| התבקשתי מהמשרד להכין סטיקר לעיתון לעידוד הבחירות המקומיות. בגלל שקלטו עליי שהריכוז שלי לא משהו אחרי הודו, הכניסו אותי לחדר הישיבות לשבת עם עצמי ולהתרכז טוב טוב. בצדק.
ישבתי וחשבתי לעצמי...אני? בחירות מקומיות? מה עכשיו בחירות רק חזרתי וממש לא מעניין כל הבחירות האלה. מה כבר יש להגיד שלא אמרו? איך בכלל אני אעודד מישהו ללכת לבחור כשיום לפני הסברתי לשכנתי היקרה למה מעייף כל נושא הנחירות העירוניות. נראה לי שמעולם לא הצבעתי להן, הרי הרוב קומבינות לא? טוב אולי ברחובות זה ככה ולכן מעולם לא הרגשתי צורך להצביע. אבל השנה, כשקיבלתי את פתק הבוחר לעיריית תל אביב, אחרי שנים רבות של תל אביביות אפאטית, אני מודה שטיפטיפה חשבתי להצביע. אחרי חפירות ממושכות, כמה שמשות לאסוציאציות וקשקושי עפרון, הגעתי למה שחשבתי מההתחלה על הבחירות המקומיות אבל עם טוויסט קטן, כי המעמד מחייב. התוצאה לפניכם.
מאז, לפני יומיים ועד היום (או במשפט המקורי הענק ששמעתי ממישהו בהודו שניסה לספר סיפור – "פעם, לפני כמה ימים...") אני מנסה להתחבר חזרה. הייתי אשכרה מנותקת מהחדשות, מבחירה כמובן, ורק אתמול הייתי מוכנה לפתוח טלוויזיה, אחרי שבוע וחצי ואולי גם אחרי הסטיקר המשכנע שלי, ולראות מהדורה כמעט שלמה, היה די נורא. בחירות בארץ, בחירות בארה"ב...ומה עשו לי לשדרה? שאיך שאני מגיעה אליה קופצים עליי עם מליון פליירים, חוסמים לי את הדרך. תנו לנחות בשקט. אני אצביע אל תדאגו כבר שכנעתי את עצמי, אבל שששששששש....
טוב נו ולחשוב שאני בעצם חלק מהתעשייה.... |
