוהי דרך אסתטית ופילוסופיה יקרת ערך שראוי להתעכב עליה בפורום הזה. פוסט הגנטיקה הירוקה של יוסי עורר אצלי את  חיידק החשיבה על מה עומד מאחורי עיצוב מעבר לאסטתיקה או פונקציונליות מוקפדת.  

כבר טענתי בפוסט קודם כי העיצוב הינו עשיר בכלים לתרגם את הערכים והפילוסופיות הרוחניות שלנו בעולם החומר. ("הקשר בין הרוח לחומר") במובן העיצובי הפשטני הכוונה איפוא ליופי שאפשר לחלץ מאגרטל סדוק, שולחן עץ לא משויף או כלי מתכת שהחליד. במובן העמוק יותר הכוונה לגישה נינוחה, וחדורת כבוד לחפצים ולחומרים שסביבנו. "לבוץ, לנייר ,לבמבוק,לעץ ....

על הדרך שהחומר עובר את השנים ואת שיני הזמן ומקפל בתוכו תכונות שנותנות אופי אחר. להיפטר מכל מה שאינו חיוני, (את זה טוען גם הפנג שואי) ולהתבונן בטבע וללמוד ממנו - אלה ערכי הוואבי-סאבי, והם מנוגדים לערכי הקפיטליזם האמריקאי שדורש לרכוש בעיקר את מה שאינו חיוני, להיפטר מהקטן והשולי, לרמוס את הטבע ולשלוט בו. 

בגישה לקיימות בעיצוב יש חיבור מדהים לפילוסופית הואבי-סאבי, לתמצות של החומרים,אבנים, חלוקים, חומרים מהטבע, טכניקות עיבוד שנראות טבעיות, התיחסות לאבנים (דומם) כמו לצומח... 

לתכנן ולבנות מתוך צניעות של האדם מול הטבע במדינתנו, להכניס סביבה חדשה לתוך הקיימת ללא פגיעה וללא הרס עצים וצמחיה, הרים וגבעות, מקורות מים, חופים וימים מתוך התחשבות באקלים הקיים וניצול פוטנציאל האנרגיה החלופית. 

להבין ולקבל שאין לנו מים לתכנון גינות טרופיות או אירופאיות ולכן שימוש באבנים, חלוקים,וחצץ בשילוב צמחיה ואגירת מי גשמים להשקיה בגינות ונטיעת עצי פרי לצורך מאכל יכולים להיות יפיפיים וגם נכונים לנו.

לכן אנו המעצבים והאדריכלים שיוצרים מציאות ויודעים כמה יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו מונחים בידינו יכולים לאמץ פילוסופיות כדוגמאת הואבי-סאבי ולקבל השראה.